.

כללי הפיסוק

יסודם של כללי הפיסוק המובאים פה בכללי הפיסוק של ועד הלשון (ראו לשוננו יב [תש"ד], עמ' 252–263).

בשנת תשמ"ד (1984) כוננה האקדמיה את ועדת הפיסוק, וחבריה היו עוזי אורנן (יו"ר), אהרן אמיר, אהרן מגד, שמשון מלצר, יזהר סמילנסקי, מנחם צבי קדרי ואליעזר רובינשטיין; מזכיר הוועדה – יגאל ינאי. הצעת הוועדה הובאה לפני ועדת הדקדוק ולפני ועד הדקדוק, ונדונה בישיבות המליאה קצטרארברד ורז בשנים תשנ"א–תשנ"ג (זיכרונות האקדמיה לח-לט-מ לשנים אלו). הכללים אושרו סופית בישיבה רז של מליאת האקדמיה ביום י"ד בכסלו התשנ"ג (9 בדצמבר 1992). המזכירות המדעית ניסחה את הכללים ניסוח סופי והוסיפה דוגמאות.

שר החינוך והתרבות אמנון רובינשטיין חתם על כללי הפיסוק החדשים ביום כ"ו בטבת התשנ"ד (9 בינואר 1994), והם פורסמו ברשומות (ילקוט הפרסומים 4195, י"ג באדר התשנ"ד, עמ' 2410–2434).

לקראת הדפסת מהדורה חדשה של הכללים בשנת תשע"ח (2017) – כעבור כחצי יובל מאז הפרסום הראשון של "כללי הפיסוק החדשים" בשנת תשנ"ג – נערכו הכללים עריכה קלה במזכירות המדעית של האקדמיה בעצה אחת עם ועדת הדקדוק: מקצת הדוגמאות הוחלפו וכמה ניסוחים שופרו לאור הניסיון שנצבר במהלך השנים. הנוסח החדש אושרר בישיבת מליאת האקדמיה ללשון העברית ביום י' במרחשוון תשע"ח, 30 באוקטובר 2017 (ישיבה שנה).

.

הקדמה

סימני הפיסוק מסייעים לקורא להבין את הנקרא; הם מציינים סיומים, התחלות, הפסקות והנגנות. סימני הפיסוק מרמזים על מבנה המשפט ועל הטעמתו, אולם סימני ההיכר העיקריים למבנה המשפט הם מילות המבנה, כגון מילות חיבור ומילות שעבוד, המצויות בגוף המשפט עצמו.

כללי הפיסוק שלהלן אינם כללים נוקשים, בחינת חוק ולא יעבור; במקרים רבים נוסחו הכללים באופן המותיר מקום לשיקול הדעת של הכותב.  בייחוד הדברים אמורים בכללי הפסיק: בכללים אלו יש גמישות מסוימת. כך למשל ראוי להימנע מגודש של פסיקים כאשר יש הצטברות של חלקים הזקוקים להפרדה. יש שכמה סימנים משמשים באותו התפקיד, והבחירה ביניהם נתונה לכותב, כגון קו מפריד, סוגריים והסימן נקודה ופסיק. ואין צריך לומר שהשימוש בסימני הפיסוק המביעים רגש, כגון סימן קריאה ורצף של נקודות או של קווים, תלוי בסגנונו של הכותב.

הכללים מיועדים בעיקר לכתיבה הרגילה – הכתיבה העיונית, המעשית וכדומה. בכתיבה שיש בה משקל רב לסגנון האישי, לרגש ולעיצוב הטקסט – כגון בשירה – עשויים סימני הפיסוק לשרת את הכותב בדרכים החורגות מן הכללים.

.

א. נקודה (.)

.

1 – נקודה בסוף משפט

נקודה באה בסופם של משפטי חיווי. למשל:
(1) החיבורים האלה נכתבו במקורם עברית.
(2) העיקרון המנחה של משוררי ספרד היה שלא לסטות מלשון המקרא.

