מאמרים

האקדמיה ללשון העברית מפרסמת כאן מעת לעת מאמרים נבחרים לתועלתם ולהנאתם של הגולשים באתר.
המאמרים פרי עטם של אנשי לשון – ובהם חברי האקדמיה ועובדיה – לקוחים לרוב מתוך כתבי העת של האקדמיה: לשוננו, העברית (לשוננו לעם) ואֲקַדֵּם. מקצת המאמרים נכתבו במיוחד לאתר האקדמיה.

קריאה מהנה.

צילום של פרת משה רבנו

סיפורה של מילה: פרת משה רבנו

מאת: ראובן מירקין

לשוננו לעם, כרך מד חוברת ג (תשנ"ג), עמ' 129– 134

איך קיבלה החיפושית האדומה בעלת הנקודות השחורות את השם פָּרַת מׂשֶה רַבֵּנוּ? התשובה טמונה ביידיש.
המשך קריאה >>

מפץ עולם ברקע והכיתוב צרפת ולידו באגט, ספרד ולידו מניפה וקסטנייטות ואשכנז ולידו גפילט פיש

ספרד, צרפת ואשכנז – מי הן?

מאת: שושנה בהט

לשוננו לעם, מחזור מג חוברת ד (תשנ"ב), עמ' 143–146

איך נקשרו השמות המקראיים צרפת, ספרד ואשכנז לארצות אירופה ולאילו מקומות הם כוונו מלכתחילה? מאמר קצר מאת שושנה בהט עליה השלום המזמן לנו טיול בין דפי התנ"ך, דפי ההיסטוריה ומפת העולם.
המשך קריאה >>

עברית והשפות הקלסיות – יוונית ולטינית

מאת: דניאל שפרבר

לשוננו לעם, כרך מ–מא: קובץ לשנת הלשון (תשמ"ט–תש"ן), עמ' 302–305

ההשפעה העיקרית של היוונית (והלטינית) על לשונם של בני ארץ־ישראל הייתה בסוף ימי בית שני ובתקופת חז"ל. אפשר להעריך שנכנסו לספרות חז"ל כאלפיים מילים יווניות (ולטיניות) בתחומים שונים ומגוונים, כגון מנהל ושלטון, רפואה, ריהוט ולבוש. הכותב…
המשך קריאה >>

עברית ויידיש

מאת: סימון הופקינס

לשוננו לעם מ–מא, קובץ לשנת הלשון (תש"ן), עמ' 313–318

לפני כאלף שנה, כאשר היגרו היהודים לאזורים שהם גרמניה של היום, הם אימצו את הדיבור הגרמני המקומי. במרוצת הזמן פיתח דיבורם קווים עצמאיים, וכשנדדו רבים מהם לפולין ולרוסיה, נוספו לשפתם יסודות מן השפות הסלאביות. כך…
המשך קריאה >>

עוד על שקיעי דקדוק המקרא בעברית החיה

מאת: ורד סיידון

לשוננו כרך פ, חוברת ג (תשע"ח)

מאמרה של ד"ר ורד סיידון דן באחד מחידושי המחקר של הזמן האחרון: קטגוריות דקדוק מקראיות שנעלמו כליל מלשון ימינו אבל נשרדה מהן צורה אחת או צורות אחדות.

על "שמץ", "שמץ פסול" ומה שביניהם

מאת: אריאל שוה

המילה שמץ מתועדת במקרא פעמיים: "וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב וַתִּקַּח אָזְנִי שֵׁמֶץ מֶנְהוּ" (איוב ד, יב); "הֶן אֵלֶּה קְצוֹת דְּרָכָו וּמַה שֵּׁמֶץ דָּבָר נִשְׁמַע בּו" (שם כו, יד). במחקר החדש התלבטו מאוד בגיזרונה של המילה, ובזיקה שלה אל שִׁמְצָה – מילה סתומה אף היא.
המשך קריאה >>

