מאמרים

האקדמיה ללשון העברית מפרסמת כאן מעת לעת מאמרים נבחרים לתועלתם ולהנאתם של הגולשים באתר.
המאמרים פרי עטם של אנשי לשון – ובהם חברי האקדמיה ועובדיה – לקוחים לרוב מתוך כתבי העת של האקדמיה: לשוננו, העברית (לשוננו לעם) ואֲקַדֵּם. מקצת המאמרים נכתבו במיוחד לאתר האקדמיה.

קריאה מהנה.

לתולדות שמות הצמחים דַּם הַמַּכַּבִּים, חַמָּנִית-חַמָּנִיָּה

מאת: עפר כהן

לשוננו לעם נ, א (תשנ"ט), עמ' 48–51

"ככה" בעברית המזרחית בישראל: בחינה סינכרונית והיסטורית

מאת: יהודית הנשקה

לשוננו פ"א

פירוש רש"י לתורה והמסורת האשכנזית הקדומה של לשון חז"ל

מאת: אריאל שוה

לשוננו פ"א

מפני מה אין מלך המשיח בא

מאת: ישראל בן־דוד

לשוננו לעם מה, ד (תשנ"ד), עמ' 179–181

חילופי חולם (חסר) וקמץ

מאת: ישראל בן־דוד

לשוננו לעם מב, א (תשנ"א), עמ' 12–17

כיתוב: מאמרים

להד״ם ואחיו

מאת: ברכה דלמצקי־פישלר

לשוננו ס, א–ב (תשנ"ז), עמ' 33–51

המאמר מתאר את השתלשלות השימוש בזוגות הצירופים 'לא היו דברים מעולם' וניגודו 'כבר היו דברים מעולם', 'כבר היה לעולמים' וניגודו 'ולא היה לעולמים' – בתולדות הספרות העברית.
המשך קריאה >>

כיתוב: מאמרים

צירופי ימינו ומאגר המילון ההיסטורי

מאת: ברכה דלמצקי־פישלר

לשוננו לעם עז, א (תשס"ח)

המאמר סוקר שפע רב של צירופי לשון על רקע העבודה במדור הספרות החדשה של מפעל המילון ההיסטורי.
המשך קריאה >>

כיתוב: מאמרים

מטבע ושיבוביו: על שני צירופים וגלגוליהם בספרות

מאת: ברכה דלמצקי־פישלר

לשוננו לעם נ, א (תשנ"ט), עמ' 12–21

המאמר עוסק בשני מטבעות לשון מוכרים ובגלגוליהם: בין לטוב בין למוטב ובקליפת אגוז.
המשך קריאה >>

הכתיב העברי בין עילגות לשמרנות

מאת: רונית גדיש

פורסם במדור מכתבים למערכת בעיתון הארץ ב־26 ביוני 2019

על השימוש באל ובל־ לפני שם עצם ובכינויים בעברית בת ימינו – היבטים תחביריים וסמנטיים

מאת: קרן דובנוב, רות בורשטיין

דברי המפגשים השנתיים ה־29 וה־30 של החוג הישראלי לבלשנות על שם חיים רוזן בעריכת חוה בת־זאב שילדקרוט ואביב אמית, תשע"ה, עמ' 4–21

סמליל אקדמיה

שינויים במינוח – מן הציבור אל האקדמיה

מאת: רונית גדיש

אקדם 59, תשרי תשע"ח

פניות רבות שאנחנו מקבלים מעלות סוגיות חברתיות שמעסיקות את הציבור ויש להן גם פן לשוני. מקצתן מולידות בסופו של דבר החלטות – הן בדקדוק הן במינוח.
המשך קריאה >>

סמליל האקדמיה וכיתוב: כי אין לנו שפה אחרת

מדרון חלקלק

מאת: שלמה אבינרי

אקדם 64, תשע"ט

דברי אזהרה נוקבים מאת פרופ' שלמה אבינרי, חתן פרס ישראל בחקר מדע המדינה, על המעבר להוראה בשפה האנגלית באוניברסיטה העברית.
המשך קריאה >>

סיפורי מילים

השם טֶבַע

מאת: גד בן־עמי צרפתי

לשון ועברית 5, תשנ"א, עמ' 20–24

המילה החשובה והבסיסית כל כך בימינו טֶבַע נוצרה רק בלשון חז"ל, אך בלשון זו שימשה במשמעות 'מַטְבֵּעַ'.
המשך קריאה >>

צילום אהרון אהרנסון

אהרן אהרנסון, השעונית והאלמוות

מאת: יעקב עציון

אקדם 64, תשע"ט

100 שנה למותו של אהרן אהרנסון, איש המדע והמעש – סקירה מעניינת על מאמר ביקורת פרי עטו על רשימת שמות עבריים לצמחים המצויים בארץ שפרסם ועד הלשון בשנת תרע"ג (1913).

