מאמרים

האקדמיה ללשון העברית מפרסמת כאן מעת לעת מאמרים נבחרים לתועלתם ולהנאתם של הגולשים באתר.
המאמרים פרי עטם של אנשי לשון – ובהם חברי האקדמיה ועובדיה – לקוחים לרוב מתוך כתבי העת של האקדמיה: לשוננו, העברית (לשוננו לעם) ואֲקַדֵּם. מקצת המאמרים נכתבו במיוחד לאתר האקדמיה.

קריאה מהנה.

ברבורים ותוכיים: שמות מוטעים שהתקבעו בעברית בת ימינו

מאת: זהר עמר ותמר רוזמרין־זאב

המאמר מוקדש לזכרו של דוד (דודיק) טלשיר ז"ל

הברבור והתוכי, שני עופות שנזכרו במקרא בהקשרו של שלמה המלך ובמידה רבה באו להעיד על עושרו המופלג, נזכרים בספר מלכים לצד בעלי חיים נוספים, ושניהם במשמעותם המקורית נחשבו לעופות הכשרים למאכל. המכנה המשותף ביניהם הוא הדרך שבה התקבע שמם בלשון הדיבור. נראה שבתחילה עברה מסורת…
המשך קריאה >>

כתובת חרותה על חוליית עמוד שנמצאה בחפירות באזור בבנייני האומה בירושלים, ומוצגת עתה במוזאון ישראל. תעתיק הכתוב, כפי שמוצע באתר המוזאון: "חנניה בר (בן) דודלוס מירושלים".

על כתובת חנניה מירושלים

מאת: אלכסיי יודיצקי

במאמר חדש ד"ר אלכסיי יודיצקי מגיב על כמה מן ההנחות של מפענחי הכתובת ומשיב על השאלה אם הכתובת כתובה בארמית או בעברית.
המשך קריאה >>

צילום מעבדן בוחן תמיסה בחרוטית

על חַמְצָן ומַעְבְּדָן, על חִזּוּר ועל פִּלְמוּר – כימיה בעברית

מאת: רונית גדיש

מאמר הסוקר כמה מן המונחים שנקבעו במקצוע הכימיה במהלך השנים.
המשך קריאה >>

מכיר טובה – אסיר תודה

מאת: קרן דובנוב

אקדם, גיליון 48, סיוון תשע"ג, עמ' 3

כאשר רוצים להביע רגשות תודה עמוקים משתמשים לעיתים קרובות בצירוף 'הכרת תודה', ויש המשבשים אותו ואומרים בטעות 'הוקרת תודה' (להוקיר פירושו לכבד, מלשון יְקָר = כבוד). הצירוף הוותיק יותר, מלשון ימי הביניים, הוא דווקא 'הכיר טובה', ואילו הצירוף המקורי המתועד בספרות חז"ל הוא בכלל 'החזיק טובה'.
המשך קריאה >>

מִמִּדְבַּר שִׂין – על הסמ"ך הנכתבת בשי"ן

מאת: אמנון שפירא

מתוך אקדם 26, תשס"ד – 2004

במאמר מקיף ורב עניין המחבר מתחקה על גלגולו של ההגה שבמקרא נכתב באות שי"ן אך נהגה לימים כסמ"ך. לדעת הכותב טוב היה אילו נכתבו כל השי"נים ההגויות כ־s באות סמ"ך. כך היו נמנעות שגיאות הגייה כגון "שְׁדרות" (במקום שׂדרות). מצד שני היו נוצרים הומוגרפים רבים כמו סר (שׂר, סר). אלא שנראה שלא החשש מהומוגרפים, שהעברית משופעת בהם ממילא, היה בעוכרי פישוט הכתיב, כי אם שמרנותם של כותבי העברית.
המשך קריאה >>

איך אומרים בפולנית פוֹטוֹסִינְתֵּזָה?