על דלות הלשון והשפעתה על השיח

מאת: גיל הראבן

אקדם 60, שבט תשע"ח, פברואר 2018

חשוב להבין שדלות לשון איננה בעיה אסתטית, כשם שלשון עשירה איננה סתם לבוש להתנאות בו. לשון היא הכלי שדרכו אנחנו חווים את המציאות ובונים מציאות. ולשון היא גם הגשר שלנו אל נפש הזולת. אני מאמינה שדלות לשון היא שעומדת לא פעם מאחורי הבחנות קיצוניות, שיח שטחי ותקשורת דלה בין בני אדם. זכינו ואנחנו חיים בעברית. זכינו ולרשותנו עומד עושר עצום של 3,000 שנה. זכינו בעושר, ואין צידוק לכך שילדינו יגדלו בדלות.

המשך קריאה >>

על דרכן של מילים מקראיות קשות אל לשון ימינו

מאת: תמר קציר (כץ)

לשוננו, כרך עו, חוברת א–ב (תשע"ד), עמ' 59–77

מילים מקראיות רבות משמשות בעברית בת ימינו ובהן קבוצה מעניינת ומיוחדת: מילים שבלשוננו היום הן פשוטות ורגילות, אך במקרא הן מילים קשות ונדירות שמשמען עלום או שנוי במחלוקת. המאמר מדגים שלושה סוגי שימושים: שימוש המבוסס…
המשך קריאה >>

על המבנה ו/או

מאת: חיים ה' כהן

לשוננו לעם, כרך לב חוברת א (תשמ"א), עמ' 3–14; כרך לד חוברת ד (תשמ"ג), עמ' 112–123

המבנה ו/או שכיח מאוד בלשון המשפטית וחדר אף ללשון הכללית. שופט בית המשפט העליון חיים ה' כהן (1911–2002) סבר כי מבנה זה זר לעברית וכי אין בו צורך אמיתי – לא מצד הלשון ולא מצד הדיוק…
המשך קריאה >>

על המונח דַּכְּאָן (repressor): מן המילון למונחי המיקרוביולוגיה

דיון במליאת האקדמיה: זיכרונות האקדמיה ללשון העברית לח–לט–מ לשנים התשנ"א–התשנ"ג, עמ' 265–270

לקריאת הדיון לזכרו של פרופ' נתן צתרי שהלך לעולמו בערב ראש השנה תשע"ג, אנחנו מפרסמים דיון מתוך זיכרונות האקדמיה על המונח דַּכְּאָן מן המילון למונחי המיקרוביולוגיה. פרופ' צתרי עמד בראש הוועדה שפעלה…
המשך קריאה >>

על העברית בלשון השידור

מאת: רות אלמגור־רמון

העברית, כרך סב חוברת ג-ד (תשע"ד), עמ' 139–145

לקריאת המאמר זמננו הוא זמן תקשורת ההמונים, שעל ידיה השידור העברי מלַווה את אזרח המדינה בלכתו בדרך, בשבתו נוכח צג המחשב ומרקע הטלוויזיה, בשכבו ובקומו. רות אלמגור־רמון מציגה במאמרה את האתגרים שהמציאות החדשה מציבה ליועצי הלשון,…
המשך קריאה >>

כריכת הספר פרקי עיון בעברית החדשה

על העשייה בלשון העברית בזמן החדש

מאת: משה בר־אשר

פרקי עיון בעברית החדשה ובעשייה בה (תשע"ב), עמ' 93–120

"כבר בדור הראשון לדיבור העברי התחיל עיסוק גם בדקדוק העברית המתחיה. תחילה היה זה עיסוק נורמטיבי שבא לכוון את התפתחותה ואת הסתגלותה לעולם החדש ולחיים החדשים, לפי שלשון המקורות לא נתנה להם מענה שלם…"

