מבחר תשובות

כאן תמצאו תשובות רבות של המזכירות המדעית על שאלות נפוצות.
תשובות אלו מבוססות על תשובות שניתנו לפונים במהלך השנים והן עובדו ונערכו. במידת הצורך אנו מעדכנים את התשובות – לפי החלטות האקדמיה או בעקבות נתונים שהתגלו ושיקולים חדשים שעלו.
מבחר התשובות ממשיך להתרחב כל העת – לשירות קהל המתעניינים.

עורכת המדור: תמר קציר

שאלות ותשובות

חלמון וחלבון

שני חלקי הביצה – החלמון והחלבון – מוכרים בשמותיהם אלה למן ספרות חז"ל. חֶלְמוֹן הוא החלק הפנימי (הצהוב), כפי שאפשר לראות למשל במשנה תרומות י, יב: "ביצה שנתבשלה בתְבלין אסורין – אפילו חלמון שלה אסור מפני שהוא בולע", כלומר אפילו החלק הפנימי של הביצה אסור מפני שקלט את טעם התְּבלין האסורים. גיזרונה של המילה חֶלְמוֹן…
המשך קריאה נעימה >>

יום המשפחה

חם וחמות, חותן וחותנת

בספר בן סירא מן המאה השנייה לפני הספירה נאמר: "אל תועץ עם חמיך וממקנא העלים סוד" (לז, י) – ולפי ההקשר מדובר באבי האישה, שלא כבמקרא. שימוש זה עולה בקנה אחד עם מה שמוכר לנו בספרות חז"ל: חם וחמות הם המונחים הרגילים לציון הורי בן הזוג, הן הורי האיש הן הורי האישה. אפילו לצד המילה…
המשך קריאה נעימה >>

חמישה לחמש, שתיים ועשרה

בניסוחים הרווחים 'חמישה לחמש', 'שתיים ועשרה' ודומיהם המספר המציין את הדקות בא בצורת הזכר – אף שהמין הדקדוקי של המילה דַּקָּה הוא כמובן נקבה. נוהַג הלשון הזה הוא ככל הנראה שריד לימים עברו שבהם יחידת הזמן 'דקה' נקראה בשם אחר, וליתר דיוק בשמות אחרים. השם המוכר יותר הוא רֶגַע. בלשון המקורות רֶגַע הוא זמן קצר…
המשך קריאה נעימה >>

חֵמָר וחֹמֶר

רבים משתמשים במילה חֵמר במשמעות clay, אדמה המשמשת לקדרות – במקום במילה חומר. ואולם מן המקרא עולה כי חֵמָר לעצמו וחֹמֶר לעצמו: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר" (בראשית יא, ג). אין ספק שבמקרא 'חומר' הוא סוג של אדמה המשמשת לעשיית כלים, כפי…
המשך קריאה נעימה >>

חמרה, חמרה המערבולת

נשאלנו מה פירוש המילה חָמְרָה בשיר 'הורה היאחזות' מאת יחיאל מוהר. חָמַר הוא פועל מקראי שפירושו 'תָּסַס', 'העלה קצף' וכדומה: "יֶהֱמוּ יֶחְמְרוּ מֵימָיו, יִרְעֲשׁוּ הָרִים בְּגַאֲוָתוֹ סֶלָה" (תהלים מו, ד). מכאן כנראה גם הפועל חֳמַרְמַר: "מֵעַי חֳמַרְמָרוּ [=תססו], נֶהְפַּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי" (איכה א, כ). "חָמְרָה הַמְּעַרְבֹּלֶת" פירושו אפוא "תססה המערבולת", "געשה המערבולת". הפועל חָמַר מוכר…
המשך קריאה נעימה >>

חָנָה והֶחֱנָה

רבים מתלבטים כיצד יש לומר – חניתי או החניתי? שתי הדרכים מקובלות בפי דוברי העברית, ואיננו רואים סיבה לפסול אותן. מכל מקום הנה ההסבר להיווצרותן: הפועל חָנָה (בבניין קל) ושם הפעולה חֲנָיָה (או חֲנִיָּה) מכוונים ביסודם למי או למה שמפסיק את נסיעתו או הליכתו, נעצר ונשאר במקום העצירה לפרק זמן מסוים ולאחר מכן שב ויוצא…
המשך קריאה נעימה >>