מאת: אמנון שפירא

לשוננו לעם נא–נב, א (תש"ס–תשס"א), עמ' 42–44

בחידון הטלוויזיה "הכספת" נשאל המתמודד אם אמת שמקור המילה פוטוסינתזה בלשון הפולנית, ועל פי החידונאי זו הייתה התשובה הנכונה. צופים רבים היו משוכנעים שנפלה כאן טעות. עיון במילונים שימושיים רמז במישרין או בעקיפין על היוונית כמקור המילה. מאמר קצר ומרתק על שאילה ישירה ושאילה עקיפה…
המשך קריאה >>

כללי הכתיב החדשים - ידיים אוחזות באותיות י' ו' במילים: שמיים, לעיתים וצוהריים

מן הכתיב חסר הניקוד אל הכתיב המלא התקני

מאת: רונית גדיש

מתוך אקדם 61

לפני כשנה פרסמה האקדמיה את כללי הכתיב המלא החדשים – כשבעים שנים לאחר שפורסמו לראשונה כללי הכתיב של ועד הלשון.
המשך קריאה >>

העברית ולשונות אחרות – לקט מאמרים

מתוך: לשוננו לעם מ–מא, קובץ לשנת הלשון, תש"ן

דרכן של לשונות הבאות במגע שיש ביניהן יחסי גומלין והן מטביעות חותמן זו על זו. כמה מקשריה המרתקים של העברית עם לשונות אחרות נדונו בחלקו האחרון של קובץ מאמרים שהתפרסם בגיליון חגיגי של כתב העת לשוננו לעם בשנת תש"ן – שנת הלשון העברית. לשונות…
המשך קריאה >>

המרכיב העברי בערבית היהודית

מאת: עפרה תירוש־בקר

לשוננו לעם מ–מא, קובץ לשנת הלשון (תש"ן), עמ' 331–337

הערבית היהודית היא הלשון ששימשה את היהודים בקהילות דוברות ערבית בארצות האסלאם. לשון זו דומה במידה רבה ללשונם של הערבים השוכנים באותם המקומות אך משולבים בה מילים וביטויים עבריים, וכשאר לשונות היהודים היא נכתבת באותיות עבריות. בחינת היסודות העבריים שבערבית היהודית תורמת תרומה חשובה לחקר…
המשך קריאה >>

המרכיב העברי בספרדית היהודית

מאת: אורה שורצולד

לשוננו לעם מ–מא, קובץ לשנת הלשון (תש"ן), עמ' 326–330

ראשיתה של הספרדית היהודית, הידועה בשמה העממי לאדינו, בימי הביניים בספרד. היהודים אימצו אומנם את הלשון הספרדית, לשון המדינה שחיו בה, אך כציבור בעל מאפיינים חברתיים, דתיים ותרבותיים מיוחדים, היא נשתנתה בפיהם והבדילה אותם משכניהם הגויים. בספרדית היהודית נשתלבו מילים עבריות לצורכי התרבות והדת, אך…
המשך קריאה >>

העברית ולשונות אירופה החדשות

מאת: גד בן־עמי צרפתי

לשוננו לעם מ–מא, קובץ לשנת הלשון (תש"ן), עמ' 319–325

לשונה של חברה היא הכלי המבטא את תרבותה, ובמידת מה אף מעצב אותה. כאשר עמים נתונים במגע ממושך – קשרי מסחר ותרבות, ריבוי תרגומים מלשון ללשון או ביקורים הדדיים תכופים – לשונותיהם נוטות להשתוות מבחינת היקף המשמעויות של המילים. מספר המילים בעברית שעבר עליהן תהליך…
המשך קריאה >>

עברית ויידיש

מאת: סימון הופקינס

לשוננו לעם מ–מא, קובץ לשנת הלשון (תש"ן), עמ' 313–318

לפני כאלף שנה, כאשר היגרו היהודים לאזורים שהם גרמניה של היום, הם אימצו את הדיבור הגרמני המקומי. במרוצת הזמן פיתח דיבורם קווים עצמאיים, וכשנדדו רבים מהם לפולין ולרוסיה, נוספו לשפתם יסודות מן השפות הסלאביות. כך נוצרה שפה חדשה: היידיש. העברית סיפקה ליידיש רובד המבדיל אותה…
המשך קריאה >>

העברית והערבית

מאת: יהושע בלאו

לשוננו לעם מ–מא, קובץ לשנת הלשון (תש"ן), עמ' 306–312

העברית והערבית קשורות זו בזו משנה־קשר. שתיהן לשונות שמיות קרובות זו לזו במבנן ודומות באוצר מיליהן. בימי הביניים הושפעה העברית השפעה עמוקה מן התרבות הערבית בכלל ומן הלשון הערבית בפרט. מאחר ששפת אימם של יהודי ארצות ערב הייתה הערבית המדוברת, והערבית הקלסית הייתה שפתם התרבותית,…
המשך קריאה >>