על הצורות מועצה, מפלגה ומחלקה, מתוך: "על הוועדה לדקדוק של ועד הלשון"

מאת: מאיר מדן

לשוננו לעם, כרך ג חוברת ז (תשי"ב), עמ' 13–16

"הרי דוגמאות אחדות מתוך פרק אחד בעבודת הוועדה לדקדוק של ועד הלשון, מן הפרק הדן בצורותיהם ונטייתם של שמות שאין להם הכרע ברור מתוך המקורות הקדומים. בדיבור החי קיימת מבוכה ופקפוק, ולעתים אנו שומעים צורות שונות וסותרות של אותה מילה…"
המשך קריאה >>

על התואר מָרַן

מאת: חנן אריאל

בעקבות פטירתו של הרב עובדיה יוסף, מרחשוון תשע"ד

מקורו של התואר מָרַן במילה הארמית מָרֵא. מילה זו מופיעה כבר במצבות מלכים בארמית העתיקה שנתגלו בסוריה – היא ממלכת ארם – ומשמעה 'אדון'. מָרִי הוא 'אדוני' ומָרַן – 'אדוננו'.
המשך קריאה >>

על התעתיק מעברית לכתב לטיני

העברית, כרך ס חוברות א–ב (תשע"ב), עמ' 62–69

שאלת התעתיק העסיקה את אנשי הלשון עוד לפני קום המדינה, וביתר שאת העסיקה את האקדמיה ללשון העברית מיד עם ייסודה. במהלך שני העשורים האחרונים עלה הנושא כמה פעמים, ואף הגיע לדפי העיתונות עם קביעת הכללים…
המשך קריאה >>

צילום של דוד בן גוריון

על יומן המלחמה של דוד בן־גוריון

מאת: אבשלום קור

לשוננו לעם, כרך לד, חוברות ט–י (תשמ"ג), עמ' 231–234

שלושה ימים לפני ראש השנה תש"ט כתב דוד בן־גוריון ביומנו: "הצללתי לרדיו את ברכתי לראש השנה". "הצללתי" – כתב בן־גוריון, מלשון צְלִיל. אבל המונח הזה לא נקלט: היום אומרים "הקלטתי". מאבקו של בן־גוריון למען העברית…
המשך קריאה >>

על משמעויות טקסטואליות ולקסיקליות של תופעות לשוניות

מאת: מנחם קיסטר

לשוננו, כרך עח חוברת א–ב (תשע"ו), עמ' 7–20

העלאה על הכתב של טקסט המסור בעל פה מחייבת את הכותב לפרש את צורת ההגייה. מאמר זה עוסק בתופעות שונות במסירת הטקסט הנובעות מתופעות פונטיות ומביא כמה דוגמאות לכך. בירור מסוג זה עשוי לסייע בביאור…
המשך קריאה >>

על ענייני ניסוח או ניסוח ענייני

מאת: שושנה בהט

לשוננו לעם, כרך לח חוברות ט–י (תשמ"ז), עמ' 532–551

המאמר הוא הרצאה שנשאה הכותבת לפני עורכי הספרים המדעיים באוניברסיטה הפתוחה בקיץ תשמ"ח. הדברים מובאים בשינויים קלים בכתיב ובפיסוק. כמו כן נוספו כותרות ביניים. מקצת מן המילים הנדונות כאן נשתנתה ההחלטה בהן, ועל כך באות…
המשך קריאה >>

על שיבולים ופאה בראש ובשדה

מאת: ישראל רוזנסון

לשוננו לעם, כרך נג חוברת ב (תשס"ב), עמ' 75–80

"במאמר זה ננסה לחשוף רקע לשוני ספרותי לכמה ביטויים בלשון חכמים הקשורים (עם שהקשר ביניהם נראה במבט ראשון מוזר) במתנות עניים – פאה ולקט – ובשֵׂער. שני הביטויים שיעמדו במוקד חקירתנו הם שיבולת הזקן ופאה נכרית. ננסה לעמוד על זיקתם לפאה שבלשון מקרא,…
המשך קריאה >>