חסר חוש טעם

הוועדה למילים בשימוש כללי של האקדמיה ללשון דנה בעבר באפשרות לקבוע מונח לציון אדם חסר חוש טעם, בהקבלה למונח התלמודי תַּתְרָן שמקובל לפרשו 'חסר חוש ריח'. בהצעות שעלו: תפלן, תתרן טעם. ואולם בהתייעצות עם אנשי מקצוע בתחום הרפואה התברר שמבחינה רפואית מדובר בלקות נדירה ביותר, שכן היעדר מוחלט של חוש הטעם יכול להיווצר רק בעקבות…
המשך קריאה נעימה >>

חצוף וחוצפן

שאלה חצופה: מה ההבדל בין חצוף לחוצפן? המילים אינן נבדלות במשמעותן אלא במקורן. המילה חצוף נוצרה בלשון חכמים (והיא מקבילה למילה הארמית 'חציף'). חוצפן היא יצירה של העברית החדשה: למילה 'חוצפה' (שגם היא מימי חז"ל) נוספה הסיומת ־ָן לציון אדם הנוהג בחוצפה. בכתיבה העברית של המחצית הראשונה של המאה העשרים אנו מוצאים לצד חוצפן גם…
המשך קריאה נעימה >>

חצי הכוס המלאה

דימוי שכיח להצגת ההבדל בין ראייה חיובית לראייה שלילית הוא דימוי הכוס: האופטימי רואה את חצייה המלא, ואילו הפסימי – את חצייה הריק. מקורו של הדימוי בלשונות אירופה, כגון באנגלית: to see the glass half full. התרגום המילולי הוא 'לראות את הכוס חצי מלאה' (כלומר מלאה למחצה), וכך משמש הביטוי גם בגרמנית ובצרפתית. ואולם בעברית…
המשך קריאה נעימה >>

חציצת שיניים

נשאלנו מה השם העברי לפעולת ניקוי השיניים בחוט, הנקראת באנגלית flossing. הצירוף התלמודי חצץ את שיניו מציין הכנסת קיסם בין השיניים לשם הוצאת שיירי אוכל: "ואין חוצצין בה שיניים" (בבלי חולין טז ע"ב). פעולת החוט זהה לפעולת הקיסם, ולכן אפשר לומר גם עליה חציצת שיניים. המונח העברי ל'חוט דנטלי' הוא פשוט חוּט לְשִׁנַּיִם.

חרט וחרת

בעברית בת ימינו משמשים בערבוביה שני הפעלים חָרַת וחָרַט בכמה ביטויים – בהקשר של כתיבה, כגון 'חרת/חרט על דגלו', ובהקשר של הטבעה, כגון 'חרת/חרט בזיכרונו' או 'חרת/חרט על לוח לבו'. רבים תוהים אם שני הכתיבים הללו תקניים. מילים משני השורשים חר"ת וחר"ט מזדמנות במקרא בהקשר של כתיבה: "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת
המשך קריאה נעימה >>

עברית לראש חודש

חשוון ומרחשוון

איני יודע מתי כרתו את ראשו של מרחשוון והתחילו אומרים חשוון. בוודאי זה דורות רבים יש נוהגים כך, ואפשר להניח להם, לאומרי חשוון, משום "שבשתא כיוון דעל על". אולם לכולנו ראוי לדעת מה אירע כאן ומה טיבו של "מר" זה שנשמט. בין הבריות שנתנו דעתם על כך מתהלכות שלוש דעות. יש סבורים שחודש חשוון זכה…
המשך קריאה נעימה >>

טעה ותעה

בעברית בת ימינו יש הבחנה ברורה למדי בין הפועל טָעָה לפועל תָּעָה: טָעָה בטי"ת פירושו 'שָׁגָה', 'עשה דבר בצורה לא נכונה' או 'חשב דבר לא נכון'. למשל: טעה בחישוב, טעה בשיקול הדעת. תָּעָה בתי"ו פירושו 'שוטט', 'הלך בלא מטרה' וכן 'הלך אנה ואנה ולא מצא את מבוקשו'. למשל: תעה במדבר, תעה בדרך. בהשאלה אדם תועה
המשך קריאה נעימה >>

טקט בעברית

לעיתים קרובות ועדות המינוח של האקדמיה ללשון העברית נדרשות לשאלה אם לחדש מילה עברית תמורת מילה בין־לאומית רווחת – בייחוד אם בהקשרים שונים אפשר לנקוט תמורתה מילים או צירופי מילים קיימים. אחת הדוגמאות לכך היא המילה טקט. tact הוא ביסודו חוש המגע – מן המילה הלטינית tactus שפירושה מַגָּע. בהשאלה tact הוא תפיסה טובה של…
המשך קריאה נעימה >>

טקס או טכס?