בגדר משפטי חיווי גם משפטים שיש בהם שאלה עקיפה או קריאה עקיפה. למשל:
(3) נראה אם תצליחו לגלות את פתרון החידה.
(4) העגלון המריץ את סוסתו בקריאת דיו דיו.

(לדוגמאות נוספות ראו סימן שאלה הערה ב, סימן קריאה הערה א.)

הוא הדין לאחר ביטוי או מילה שהם למעשה משפטים קצרים או משפטים קטועים. למשל:
(5) גשם. עננים. שלוליות. עשבים נראו בשדות.
(6) לפנות ערב. אני והיא לבדנו במגרש הכפר.

הערה: אין שמים נקודה לאחר משפטים – שלמים או מקוצרים – בשערי ספרים, בראשי מאמרים, בכותרות ובכל כיוצא באלו.

.

2 – נקודה לאחר אות או מספר שעניינם מניין

נקודה באה לאחר אותיות או מספרים הבאים לשם מניין או לשם סימון פרקים בספר וכדומה. למשל:

בבחינה שני חלקים:
א. חלק עיוני (75%)
ב. חלק מעשי (25%)

(לדוגמה נוספת ראו נקודתיים דוגמה 4; לסימון מספרים או אותיות בסוגריים ראו סוגריים: שימושים ד.)

הערה: במספרים מבדילה נקודה (ולא פסיק) בין השלם ובין השבר העשרוני. למשל:
2.50, 3.14, 50.007.

.

ב. פסיק (,)

.

פסיק – הקדמה

הפסיק מורה על הפסקה בתוך המשפט, ועל כן הוא עשוי לבוא במקום שיש תפנית במבנה המשפט. ראוי שלא להרבות בפסיקים יתר על המידה, בייחוד במקום שמבנה המשפט ניכר ממילות המבנה, ובפרט בין יחידות קצרות.

.

3 – פסיק בין חלקים מאוחים במשפט

א. פסיק בא בין חלקי משפט מאוחים (חלק כולל) כאשר אין ביניהם ו' החיבור או מילת איחוי אחרת (כגון או). למשל:
(1) השפה העברית שימשה בכתיבתם של התנאים, האמוראים והסבוראים, הגאונים, המדקדקים והפייטנים.
(2) האיש היה ישר וצנוע, ידען ובקיא, חרוץ ומסור.
(3) המנגינה הייתה חרישית, צובטת לב.
(4) בתי המשפט בישראל מוסמכים לשפוט אזרח, תושב או עובד הציבור של ישראל שעברו עבירה בחוץ לארץ.

ולעומת זאת:
(5) היינו משחקים "עץ או פלסטין" על מחקים ועל מחדדים ועל תמונות של "דובק" ועל קומץ אגוזים ועל מה לא.
(6) אפשר אולי לנהל בית חרושת או פלוגת טנקים או מדיניות חוץ בעזרת שש מאות מילים פעילות בלבד.
(7) מילת השאלה "למה" משמשת הן לסיבה הן לתכלית.
הערה: כאשר יש יחס של ניגוד בין החלקים המאוחים, רשאי הכותב להטיל פסיק כדי להדגישו. למשל:
(8) הצעתי זו נובעת לא רק מהשקפתי העקרונית, אלא גם מנימוקים מעשיים.
(ראו עוד: "אין… אלא…")

ב. לוואי שני הבא לאחר לוואי ראשון – אם הוא מכוּון אל השם עצמו, יבואו לפניו פסיק או מילת איחוי. אבל אם הוא מכוון אל צירוף השם והלוואי הראשון יחד – לא יבואו לפניו לא פסיק ולא מילת איחוי. הוא הדין בלוואי שלישי ביחס לשני וכו'. למשל:
(10) הממלכה המאוחדת האדירה והחופשית נאבקת על קיומה ועל חירותה.
(11) ברחבי יבשת אירופה פועלות רכבות חשמליות בין־לאומיות מהירות.
(12) הבדיקות הרפואיות החשמליות והכימיות לא הפריכו השערה מעניינת זו.
[שני סוגי בדיקות רפואיות: חשמליות וכימיות]
(13) הבדיקות הרפואיות, החשמליות והכימיות לא הפריכו השערה מעניינת זו.
[שלושה סוגי בדיקות: רפואיות, חשמליות וכימיות]

.