עם ולשון – חינוך ותרבות

מאת: חיים א' כהן

אקדם 50 (תשע"ד)

"עברית יודעים הכול. עברית מפטפטים הכול. הכול נעשֶׂה בעברית, ובעברית חיה, נושמת, חיונית, מחדשת ומתחדשת כל העת. כדי לכתוב ולדבר עברית אין הישראלי, דובר עברית ילידית, צריך ללמוד דקדוק." לשם מה בכל זאת צריך ללמוד וללמד דקדוק במערכת החינוך כיום? הדברים נאמרו בערב עיון של האקדמיה ללשון העברית בנושא הוראת הספרות והלשון בבתי הספר, ביום הלשון העברית, כ"א בטבת תשע"ד.
המשך קריאה >>

איור ישן של רש"י

עצמאותו של רש"י בתחום המילון

מאת: חנוך גמליאל

לשוננו, כרך עג חוברת ג–ד (תשע"א), עמ' 437–448

רבי שלמה יצחקי, מגדולי חכמי ישראל בכל הדורות, נולד בסביבות שנת דת"ת (1040) בעיר טרואה (טרוייש) שבצרפת, ובה פעל רוב ימיו עד למותו בכ"ט בתמוז דתתס"ה (1105). המאמר של חנוך גמליאל – חוקר העברית של ימי הביניים ותפיסות הבלשנים והפרשנים בימי הביניים – מבוסס על הרצאתו בערב עיון פתוח שייחדה האקדמיה לדמותו של רש"י.
המשך קריאה >>

צילום של ירושלים - מתמונת לווין

ערים וחלקיהן: "פרקי לשון לנוער"

מאת: מאיר מדן

לשוננו לעם, כרך ה (תשי"ד), עמ' 14–18

"הבה נתבונן במספר מונחים שנקבעו לציין ערים לסוגיהן. עיר אנו קוראים ליישוב שיש בו אוכלוסייה רבה ומוסדות ציבור, ושרוב האוכלוסייה בו עוסקת במלאכה, במסחר ובתעשייה. השם עיר אינו כולל יישובים חקלאיים, שהם כפרים, מושבות, מושבים וכדומה…"
המשך קריאה >>

איור של לוחות הברית ופתיחת עשרת הדיברות

עשרת הדיברות

מאת: ניסן ברגגרין

עיונים בלשון העברית, תשנ"ה, עמ' 84–89

דיברות היא ריבוי של דיבר, ומין המילה זכר. אולם המדקדקים והנקדנים ניסו להתאים את השם המוזר להם 'דיבְּרות' בפיוטים ובתפילות לאחד מן השמות האחרים משורש דב"ר שבתנ"ך.
המשך קריאה >>

צילום של פרא

פרא וחמור – ומה שביניהם

מאת: זהר עמר

לשוננו, כרך עו, חוברת ג (תשע"ד), עמ' 265–283

בעברית בת ימינו השמות פֶּרֶא ועָרוֹד מוכרים כשמות של שני בעלי חיים שונים הנזכרים במקרא. המאמר עוסק בזיהוים, ביחס האדם אליהם ובשימושם, ומתמקד בתופעה אפשרית של הכלאתם עם חיות משק כמו חמור וסוס.

צילום של לימון על עץ

פרי הדר

מאת: אבא בנדויד

לשוננו לעם, כרך כח, חוברת ז–ח (תשל"ז), עמ' 215–217

על פי מסורת ישראל המושג המקראי "פרי עץ הדר" מציין אתרוג. בעברית החדשה "פרי הדר" הוא שם כללי יותר הכולל מינים נוספים כמו הלימון והתפוז. במאמר סקירת קורותיו של הצירוף מן המקרא ועד ימינו.