הכתיב המומלץ הוא טקס בקו"ף. מקורה של המילה טקס במילה היוונית taxis שפירושה סדר, ארגון. ביוונית מילה זו רווחה בהקשרים צבאיים וציינה את סידור הכוחות לקרב. מקבילתה העברית היא מַעֲרָכָה – דברים הערוכים בסדר מסוים וגם מחנה צבאי הערוך למלחמה: "וַתַּעֲרֹךְ יִשְׂרָאֵל וּפְלִשְׁתִּים מַעֲרָכָה לִקְרַאת מַעֲרָכָה" (שמואל א יז, כא; ממשמעות זו התפתחה גם המשמעות…
המשך קריאה נעימה >>

יהיה, יהי או יהא?

צורות העתיד הרגילות של הפועל הָיָה הן יִהְיֶה, תִּהְיֶה וכדומה, אך לעיתים משמשות במקומן הצורות יְהִיתְּהִי או יְהֵא, תְּהֵא. מה מקורן של צורות אלו ומתי נכון להשתמש בהן? יְהִי הצורות יְהִיתְּהִי (נסתרת וגם נוכח ונוכחת) וכן אֱהִי ונְהִי (בגוף ראשון) הן צורות עתיד מקוצר (יוסיב) השייכות למערכת הזמנים של לשון המקרא. צורות עתיד מקוצר הן בדרך כלל צורות מודליות, כלומר הן מביעות…
המשך קריאה נעימה >>

יום וימים

ידוע כי דווקא המילים הרגילות ביותר בכל שפה הן המוזרות והמעניינות ביותר, ובעברית המילה יוֹם היא אחת המילים האלה. השוואה אל המילה הערבית yawm מעלה שמקור החולם בדו־תנועה aw. בשמות דומים אחרים, כמו שׁוֹט ועוֹף, החולם מצוי גם בצורת הרבים: שׁוֹטִיםעוֹפוֹת, וכך אומנם מצוי בארמית: יוֹםיוֹמִין. ואולם בעברית צורת הרבים היא יָמִים (בקמץ ולא יוֹמִים), ובריחוק…
המשך קריאה נעימה >>

יום הכיפורים

יום כיפור ויום הכיפורים

שמו הקדום של היום הוא יום הכיפורים. בספר ויקרא נאמר: "אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא" (ויקרא כג, כז). גם בלשון חכמים שמו של היום הוא יום הכיפורים, כגון "יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה" (משנה יומא ו, א). אף מסכת יומא במשנה ובתלמוד – העוסקת בהלכות יום הכיפורים – קרויה בכמה כתבי יד…
המשך קריאה נעימה >>

יחיד או יחידי?

מתקני לשון רבים ממליצים להבחין בין יחיד ליחידי כך: המילה יחיד היא הרגילה בשימוש בצירופי שם ותואר, כגון 'הפתרון היחיד', 'בת יחידה'. יחיד הוא גם שם עצם (שם תואר מועצם) שמשמעו 'איש אחד' – למשל בצירוף 'הצגת יחיד'. לעומת זה במילה יחידי משתמשים בתפקיד של תיאור במשמע 'לבדו', 'בגפו' על דרך הכתוב במסכת אבות "והמהלך…
המשך קריאה נעימה >>

יַחֲסֵינוּ או יְחָסֵינוּ

רבים שוגים בהגיית הצורות הנוטות של המילה יְחָסִים: "יַחֲסֵינוּ", "יַחֲסַי" – היו"ד בתנועת a. את המילים האלה יש להגות ביו"ד שוואית: יְחָסֵינוּ, יְחָסַי. צורת הרבים של שמות כמו יַחַס, נַחַל, נַעַר, שַׁעַר היא בשווא (נע) ובקמץ: יְחָסִים, נְחָלִים, נְעָרִים, שְׁעָרִים. השווא באות הראשונה והקמץ באות השנייה נשארים גם ברוב הצורות הנוטות: יְחָסֵינוּ, יְחָסַי, יְחָסֶיךָ, יְחָסַיִךְ, יְחָסָיו, יְחָסֶיהָ;…
המשך קריאה נעימה >>

יירוט

יירוט הוא הסטה מכוונת של כלי טיס או כלי שיט ממסלולו – על ידי אילוצו לפנות ליעד אחר או על ידי פגיעה בו. כיום היירוט מכֻוון גם נגד טילים וכלי משחית דומים ונועד למנוע מהם להגיע ליעדם. בתחום המודיעין מיירטים מסרים במטרה להשיג את המידע הצפון בהם, לרוב מבלי למנוע מהם להגיע ליעדם. נראה שהמילה…
המשך קריאה נעימה >>

ים התיכון או הים התיכון?