4 – פסיק להפרדת ביטוי מוסגר

ביטוי מוסגר יופרד משאר המשפט בפסיק (או בפסיקים). למשל:
(1) ראובן, למשל, אדם נוח לבריות הוא.
(2) העיר הזאת, לדעת רבים, היא היפה בערי אירופה.
(3) לאסוני הכפול, משועבד אני לדיאטה כפולה: לזו של הרופא ולזו, להבדיל, של הר סיני.
(4) רבי אברהם, מנוחתו כבוד, נולד באסרו־חג פסח של גלויות.
(5) טענה אחרת, אף היא חידוש, אנו שומעים מפי מדקדק ומילונאי מראשית המאה ה־19.

אבל כשהביטוי קצר אפשר שלא להפרידו בפסיקים. למשל:
(6) ראובן למשל אדם נוח לבריות הוא.
(7) כיום יש בידנו כמובן ידע רב יותר על מחלות מסוג זה.
(8) בעיר מתרוצצים לבושתנו ילדים רעבים ללחם.
(9) אל ייפלא אפוא הדבר בעינינו.
(10) מקדיש אני את הספר לאבי מורי ע"ה ולאימי מורתי תבל"א.

(לדרכים אחרות של הפרדת ביטוי מוסגר ראו זוג קווים מפרידים א; סוגריים א.)

.

5 – פסיק להפרדת תמורה

תמורה תופרד משאר המשפט בפסיק (או בפסיקים). למשל:
(1) ר' אברהם בן עזרא, המדקדק והפרשן הגדול, היה בקי גם בחוכמת התכונה.
(2) בשתי הזרועות של הרשות המחוקקת, הסנט ובית הנבחרים, יש רוב להצעת החוק.
(3) בלשון המקורות פַּגִּים הם פירות, בייחוד תאנים, שלא הבשילו די צורכם.
(4) המחבר מוביל את גיבורת ספרו, ילדה סקרנית ואמיצה, במסע דמיוני רב תמורות ומאורעות.

אבל אם התמורה קצרה או צמודה במהודק אל שלפניה או כאשר בא שם תפקיד ואחריו שם עצם פרטי – לא תופרד התמורה בפסיקים. למשל:
(5) מנדלסון הפילוסוף היה סבו של מנדלסון המלחין.
(6) יוסף מוקיר־שבת היה לו בשכונתו נוכרי אחד שנכסיו מרובים ביותר.
(7) המדקדק והפרשן הגדול ר' אברהם בן עזרא היה בקי גם בחוכמת התכונה.
(8) נשיא המדינה הראשון ד"ר חיים ויצמן היה מדען חשוב.

(לדרך אחרת של הפרדת תמורה ראו קווים מפרידים ב.)

.

6 – פסיק להפרדת ביטוי המכוּון לאמירה קודמת

פסיק יבוא אחרי ביטוי כגון אדרבה, לא ולא, העומד בראש משפט ומכוּון כלפי תוכן אמירה קודמת. למשל:
(1)   לא ולא, אתה טועה לגמרי.
(2)   באותם הזמנים המושג 'רכוש' לא התקשר לתאוות בצע או ניצול; אדרבה, הוא נתפס כזכות מקודשת של היחיד.
(3)   להפך, אמלא את בקשתך ברצון רב.

(להדגשה יתרה משתמשים בסימן קריאה [דוגמה 6].)