פרקי לשון לעם – מילים שאולות בלשוננו

מאת: נפתלי הרץ טור־סיני

לשוננו, כרך ח חוברת ב–ג (תרצ"ז), עמ' 99–109

"פרקי לשון לעם" מאת נפתלי הרץ טורטשינר (טור־סיני) נתפרסמו בהמשכים בכתב העת לשוננו בשנת תרצ"ז (1936–1937) על פי הרצאות ברדיו. בפרקים המובאים כאן נכללים גם הסברים לשמות החודשים תשרי ומרחשוון.

קביעות תקן בלשון – חדשים גם ישנים

מאת: חיים א' כהן

מאתיים וחמישים שנות עברית חדשה (תשס"ט), עמ' 33–54

דורות רבים הקפידו מתקני הלשון להסתמך על לשון המקרא, ולא התחשבו במסורות שבעל פה הסוטות ממנה. אך משהפכה העברית לשפה טבעית וחקר הלשון התרחב, נשתנו הטעמים בהעמדת הדקדוק ובהגדרת מקורותיו. מאמר זה דן במילים שאתה,…
המשך קריאה >>

קוטביות סמנטית והתנטרלות

מאת: רבקה בליבוים

לשוננו עב (תש"ע), עמ' 503–523

מדוע נמדוד עצמים לפי גודלם ולא לפי קוטנם? מדוע נציין את רוחבו של המעבר ולא את צרותו? ומדוע מדברים עד דרגת הקושי ולא על דרגת הקלות? במלאות שנה למותה של ד"ר רבקה בליבוים אנו מביאים…
המשך קריאה >>

קִוְנוּט, קִוְנֵט, מְקֻוְנָט – quantize, quantization, quantized: גזירת שורש מן קְוַנְט

זיכרונות האקדמיה ללשון העברית נ-נא-נב-נג, ישיבה רסח, עמ' 45–47

במלאות שלושים לפטירתו של חבר האקדמיה אבנר טריינין (תרפ"ח–תשע"ב, 1928–2011) אנו מביאים כאן לזכרו דיון במליאת האקדמיה בנושא שבו עסק. טריניין שהתפרסם כמשורר היה גם פרופסור לכימיה פיזיקלית באוניברסיטה העברית בירושלים. כמרצה לפיזיקה הוא נדרש למציאת חלופות בעברית…
המשך קריאה >>

ראש הממשלה – מהפיוט לפוליטיקה ובחזרה

מאת: יעקב עציון

אקדם 46 (תשע"ב)

מאימתי מהלך הצירוף ראש הממשלה בעברית? במאמר מתואר גלגולו של המונח מימי הביניים אל העברית החדשה.

צילום של גולדה מאיר

רָאשׁוֹת ערים והמִשְׁנָה לנשיא: על צורות נקבה של תפקידים שממלאות נשים

מאת: רונית גדיש

אקדם 47 (תשע"ג)

לפי החלטת האקדמיה אפשר ליצור צורת נקבה לכל תואר, תפקיד ודרגה שנושאת אישה. החלטה זו לא נועדה להיענות לדרישה אידאולוגית כלשהי, אלא נסמכת על המקורות העבריים העתיקים שבהם לנשים בעלות תפקיד יש תוארי תפקיד בצורת…
המשך קריאה >>

רב־מילים, המילון השלם – מילון עברי חדש

מאת: עוזי ומינה פריידקין

לשוננו לעם, כרך מט חוברת א (תשנ"ח), 3–25

המאמר מתאר את מהדורת הדפוס של מילון רב־מילים (שוֵיקה, 1997) – "מילון מקיף ועדכני לעברית בת־זמננו". במאמר מפורטים העקרונות שבתשתית המילון והשתמעויותיהם לאוצר הערכים ולהצגת המשמעויות שלהם. המחברים מרחיבים את הדיבור על ההגדרות במילון: אלו מושתתות על…
המשך קריאה >>