שמו של הים שלחופו אנו שוכנים הוא הים התיכון – בה' הידיעה לפני שתי המילים. תִּיכוֹן הוא שם תואר שמשמעו 'פנימי' או 'אמצעי', כגון "הַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן" (שמות לו, לג), "הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה" (שופטים ז, יט). שם התואר תִּיכוֹן גזור מן המילה תּוֹךְ: צורתו המתבקשת הייתה תּוֹכוֹן בשתי תנועות o, אלא שבתהליך המכונה היבדלות הפכה ה־o הראשונה…
המשך קריאה נעימה >>

יקר או היקר?

בפנייה לאדם בראש מכתב מצמידים לעיתים את שם התואר 'יקר' לשמו של הנמען. נשאלנו אם שם התואר הזה צריך לבוא בה"א הידיעה או בלעדיה: 'רותי היקרה' או 'רותי יקרה'? האקדמיה ללשון העברית לא פסקה בעניין זה, אך מקובל להמליץ על הצורה המיודעת: 'רותי היקרה', 'מאיר היקר', וכך גם 'מר כהן הנכבד', 'גב' לוי הנכבדה'. שם…
המשך קריאה נעימה >>

יתד – זכר או נקבה?

המילה יָתֵד משמשת במקורותינו גם בלשון נקבה וגם בלשון זכר, אך ברוב המקרים היא נקבה. הנה כמה מובאות: יתד בנקבה "וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ" (דברים כג, יד); "בַּיּוֹם הַהוּא… תָּמוּשׁ הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה בְּמָקוֹם נֶאֱמָן וְנִגְדְּעָה וְנָפְלָה…" (ישעיהו כב, כה); "יתדות אהלים ויתדות המשוחות – טמאות" (משנה כלים יד, ג). יתד בזכר "אִם יִקְחוּ מִמֶּנּוּ…
המשך קריאה נעימה >>

כ"ט בנובמבר

כ"ט בנובמבר – תאריך לועזי בלבוש עברי

ביום י"ז בכסלו תש"ח, 29 בנובמבר 1947, אישר האו"ם את תכנית החלוקה של ארץ ישראל, וכך נסללה הדרך להקמת מדינת ישראל. יום זה ידוע בשם כ"ט בנובמבר, שהוא שם משונה למדי: אנו רגילים לציין תאריך עברי באותיות (למשל: ה' באייר, י"א באדר) ותאריך לועזי בסְפָרוֹת (למשל: 1 באפריל, 4 ביולי), ואילו כאן משמשות אותיות לציון תאריך לועזי. ככל…
המשך קריאה נעימה >>

כאחד וכאחת

"כָּל הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא אַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים" (עזרא ג, ט). "שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן" (משנה ברכות ז, א). נשאלנו איזה ביטוי נכון יותר – כאחד או כאחת, ואם יש להתאים את הביטוי למינם הדקדוקי של השמות הקשורים אליו. תשובתנו היא ששני הביטויים נכונים ואפשר להשתמש בכל אחד מהם הן לשמות בזכר הן לשמות…
המשך קריאה נעימה >>

כַּבָּאִית

למילה כַּבָּאִית שני מובנים: צורת הנקבה של כַּבַּאי ו'רכב כיבוי'. המשמעות הכפולה נוצרה מן התפקיד הכפול של הסיומת ־ִית: (א) סיומת נקבה המצטרפת לשם בזכר הנוטה לפי מין (צורן נטייה); (ב) סיומת בעלת משמעות (צורן גזירה), ובמקרה שלנו סיומת לציון כלי רכב דוגמת 'משאית', 'טיולית'. נעיר כי המונח כַּבָּאִית נקבע גם לציון 'ספינת כיבוי' (מונחי…
המשך קריאה נעימה >>