המשך קריאה >>

כיתוב: מאמרים

שימוש מטאפורי במונח הלכתי

מאת: אפרים בצלאל הלבני

מים מדליָו 25–26 – למדין מן ההגדות (תשע"ד–תשע"ה)

מונחים הלכתיים הם קרקע פורייה לשימוש מטאפורי, וכך מצאו רבים מהם מקום מחוץ לעולם ההלכה.
המשך קריאה >>

תגובת נשיא האקדמיה על התוכנית להוראה באנגלית באוניברסיטה העברית

מאת: משה בר־אשר
ישראל אהרני וחמדה בן־יהודה

ישראל אהרני ופעילותו בוועד הלשון

מאת: זֹהר עמר

העברית סה ג–ד (תשע"ט)

ישראל אהרני כונה "הזואולוג העברי הראשון". הוא עלה ארצה בשנת תרס"ב (1902) בעקבות הרצאה ששמע על פועלו של אליעזר בן־יהודה ובלט ביחסו הנלהב לתחיית העברית.
המשך קריאה >>

לפתרונהּ המתוקן של חידה מאת משה בן אברהם דרעי הקראי

מאת: אורי מלמד

העברית סה, ג–ד (תשע"ט)

מדור שירי החידה בתקופת ימי הביניים קנה לו מקום מכובד הן בשירת ישמעאל הן בשירת ישראל. אחד ממחברי שירי החידה היה משה בן אברהם דרעי הקראי, שחי ופעל באלכסנדרייה של מצרים במחצית השנייה של המאה הי"ב.
המשך קריאה >>

איור ש"י עגנון וציטוט מתמול שלשום

הערות על לשונו של עגנון אגב קריאה ב"תמול שלשום"

מאת: גבריאל בירנבאום

אקדם 63, שבט תשע"ט

אגב קריאה ביצירתו של עגנון עוררו את תשומת ליבו של כותב המאמר כמה עניינים לשוניים.
המשך קריאה >>

ועד הלשון ומלחמת הלשונות

מאת: נתן אפרתי

פרק מן הספר מלשון יחידים ללשון אומה

הפרק השביעי מתוך ספרו של נתן אפרתי מלשון יחידים ללשון אומה: הדיבור העברי בארץ ישראל בשנים תרמ"ב—תרפ"ב (1881—1922)
המשך קריאה >>

ברבורים ותוכיים: שמות מוטעים שהתקבעו בעברית בת ימינו

מאת: זהר עמר, תמר רוזמרין־זאב

לשוננו פ (תשע"ח), עמ' 365–384; המאמר מוקדש לזכרו של דוד (דודיק) טלשיר ז"ל

הברבור והתוכי נזכרו במקרא בהקשרו של שלמה המלך, ושניהם במשמעותם המקורית נחשבו לעופות הכשרים למאכל. בתחילה עברה מסורת הזיהוי שלהם והשתלשלה מדור אל דור בהדרגה ובהתמדה מבלי מפריע, עד לעת החדשה.
המשך קריאה >>

כתובת חרותה על חוליית עמוד שנמצאה בחפירות באזור בבנייני האומה בירושלים, ומוצגת עתה במוזאון ישראל. תעתיק הכתוב, כפי שמוצע באתר המוזאון: "חנניה בר (בן) דודלוס מירושלים".

על כתובת חנניה מירושלים

מאת: אלכסיי יודיצקי

אקדם 63, שבט תשע"ט

הכותב מגיב על כמה מן ההנחות של מפענחי הכתובת ומשיב על השאלה אם הכתובת כתובה בארמית או בעברית.
המשך קריאה >>

צילום מעבדן בוחן תמיסה בחרוטית

על חַמְצָן ומַעְבְּדָן, על חִזּוּר ועל פִּלְמוּר – כימיה בעברית

מאת: רונית גדיש

מתוך העיתון על-כימיה, "70 שנות כימיה", תשע"ח

קטע מכתב יד של המחזה "צחות בדיחותא דקידושין". איטליה, המאה השבע־עשרה

חדש במאגרי המילון: המחזה "צחות בדיחותא דקידושין"

מאת: יעקב עציון

מן העבודה במילון ההיסטורי

מכיר טובה – אסיר תודה

מאת: קרן דובנוב

אקדם 48, סיוון תשע"ג

כאשר רוצים להביע רגשות תודה עמוקים משתמשים לעיתים בצירוף 'הכרת תודה', ויש המשבשים אותו ואומרים 'הוקרת תודה'. הצירוף הוותיק יותר, מלשון ימי הביניים, הוא דווקא 'הכיר טובה', ואילו הצירוף המקורי הוא בכלל 'החזיק טובה'.
המשך קריאה >>

מִמִּדְבַּר שִׂין – על הסמ"ך הנכתבת בשי"ן

מאת: אמנון שפירא

אקדם 26, תשס"ד (2004)

במאמר מקיף ורב עניין המחבר מתחקה על גלגולו של ההגה שבמקרא נכתב באות שי"ן אך נהגה לימים כסמ"ך. לדעת הכותב טוב היה אילו נכתבו כל השי"נים ההגויות כ־s באות סמ"ך. כך היו נמנעות שגיאות הגייה כגון "שְׁדרות" (במקום שׂדרות).
המשך קריאה >>

איך אומרים בפולנית פוֹטוֹסִינְתֵּזָה?