לשונות במגע

מאת: אמנון שפירא

לשוננו לעם מ–מא, קובץ לשנת הלשון (תש"ן), עמ' 287–301

תהליכים הכרוכים במגע של לשונות משכו את תשומת ליבם של בלשנים רבים. במאמר מוצגות כמה מן הדרכים הבולטות שבהן לשון אחת עשויה להשפיע על חברתה בתחומים אלו: מערכת ההגאים, אוצר המילים, יחסי משמעות בין מילים ומבנים תחביריים.

עוד על שקיעי דקדוק המקרא בעברית החיה

מאת: ורד סיידון

לשוננו כרך פ, חוברת ג (תשע"ח)

מאמרה של ד"ר ורד סיידון דן באחד מחידושי המחקר של הזמן האחרון: קטגוריות דקדוק מקראיות שנעלמו כליל מלשון ימינו אבל נשרדה מהן צורה אחת או צורות אחדות.

"שיר עוגה" מאת ר' יחיאל בן אשר

מאת: יעקב עציון

לשוננו כרך פ, חוברת א-ב (תשע"ח)

במסגרת העבודה במדור שירת ימי הביניים של המילון ההיסטורי הותקנו יצירותיו של הפייטן ר' יחיאל בן אשר, שפעל בספרד במאות הארבע־עשרה והחמש־עשרה וככל הנראה היה נינו של הרא"ש. ר' יחיאל כתב בין השאר קינות כאוּבות בעקבות הפרעות שהתחוללו בטולדו בשנת קנ"א (1391) ובהן נספו רבים מבני משפחתו.
המשך קריאה >>

"אני הוא האיש השוחה בתוך מימיה של השפה"

מאת: סמי ברדוגו

העברית, מחזור סד חוברת א–ב (תשע"ז)

אני חי כמעט באופן בלעדי בזכות השפה והודות לחומריה של העברית. ישותי, הווייתי, חיי – מחזיקים מעמד בגלל אותו שדה, אותו מתחם או "בריכת המילים", כפי שאני מכנה את תחום המחיה שלי, ההיבט שלי. אני הוא האיש השוחה בתוך מימיה של השפה, בתוך נזילותן של האותיות, מתפרש ימינה ושמאלה, אני מבצע תנועות קטנות וגדולות, יורד לעומק ועולה חזרה אל קו המים.
המשך קריאה >>

על דלות הלשון והשפעתה על השיח

מאת: גיל הראבן

אקדם 60, שבט תשע"ח, פברואר 2018

חשוב להבין שדלות לשון איננה בעיה אסתטית, כשם שלשון עשירה איננה סתם לבוש להתנאות בו. לשון היא הכלי שדרכו אנחנו חווים את המציאות ובונים מציאות. ולשון היא גם הגשר שלנו אל נפש הזולת. אני מאמינה שדלות לשון היא שעומדת לא פעם מאחורי הבחנות קיצוניות, שיח שטחי ותקשורת דלה בין בני אדם. זכינו ואנחנו חיים בעברית. זכינו ולרשותנו עומד עושר עצום של 3,000 שנה. זכינו בעושר, ואין צידוק לכך שילדינו יגדלו בדלות.

המשך קריאה >>

"אני רואה עצמי מחזֵר של הספרות העברית"

מאת: עמוס עוז

העברית, מחזור סד חוברת א–ב (תשע"ז)

אומרים שהשפה העברית הייתה שפה מתה במשך 1700 שנים. אומרים שאליעזר בן־יהודה החיה אותה. אך לא, היא לא הייתה שפה מתה. ולא אליעזר בן־יהודה החיה אותה, ודאי לא אליעזר בן־יהודה לבדו החיה אותה. היא הייתה יפהפייה נרדמת, לא שפה מתה.

