הגייה

איור של אדם קשיש והכיתוב: כפר סָבָא ולא כפר סַבָּא

כפר סבא

ההגייה הרווחת של שם העיר היא כפר סַבָּא (בבי"ת דגושה ובהטעמת ההברה סַ), ואילו ההגייה התקנית היא כפר סָבָא (בבי"ת רפה ובהטעמת ההברה האחרונה – בָא).
המשך קריאה >>

צָהֳרַיִם, נָעֳמִי – הגיית קמץ לפני חטף קמץ

חטף קמץ נהגה לעולם o, ואילו הגיית הקמץ שלפניו שנויה במחלוקת: יש ההוגים קמץ קטן (o) ויש ההוגים קמץ גדול (a).
המשך קריאה >>

בְּכַרְמִיאֵל – בכ"פ בראש שמות עבריים לאחר אותיות וכל"ב

דין השמות העבריים – שמות מקומות ושמות פרטיים  – כדין כל מילה עברית: בראש השם באות בכ"פ דגושות. אבל אחרי מילות השימוש – וכל"ב – יש להגות את העיצורים האלה ללא דגש.
המשך קריאה >>

בחור מצונן - הכיתוב: לבריאות או לבריאות?

לבריאות

יש שהקפידו ומקפידים לומר לִבְריאות ללא ה"א הידיעה. העדפה זו נסמכת על ביטויי איחול דומים: לְחַיִּים, בְּהצלחה. גם הברכה לַבְּרִיאות אפשרית ואין לראות בה טעות.
המשך קריאה >>

אישה קופצת באוויר עם שתי שקיות קניות והכיתוב קניון או קניון?

קַנְיוֹן או קֶנְיוֹן?

המילה קניון משמשת בעברית גם במשמע 'מרכז קניות' וגם במשמע 'גיא צר ועמוק באזור הררי'. בשני המשמעים הצורה התקנית היא קַנְיוֹן בפתח ובמלרע (הטעמה בהברה האחרונה).
המשך קריאה >>

איור של ילד מחבק ידיים והכיתוב: ככה אומרים בפועל!

בְּפועל או בַּפּועל?

רבים מתלבטים בשאלה איך להגות: בַּפֹעַל, בְּפֹעַל או בַּפֹּעַל. הצורה הראשונה אינה דקדוקית, ואילו שתי הצורות האחרות תקינות מבחינה דקדוקית.
המשך קריאה >>

שני שלטים אחד ליד השני שדרות או שדרות?

שְׁדֵרוֹת או שְׂדֵרוֹת?

המילה שְׂדֵרָה ושם העיר שְׂדֵרוֹת נֶהגים בשׂי"ן שמאלית – את המילה "שׂדרה" ירשה העברית החדשה מן המקרא (היא אינה מצויה בספרות חז"ל), והיא נכתבת כדרך שנכתבה במקרא.
המשך קריאה >>

תּוֹקְפָן

למה אין דגש בפ"א במילה תּוֹקְפָן? המילה נגזרה מן המילה תּוֹקֵף (צורת הבינוני של הפועל תָּקַף) בתוספת הסיומת ־ָן. השווא בקו"ף מוצאו אפוא בתנועת צירי, ומכאן שהוא שווא נע ואין אחריו דגש קל.
המשך קריאה >>

איור של המפטי דמפטי והכובען המטורף. הכיתוב: ביצה – בייצה או בצה?

הגיית הצירי המלא

כיום האקדמיה אינה מתערבת בכל הקשור במבטא. מכל מקום סביר שהגיית הצירי בתנועת e (ולא ey) קרובה יותר להגיית הצירי בעברית הקדומה.
המשך קריאה >>

בדואי ובדווי

שני הכתיבים הקיימים עשויים לשקף את ההגייה הרווחת, ולכן שניהם ראויים: בדואי (ובניקוד: בֵּדוּאִי) וגם בדווי (ובניקוד: בֶּדְוִי; הווי"ו נהגית w).
המשך קריאה >>

צילום של צדפים וצדפות

צדף וצדפה

הצורות התקניות הן צֶדֶף וצִדְפָּה. צִדְפָּה היא רַכִּיכָה החיה במים ומכוסה בקוֹנכייה בעלת שני חלקים צמודים (קְשָׂווֹת). צֶדֶף הוא השכבה המבריקה שיש בצד הפנימי של הקונכייה.
המשך קריאה >>

מתוֶוכֶת או מתוַוכַת?