מאת: אמנון שפירא

לשוננו לעם נא–נב, א (תש"ס–תשס"א), עמ' 42–44

מאמר קצר ומרתק על שאילה ישירה ושאילה עקיפה של מילים מלשונות זרות.
המשך קריאה >>

כללי הכתיב החדשים - ידיים אוחזות באותיות י' ו' במילים: שמיים, לעיתים וצוהריים

מן הכתיב חסר הניקוד אל הכתיב המלא התקני

מאת: רונית גדיש

אקדם 61, סיוון תשע"ח

בשנת תשע"ז פרסמה האקדמיה את כללי הכתיב המלא החדשים – כשבעים שנים לאחר שפורסמו לראשונה כללי הכתיב של ועד הלשון.
המשך קריאה >>

העברית ולשונות אחרות – לקט מאמרים

לשוננו לעם מ–מא (תש"ן), קובץ לשנת הלשון

המרכיב העברי בערבית היהודית

מאת: עפרה תירוש־בקר

לשוננו לעם מ–מא, קובץ לשנת הלשון (תש"ן), עמ' 331–337

בחינת היסודות העבריים שבערבית היהודית תורמת תרומה חשובה לחקר העברית ותולדותיה, כי חלקם משקפים צורות הגייה קדומות.
המשך קריאה >>

המרכיב העברי בספרדית היהודית

מאת: אורה שורצולד

לשוננו לעם מ–מא, קובץ לשנת הלשון (תש"ן), עמ' 326–330

בספרדית היהודית נשתלבו מילים עבריות לצורכי התרבות והדת, אך גם מילים רבות של חולין.
המשך קריאה >>

העברית ולשונות אירופה החדשות

מאת: גד בן־עמי צרפתי

לשוננו לעם מ–מא, קובץ לשנת הלשון (תש"ן), עמ' 319–325

מספר המילים בעברית שעבר עליהן תהליך של התאמה ללשונות אירופה ובייחוד לאנגלית גדול בהרבה ממה שנראה בעיון ראשון במילון.
המשך קריאה >>

עברית ויידיש

מאת: סימון הופקינס

לשוננו לעם מ–מא, קובץ לשנת הלשון (תש"ן), עמ' 313–318

העברית סיפקה ליידיש רובד המבדיל אותה משאר הלשונות הגרמניות, והיידיש תרמה רבות לעברית המתחדשת, ובייחוד ללשון המדוברת.
המשך קריאה >>

העברית והערבית

מאת: יהושע בלאו

לשוננו לעם מ–מא, קובץ לשנת הלשון (תש"ן), עמ' 306–312

העברית והערבית הן לשונות שמיות קרובות זו לזו במבנן ודומות באוצר מיליהן. בימי הביניים הושפעה העברית השפעה עמוקה מן התרבות הערבית בכלל ומן הלשון הערבית בפרט.
המשך קריאה >>

לשונות במגע

מאת: אמנון שפירא

לשוננו לעם מ–מא, קובץ לשנת הלשון (תש"ן), עמ' 287–301

במאמר מוצגות כמה מן הדרכים הבולטות שבהן לשון אחת עשויה להשפיע על חברתה במערכת ההגאים, באוצר המילים וביחסי משמעות בין מילים ומבנים תחביריים.
המשך קריאה >>

עוד על שקיעי דקדוק המקרא בעברית החיה

מאת: ורד סיידון

לשוננו פ, ג (תשע"ח)

המאמר דן בקטגוריות דקדוק מקראיות שנעלמו כליל מלשון ימינו אבל נשרדה מהן צורה אחת או צורות אחדות.
המשך קריאה >>

"שיר עוגה" מאת ר' יחיאל בן אשר

מאת: יעקב עציון

לשוננו פ, א-ב (תשע"ח)

במדור שירת ימי הביניים של המילון ההיסטורי הותקנו יצירותיו של הפייטן ר' יחיאל בן אשר, שפעל בספרד במאות הי"ד והט"ו, וככל הנראה היה נינו של הרא"ש. ר' יחיאל כתב קינות כאוּבות בעקבות הפרעות שהתחוללו בטולדו בשנת קנ"א (1391) ובהן נספו רבים מבני משפחתו.
המשך קריאה >>

"אני הוא האיש השוחה בתוך מימיה של השפה"

מאת: סמי ברדוגו

העברית סד, א–ב (תשע"ז)

אני חי כמעט באופן בלעדי בזכות השפה והודות לחומריה של העברית. ישותי, הווייתי, חיי – מחזיקים מעמד בגלל אותו שדה, אותו מתחם או "בריכת המילים", כפי שאני מכנה את תחום המחיה שלי, ההיבט שלי. אני הוא האיש השוחה בתוך מימיה של השפה, בתוך נזילותן של האותיות, מתפרש ימינה ושמאלה, אני מבצע תנועות קטנות וגדולות, יורד לעומק ועולה חזרה אל קו המים.
המשך קריאה >>

צילום של גייל הראבן

על דלות הלשון והשפעתה על השיח

מאת: גיל הראבן

אקדם 60, תשע"ח (2018)

"זכינו ולרשותנו עומד עושר עצום של 3,000 שנה. זכינו בעושר, ואין צידוק לכך שילדינו יגדלו בדלות" – מאת הסופרת גיל הראבן.

