מילים המבוססות על נוטריקון כדי להקל על הזיכרון אינן תופעה חדשה. דצ"ך עד"ש באח"ב הוא הסימן שנתן רבי יהודה במכות מצרים (דם, צפרדע, כינים, ערוב…) כמפורש בהגדה של פסח.
המשך קריאה >>
מאמרים
"וְסִימָנָךְ" – סימנים בלשון העברית
לשוננו לעם מב, ד (תשנ"א), עמ' 142–145
על דרכן של מילים מקראיות קשות אל לשון ימינו
מאת: תמר קציר (כץ)
לשוננו עו, א–ב (תשע"ד), עמ' 59–77
מילים מקראיות רבות משמשות בעברית בת ימינו ובהן קבוצה מעניינת ומיוחדת: מילים שבלשוננו היום הן פשוטות ורגילות, אך במקרא הן מילים קשות ונדירות שמשמען עלום או שנוי במחלוקת.
המשך קריאה >>
תלמיד חכם – תלמיד או חכם?
מאת: אליקים וייסברג
לשוננו לעם מב, ה (תשנ"א), עמ' 191–193
בצירוף תלמיד חכם האם "חכם" שם תואר הוא (תלמיד שהוא חכם) או סומך: תלמיד של חכם? ואם אדם גדול וחכם הוא, מה מקומו של "תלמיד" המביע פחיתות כבוד?
המשך קריאה >>
איש יהודי היה בשושן הבירה
מאת: משה בר־אשר
לשוננו לעם נ, ב (תשנ"ט), עמ' 76–79
המילה יהודי שינתה את הוראתה אחרי גלות עשרת השבטים, והיא מציינת מאז שם כולל לכל אחד מבני ישראל. לכך יש להוסיף שינויים שחלו בהוראת המילה רק בראשית ימי הבית השני.
המשך קריאה >>
תרגומי הספרות הערבית לעברית: מאוריינטליזם להתקבלות
מאת: מחמוד כיאל
העברית סא, ד (תשע"ג), עמ' 175–192
שלושה מתרגמים בולטים שאימצו מגמות תרגום ייחודיות, מתוך מניעים אידאולוגיים מנוגדים, הובילו את פעילות התרגום מערבית לעברית לכיוונים שונים: מנחם קפליוק, שמעון בלס ואנטון שמאס.
המשך קריאה >>
השפעת הצרפתית על לשון ימינו
מאת: משה קטן
לשוננו לעם מב, א (תשנ"א), עמ' 24–25
העברית והצרפתית שייכות למערכות בלשניות רחוקות זו מזו. עם זאת אפשר לגלות ביניהן קרבה בשל הנסיבות ההיסטוריות והגלגולים שעברו על שתי השפות.
המשך קריאה >>
הדמומית והכלנית
מאת: ראובן סיוון
לשוננו לעם יב, ו (תשכ"א), עמ' 149
מי חידש את השם 'כלנית' ל־Anemone? ואיך קרא לצמח זה בן־יהודה? ומהי 'דמומית'?
המשך קריאה >>
מלחמת שִׁמְשׁוֹם בחוֹלְיוֹם
מאת: שושנה בהט
לשוננו לעם מב, ה (תשנ"א), עמ' 189–190
ימות השבוע העבריים קרויים על שם מספרם הסודר, ורק השבת זכתה לשם עצמאי. בוועד הלשון היו שסברו שדבר זה אינו אפשרי באומה מתוקנת, ובשנת תרפ"ט (1929) הוצע לתת לימים שמות של ממש.
המשך קריאה >>
שקדייה
מאת: טלי בן־יהודה
אקדם 28, תשס"ה
מי חידש את המילה שקדייה, וכיצד התקבלה ונפוצה בעברית החדשה? על מה ועל מי הסתמך מחדש המילה בחידושו?
המשך קריאה >>
זָקֵן כמילת טאבו בעברית הישראלית
מאת: הדסה קנטור
פרקים בעברית לתקופותיה: אסופת זיכרון לשושנה בהט, תשנ"ז, עמ' 321–327
למילה זָקֵן אין במקרא משמעות נלווית שלילית כלשהי. אך בימינו היא כמעט הפכה למילת טאבו, והומרה בתחליפים קשיש, מבוגר, בוגר, בכיר, ותיק. גם בחלופות אלו חלו תזוזות סמנטיות במרוצת השנים.
המשך קריאה >>
גפרור: גלגולו של חידוש מחידושי מנדלי מוכר ספרים
מאת: ראובן מירקין
לשוננו לעם לג, ד–ה (תשמ"ב), עמ' 135–138
את המילה גפרור חידש מנדלי מוכר ספרים, ואולם היא אינה מובאת במילון בן־יהודה. מן הסתם ידע בן־יהודה על החידוש ולא הביאה במילונו משום שהעדיף את חידושו שלו מַדְלֵק.