על "שמץ", "שמץ פסול" ומה שביניהם

מאת: אריאל שוה

המילה שמץ מתועדת במקרא פעמיים: "וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב וַתִּקַּח אָזְנִי שֵׁמֶץ מֶנְהוּ" (איוב ד, יב); "הֶן אֵלֶּה קְצוֹת דְּרָכָו וּמַה שֵּׁמֶץ דָּבָר נִשְׁמַע בּו" (שם כו, יד). במחקר החדש התלבטו מאוד בגיזרונה של המילה, ובזיקה שלה אל שִׁמְצָה – מילה סתומה אף היא.
המשך קריאה >>

יהלום בספיר: מאבני החן שבדיוואן הנגיד

מאת: שולמית אליצור

העברית, מחזור סד חוברת א–ב (תשע"ז), עמ' 26–35

המאמר הוא נוסח כתוב של הרצאה שנישאה בערב לכבוד הספר "דיוואן שמואל הנגיד – קודקס מן הגניזה" מאת יהונתן ורדי ומיכאל רנד. הכותבת קושרת בין שיר היין של הנגיד "יָהֲלוֹם בְּסַפִּיר" ובין הדימוי הזוהר והצח כיהלום של כתיבתו.

דתי, חילוני וחוזר בתשובה

מאת: גבריאל בירנבאום

לשוננו לעם, מח, ד (תשנ"ז), עמ' 170–173

המאמר עוסק בשמות התואר דתי, חילוני, חוזר בתשובה וחוזר בשאלה – בעקבות בקשה שהגיעה לאקדמיה לקבוע מחדש את גדרי המשמעות שלהם ולהחליף את מקצתם. במאמר מוסבר כי משמעותה של מילה אינה אלא זו שמקנים לה דוברי השפה, ואין מקום שהאקדמיה תתערב בכך. עוד מתחקה המאמר על שורשי המונחים האלה ועל גלגולי המשמעות שלהם.
המשך קריאה >>

טובים השניים מן האחד: לחשיבותם של צירופי מלים במילון העברי

מאת: ראובן מירקין

לשוננו לעם מב, א (תשנ"א), עמ' 18–23

בכ' באייר תשע"ז הלך לעולמו חוקר הלשון והמילונאי פרופסור ראובן מירקין. מירקין היה מראשוני החוקרים במפעל המילון ההיסטורי ללשון העברית, והוא עבד בו ארבעים שנה. בשנת תשכ"ט (1969) מונה לראש מדור הספרות החדשה, והוא עמד בראשו עד פרישתו לגמלאות בשנת תשנ"ט (1999). מחקריו של מירקין עסקו במילונאות, בחידושי מילים ובלשונם של סופרים עבריים ובראשם מנדלי ועגנון. לזכרו מתפרסם כאן מאמר פרי עטו.
המשך קריאה >>

רסיסים אמתיים ומדומים וחיקויים אמתיים ומדומים של דקדוק עברית המקרא בעברית החדשה

מאת: משה בר־אשר

לשוננו כרך עח חוברת ד (תשע"ו), עמ' 421–439

בעברית הנכתבת ובעברית המדוברת נותרו בצדי הדרך כמה מקווי לשון המקרא שנפלטו מלשון חכמים ומהעברית החדשה. יש מהם שהם שרידים אמתיים שנשארו בעינם, ויש מהם שהם אך רסיסים מדומים.

לשון הקודש בארץ הקודש

מאת: שמעון פרס

אקדם 11, אייר תשנ"ז, מאי 1997

לזכרו של שמעון פרס, נשיא המדינה התשיעי, מובא כאן מאמר פרי עטו שנכתב במיוחד ל"אקדם". לדברים נוספים לכבוד הלשון העברית שנשא שמעון פרס ראו אקדם 35 (עמ' 1, עמ' 8).

צילום כתב יד ישן

"טוב מכסף קניין דעת": על תרגילי כתיבה חינוכיים ושקולים מימי הביניים

מאת: שולמית אליצור

העברית, מחזור סג חוברת ג–ד (תשע"ה–תשע"ו), עמ' 146–150

במאמר זה מוצגים שלושה משפטים שהתגלו בכתבי יד מן הגניזה הקהירית. בכל אחד מהם עשרים ושתיים אותיות הא"ב וחמש אותיות מנצפ"ך. האם שימשו פסוקים אלו לתלמידי בית הספר לשם לימוד הא"ב?

זרועות של שני מלצרים עם מגשים ועליהם הכיתוב באם ובכדי?