רוב רובו

מאת: גד בן־עמי צרפתי

לשוננו לעם, כרך מד חוברת ג (תשנ"ג), עמ' 110–114

הביטוי 'רוב רובו' מציין רוב גדול, אך מצד ההיגיון הוא מציין דווקא מספר קטן מן הרוב: רובו של הרוב ולא כולו. השימוש הרווח בצירוף מושפע מדרך ההדגשה הרגילה בעברית – הכפלה לשם הבעת הפלגה, כגון…
המשך קריאה >>

רכבים ונשקים וכיוצא בהם

מאת: חיים א' כהן

אקדם 31 (תשס"ו), עמ' 6–7

"תופעה רווחת היא בעברית בת ימינו, וכפי שנראה להלן גם בעברית לדורותיה, ששם המשמש מלכתחילה כשם קיבוצי מתגלגל במהלך הזמן לציין יחידה אחת – הפרט האחד מן הכלל… ברשימה קצרה זו יוצגו שמות אחדים מרבדיה…
המשך קריאה >>

רסיסים אמתיים ומדומים וחיקויים אמתיים ומדומים של דקדוק עברית המקרא בעברית החדשה

מאת: משה בר־אשר

לשוננו כרך עח חוברת ד (תשע"ו), עמ' 421–439

בעברית הנכתבת ובעברית המדוברת נותרו בצדי הדרך כמה מקווי לשון המקרא שנפלטו מלשון חכמים ומהעברית החדשה. יש מהם שהם שרידים אמתיים שנשארו בעינם, ויש מהם שהם אך רסיסים מדומים.

איור מתקופת ימי ביניים של משפחה מקבלת את השבת

שבת שלום ומבורך

מאת: ניסן ברגגרין

עיונים בלשון העברית, תשנ"ה, עמ' 170-168

המחבר מתחקה על מקורה של הברכה "שבת שלום ומבורך" ומשיב על שתי תמיהות: (א) איך אפשר להסביר את צירוף שני הלוואים השונים – האחד שם עצם (שלום) והאחר שם תואר (מבורך), ו(ב) מדוע "מבורך" בזכר ולא…
המשך קריאה >>

שינוי המין בהשפעת הארמית הבבלית ‬

מאת: יוחנן ברויאר

לשוננו לעם, מחזור מב חוברת ב (תשנ"א), עמ' 43–52

עובדה, סברה, קושיה, בעיה – מילים אלו ואחרות כמותן התגלגלו אל העברית מן הארמית וכולן תולדה של אותה תופעה לשונית. ביסודן הן מילים בלשון זכר בעלות סיומת היידוע הארמית ־ָא, אך כשמילים אלו חדרו לעברית,…
המשך קריאה >>

צילום בול דואר ישראל לזכרה של נעמי שמר

שירי נעמי שמר – קווי היכר סגנוניים

מאת: תמר סוברן

לשוננו לעם, כרך נו, חוברת ג (תשס"ז), עמ' 131–148

"למעלה מארבעים שנה נשמע ונשמר קולה הייחודי של נעמי שמר. אין עוד בארץ יוצר עממי שיצירתו הפכה לחלק מההוויה הישראלית של צעירים ובוגרים. המנגינות משמרות את המילים, השירים נלמדים בבית הספר מן הימים הראשונים של…
המשך קריאה >>

זרועות של שני מלצרים עם מגשים ועליהם הכיתוב באם ובכדי?