.

7 – פסיק להפרדת פנייה

פנייה תופרד משאר המשפט בפסיק (או בפסיקים). למשל:
(1) שמיים, בקשו רחמים עליי!
(2) ניצחתוני, בניי.
(3) מדוע, אדוני השר, החלטת לדחות את נסיעתך?
(4) אתה חולה, פרופסור?

(להדגשה יתרה משתמשים בסימן קריאה [דוגמה 7].)

.

8 – פסיק בין משפטים מאוחים

פסיק יבוא בין משפטים מאוחים (איברים במשפט איחוי). למשל:
(1)   ציפור לא צייץ, עוף לא פרח, שור לא געה, אופנים לא עפו, שרפים לא אמרו "קדוש", הים לא נזדעזע, הבריות לא דיברו, אלא העולם שותק ומחריש.
(2)   חומת ברלין נפלה, ונראה כי הינה מגיע גם תורה של אפריקה להשתחרר מעולו של הטוטליטריזם.
(3)   אלפי מאמרים נכתבו על חיים נחמן ביאליק, ורבבות נאומים נישאו בכל קצווי הארץ.
(4)   הגשמים ייפסקו, הרוחות ייחלשו בהדרגה, והטמפרטורות יהיו גבוהות יותר.
(5)   זוכּה אדם מן האשמה שמחמתה ניתן הצו, או בטל האישום משום שלא המשיכו בתביעה – הצו בטל מייד לכל דבר. [ברישה של משפט התנאי שני משפטים מאוחים.]
(6)   יש לתמוך בהליכה לקראת הדמוקרטיה, אבל כל אחד צריך ללכת בקצב שלו.
(7)   [דוגמה למשפטים מאוחים המעמידים מחזורת:]
יש חשיבות רבה גם לכתובות הקצרות שלכאורה אין להן ערך היסטורי: כל שם מוסיף טפח להכרת האוכלוסייה העתיקה, כל משפט מעיד על לשון התקופה, כל מילה וכל אות תורמות להכרת התפתחותו של הכתב – וכל אלה הם ביטויים נאמנים של תרבות העולם.
(לפני הסיפה של המחזורת בא קו מפריד [ס"ק א].)

אבל אם המשפטים מחוברים במילת איחוי והמשפט השני קצר, אפשר להשמיט את הפסיק. למשל:
(8)   הכוהן עומד במזרח והלוי בדרום.
(9)   חיכיתי שתמשיך לגולל את סיפורה המרתק אבל היא שתקה.
(על פסוקית מצב המחוברת בו' החיבור ראו סעיף 10 דוגמה 15.)

.

9 – פסיק בביטוי "אין… אלא…"

במבנה "אין… אלא…" וכיוצא בו המשמש להדגשה לא יבוא פסיק לפני אלא. למשל:
(1) אין כאן אלא דברים בטלים.
(2) אינך אלא טועה.
(3) לא היה זה אלא חלום.

(למבנה שבו אלא באה בין חלקים מאוחים ראו פסיק בין חלקים מאוחים הערה ודוגמה 8.)

.

פסיק במשפט המורכב

.

10 – פסוקית שאינה פסוקית זיקה

פסוקית (שאינה פסוקית זיקה) – אחריה יכול לבוא פסיק (דוגמאות 1–4, 6, 12), אלא אם כן היא קצרה ביותר (דוגמה 5); לפניה בדרך כלל לא יבוא פסיק (דוגמאות 6–12), אבל אם היא ארוכה במיוחד יכול לבוא לפניה פסיק (דוגמאות 13–15).