שלוש בי"תין מפוקפקות: באם, בכדי, נקט ב־

מאת: אורי מור

לשוננו, כרך עח חוברת ג (תשע"ו), עמ' 305–333

מאמר זה דן בשלושה שימושי לשון שעברו מסלול דומה הן מצד התקן הן מצד ההתפתחות הטבעית בעברית הכתובה. מתיאור תולדותיהם הכותב יוצא למסקנות על צמיחת הבדלי סגנון בעברית החדשה, על מקומם של גופים ממלכתיים ואנשי לשון בהכוונת העברית ועל מעמדם של קווי לשון לא קלסיים…
המשך קריאה >>

שינוי המין בהשפעת הארמית הבבלית ‬

מאת: יוחנן ברויאר

לשוננו לעם, מחזור מב חוברת ב (תשנ"א), עמ' 43–52

עובדה, סברה, קושיה, בעיה – מילים אלו ואחרות כמותן התגלגלו אל העברית מן הארמית וכולן תולדה של אותה תופעה לשונית. ביסודן הן מילים בלשון זכר בעלות סיומת היידוע הארמית ־ָא, אך כשמילים אלו חדרו לעברית, נתפסה הסיומת a כסיומת נקבה. במאמר מוסברת התופעה בפירוט באמצעות…
המשך קריאה >>

דרכה של האקדמיה ללשון העברית בחידושי מילים

מאת: שושנה בהט

לשוננו לעם, מחזור לח חוברת ט–י (אב–אלול התשמ"ז)

בהרצאה זו שהועלתה על הכתב הציגה שושנה בהט, המזכירה המדעית הוותיקה של האקדמיה, את העקרונות שהדריכו את מחדשי המילים באקדמיה בתקופתה: מהי דרך המלך ומהן הדרכים הסוטות ממנה. בתוך כך היא מספרת על מילים שנתחדשו דוגמת סיקור, סוכרת ומקָרר, על חסרונן של מילים כמו יֶדע והקשר, על מילים במשקל פָּעיל ושפעל, על הלחמים ותחיליות ועוד.
המשך קריאה >>

ברחובות ירושלים

מאת: גד בן־עמי צרפתי

לשוננו לעם, מחזור מה חוברת ג (תשנ"ד), עמ' 127–138

מי היה בנימין מטודלה וכיצד הגיע סמל של עיר בספרד לפינת הרחוב הקרוי על שמו? כיצד הגיעו אוסישקין וארלוזורוב לשכונה של משוררי ספרד? והאם ידיעה בדקדוק עשויה לסייע לכותבי שלטי הרחובות? המאמר עונה על שאלות אלו ואחרות ועוסק בסוגיות לשון אגב טיול ברחובות ירושלים.

על משמעויות טקסטואליות ולקסיקליות של תופעות לשוניות

מאת: מנחם קיסטר

לשוננו, כרך עח חוברת א–ב (תשע"ו), עמ' 7–20

העלאה על הכתב של טקסט המסור בעל פה מחייבת את הכותב לפרש את צורת ההגייה. מאמר זה עוסק בתופעות שונות במסירת הטקסט הנובעות מתופעות פונטיות ומביא כמה דוגמאות לכך. בירור מסוג זה עשוי לסייע בביאור בעיות טקסטואליות.

העברית ברשות הרבים

מאת: אהרן מגד

לשוננו לעם, מחזור מה חוברת ג (תשנ"ד), עמ' 121–126

נאומו של אהרן מגד נישא באירוע חגיגי בבית נשיא המדינה עזר ויצמן במלאות 40 שנה להיווסדה של האקדמיה (תשנ"ד, 1994). מגד מדמה את העברית ליפהפייה שהתעוררה מתרדמתה, ומשווה את שלבי התחייה הראשונים, אז התהדרה העברית בתיאורים בלשון גבוהה ונקייה, לסגנון הרווח היום. עוד הוא מתאר…
המשך קריאה >>

אתם שאלתם? אנחנו עונים! האם יש צורך במילה מהווה?

האם יש צורך במילה "מְהַוֶּה"?

מאת: אמציה פורת

לשוננו לעם, מחזור כג חוברת ז–ח (תשל"ב), עמ' 197–202

המחבר עומד על משמעו המדויק של הפועל מהווה – 'מחולל', 'יוצר', 'מביא לידי הוויה'. במיוחד הוא מדגים שימושים לא מדויקים במילה ומציע ניסוחים חלופיים.