המשך קריאה >>
מלחמת השפות ומלחמת השפה
מאת: משה בר־אשר
מכתב לשר החינוך, טבת תשע"ד
בדור האחרון קמו על העברית גם המוסדות להשכלה גבוהה, והרושם הוא שיש כיום תחרות בין המוסדות מי יציע יותר לימודים בשפה האנגלית שהיא "שפת עולם התרבות והחיים".
המשך קריאה >>
דקדוק העברית המתחדשת ומקורות יניקתו
מאת: חיים א' כהן
לשוננו לעם מט, ג (תשנ"ח), עמ' 117–131
המחבר סוקר את צמיחת הדקדוק העברי הנורמטיבי על רקע רובדי הלשון ומעמדה של לשון המקרא. בחלקו השני של המאמר הוא בוחן את פעולת הפסיקה של האקדמיה בעשור האחרון של המאה העשרים, ועומד על המגמה לסמוך על כל המצוי ברובדי הלשון ולאו דווקא במקרא.
המשך קריאה >>
מעוז צור ישועתי למשורר ושמו מרדכי
מאת: אפרים חזן
חנוכה תשע"ד
'מעוז צור ישועתי' הוא פיוט לחנוכה הנאמר לאחר הדלקת הנרות במנהגי אשכנז ובזמננו "אומץ" גם בקהילות ספרדיות ומזרחיות. הוא עוסק בתקופות היסטוריות שונות בחיי עם ישראל ומתאר את הגאולה שהייתה בכל אחת מהן.
המשך קריאה >>
"מה רציתי להגיד?" פועלי תפיסה ואמירה בעברית הדבורה – משימוש מילולי לשימוש פרגמטי
מחקרים בעברית החדשה ובמקורותיה, תשע"ד, עמ' 125–137
ניגונה של לשון: משולחנו של חבר האקדמיה
מאת: חיים סבתו
אקדם 49, תשע"ד
"בסיפוריי כרַתי לי ברית אהבה עם הלשון העברית. ולא הלשון העברית של ימינו בלבד, שכמותה שומעים אנו ברחוב, אלא הלשון העברית על כל רבדיה."
המשך קריאה >>
גמל נמרי – עלייתו ונפילתו בעברית
מאת: מיה קסטרו
לשוננו עה, ד (תשע"ג), עמ' 463–478
לקורא מזומנת הצצה על התגבשות המינוח העברי בתחום שמות בעלי החיים מתחילת הדיבור העברי ועד לאחר קום המדינה – דרך בעל חיים מיוחד שגם שמותיו מיוחדים: ה־giraffe.
המשך קריאה >>
על התואר מָרַן
מאת: חנן אריאל
בעקבות פטירתו של הרב עובדיה יוסף, מרחשוון תשע"ד
מקורו של התואר מָרַן במילה הארמית מָרֵא. מילה זו מופיעה כבר במצבות מלכים בארמית העתיקה שנתגלו בסוריה – היא ממלכת ארם – ומשמעה 'אדון'. מָרִי הוא 'אדוני' ומָרַן – 'אדוננו'.
המשך קריאה >>
על הצורות מועצה, מפלגה ומחלקה, מתוך: "על הוועדה לדקדוק של ועד הלשון"
מאת: מאיר מדן
לשוננו לעם ג, ז (תשי"ב), עמ' 13–16
במאמר מובאות דוגמאות מדיון בוועדת הדקדוק של ועד הלשון בצורותיהם ונטייתם של שמות שאין להם הכרע ברור מתוך המקורות הקדומים.
המשך קריאה >>
ערים וחלקיהן: "פרקי לשון לנוער"
מאת: מאיר מדן
לשוננו לעם ה (תשי"ד), עמ' 14–18
במאמר מסופר על המילים עיר, עיירה, בירה, על מונחים המתארים חלקים בעיר – שכונה, רובע, אזור, פרוור, וכן רחוב, סמטה ומבוי, כיכר, רחבה ומגרש.
המשך קריאה >>
"אתה אומר ועושה" – קדושתא לסדר הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת ליניי: מן העבודה במילון ההיסטורי
לשוננו, כרך עב, חוברת א–ב (תש"ע), עמ' 179–199
מְבַשֵּׂר הַחֹרֶף (ה"סתונית")
מאת: אפרים הראובני
"מחקרים בשמות צמחי א"י", לשוננו א, ג (תרפ"ט – 1928), עמ' 243–245
בלשונות אירופה מבשר הצמח שאנו מכנים "סתוונית" את בוא הסתיו ומכאן שמו. אולם בישראל הפרח פורח בחורף ולכן מציע הראובני לכנותו 'מבשר החורף'.