דוגמאות:
(1)   מאחר שהתביעה לא הביאה ראיות חותכות לטענתה, אנו מזכים את הנאשם.
(2)   אם נבחן את דמותה הפנימית של הלשון מתקופה לתקופה, נכיר שהיא בכל תקופה בחינת ברייה חדשה.
(3)   מי אשר איננו יודע לכזב, איננו יודע אמת מהי.
(4)   על כל מה שעשיתם למעננו בתקופה האחרונה, אנחנו רוצים להודות לכם.
(5)   כשנכנסתי השתררה שתיקה בחדר.
(6)   הוא חשב שהיא מתכוונת להישאר בדירה, עד שראה את הפתק שהצמידה לדלתו.
(7)   הוא חשב שהיא מתכוונת להישאר בדירה עד שתסתיים שנת הלימודים.
[במשפט 6 לאחר הפסוקית המודגשת באה פסוקית המתקשרת לפועל 'חשב'; במשפט 7 הפסוקית המתחילה ב'עד ש' היא המשכה של הפסוקית 'שהיא…'.]
(8)   הם ישובו לכאן מחר כי הרעב יציק להם.
(9)   הפקיד שאל אם המנהלת תשוב היום.
(10) ייתכן שהתוצאות ישתנו בהמשך המשחק.
(11) השאלה מתי יתחדשו השיחות נותרה פתוחה. [פסוקית לוואי תוכן]
(12) דרישת העובדים שההנהלה תבטל לאלתר את מכתבי הפיטורין, זכתה לתמיכת בית הדין. [פסוקית לוואי תוכן]
(13) בית המשפט זיכה את הנאשם, לאחר שפרקליטות המחוז הודיעה להרכב השופטים על ביטול כתב האישום על רקע מידע חדש שהגיע לידיה.
(14)
הפרדוקס הוא, שהשביתה הממושכת בחברות התעופה ברחבי אירופה הביאה לירידה במעמדם של העובדים ולא לשיפורו.
(15)
לאחר שעה קלה הופיעה בחצר, ושתי צמותיה החומות כרוכות סביב ראשה ככתר. [החלק המודגש הוא פסוקית מצב.]

.

11 – פסיק במשפט בעל פסוקית לוואי זיקה

פסוקית שהיא לוואי לא־מצמצם, כלומר שגם בלעדיה ברור כלפי מה או כלפי מי מכוּון השם שלפניה – ראוי להפרידה משאר המשפט בפסיק או בפסיקים, בייחוד אם מניעתם עשויה לגרום שהפסוקית תתפרש כלוואי מצמצם. אבל בפסוקית שהיא לוואי מצמצם, כלומר שהיא הכרחית, ונוספת כדי לצמצם את תחולת השם שלפניה ולמנוע טעות בהבנה – לא יבוא פסיק לפניה, ואילו אחריה יבוא פסיק רק אם הפסוקית ארוכה.

דוגמאות:
לוואי לא־מצמצם – פסיקים באים לפני הפסוקית ולאחריה:
(1)  חברי הטוב מבית הספר התיכון, ששנים רבות לא ראיתיו, פרסם מחקר חדשני.

לוואי לא־מצמצם – פסיק בא לפני הפסוקית ומונע הבנה לא נכונה:
(2)  תופעה זו נמצאת בעיקר בלשון המתרגמים, שגילו נאמנות רבה למקור.
[כלומר – כל המתרגמים גילו נאמנות למקור.]

לוואי מצמצם – בלא פסיק לפניו:
(3)  תופעה זו נמצאת בעיקר בלשון המתרגמים שגילו נאמנות רבה למקור.
[כלומר – לא בלשון אותם מתרגמים שאינם נאמנים מאוד למקור.]

לוואי מצמצם – הפסיק בא לאחר הפסוקית משום אורכה:
(4)  במסיבת עיתונאים שכינסה הנהלת המפעל לאחר פרסום הממצאים והמסקנות של ועדת הבדיקה, לא נמסרו נתונים חדשים.

הערה: לא יבוא פסיק לפני פסוקית שבראשה צירופים כגון '(כל) מי ש־', '(כל) מה ש־', 'זה ש־', 'לכך ש־'. למשל:
(5)  בנוסח המוצע אנחנו חוזרים אל מה שהיה לפני שישים ושבעים שנה.