מפץ עולם ברקע והכיתוב צרפת ולידו באגט, ספרד ולידו מניפה וקסטנייטות ואשכנז ולידו גפילט פיש

ספרד, צרפת ואשכנז – מי הן?

מאת: שושנה בהט

לשוננו לעם, מחזור מג חוברת ד (תשנ"ב), עמ' 143–146

איך נקשרו השמות המקראיים צרפת, ספרד ואשכנז לארצות אירופה ולאילו מקומות הם כוונו מלכתחילה? מאמר קצר מאת שושנה בהט עליה השלום המזמן לנו טיול בין דפי התנ"ך, דפי ההיסטוריה ומפת העולם.
המשך קריאה >>

חיי מילים: סוללה, מלאך

מאת: גד בן־עמי צרפתי

כלשון עמי, גד בן־עמי צרפתי (תשנ"ז), עמ' 177–187

איך התרחב משמעה של המילה 'סוללה' מ'תל עפר שבונים סביב עיר נצורה' לשלל המשמעים שבהן משמשת המילה כיום ובהם 'קבוצת כלי ירייה' ו'בטרייה'? מה הקשר בין 'מלאך' ל'מלאכה', ואיך קיבל המלאך כנפיים? על גלגולי המשמעות של שתי מילים מקראיות ועל יחסי הגומלין בין העברית לשפות אירופה…
המשך קריאה >>

קוטביות סמנטית והתנטרלות

מאת: רבקה בליבוים

לשוננו עב (תש"ע), עמ' 503–523

מדוע נמדוד עצמים לפי גודלם ולא לפי קוטנם? מדוע נציין את רוחבו של המעבר ולא את צרותו? ומדוע מדברים עד דרגת הקושי ולא על דרגת הקלות? במלאות שנה למותה של ד"ר רבקה בליבוים אנו מביאים את מאמרה הדן במערכות קוטביות שבהן אחד הקטבים מתקהה ומשמש…
המשך קריאה >>

שלושה ביטויי עבר־רחוק בעברית המדוברת

מאת: אורה (רודריג) שורצולד

לשוננו לעם, כרך לח חוברת א–ב (תשמ"ז), עמ' 300–303

המילה תָּרַפַּפּוּ המוכרת בצירוף "שנת תרפפו" שאולה מן הספרדית היהודית, הידועה יותר בשם לָדִינוֹ. פירוש המילה 'סבא של סבא'. במאמר זה תוכלו לקרוא בפירוט על מקורו של ביטוי זה וכן על ביטויים נוספים בלשון הדיבור המציינים עבר־רחוק.

קביעות תקן בלשון – חדשים גם ישנים

מאת: חיים א' כהן

מאתיים וחמישים שנות עברית חדשה (תשס"ט), עמ' 33–54

דורות רבים הקפידו מתקני הלשון להסתמך על לשון המקרא, ולא התחשבו במסורות שבעל פה הסוטות ממנה. אך משהפכה העברית לשפה טבעית וחקר הלשון התרחב, נשתנו הטעמים בהעמדת הדקדוק ובהגדרת מקורותיו. מאמר זה דן במילים שאתה, זו ומקח. הוא מתאר את תולדותיהן, את המאבקים שהיו בעניינן…
המשך קריאה >>

על העברית בלשון השידור

מאת: רות אלמגור־רמון

העברית, כרך סב חוברת ג-ד (תשע"ד), עמ' 139–145

לקריאת המאמר זמננו הוא זמן תקשורת ההמונים, שעל ידיה השידור העברי מלַווה את אזרח המדינה בלכתו בדרך, בשבתו נוכח צג המחשב ומרקע הטלוויזיה, בשכבו ובקומו. רות אלמגור־רמון מציגה במאמרה את האתגרים שהמציאות החדשה מציבה ליועצי הלשון, את העקרונות שעליהם  נוהגים להקפיד במיוחד ואיך חידושי הלשון והדקדוק משתלבים…
המשך קריאה >>

איור ישן של ירושלים והכיתוב: שלם, ציון, ירושלם, יבוס

שמותיה של ירושלים במקרא

מאת: יואל אליצור

על פי ספרו מקום בפרשה, תשע"ד, עמ' 261–272

לעיר ירושלים כינויים פיוטיים רבים במקרא: כלילת יופי, משוש כל הארץ, עיר האלוהים, עיר הקודש, קריה נאמנה ועוד. אולם שמותיה האמיתיים של העיר אינם רבים. המאמר מתחקה אחר מקורותיהם וגיזרונם של כמה מהם: ירושלם, שלם, ציון, יבוס.