המשך קריאה >>
מאפייני לקסיקון אחדים של הטקסט המשפטי
מאת: אורלי אלבק
העברית סא, א–ג (תשע"ג), עמ' 63–72
כמה ממאפייני הלקסיקון של הטקסט המשפטי עשויים להכביד על הקורא ולהוסיף לאי־בהירות של הטקסט.
המשך קריאה >>
העברית כלשון שמית חיה
מאת: גדעון גולדנברג
הלשון העברית בהתפתחותה ובהתחדשותה, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים תשנ"ו, עמ' 190-148
לפשר החותם שנמצא ליד הכותל המערבי
מאת: שלמה נאה
אקדם 48, תשע"ג
בחפירות שלמרגלות קשת רובינסון נתגלה חפץ קטן עשוי טין, דמוי חותם, בקוטר של כשני סנטימטרים, שעליו טבועות שש אותיות בשתי שורות, שלוש אותיות בכל שורה.
המשך קריאה >>
שבת שלום ומבורך
מאת: ניסן ברגגרין
עיונים בלשון העברית, תשנ"ה, עמ' 170-168
הברכה מעלה שתי תמיהות? מה פשר צירוף שני הלוואים השונים – האחד שם עצם (שלום) והאחר שם תואר (מבורך), ומדוע 'מבורך' בזכר ולא בנקבה בהתאמה למין המילה שבת?
המשך קריאה >>
אריג הקנבס וקיטור הקנבוס
מאת: יעקב עציון
על מדוכת שמו של הצמח המכונה 'קנביס' – העולה לכותרות חדשים לבקרים – ישבו אנשי ועד הלשון בראשית המאה העשרים. ברשימה מובא קיצור קורותיו של השם בלשוננו.
המשך קריאה >>
לחשים בקדם־כנענית בכתבי הפירמידות: סקירה ראשונה של תולדות העברית באלף השלישי לפסה"נ
לשוננו ע (תשס"ח), עמ' 5–27
בין כתבי הפירמידות יש שני קבצים של לחשים שמטרתם למנוע נחשים מלגשת אל המומיה של המלך. הלחשים בשני הקבצים שונים זה מזה, חוץ מלחש מצרי אחד המופיע פעם בכל קובץ. האם לחש זה הוא המפתח להבנת הרקע להופעת לחשים שֵמיים בכתבי הפירמידות?
המשך קריאה >>
האריה חזר הביתה
מאת: גד בן־עמי צרפתי
כלשון עמי: אסופות ומבואות בלשון א, תשנ"ז, עמ' 236–241
בכיכר בר־כוכבא שבמרכז ירושלים מתנוססת חיית כלאיים על ראש הבניין שבצד המזרחי של הכיכר: אריה בעל כנפיים. מקורה של המפלצת הזאת ממקור ישראל!
המשך קריאה >>
בר כוכבא ובר יוחאי
מאת: חנן אריאל
מפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית
מה היה שמו של מנהיג המרד ביהודה במאה השנייה לסה"נ – בר כוכבא, בר כוזבא, בר כוסבה? ומה אפשר ללמוד מן השמות בדגם 'בן פלוני' או 'בר פלוני' המופיעים בתעודות בנות התקופה?
המשך קריאה >>
על יומן המלחמה של דוד בן־גוריון
מאת: אבשלום קור
לשוננו לעם לד, ט–י (תשמ"ג), עמ' 231–234
מאבקו של בן־גוריון למען העברית עולה מיומן המלחמה שהופיע בהוצאה לאור של משרד הביטחון. בעזרת המפתח המפורט אפשר להגיע לעיסוקיו בחידושי לשון, במינוח הצבאי, בשמות מקומות, בוועד הלשון.
המשך קריאה >>
ברייה ועמלץ שמהּ
לשוננו לעם מג, ב (תשנ"ב), עמ' 47–52
לא רבים היודעים כי העמלץ, בן למשפחת כרישים, קיבל את שמו מהצעת תיקון לנוסח של כתוב מקראי קשה.
המשך קריאה >>
לשון ההגדה של פסח
מאת: שמעון שרביט
לשוננו לעם מ–מא (תש"ן), עמ' 29–35
גרעינה של ההגדה נמצא בפרק י של מסכת פסחים במשנה ובמדרשי ההלכה של התנאים. ההגדה כתובה בעיקרה בלשון חכמים, הן מצד דקדוקה הן מצד אוצר המילים שלה.