כהה וקהה

רבים מתבלבלים בין שמות התואר כֵּהֶה וקֵהֶה, אך נראה שאין קשר בין שתי המילים. כֵּהֶה הוא חשוך, מעורפל ונוטה לשחור, ההפך של בָּהִיר. המשמעות היסודית של קֵהֶה היא פגום וחסר, שחודו נפגם, ומכאן ההפך של חַד. סכין קהה היא סכין לא חדה, וזווית קהה היא זווית של יותר מ־º90, ההפך מזווית חדה. חבלה קהה היא…
המשך קריאה נעימה >>

כּוֹבַע וְקוֹבַע

את המילה כובע אנו רגילים לכתוב בכ"ף, אך פה ושם אפשר לראותה כתובה בקו"ף – בייחוד בצירופים 'קובע מגן' ו'קובע פלדה'. האם יש מקום לכתיב הזה? והאם יש הבדל של משמעות בין כובע לקובע? כבר בתנ"ך המילה באה בשני הכתיבים – שש פעמים כּוֹבַע ופעמיים קוֹבַע. למשל: בתיאור גלית הפלשתי נאמר "וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ…
המשך קריאה נעימה >>

כומר בנקבה

נשאלנו כיצד תיקרא אישה המשמשת בתפקיד כומר. המלצתנו היא כומרה, ובניקוד כָּמְרָה (בקמץ קטן שתנועתו o). משקל פָּעְלָה – בקמץ קטן – הוא משקל בנקבה המקביל לעיתים למשקל המלעילי פֹּעֶל. למשל: יֹשֶׁר–יָשְׁרָה, עֹצֶם–עָצְמָה. משקל פָּעְלָה משמש גם לציון בעל חיים ממין נקבה במקביל למשקל פֹּעֶל לזכר: עֹפֶר–עָפְרָה. בדומה לכך אישה שהיא כומר תיקרא כָּמְרָה. בכתיב…
המשך קריאה נעימה >>

כוס וספל

רוב דוברי העברית יודעים לומר בדרך כלל אם לפניהם כוס או ספל. אף על פי כן אנו נשאלים לעיתים על ההבחנה המדויקת בין הכלים, כי יש מקרים גבוליים שבהם קשה להכריע. אם נחפש את שתי המילים במונחי האקדמיה, נמצא כי בימי ועד הלשון נקבעה המילה כּוֹס תמורת glass, והמילה סֵפֶל – תמורת cup. אך גם…
המשך קריאה נעימה >>

כחוט השני

הצירוף חוט השני שבביטוי 'עובר כחוט השני' בהוראת 'קו יסודי, רעיון מנחה' נשאל ללשוננו מלשונות אירופה. חוט השני פירושו חוט אדום, והוא בא במקרא פעמיים: ביהושע פרק ב המרגלים מורים לרחב לסמן את ביתה בחוט אדום כדי שיוכלו לזהותו במלחמה: "אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ…" (פסוק יח). הצירוף נזכר גם בשיר…
המשך קריאה נעימה >>

כיסוי לעיני הסוס

הכיסוי לעיניו של סוס המונע ממנו להביט לצדדים נקרא סַכֵּי עיניים, מן השורש סכ"ך. כך קבע ועד הלשון בשנת תש"ח. צורת היחיד היא סַךְ, באנגלית – blinker. המילה סַךְ משמשת גם בצירופים אחרים: סַך שמש המותקן מעל השמשה הקדמית במכונית וסוכך על עיניו של הנהג כשהשמש נמוכה ומסנוורת; סַךְ אוֹר – התקן על עדשת המצלמה המגן…
המשך קריאה נעימה >>

כלום ושום דבר

המילה כלום והצירוף שום דבר מציינים בתודעתנו 'אַיִן' ו'אפס'. לפיכך יש התוהים אם בניסוחים כגון 'לא אכלתי כלום', 'לא ביקשנו שום דבר' אין שלילה כפולה ומיותרת. למעשה גם כלום וגם שום דבר – שאותם ירשנו מלשון חז"ל – אין בהם שלילה כלל. כלום פירושו 'דבר מה', 'משהו מזערי' (something ,anything). על גיזרונה של המילה הועלו…
המשך קריאה נעימה >>

כלי לקילוף ירקות

שאלה: איך נקרא הכלי לקילוף ירקות – מַקְלֵף או קוֹלְפָן? תשובה: המונח התקני שקבעה האקדמיה ללשון העברית הוא מַקְלֵף. השם מַקְלֵף שקול במשקל מַפְעֵל, משקל המכשירים, כמו מַצְפֵּן, מַגְהֵץ, מַפְסֵק, מַחְשֵׁב ועוד. בציבור רווחת גם המילה קוֹלְפָן הבנויה מהוספת הסיומת ־ָן לצורת הבינוני קוֹלֵף, בדומה למילים כגון פּוֹתְחָן, רוֹכְסָן, אוֹגְדָן. ויש גם המכנים את הכלי קוֹלֵף…
המשך קריאה נעימה >>