המשך קריאה >>

"אני רואה עצמי מחזֵר של הספרות העברית"

מאת: עמוס עוז

העברית סד, א–ב (תשע"ז)

אומרים שהשפה העברית הייתה שפה מתה במשך 1700 שנים. אומרים שאליעזר בן־יהודה החיה אותה. אך לא, היא לא הייתה שפה מתה. ולא בן־יהודה החיה אותה, ודאי לא בן־יהודה לבדו החיה אותה. היא הייתה יפהפייה נרדמת, לא שפה מתה.
המשך קריאה >>

על 'שמץ', 'שמץ פסול' ומה שביניהם

מאת: אריאל שוה

אקדם 59, תשע"ח

המילה שמץ מתועדת במקרא פעמיים: "וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב וַתִּקַּח אָזְנִי שֵׁמֶץ מֶנְהוּ" (איוב ד, יב); "הֶן אֵלֶּה קְצוֹת דְּרָכָו וּמַה שֵּׁמֶץ דָּבָר נִשְׁמַע בּו" (שם כו, יד). במחקר החדש התלבטו מאוד בגיזרונה של המילה, ובזיקה שלה אל שִׁמְצָה – מילה סתומה אף היא.
המשך קריאה >>

יהלום בספיר: מאבני החן שבדיוואן הנגיד

מאת: שולמית אליצור

העברית סד, א–ב (תשע"ז), עמ' 26–35

במאמר הכותבת עומדת על הקשר בין שיר היין של שמואל הנגיד "יָהֲלוֹם בְּסַפִּיר" ובין הדימוי הזוהר והצח כיהלום של כתיבתו.
המשך קריאה >>

דתי, חילוני וחוזר בתשובה

מאת: גבריאל בירנבאום

לשוננו לעם מח, ד (תשנ"ז), עמ' 170–173

בעקבות בקשה שהגיעה לאקדמיה לקבוע מחדש את גדרי המשמעות של המושגים שבכותרת ולהחליף את מקצתם מסביר כותב המאמר כי משמעותה של מילה אינה אלא זו שמקנים לה דוברי השפה, ואין מקום שהאקדמיה תתערב בכך.
המשך קריאה >>

טובים השניים מן האחד: לחשיבותם של צירופי מלים במילון העברי

מאת: ראובן מירקין

לשוננו לעם מב, א (תשנ"א), עמ' 18–23

רסיסים אמתיים ומדומים וחיקויים אמתיים ומדומים של דקדוק עברית המקרא בעברית החדשה

מאת: משה בר־אשר

לשוננו עח, ד (תשע"ו), עמ' 421–439

בעברית הנכתבת ובעברית המדוברת נותרו בצידי הדרך כמה מקווי לשון המקרא שנפלטו מלשון חכמים ומהעברית החדשה. יש מהם שהם שרידים אמתיים שנשארו בעינם, ויש מהם שהם אך רסיסים מדומים.
המשך קריאה >>

לשון הקודש בארץ הקודש

מאת: שמעון פרס

אקדם 11, אייר תשנ"ז – מאי 1997

צילום כתב יד ישן

"טוב מכסף קניין דעת": על תרגילי כתיבה חינוכיים ושקולים מימי הביניים

מאת: שולמית אליצור

העברית סג, ג–ד (תשע"ה–תשע"ו), עמ' 146–150

מה המשותף לשלושה משפטים – מוזרים במקצת – שהתגלו בכתבי יד מן הגניזה הקהירית? בכל אחד מהם עשרים ושתיים אותיות הא"ב וחמש אותיות מנצפ"ך. האם שימשו לתלמידי בית הספר לשם לימוד הא"ב?
המשך קריאה >>

זרועות של שני מלצרים עם מגשים ועליהם הכיתוב באם ובכדי?

שלוש בי"תין מפוקפקות: באם, בכדי, נקט ב־

מאת: אורי מור

לשוננו עח, ג (תשע"ו), עמ' 305–333

מתולדותיהם של שלושה שימושי לשון אפשר ללמוד על צמיחת הבדלי סגנון בעברית החדשה, על מקומם של גופים ממלכתיים ואנשי לשון בהכוונת העברית ועל מעמדם של קווי לשון לא קלסיים בשיח הנורמטיבי.
המשך קריאה >>

שינוי המין בהשפעת הארמית הבבלית ‬

מאת: יוחנן ברויאר

לשוננו לעם מב, ב (תשנ"א), עמ' 43–52

עובדה, סברה, קושיה, בעיה – מילים אלו ואחרות כמותן התגלגלו אל העברית מן הארמית וכולן תולדה של אותה תופעה לשונית. ביסודן הן מילים בלשון זכר בעלות סיומת היידוע הארמית ־ָא, אך כשמילים אלו חדרו לעברית, נתפסה הסיומת a כסיומת נקבה.
המשך קריאה >>

"מאור עיניים" לעזריה די רוסי

מאת: מיכאל ריז'יק

מן העבודה במילון ההיסטורי

דרכה של האקדמיה ללשון העברית בחידושי מילים

מאת: שושנה בהט

לשוננו לעם לח, ט–י (תשמ"ז)

במאמר נסקרים העקרונות שהדריכו את מחדשי המילים באקדמיה – מהי דרך המלך ומהן הדרכים הסוטות ממנה, ומסופר על חידושים דוגמת סיקור, סוכרת ומקָרר, על חסרונן של מילים כמו יֶדע והקשר, על מילים במשקל פָּעיל ושפעל, על הלחמים ותחיליות ועוד.
המשך קריאה >>

ברחובות ירושלים

מאת: גד בן־עמי צרפתי

לשוננו לעם מה, ג (תשנ"ד), עמ' 127–138

מי היה בנימין מטודלה וכיצד הגיע סמל של עיר בספרד לפינת הרחוב הקרוי על שמו? כיצד הגיעו אוסישקין וארלוזורוב לשכונה של משוררי ספרד? והאם ידיעה בדקדוק עשויה לסייע לכותבי שלטי הרחובות?
המשך קריאה >>

על משמעויות טקסטואליות ולקסיקליות של תופעות לשוניות

מאת: מנחם קיסטר

לשוננו עח, א–ב (תשע"ו), עמ' 7–20

העברית ברשות הרבים

מאת: אהרן מגד

לשוננו לעם מה, ג (תשנ"ד), עמ' 121–126

מגד מדמה את העברית ליפהפייה שהתעוררה מתרדמתה, ומשווה את שלבי התחייה הראשונים, אז התהדרה העברית בתיאורים בלשון גבוהה ונקייה, לסגנון הרווח היום. עוד הוא מתאר את פועלה של האקדמיה בתחום חידוש המילים.
המשך קריאה >>

אתם שאלתם? אנחנו עונים! האם יש צורך במילה מהווה?