שלוש בי"תין מפוקפקות: באם, בכדי, נקט ב־

מאת: אורי מור

לשוננו, כרך עח חוברת ג (תשע"ו), עמ' 305–333

מאמר זה דן בשלושה שימושי לשון שעברו מסלול דומה הן מצד התקן הן מצד ההתפתחות הטבעית בעברית הכתובה. מתיאור תולדותיהם הכותב יוצא למסקנות על צמיחת הבדלי סגנון בעברית החדשה, על מקומם של גופים ממלכתיים ואנשי…
המשך קריאה >>

צילום של קערה מנדאית

שלוש קערות מנדאיות מאוסף יוסף מתתיהו

מאת: אוהד אבודרהם

לשוננו, כרך עז חוברת א (תשע"ה), עמ' 59–98

הלשון המנדאית היא ניב ארמי. אנו לומדים עליה בעיקר מן הספרות הקלסית של הקהילה וגם מהשבּעות שנכתבו על קערות חרס ומקמעות. במאמר זה מתוארות שלוש קערות השבעה קדומות, והעיון בהן מלמד על חשיבותם של המקורות…
המשך קריאה >>

שלוש תופעות בלשון המוקדמת

מאת: מרדכי מישור

לשוננו, כרך עג חוברת א (תשע"א), עמ' 107–115

בשלב רכישת הלשון אצל ילדים מתגלות תופעות פונטיות שונות. במאמר זה המחבר מתאר שלוש תופעות פונטיות אופייניות לשלב זה אשר משקפות תהליכים דומים לאלו המתרחשים בלשונם של המבוגרים.

שלושה ביטויי עבר־רחוק בעברית המדוברת

מאת: אורה (רודריג) שורצולד

לשוננו לעם, כרך לח חוברת א–ב (תשמ"ז), עמ' 300–303

המילה תָּרַפַּפּוּ המוכרת בצירוף "שנת תרפפו" שאולה מן הספרדית היהודית, הידועה יותר בשם לָדִינוֹ. פירוש המילה 'סבא של סבא'. במאמר זה תוכלו לקרוא בפירוט על מקורו של ביטוי זה וכן על ביטויים נוספים בלשון הדיבור…
המשך קריאה >>

שמונים שנות עשייה בעברית

מאת: זאב בן־חיים

במלחמתה של לשון, תשנ"ב, עמ' 123–129

בראשית דרכה של תחיית הלשון לא היו ידועים ההבדלים שבין כותונת לחלוק, בין כובע לכומתה, בין רוטב למרק, בין מספר לספרה ועוד. במאמר זה (במקור הרצאה שנישאה בשנת תשל"א בתל־אביב) בן־חיים מסרטט את פעולתו של ועד הלשון בתחום התחדשות הדיבור העברי והרחבת אוצר המילים,…
המשך קריאה >>

צילום של אהרן אהרונסון

שֵׁמוֹת הֲמוֹנִיִּים לִצְמָחִים

מאת: אהרן אהרנסון

זכרונות ועד הלשון, מחברת ה (תרפ"א)

בט"ו באייר תרע"ט, 15 במאי 1919, נעלם מעל תעלת למנש האווירון הצבאי שטס בו אהרן אהרנסון, חוקר טבע, אגרונום ובוטנאי ארץ ישראלי, מגלה "אם החיטה". אהרנסון פעל נמרצות למתן שמות עבריים לצמחי ארץ ישראל. פועלו בתחום המינוח העברי מתואר בהרצאה שאמור היה לשאת לפני ועד הלשון ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה. לאחר מותו פרסם ועד הלשון את ההרצאה ב"זכרונות ועד הלשון".
המשך קריאה >>

איור של קופסאות קרטון והכיתוב מאוצרות הארכיון

שמות עבריים לרחובות ירושלים

מאת: נתן אפרתי

העברית, כרך נט חוברת א–ב (תשע"א), עמ' 62–70

ועדת השמות לרחובות ירושלים, שהוקמה בהוראת הנציב הבריטי הרברט סמואל, הייתה יחידה בסוגה ופעלו בה בצוותא יהודים, נוצרים ומוסלמים.
המשך קריאה >>

איור ישן של ירושלים והכיתוב: שלם, ציון, ירושלם, יבוס

שמותיה של ירושלים במקרא

מאת: יואל אליצור

על פי ספרו מקום בפרשה, תשע"ד, עמ' 261–272

לעיר ירושלים כינויים פיוטיים רבים במקרא: כלילת יופי, משוש כל הארץ, עיר האלוהים, עיר הקודש, קריה נאמנה ועוד. אולם שמותיה האמיתיים של העיר אינם רבים. המאמר מתחקה אחר מקורותיהם וגיזרונם של כמה מהם: ירושלם, שלם, ציון, יבוס.