ההגייה התקנית של המילה מתווכת היא בשתי תנועות e: מְתַוֶּכֶת. כך נכון גם לומר עוֹרֶכֶת דין (ולא עוֹרַכַת דין).
המשך קריאה >>

בּוֹאִי כַלָּה או בּוֹאִי כַּלָּה – על ריפוי בגדכפ"ת בראש מילה

נשאלנו מדוע יש האומרים "בּוֹאִי כַלָּה" בלי דגש קל בכ"ף, אף שידוע כי אותיות בגדכפ"ת בראש מילה דגושות בדגש קל (בהגייה הישראלית בימינו הדבר נוגע רק לאותיות בכ"פ).
המשך קריאה >>

איור של כיכר לחם שיפון והכיתוב לחם שיפון

שיפון

לשם הצמח שיפון שתי מסורות הגייה בפי דוברי העברית: בפ"א רפה – שִׁיפוֹן, ובפ"א דגושה – שִׁפּוֹן. הצורה התקנית בימינו היא שִׁיפוֹן בפ"א רפה.
המשך קריאה >>

איור של גבר עומד ותוהה ולידו סימני שאלה הכיתוב איך אומרים את זה? מכחול

מכחול, הכחיש, הכחדה

רבים הוגים מכְּחול, הכְּחיש, הכְּחדה וכדומה – בכ' דגושה. ואולם על פי כללי הדקדוק נכון להגות את המילים האלה בכ' רפה: מִכְחוֹל (כמו מִכְשׁוֹל), הִכְחִישׁ (כמו הִכְנִיס), הַכְחָדָה (כמו הַכְנָסָה).
המשך קריאה >>

צורות הֶפְסֵק והֶקְשֵׁר

מילים במקרא הבאות בסוף פסוק עשויות להשתנות: למשל שֶׁמֶשׁ מופיעה בסוף פסוק בצורה שָׁמֶשׁ; לצורה זו קוראים צורת הֶפְסֵק. למה משתנות הצורות, ומה השימושים של צורות הפסק לאחר המקרא ובימינו?
המשך קריאה >>

שׁ או שׂ – פשה, חשוך

הפועל פָּשָׂה בשי"ן שמאלית – הוא פועל שמשמעו 'התפשט', 'התרחב'. חָשׂוּךְ – בשי"ן שמאלית – פירושו 'נטול', 'מחוסר', כגון בצירופים חֲשׂוּךְ מרפא, חשוכי אהבה.
המשך קריאה >>

זמר צעיר על במה ברקע כוכב מהבהב והכיתוב: מְכַּכֵב או מְכַכֵּב

מְכַּכֵב או מְכַכֵּב? – הגיית ב', כ' ופ' בפעלים גזורי שם

מצד הדקדוק ההגייה התקנית היא מְכַכֵּב – הכ' הראשונה רפה (כמו מְכַוֵּן, מְכַפֵּר) והשנייה דגושה בדגש חזק (כמו מְסַכֵּם, מְעַכֵּל).
המשך קריאה >>

איור של איכרים – מַשְׁאָב וברבים: מַשְׁאַבִּים.

מַשְׁאָב ומַשְׁאַבִּים

ההגייה התקנית של המילה משאבים היא בבי"ת דגושה: מַשְׁאַבִּים, מַשְׁאַבֵּי­־אנוש, קיבוץ מַשְׁאַבֵּי־שדה. לעומת זאת בצורת היחיד הבי"ת רפה: מַשְׁאָב (ולא "משאבּ").
המשך קריאה >>

כיתוב ו' החיבור בשם המספר 1234

ו' החיבור במספרים

בעברית בת ימינו המבנה הרגיל כולל רק ו' אחת הבאה לפני האיבר האחרון של שם המספר: מאה ושלושים, מאה שלושים ושתיים, חמשת אלפים ארבע מאות וחמש עשרה. אך כמובן אין מניעה לחזור על ו' החיבור גם לפני האיברים האחרים, כרגיל בלשון המקורות.
המשך קריאה >>