עברית לכל מועד

כמה שנאמר

במרכז ההגדה של פסח ניצב סיפור יציאת מצרים המבוסס על דרשות וביאורים לפסוקים מן התורה. בהגדות רבות, ובייחוד בהגדות אשכנזיות, בא לפני ציטוטי הפסוקים הביטוי "כְּמָה שנאמר" – לעומת "כְּמוֹ שנאמר" בהגדות אחרות. נשאלנו כיצד נכון להגות את המילה 'כמה' בביטוי זה. הביטוי כְּמָה שֶׁ־ זהה אומנם במשמעו לביטוי כְּמוֹ שֶׁ־, אך נבדל ממנו בהגייתו:…
המשך קריאה נעימה >>

כמוך וכמותך

שתי הצורות – כָּמוֹךָ וגם כְּמוֹתְךָ – טובות ותקניות. כמו במקרים רבים אחרים אף כאן מדובר בשתי צורות חלופיות – הראשונה מלשון המקרא והשנייה מלשון חכמים. נטיית כ' היחס (כְּ) שונה מזו של מילות היחס בְּ, לְ. בעוד האחרונות נוטות בתוספת הכינוי בלבד (בִּי, בָּכֶם, לְךָ, לָהֶן וכו'), כְּ נוטה במקרא ברוב הגופים על בסיס…
המשך קריאה נעימה >>

כן או כנה?

יש האומרים על אדם גלוי וישר שהוא "כֵּנֶה", ואולם המילה התקנית היא כֵּן. מילה זו שייכת לשורשי ע"ו (את הווי"ו השורשית אפשר לראות למשל בצורה נָכוֹן בבניין נפעל), וצורתה כצורות בינוני אחרות משורשי ע"ו במשקל פָּעֵל: עֵר, עֵד, מֵת. נטיית המילה כֵּן: כֵּנָה, כֵּנִים, כֵּנוֹת. הצורה "כֵּנֶה" נוצרה בהשפעת צורות כמו גֵּאֶה, זֵהֶה, כֵּהֶה, אולי…
המשך קריאה נעימה >>

כנס וכינוס

על המילים כנס וכינוס כתבה שושנה בהט במאמרה "דרכה של האקדמיה ללשון העברית בחידושי מילים": "עד שלא נתחדש הכֶּנֶס היו בארץ כינוסים: כינוס המקהלות, הכינוס למקרא וכינוסים מכינוסים שונים. את הכֶּנֶס אימצה האקדמיה ללשון העברית ביזמתו של השר רמז ע"ה. הוא ייחד אותו לסדרת ישיבות בכנסת. סבור היה רמז שיפה השם כֶּנֶס לכנסת. משראה…
המשך קריאה נעימה >>

כנסו או היכנסו?

באתרי אינטרנט רבים משתמשים במילה "כנסו" כדי לעודד גולשים להיכנס לאתר. נשאלנו אם השימוש הזה תקני. תשובתנו היא שבהקשר זה נכון לומר היכנסו ולא "כנסו". כַּנְּסוּ היא צורת ציווי של הפועל כִּנֵּס (בלי ניקוד: כינס) בבניין פיעל, בדיוק כפי שבַּקְּרוּ היא צורת ציווי של הפועל בִּקֵּר. לְכַנֵּס משמעו לקבּץ, לזַמן יחד, לרכז, כמו "וקָרֵב פְּזוּרֵינוּ…
המשך קריאה נעימה >>

כפר סבא

ההגייה הרווחת של שם העיר היא כפר סַבָּא (בבי"ת דגושה ובהטעמת ההברה סַ), ואילו ההגייה התקנית, זו הנשמעת בפיהם של קרייני החדשות, היא כפר סָבָא (בבי"ת רפה ובהטעמת ההברה האחרונה – בָא). העיר כפר סבא שבשרון, שהחלה את דרכה בשנת 1903 כמושבה, נקראת על שם יישוב הנזכר בספרות חז"ל: "מעשה בשקמה של כפר סבא שהיו…
המשך קריאה נעימה >>