 
המשך קריאה >>

פריחת שקד - צילום

שקדייה

מאת: טלי בן־יהודה

אקדם 28 (תשס"ה)

מי חידש את המילה שקדייה, וכיצד התקבלה ונפוצה בעברית החדשה? על מה ועל מי הסתמך מחדש המילה בחידושו?
המשך קריאה >>

צילום של שושנה בהט

שתי גישות לחידושי לשון

מאת: שושנה בהט

עם וספר, בטאון ברית עברית עולמית, סדרה מחודשת, חוברת א (תשמ"א, 1981)

שושנה בהט, שהייתה מזכירה מדעית באקדמיה, דנה בדרכי חידוש של מילים ומונחים המשנות את פניה של העברית: היצירה הגורפת של שורשים חדשים על ידי תוספת תחיליות (תפקד, חשבן), התפשטותם של משקל פָּעִיל ובניין שִׁפְעֵל, וחדירתן של מילים לועזיות.…
המשך קריאה >>

תָּלָה שמשמעו 'היה תלוי'

מאת: מנחם צבי קדרי

אסופות ומבואות בלשון: עיונים בלשון ימינו, תשס"ד, עמ' 323–329

בעיתונות הכתובה רווח השימוש בפועל תָּלָה שמשמעו 'היה תלוי'. השימוש בפועל תלה כפועל עומד, יש בו משום חידוש והוא ראוי לעיון ולמחקר. בעת האחרונה השימוש חודר בהדרגה גם ללשון הספרות היפה, ומתעוררות שאלות לגבי מדיניות…
המשך קריאה >>

תלמיד חכם – תלמיד או חכם?

מאת: אליקים וייסברג

לשוננו לעם, כרך מב חוברת ה (תשנ"א), עמ' 191–193

משמעות הצירוף תלמיד חכם היא 'למדן, בקי בתורה'. עיון לשוני בצירוף מעורר שאלה קלה ותמיהה חמורה. הקלה היא בעיה דקדוקית: האם "חכם" שם תואר הוא (תלמיד שהוא חכם) או סומך: תלמיד של חכם? החמורה היא סתירה…
המשך קריאה >>

תרגומי הספרות הערבית לעברית: מאוריינטליזם להתקבלות

מאת: מחמוד כיאל

העברית, כרך סא חוברת ד (תשע"ג), עמ' 175–192

עניינו של המאמר בשלושה מתרגמים בולטים שאימצו מגמות תרגום ייחודיות, מתוך מניעים אידאולוגיים מנוגדים, והובילו את פעילות התרגום לכיוונים שונים: מנחם קפליוק (1988-1900), שמעון בלס (נולד ב־1930) ואנטון שמאס (נולד ב־1950). המאמר מבוסס על הרצאה של…
המשך קריאה >>

פרשת שמיני: הצב, החרדון והקרפדה

מאת: דוד טלשיר

לשוננו סה (תשס"ג), עמ' 351–371

בעל החיים צָב קיבל את שמו מרשימת השרצים שבפרשת שמיני: "הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ". אך הצב המקראי איננו הצב של ימינו, כי אם 'חרדון' או אחד מסוגי החרדוניים. רק בראשית האלף השני לספירה ניטל השם צָב מן החרדון, אשר לא היה ידוע באירופה, ועבר לשני בעלי חיים אחרים: צב השריון והקרפדה.
המשך קריאה >>