האם יש צורך במילה "מְהַוֶּה"?

מאת: אמציה פורת

לשוננו לעם כג, ז–ח (תשל"ב), עמ' 197–202

המחבר עומד על משמעו המדויק של הפועל מהווה, מדגים שימושים לא מדויקים בו ומציע ניסוחים חלופיים.
המשך קריאה >>

שיבוץ מילים יווניות בחיבורים קראיים ביזנטיים

מאת: אמיר געש

מן העבודה במילון ההיסטורי

מונחים דקדוקיים בחיבורים קראיים ביזנטיים מהמאה האחת־עשרה

מאת: אמיר געש

מן העבודה במילון ההיסטורי

מפץ עולם ברקע והכיתוב צרפת ולידו באגט, ספרד ולידו מניפה וקסטנייטות ואשכנז ולידו גפילט פיש

ספרד, צרפת ואשכנז – מי הן?

מאת: שושנה בהט

לשוננו לעם מג, ד (תשנ"ב), עמ' 143–146

איך נקשרו השמות המקראיים צרפת, ספרד ואשכנז לארצות אירופה ולאילו מקומות הם כוונו מלכתחילה? מאמר קצר מאת שושנה בהט עליה השלום המזמן לנו טיול בין דפי התנ"ך, דפי ההיסטוריה ומפת העולם.
המשך קריאה >>

חיי מילים: סוללה, מלאך

מאת: גד בן־עמי צרפתי

כלשון עמי, גד בן־עמי צרפתי (תשנ"ז), עמ' 177–187

איך התרחב משמע המילה 'סוללה' מ'תל עפר סביב עיר נצורה' למשמעיה כיום, ואיך קיבל המלאך כנפיים? במאמר מסופר על גלגולי המשמעות של שתי המילים המקראיות ועל יחסי הגומלין בין העברית לשפות אירופה.
המשך קריאה >>

קוטביות סמנטית והתנטרלות

מאת: רבקה בליבוים

לשוננו עב (תש"ע), עמ' 503–523

מדוע נמדוד עצמים לפי גודלם ולא לפי קוטנם? מדוע נציין את רוחבו של המעבר ולא את צרותו? ומדוע מדברים עד דרגת הקושי ולא על דרגת הקלות?
המשך קריאה >>

שלושה ביטויי עבר־רחוק בעברית המדוברת

מאת: אורה (רודריג) שורצולד

לשוננו לעם לח, א–ב (תשמ"ז), עמ' 300–303

מניין לנו הביטוי "שנת תרפפו"? המילה תרפפו שאולה מן הספרדית היהודית, ופירושה 'סבא של סבא'. עוד במאמר על מקור הביטוי ועל ביטויים נוספים המציינים עבר רחוק.

המשך קריאה >>

קביעות תקן בלשון – חדשים גם ישנים

מאת: חיים א' כהן

מאתיים וחמישים שנות עברית חדשה (תשס"ט), עמ' 33–54

המאמר דן במילים 'שאתה', 'זו' ו'מקח', מתאר את תולדותיהן, את המאבקים שהיו בעניינן ואת מקומן בתקנת הלשון.
המשך קריאה >>

על העברית בלשון השידור

מאת: רות אלמגור־רמון

העברית סב, ג-ד (תשע"ד), עמ' 139–145

במאמר מסופר על האתגרים שהמציאות החדשה מציבה ליועצי הלשון, על העקרונות שעליהם נוהגים להקפיד במיוחד ואיך חידושי הלשון והדקדוק משתלבים בלשון השידור.
המשך קריאה >>

איור ישן של ירושלים והכיתוב: שלם, ציון, ירושלם, יבוס

שמותיה של ירושלים במקרא

מאת: יואל אליצור

על פי ספרו מקום בפרשה, תשע"ד, עמ' 261–272

לעיר ירושלים כינויים פיוטיים רבים במקרא: כלילת יופי, משוש כל הארץ, עיר האלוהים, עיר הקודש, קריה נאמנה ועוד. אולם שמותיה האמיתיים של העיר אינם רבים.
המשך קריאה >>

כריכת הספר במלחמתה של לשון מאת זאב בן-חיים

לשון עתיקה במציאות חדשה

מאת: זאב בן־חיים

במלחמתה של לשון, תשנ"ב, עמ' 36–85; לשוננו לעם ד, ג-ה, ח-ט (תשי"ג)

במאמר רחב יריעה בן־חיים מציג את השקפתו על העברית בת ימינו ועל זיקתה לרובדי העברית שקדמו לה, ודן בסוגיית הכוונת הלשון. הוא מציע לקורא להכיר בחיוניותה של העברית החדשה ועם זאת הוא קורא לטיפוחה כשפת תרבות ולשמירת הרציפות ההיסטורית עם העברית המוּרשת.
המשך קריאה >>