.

12 – פסיק במשפט ייחוד

במשפט ייחוד אפשר להטיל פסיק (או קו מפריד ס"ק א) אחרי חלק הייחוד. למשל:
(1)   אנשי לשון בעולם ובארצנו, לא תמיד דעתם נוחה מהתערבות בשפה החיה.
(2)   יהדות התפוצות והעם בישראל, הקשר ביניהם חיוני לשני הצדדים.
אבל
(3)   הדברים האלה כוחם יפה לכל סוגי המאמרים. [בשל המבנה השגור אין צורך בפסיק.]

במשפטים שגורים שחלק הייחוד שבהם הוא מילה אחת, נוהגים שלא להניח כל סימן פיסוק אחרי חלק הייחוד. למשל:
(5)   ירושלים הרים סביב לה.
(6)   החכם עיניו בראשו.

.

ג. נקודה ופסיק (;)

.

13 – נקודה ופסיק: שימושים

נקודה ופסיק מורים על הפסק הגדול מן המסומן בפסיק וקטן מהפסק הנקודה. בדרך כלל שמים נקודה ופסיק –

א. בפירוט עניינים, ובכלל זה שמות, כדי להפריד בין צירופי עניינים שונים – במיוחד כשמדובר ביחידות ארוכות וביחידות הכוללות סימני פיסוק אחרים. למשל:
(1)   מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין;  תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה   נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.
(2)   בטקס נכחו שרים רבים ובהם גברת א' כהן, סגנית ראש הממשלה; מר ב' לוי, שר הפנים; מר ג' ישראלי, שר העבודה והרווחה; מר ד' ירושלמי, שר הכלכלה.
(3)   ואלו הסוגיות שיידונו בישיבה: מינוי מנכ"ל, סמנכ"ל ויועץ משפטי; הרחבת פעילות החברה; אישור התקציב.
(4)   מאז פורסמו לראשונה מגילות מדבר יהודה, יצאו לאור קטעים חדשים רבים; קטעים ידועים נקראו מחדש; השיפור באמצעים הטכנולוגיים הביא לפיענוח מילים וקטעים שניטשטשו.
(5)   לפנינו שלוש אפשרויות: למחוק את המונח מן הרשימות; לאמץ את המונח המשמש בציבור; להציע מונח אחר ולהילחם בכל העולם.

ב. בין משפטים שמבחינה תחבירית הם עצמאיים, אבל מבחינה עניינית קשורים זה בזה קשר אמיץ. למשל:
(6)   אשריך שבן זה יצא מחלציך; כמותו ירבו בישראל!
(7)   אין לבוא בטרוניה אל מי שרואים באמונתם את האמת המוחלטת; חייבים לבוא בטרוניה אל אלה שאינם חולקים עם אנשים אלו השקפה זו אך מייסדים על פיה את חייהם.

ג. בין איברים שונים של מחזורת, בייחוד כשהיא ארוכה:
(8)   אף על פי שגדליה התפרנס מן המלמדוּת בדוחק, וכל ימיו היה לו מחוש, ואשתו הייתה חולנית; אף על פי שבימות החורף לא היו החלונות השבורים שבביתו הנמוך עומדים בפני הדלף; אף על פי שלא בכל יום היה גדליה וביתו יכולים לקיים מצוות עשה שבתורה: "בערב תאכלו בשר ובבוקר תשבעו לחם" – בכל זאת, אילו סר אליו מלאך המוות ואמר לו: "עדיין לא בא יומך, אולם אם חפץ אתה ברצון טוב, יכול אני לגאול אותך מחייך המרים", היה יורק לו בפניו.

 (לעניין הקו המפריד לפני סיפה של מחזורת ראו סעיף 15 א.)