כרוכית @

לסימן @ קבעה האקדמיה את השם כרוכית בתוך רשימת שמות של סימני הדפוס. השם כרוכית נקבע בעקבות הכינוי "שטרודל" שניתן לסימן זה בקרב הישראלים בשל צורתו. כרוכית היא השם שקבע ועד הלשון כבר בשנת תרע"ג (1913) למאפה האוסטרי הידוע על שום היותו עשוי מדף בצק הכרוך עם מְלית. על תולדות הסימן @ לא כאן המקום…
המשך קריאה נעימה >>

כְּשֶׁ ולא שֶׁ־

בפתיחה של תיאור זמן נכון לומר 'כש' – בלי להשמיט את הכ"ף: כשנגיע לגשר – נעבור אותו (ולא "שנגיע"). חשבתי עלייך כששמעתי את השיר שלנו (ולא "ששמעתי"). כשאומרים לי שמש, אני יכול לחשוב על אהבה (ולא "שאומרים"). הרצף כְּשֶׁ, בדיוק כמו כַּאֲשֶׁר, פותח פסוקית זמן ועונה על השאלה 'מתי?' ‍‍‍‍‍‍ ‍‍לעומת זאת המילית שֶׁ־ עונה…
המשך קריאה נעימה >>

כשלעצמו או לכשעצמו

'כשלעצמו' פירושו 'כשהדבר עומד לעצמו, כשבוחנים אותו ללא תלות בדברים אחרים'. למשל: "הרעיון כשלעצמו יפה וראוי, אך יהיה קשה ליישמו בלי תמיכת ההנהלה". הביטויים 'כשלעצמו', 'כשלעצמי' וכדומה נוצרו בדורות האחרונים, והם קיצור של 'כשהוא לעצמו', 'כשאני לעצמי' וכדומה. הינה דוגמאות לשימוש בביטויים המלאים: "והמעשה הזה, כשהוא לעצמו, אינו כלום בערך אל המטרה שרוצה הממציא להשיג"…
המשך קריאה נעימה >>

לא ייאמן או לא יאומן?

יש המביעים את פליאתם על דבר שקשה להאמין שקרה בביטוי 'לא ייאמן' ואחרים בביטוי 'לא יאומן' (בניקוד: לֹא יֵאָמֵן, לֹא יְאֻמַּן). בשתי הגרסאות הפועל הוא פועל סביל: ייאמן בבניין נפעל – צורת העתיד של נאמן (כמו 'ייעדר', עתיד של 'נעדר'), יאומן בבניין פועל – צורת העתיד של אֻמַּן. היינו מצפים שהפועל הסביל של האמין (בבניין…
המשך קריאה נעימה >>

לאור

"לאור ההצלחה אנו ממשיכים במבצע". "לאור המחסור בעובדים בענף החקלאות יינתנו תמריצים למבקשים לעבוד בתחום". הביטוי לאור רווח בלשון ימינו ואופייני בעיקר ללשון הכתובה והרשמית. ביטוי זה הוא בבחינת "חדשים מקרוב באו". מקורו בלשונות אירופה, כגון באנגלית: in (the) light of, ובעברית הוא משמש כנראה למן המחצית הראשונה של המאה העשרים – כפי שעולה מעיתונות…
המשך קריאה נעימה >>

לבריאות

ראשית יש לומר שהביטוי 'לבריאות' התחדש בעברית החדשה, ולכן עלינו ללמוד על דרך הגייתו מהשוואה לביטויים דומים. יש שהקפידו ומקפידים לומר לִבְריאות ללא ה"א הידיעה. העדפה זו נסמכת על ביטויי איחול דומים: לְחַיִּים, בְּהצלחה. בתפילת הגשם בשמיני עצרת נמצא סדרה של ביטויים כאלה: על הכרזת שליח הציבור "…מַשִּׁיב הרוח ומוריד הגשם" הקהל עונה: "לִבְרָכָה ולא…
המשך קריאה נעימה >>

לְהִדָּבֵק או לְהִדַּבֵּק?