 
המשך קריאה >>

כריכת הספר במלחמתה של לשון מאת זאב בן-חיים

לשון עתיקה במציאות חדשה

מאת: זאב בן־חיים

במלחמתה של לשון, תשנ"ב, עמ' 36–85, לשוננו לעם ד, חוברות ג-ה, ח-ט (תשי"ג)

במאמר רחב יריעה בן־חיים מציג את השקפתו על העברית בת ימינו ועל זיקתה לרובדי העברית שקדמו לה, ודן בסוגיית הכוונת הלשון. הוא מציע לקורא להכיר בחיוניותה של העברית החדשה ועם זאת הוא קורא לטיפוחה כשפת תרבות ולשמירת הרציפות ההיסטורית עם העברית המוּרשת.
המשך קריאה >>

רוב רובו

מאת: גד בן־עמי צרפתי

לשוננו לעם, כרך מד חוברת ג (תשנ"ג), עמ' 110–114

הביטוי 'רוב רובו' מציין רוב גדול, אך מצד ההיגיון הוא מציין דווקא מספר קטן מן הרוב: רובו של הרוב ולא כולו. השימוש הרווח בצירוף מושפע מדרך ההדגשה הרגילה בעברית – הכפלה לשם הבעת הפלגה, כגון 'כל כולו', 'תוך תוכו', 'שיר השירים'. כותב המאמר דן במקורו…
המשך קריאה >>

דיבור עברי בתקופת ההשכלה

מאת: שלמה הרמתי

לשוננו לעם, כרך לט חוברת ה–ו (תשמ"ח), עמ' 97–160

עניינו של המאמר בשאלה עד כמה שימשה העברית לשון דיבור בארצות אירופה בתקופה שקדמה לתחיית הלשון בארץ ישראל. הוא סוקר את השימוש בעברית ואת הדיונים בנושא זה בקרב חוגי ההשכלה בארצות אשכנז, באיטליה וברוסיה. באישים הנזכרים במאמר: מנדלסון, שד"ל, אברהם מאפו ועוד רבים.

צילום של קערה מנדאית

שלוש קערות מנדאיות מאוסף יוסף מתתיהו

מאת: אוהד אבודרהם

לשוננו, כרך עז חוברת א (תשע"ה), עמ' 59–98

הלשון המנדאית היא ניב ארמי. אנו לומדים עליה בעיקר מן הספרות הקלסית של הקהילה וגם מהשבּעות שנכתבו על קערות חרס ומקמעות. במאמר זה מתוארות שלוש קערות השבעה קדומות, והעיון בהן מלמד על חשיבותם של המקורות האפיגרפיים להכרת הלשון המנדאית הכתובה. תצלום הקערה באדיבות המצלם פרופ' משה…
המשך קריאה >>

רב־מילים, המילון השלם – מילון עברי חדש

מאת: עוזי ומינה פריידקין

לשוננו לעם, כרך מט חוברת א (תשנ"ח), 3–25

המאמר מתאר את מהדורת הדפוס של מילון רב־מילים (שוֵיקה, 1997) – "מילון מקיף ועדכני לעברית בת־זמננו". במאמר מפורטים העקרונות שבתשתית המילון והשתמעויותיהם לאוצר הערכים ולהצגת המשמעויות שלהם. המחברים מרחיבים את הדיבור על ההגדרות במילון: אלו מושתתות על מיפוי המבנה הסמנטי של הערך, וניסוחן נועד להבליט את ייחודה…
המשך קריאה >>