רוב רובו

מאת: גד בן־עמי צרפתי

לשוננו לעם מד, ג (תשנ"ג), עמ' 110–114

הביטוי 'רוב רובו' מציין רוב גדול, אך מצד ההיגיון הוא מציין דווקא מספר קטן מן הרוב: רובו של הרוב ולא כולו. השימוש הרווח בצירוף מושפע מדרך ההדגשה הרגילה בעברית – הכפלה לשם הבעת הפלגה.
המשך קריאה >>

דיבור עברי בתקופת ההשכלה

מאת: שלמה הרמתי

לשוננו לעם לט, ה–ו (תשמ"ח), עמ' 97–160

עד כמה שימשה העברית לשון דיבור בארצות אירופה בתקופה שקדמה לתחיית הלשון בארץ ישראל? במאמר נסקר השימוש בעברית והדיונים בנושא זה בקרב חוגי ההשכלה בארצות אשכנז, באיטליה וברוסיה.
המשך קריאה >>

צילום של קערה מנדאית

שלוש קערות מנדאיות מאוסף יוסף מתתיהו

מאת: אוהד אבודרהם

לשוננו עז, א (תשע"ה), עמ' 59–98

במאמר מתוארות שלוש קערות השבעה קדומות, והעיון בהן מלמד על חשיבותם של המקורות האפיגרפיים להכרת הלשון המנדאית הכתובה (ניב של הארמית).
המשך קריאה >>

רב־מילים, המילון השלם – מילון עברי חדש

מאת: עוזי ומינה פריידקין

לשוננו לעם מט, א (תשנ"ח), עמ' 3–25

במאמר מפורטים העקרונות שבתשתית מילון רב־מילים בעריכת יעקב שויקה שיצא לאור בדפוס בשנת 1997, והשתמעויותיהם לאוצר הערכים ולהצגת המשמעויות שלהם.
המשך קריאה >>

סוגיות מדעיות בהכנת מילון שימושי

מאת: מרדכי מישור

פרקים בעברית לתקופותיה – אסופת זיכרון לשושנה בהט, תשנ"ז, עמ' 265–272

המאמר מתאר את ייחודו של מילון ההווה (תשנ"ה) – היותו מילון שימושי ללשון ימינו המשקף את התקן הרשמי ומציג את הפועל בצורת הבינוני.
המשך קריאה >>

כיצד סדר נושא ונשוא

מאת: אבא בנדויד

לשוננו לעם ט, ג–ו (תשי"ח), עמ' 67–75 (ג), 97–107 (ד), 149–165 (ה–ו)

במאמר נדון שאלת סדר הנושא והנשוא במבני משפט למיניהם על פי הרוֹוח במקורותינו ומה טיבה של הקדמת הנשוא לנושא בהקשרים שונים.
המשך קריאה >>

צילום ארבעה סביבונים המוכרים בגולה

הנגה"שים, מנורת החנוכה והמילון העברי

מאת: אסתר גולדנברג

לשוננו לעם מד, א (תשנ"ג), עמ' 3–11

מי חידש את השם סביבון ואילו עוד שמות ניתנו לו? והאם ניצחה החנוכייה את מנורת החנוכה?
המשך קריאה >>

צילום של שושנה בהט

שתי גישות לחידושי לשון

מאת: שושנה בהט

עם וספר, בטאון ברית עברית עולמית, סדרה מחודשת, חוברת א (תשמ"א, 1981)

במאמר מתוארות דרכי חידוש של מילים המשנות את פני העברית: יצירה של שורשים חדשים על ידי תוספת תחיליות, התפשטות משקל פָּעִיל ובניין שִׁפְעֵל, וחדירתן של מילים לועזיות.
המשך קריאה >>

מקומה של הארמית בעברית החדשה

מאת: משה בר־אשר

פרקי עיון בעברית החדשה ובעשייה בה, תשע"ב, עמ' 3–55

המאמר מתחקה על מקומה ותפקידה של הארמית בעברית החדשה – הן מצד אוצר המילים הן מצד הדקדוק.
המשך קריאה >>

צילום של לימון על עץ

פרי הדר

מאת: אבא בנדויד

לשוננו לעם כח, ז–ח (תשל"ז), עמ' 215–217

על פי מסורת ישראל המושג המקראי "פרי עץ הדר" מציין אתרוג. בעברית החדשה "פרי הדר" הוא שם כללי יותר הכולל מינים נוספים כמו הלימון והתפוז.
המשך קריאה >>

צילום של בנימין לפלר

יוסה (יוסף) בירבי ניסן מִשָּׁוֵה קִרְיָתַיִם: קדושתא לסדר "הנני ממטיר"

מאת: בנימין לפלר

לשוננו עו, ד (תשע"ד), עמ' 405–446

זמן קצר לאחר שנמסר מאמר זה למערכת לשוננו נפטר החכם רבי בנימין לפלר, שחוקרי הפיוט ולשונו הגדירוהו כאחד מבני העלייה שבתחום.
המשך קריאה >>

הריבוי "עולמים" / "עולמות"

מאת: שמא יהודה פרידמן

מחקרי לשון ומינוח בספרות התלמודית, תשע"ד

בלשון חז"ל יש שתי צורות רבים למילה 'עולם': עולמים ועולמות. המאמר מתחקה על החוקיות בשימוש שתי הצורות ובוחן אם מדובר בבידול משמעות או בהתניה תחבירית.
המשך קריאה >>