נווה שאנן

השם נָווה שאנן איננו צירוף סמיכות ("נווה של מישהו שאנן") כי אם צירוף שם עצם ושם תואר (נווה שהוא שאנן, כלומר מקום בטוח ושלו).
המשך קריאה >>

הפגנה עם ידיים מחזיקות שלטים: הצלחתי, הרויחו, התחילה, הלביש

הִפעיל ולא הֶפעיל

אנשים אומרים 'הֶרגשתי', 'הֶתחלתי', 'הֶמלצתי' – הכול בסֶגול. כאילו אין חיריק בעולם. כאילו לא היה כלל. כאילו אין בכלל בניין ששמו "הפעיל"…
(עלי מוהר, העיר, 6 ביוני 1997)
המשך קריאה >>

ילד מנפח בועות סבון והכיתוב ניפַּח או ניפֵּחַ?

ניפַּח וניפֵּחַ – הפתח הגנובה במערכת הפועל

בצורות העבר, העתיד, הציווי ושם הפועל אפשר לנקד את ע' הפועל הגרונית בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. אם כן שתי הצורות נִפַּח ונִפֵּחַ – תקניות הן.
המשך קריאה >>

איור מילה "גאוה"

גאווה – איך הוגים את המילה?

המילה גאווה נהגית בשלוש תנועות a: גַּאֲוָה (ולא "גְּאָוָה"), בדיוק כמו המילה אַהֲבָה.
המשך קריאה >>

איור של בחור טובע בדוח ארוך והכיתוב: דּוּחַ או דּוֹח?

דּוּחַ או דּוֹח?

ההגייה התקנית של המילה היא דּוּחַ – כהגיית המילים רוּחַ ולוּחַ. ואיך כותבים – דוח או דו"ח? בעניין זה שתי הדרכים נכונות, ואפשר לכתוב את המילה בגרשיים או בלעדיהם
המשך קריאה >>

איור אישה יושבת ליד שולחן עם כוס קפה עם כיתוב "קפה אֵ֫צֶל ברטה"

אֵ֫צֶל ולא אֵצֶ֫ל

ההגייה התקנית של מילת היחס אֵצֶל היא במלעיל. לפי זה יש לומר: 'הספר נמצא אֵ֫צֶל הספרנית' (ולא אֵצֶ֫ל הספרנית). המילה שייכת לקבוצת השמות הסגוליים, המוטעמים בצורת הנפרד שלהם במלעיל.
המשך קריאה >>

איור פסל "האדם החושב" של הפסל אוגוסט רודן

לַחְפֹּר או לַחֲפֹר – שם הפועל בבניין קל

מה יהיו צורות שם הפועל בבניין קל כאשר כאשר פ' הפועל היא מן העיצורים הגרוניים ה' או ח' או ע'?
המשך קריאה >>

איור ילד וצעצוע אריה זועפים עם כיתוב "ככה בְּהֶכְרֵחַ!"

בְּהֶכְרַח או בְּהֶכְרֵחַ?

יש לומר בְּהֶכְרֵחַ – בקיום הצירי ובפתח גנובה שנוספת לפני החי"ת, וכך גם בביטוי הֶכְרֵחַ לֹא יְגֻנֶּה.
המשך קריאה >>

פלטון מחזיק את האות א אפלטון

אל"ף מַקדימה

במילים עבריות ולועזיות אחדות מופיעה בראש המילה אל"ף שאינה חלק מן המילה. למשל: לצד המילה תְּמוֹל יש אֶתְמוֹל, והפילוסוף היווני הנודע  Platon היה בעברית לאפלטון. מה ההסבר להופעת האל"ף הזאת?
המשך קריאה >>

הגייה

איך הוגים את השווא הנע?

מהי ההגייה התקנית של השווא הנע? האם למשל את המילה תְּמוּנָה יש לבטא temuna או tmuna? מדוע במקרים רבים נוטים דוברי העברית להגות שווא נע כשווא נח?
המשך קריאה >>