סוגיות מדעיות בהכנת מילון שימושי

מאת: מרדכי מישור

פרקים בעברית לתקופותיה – אסופת זיכרון לשושנה בהט, תשנ"ז, עמ' 265–272

לקריאת המאמר המאמר מתאר את מילון ההווה (תשנ"ה) שכתבו שושנה בהט וד"ר מרדכי מישור. המחבר מציג את ארבעת ההיבטים שבהם נתייחד המילון: (א) מילון שימושי (ב) ללשון ימינו, (ג) שנועד לשקף את העמדה הרשמית בכל הנוגע לתקן, ו(ד) המציג את הפועל בצורת הבינוני. במאמר…
המשך קריאה >>

כיצד סדר נושא ונשוא

מאת: אבא בנדויד

לשוננו לעם, כרך ט חוברות ג–ו (תשי"ח), עמ' 67–75 (ג), 97–107 (ד), 149–165 (ה–ו)

"סדר המילים במשפט הוא אחד מכבשוניה של כל לשון נלמדת, ולא על נקלה אדם עומד עליו". אבא בנדויד מברר ומבהיר במאמר את תחביר הנושא והנשוא במבני המשפט למיניהם על פי הרוֹוח במקורותינו ומראה מה טיבה של הקדמת הנשוא לנושא בהקשרים שונים.

צילום ארבעה סביבונים המוכרים בגולה

הנגה"שים, מנורת החנוכה והמילון העברי

מאת: אסתר גולדנברג

לשוננו לעם, כרך מד חוברת א (תשנ"ג), עמ' 3–11

מי חידש את השם סביבון ואילו עוד שמות ניתנו לו? והאם ניצחה החנוכייה את מנורת החנוכה? במאמר מסופר סיפורם של הסביבון והשמות המתחרים בו על פי עדויות כתובות מסוף המאה הי"ט וראשית המאה עשרים. בחלקו השני של המאמר המחברת דנה ביחסי הכוחות בין החנוכייה למנורת החנוכה. תוספת מאת…
המשך קריאה >>

צילום של שושנה בהט

שתי גישות לחידושי לשון

מאת: שושנה בהט

עם וספר, בטאון ברית עברית עולמית, סדרה מחודשת, חוברת א (תשמ"א, 1981)

שושנה בהט, שהייתה מזכירה מדעית באקדמיה, דנה בדרכי חידוש של מילים ומונחים המשנות את פניה של העברית: היצירה הגורפת של שורשים חדשים על ידי תוספת תחיליות (תפקד, חשבן), התפשטותם של משקל פָּעִיל ובניין שִׁפְעֵל, וחדירתן של מילים לועזיות. אגב כך היא משתפת את הקוראים בלבטים של ועדות המינוח…
המשך קריאה >>

מקומה של הארמית בעברית החדשה

מאת: משה בר־אשר

פרקי עיון בעברית החדשה ובעשייה בה, תשע"ב, עמ' 3–55

המאמר מתחקה על מקומה ותפקידה של הארמית בעברית החדשה – הן מצד אוצר המילים הן מצד הדקדוק. המאמר מבוסס על הרצאה שנשא המחבר באקדמיה הלאומית למדעים בשנת תש"ן, והוא נכלל כפרק הראשון בספרו פרקי עיון בעברית החדשה ובעשייה בה שבו כונסו מחקרים ועיונים…
המשך קריאה >>

צילום של לימון על עץ

פרי הדר

מאת: אבא בנדויד

לשוננו לעם, כרך כח, חוברת ז–ח (תשל"ז), עמ' 215–217

על פי מסורת ישראל המושג המקראי "פרי עץ הדר" מציין אתרוג. בעברית החדשה "פרי הדר" הוא שם כללי יותר הכולל מינים נוספים כמו הלימון והתפוז. במאמר סקירת קורותיו של הצירוף מן המקרא ועד ימינו.

צילום של בנימין לפלר

יוסה (יוסף) בירבי ניסן מִשָּׁוֵה קִרְיָתַיִם: קדושתא לסדר "הנני ממטיר"

מאת: בנימין לפלר

לשוננו, כרך עו, חוברת ד (תשע"ד), עמ' 405–446

זמן קצר לאחר שנמסר מאמר זה למערכת "לשוננו" נפטר החכם רבי בנימין לפלר. לפלר היה חכם גדול, וחוקרי הפיוט ולשונו הגדירוהו כאחד מבני העלייה שבתחום. תהא מנוחתו כבוד. והרי מה שכתב מדובב את שפתיו בעולם האמת.