שמונים שנות עשייה בעברית

מאת: זאב בן־חיים

במלחמתה של לשון, תשנ"ב, עמ' 123–129

במאמר מסורטטת פעולתו של ועד הלשון בתחום התחדשות הדיבור העברי והרחבת אוצר המילים, מתוארת ההתנגדות שעוררה פעילותו ומוצגות הצלחותיו. עוד נסקרת פעולתה של האקדמיה בעשרים שנותיה הראשונות.
המשך קריאה >>

"שגיאות" בעברית בשירי ביאליק

מאת: אסתר גולדנברג

אקדם 25, טבת תשס"ד

ביאליק הלך בדרכם של המשוררים העבריים בספרד שמצאו להם רווח ועזרה ביצירות הלשון שבפיוט הקדום. העיון בהערותיו לשיריהם ובקיאות ב"לשון הדורות" שנדרשה לו בכתיבתו יעמיקו את בינתנו את התבוננותנו בעברית של ביאליק.
המשך קריאה >>

איור ישן של רש"י

עצמאותו של רש"י בתחום המילון

מאת: חנוך גמליאל

לשוננו עג, ג–ד (תשע"א), עמ' 437–448

רש"י נולד בסביבות שנת דת"ת (1040) בעיר טרואה (טרוייש) שבצרפת, ובה פעל רוב ימיו עד למותו בכ"ט בתמוז דתתס"ה (1105). המאמר מבוסס על הרצאה בערב עיון פתוח שייחדה האקדמיה לדמותו של רש"י.
המשך קריאה >>

צילום של פרא

פרא וחמור – ומה שביניהם

מאת: זהר עמר

לשוננו עו, ג (תשע"ד), עמ' 265–283

בימינו פֶּרֶא ועָרוֹד מוכרים כשמות של שני בעלי חיים שונים הנזכרים במקרא. המאמר דן בזיהוים, ביחס האדם אליהם ובשימושם, ובאפשרות של הכלאתם עם חיות משק כמו חמור וסוס.
המשך קריאה >>

טיל מונחה

מאת: דוד פלס

לשוננו לעם ט, ח (תשי"ח), עמ' 233–238

במאמר מתואר כיצד חודש המונח טיל מונחה.
המשך קריאה >>

צילום בול דואר ישראל לזכרה של נעמי שמר

שירי נעמי שמר – קווי היכר סגנוניים

מאת: תמר סוברן

לשוננו לעם נו, ג (תשס"ז), עמ' 131–148

אין עוד בארץ יוצר עממי כנעמי שמר שיצירתה הפכה לחלק מההוויה הישראלית של צעירים ובוגרים. ילדים פוגשים דרכם חוויות חיות ועושר של לשון, ובעזרתם מתחזקת ומתעשרת זיקתם לנוף הארץ וללשון העברית המתארת אותו.
המשך קריאה >>

אנגלית באוניברסיטאות על שום מה?

מאת: אהרן דותן

העברית סא, ד (תשע"ג), עמ' 147–157

כיום שומה על העברית להתמודד לא רק עם רסיסי הלעז האנגלי החודרים אליה ומכרסמים בה, אלא עליה לעמוד במתקפה אנגלית חזיתית, גלויה ונמרצת, המאיימת לדחוק את רגליה של העברית כליל.
המשך קריאה >>

על שיבולים ופאה בראש ובשדה

מאת: ישראל רוזנסון

לשוננו לעם נג, ב (תשס"ב), עמ' 75–80

על הרקע הלשוני ספרותי של כמה ביטויים בלשון חכמים הקשורים במתנות עניים – פאה ולקט – ובשיער
המשך קריאה >>

צילום של אהרן אהרונסון

שֵׁמוֹת הֲמוֹנִיִּים לִצְמָחִים

מאת: אהרן אהרנסון

זכרונות ועד הלשון, מחברת ה (תרפ"א)

בט"ו באייר תרע"ט, 15 במאי 1919, נעלם מעל תעלת למנש האווירון הצבאי שטס בו אהרן אהרנסון, חוקר טבע, אגרונום ובוטנאי ארץ ישראלי, מגלה "אם החיטה". אהרנסון פעל נמרצות למתן שמות עבריים לצמחי ארץ ישראל.
המשך קריאה >>

טוּזיג או לא טוּזיג – זו השאלה

מאת: מרדכי מישור

לשוננו לעם מו, ב (תשנ"ה), עמ' 71–74

המילה טוזיג – פיקניק בלעז – היא דוגמה מובהקת למונח לא מוצלח. המזכירות המדעית אינה ממליצה לפונים אליה להשתמש בה, ואין צורך לומר שלא האקדמיה המציאה אותה.
המשך קריאה >>

עם ולשון – חינוך ותרבות

מאת: חיים א' כהן

אקדם 50, תשע"ד

"כדי לכתוב ולדבר עברית אין הישראלי, דובר עברית ילידית, צריך ללמוד דקדוק." לשם מה בכל זאת צריך ללמוד וללמד דקדוק במערכת החינוך כיום? – דברים בערב עיון של האקדמיה בנושא הוראת הספרות והלשון בבתי הספר, יום הלשון העברית, כ"א בטבת תשע"ד.
המשך קריאה >>