בהקשר של הידבקות במחלה הצורה התקנית של שם הפועל היא לְהִדָּבֵק בבי"ת רפה.
המשך קריאה נעימה >>

שאלות ותשובות

לָווה והלווה, שאל והשאיל, שכר והשכיר

צמדי הפעלים לָוָה והִלְוָה, שָׁאַל והִשְׁאִיל, שָׂכַר והִשְׂכִּיר דומים זה לזה במשמעם וביחס שבין רכיביהם: שלושתם מציינים העברת דבר מאדם לאדם לצורך השימוש בו לזמן מוגבל; בשלושתם מתקיים אותו היחס בין הבניינים קל והפעיל: הפועל בבניין קל (לָוָה, שָׁאַל, שָׂכַר) מציין את לקיחת הדבר, ואילו הפועל בבניין הפעיל (הִלְוָה, הִשְׁאִיל, הִשְׂכִּיר) מציין את מסירתו ואת…
המשך קריאה נעימה >>

לוט רצ"ב ומצ"ב

הביטויים לוט, רצ"ב ומצ"ב משמשים שלושתם בלשון של תכתובות לציון דבר המצורף למכתב. לוּט לוּט פירושו 'עטוף', 'מכוסה', 'נתון בתוך'. מקור המילה בתנ"ך, בדברי אחימלך הכוהן לדוד: "חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי אֲשֶׁר הִכִּיתָ בְּעֵמֶק הָאֵלָה – הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה אַחֲרֵי הָאֵפוֹד" (שמואל א כא, י). שם תואר זה קשור אל הפועל הֵלִיט – עטף, כיסה…
המשך קריאה נעימה >>

לוכסן

סימן הלוכסן אינו נכלל בכללי הפיסוק של האקדמיה (וגם לא בכללי הפיסוק שקבע ועד הלשון), שכן הוא אינו חלק ממערכת הפיסוק הרגילה: תפקידם של סימני הפיסוק להדריך את הקורא בחלוקת המשפט ובדרך קריאתו, ואילו הלוכסן מייצג מילה ומשמעו בדרך כלל "או". לפיכך לא נקבעו כללים מטעם האקדמיה לשימושיו של סימן זה. הנה שתי המלצות על…
המשך קריאה נעימה >>

לומר ולאמור

לשם הפועל של אָמַר שתי צורות – האחת מן המקרא והאחרת מלשון חכמים. במקרא משמשת הצורה לֵאמֹר (באל"ף נחה), והיא רווחת מאוד כפתיחה של דיבור ישיר, בדומה לסימן הפיסוק נקודתיים, כגון בנוסחה הנפוצה בתורה "וידבר ה' אל משה לֵאמֹר". בימינו צורה זו של שם הפועל אינה רגילה, אך יש הנוקטים אותה בלשון הגבוהה, ובעיקר בלשון…
המשך קריאה נעימה >>

ליהנות או להנות?

שם הפועל של נֶהֱנָה (מבניין נפעל) הוא לֵהָנוֹת (ההגייה: lehanot), וללא ניקוד הוא נכתב ביו"ד: ליהנות. צורה זו היא גלגול של לְהֵהָנוֹת (ובלי ניקוד: להיהנות) כמו לְהֵרָאוֹת (בלי ניקוד: להיראות). הה"א הראשונה נשמטה בהגייה ובעקבות זאת גם בכתיבה, ותנועת הצירי עברה ללמ"ד: לֵהָנוֹת. הצורה הרווחת בפי רבים לֶהֱנוֹת אינה תקנית, ונראה שהיא מושפעת מצורות שם…
המשך קריאה נעימה >>

לנסוע או ליסוע?

רבים מתלבטים בשאלה איך להגות ולכתוב את שם הפועל של נָסַע – בקיום הנו"ן או בהבלעתה? והתשובה: אף על פי שהנו"ן נבלעת בצורת העתיד – יִסַּע, בשם הפועל הנו"ן מתקיימת: לִנְסֹעַ. בדומה לצורה 'לנסֹע' אנו מוצאים בתורה: "ויהי בִּנְסֹעַ הארון" (במדבר י,לה). דוגמאות נוספות: לִנְבֹּל, לִנְזֹל, לִנְגֹּעַ (וגם לָגַעַת), לִנְטֹעַ (וגם לָטַעַת). כל אלה על…
המשך קריאה נעימה >>

פורים

לפני ובפני

מילות היחס לפני ובפני קרובות זו לזו, ובהקשרים מסוימים קשה להכריע איזו מהן מתאימה יותר. אף על פי כן אפשר להצביע על הבחנה סדירה למדי ביניהן בעברית הקלסית – בייחוד מספרות חז"ל ואילך. על הבחנה זו מקובל להמליץ גם בלשון ימינו. נקדים ונאמר כי בהקשר של קְדימות בזמן אין שימוש במילית בפני אלא רק במילית…
המשך קריאה נעימה >>