"וְסִימָנָךְ" – סימנים בלשון העברית

מאת: יגאל ינאי, יוסף עופר

לשוננו לעם מב, ד (תשנ"א), עמ' 142–145

מילים המבוססות על נוטריקון כדי להקל על הזיכרון אינן תופעה חדשה. דצ"ך עד"ש באח"ב הוא הסימן שנתן רבי יהודה במכות מצרים (דם, צפרדע, כינים, ערוב…) כמפורש בהגדה של פסח.
המשך קריאה >>

על דרכן של מילים מקראיות קשות אל לשון ימינו

מאת: תמר קציר (כץ)

לשוננו עו, א–ב (תשע"ד), עמ' 59–77

מילים מקראיות רבות משמשות בעברית בת ימינו ובהן קבוצה מעניינת ומיוחדת: מילים שבלשוננו היום הן פשוטות ורגילות, אך במקרא הן מילים קשות ונדירות שמשמען עלום או שנוי במחלוקת.
המשך קריאה >>

תלמיד חכם – תלמיד או חכם?

מאת: אליקים וייסברג

לשוננו לעם מב, ה (תשנ"א), עמ' 191–193

בצירוף תלמיד חכם האם "חכם" שם תואר הוא (תלמיד שהוא חכם) או סומך: תלמיד של חכם? ואם אדם גדול וחכם הוא, מה מקומו של "תלמיד" המביע פחיתות כבוד?
המשך קריאה >>

איש יהודי היה בשושן הבירה

מאת: משה בר־אשר

לשוננו לעם נ, ב (תשנ"ט), עמ' 76–79

המילה יהודי שינתה את הוראתה אחרי גלות עשרת השבטים, והיא מציינת מאז שם כולל לכל אחד מבני ישראל. לכך יש להוסיף שינויים שחלו בהוראת המילה רק בראשית ימי הבית השני.
המשך קריאה >>

תרגומי הספרות הערבית לעברית: מאוריינטליזם להתקבלות

מאת: מחמוד כיאל

העברית סא, ד (תשע"ג), עמ' 175–192

שלושה מתרגמים בולטים שאימצו מגמות תרגום ייחודיות, מתוך מניעים אידאולוגיים מנוגדים, הובילו את פעילות התרגום מערבית לעברית לכיוונים שונים: מנחם קפליוק, שמעון בלס ואנטון שמאס.
המשך קריאה >>

השפעת הצרפתית על לשון ימינו

מאת: משה קטן

לשוננו לעם מב, א (תשנ"א), עמ' 24–25

העברית והצרפתית שייכות למערכות בלשניות רחוקות זו מזו. עם זאת אפשר לגלות ביניהן קרבה בשל הנסיבות ההיסטוריות והגלגולים שעברו על שתי השפות.
המשך קריאה >>

צילום של שדה כלניות

הדמומית והכלנית

מאת: ראובן סיוון

לשוננו לעם יב, ו (תשכ"א), עמ' 149

מי חידש את השם 'כלנית' ל־Anemone? ואיך קרא לצמח זה בן־יהודה? ומהי 'דמומית'?
המשך קריאה >>

צילום משנת תר"ת של שמות ימות השבוע

מלחמת שִׁמְשׁוֹם בחוֹלְיוֹם

מאת: שושנה בהט

לשוננו לעם מב, ה (תשנ"א), עמ' 189–190

ימות השבוע העבריים קרויים על שם מספרם הסודר, ורק השבת זכתה לשם עצמאי. בוועד הלשון היו שסברו שדבר זה אינו אפשרי באומה מתוקנת, ובשנת תרפ"ט (1929) הוצע לתת לימים שמות של ממש.
המשך קריאה >>

איור של ענפי עץ השקד וכיתוב של בית משירו של לוין קיפניס

שקדייה

מאת: טלי בן־יהודה

אקדם 28, תשס"ה

מי חידש את המילה שקדייה, וכיצד התקבלה ונפוצה בעברית החדשה? על מה ועל מי הסתמך מחדש המילה בחידושו?
המשך קריאה >>

זָקֵן כמילת טאבו בעברית הישראלית

מאת: הדסה קנטור

פרקים בעברית לתקופותיה: אסופת זיכרון לשושנה בהט, תשנ"ז, עמ' 321–327

למילה זָקֵן אין במקרא משמעות נלווית שלילית כלשהי. אך בימינו היא כמעט הפכה למילת טאבו, והומרה בתחליפים קשיש, מבוגר, בוגר, בכיר, ותיק. גם בחלופות אלו חלו תזוזות סמנטיות במרוצת השנים.
המשך קריאה >>

צילום של גפרור

גפרור: גלגולו של חידוש מחידושי מנדלי מוכר ספרים

מאת: ראובן מירקין

לשוננו לעם לג, ד–ה (תשמ"ב), עמ' 135–138

את המילה גפרור חידש מנדלי מוכר ספרים, ואולם היא אינה מובאת במילון בן־יהודה. מן הסתם ידע בן־יהודה על החידוש ולא הביאה במילונו משום שהעדיף את חידושו שלו מַדְלֵק.
המשך קריאה >>

מלחמת השפות ומלחמת השפה

מאת: משה בר־אשר

מכתב לשר החינוך, טבת תשע"ד

בדור האחרון קמו על העברית גם המוסדות להשכלה גבוהה, והרושם הוא שיש כיום תחרות בין המוסדות מי יציע יותר לימודים בשפה האנגלית שהיא "שפת עולם התרבות והחיים".
המשך קריאה >>