המשך קריאה >>
"העשירוה נא במילים – אבל בסגנונה אל תשלחו יד": מאה שנה לפטירתו של יחיאל מיכל פינס
אקדם 47, תשע"ג
הרב יחיאל מיכל פינס נקט גישה חדשנית בעניין הרחבת אוצר המילים ושמרנות בסגנון. מחידושיו: כָּתֹם, מַדְחֹם, מָחוֹג, מֵימָן, סָגֹל, פַּחְמָן, שָׁעוֹן, תְּנוּחָה, תְּקוּצָה, תְּתַרְגֵּרָה.
המשך קריאה >>
מקומה של הכוונת לשון בימינו
מאת: גבריאל בירנבאום
ספר רפאל ניר: מחקרים בתקשורת, בבלשנות ובהוראת הלשון, תש"ס, עמ' 334–349
המחבר עוסק ביחס שבין הבלשנות כמדע טהור ובין הנורמטיביזם, ומציע את המושג 'נורמטיביזם מפוכח'.
המשך קריאה >>
רָאשׁוֹת ערים והמִשְׁנָה לנשיא: על צורות נקבה של תפקידים שממלאות נשים
מאת: רונית גדיש
אקדם 47 (תשע"ג)
החלטת האקדמיה שאפשר ליצור צורת נקבה לכל תואר, תפקיד ודרגה שנושאת אישה, נסמכת על המקורות העבריים העתיקים שבהם לנשים בעלות תפקיד יש תוארי תפקיד בצורת נקבה, כגון נביאה, מלכה ובעלה (בעלת האוב).
המשך קריאה >>
כיצד מצטטים מן התנ"ך?
מאת: יוסף עופר
לשוננו לעם מב, ב (תשנ"א), עמ' 57–61
הנזקק לצטט פסוק מן התנ"ך כיצד יצטט? הפסוק נתון לנו במקרא בכתיב מיוחד, ומלווה בניקוד, בטעמים, במתגים ובמקפים. במה מכל זה יש להתחשב?
המשך קריאה >>
דרכו של דוד ילין בחידושי המילים
מאת: עפרה מייטליס
העברית ס, ג–ד (תשע"ב), עמ' 127–147
שתי נטיות מנוגדות אפיינו את ילין: השמרנות והדבקות במקורות לעומת ההכרה בהתפתחות הטבעית של השפה. הירתמותו למפעל תחיית הלשון הכשירה את דעת הקהל לקליטת רעיונותיו הנועזים של בן־יהודה, אך גם הובילה את להחלטות מתונות של ועד הלשון.
המשך קריאה >>
עברית והשפות הקלסיות – יוונית ולטינית
מאת: דניאל שפרבר
לשוננו לעם מ–מא, קובץ לשנת הלשון (תש"ן), עמ' 302–305
אפשר להעריך שלספרות חז"ל נכנסו כאלפיים מילים יווניות (ולטיניות) בתחומים שונים ומגוונים, כגון מנהל ושלטון, רפואה, ריהוט ולבוש.
המשך קריאה >>
מי המציא את הפועל צִלֵּם?
מאת: ראובן סיוון
לשוננו לעם יג, א (תשכ"ב), עמ' 19–22
דוד ילין סיפר כיצד חידש את הפועל צִלֵּם. עד כה לא נמצאה עדות אחרת לסיפור הזה. בספר הכח מאת יחיאל מיכל פינס (חותנו של ילין) באות המילים צַלָּם וצַלֵּם ברשימת מילים מחודשות המשמשות בספר.
המשך קריאה >>
מינוח מקצועי – מהותו ותרגומו
מאת: משה אזר
לשוננו לעם מח, ד (תשנ"ז), עמ' 139–146
על ייחודו של המינוח המקצועי לעומת כלל המילים בשפה
המשך קריאה >>
הנשר וכלב הים: השפעתו של ישראל אהרני על המינוח העברי לבעלי חיים
מאת: דוד טלשיר
אקדם 46, תשע"ב
חלק לא־מבוטל בזואונימיה העברית יש לזקוף לזכותו של חוקר טבע אחד שפעל בראשית המאה העשרים והטביע עליה חותם עז – ישראל אהרני.
המשך קריאה >>
הא־הידיעה בשמות מקומות
מאת: יוסף מנחם מרגלית
לשוננו לעם יא, י (תש"ך), עמ' 250–253
האם יש לומר 'שומרון' או 'השומרון'? הכותב מציג את התמונה העולה מן המקרא ומגיע למסקנה שאפשר לומר גם 'שומרון' וגם 'השומרון'.
המשך קריאה >>
על המונח דַּכְּאָן (repressor): מן המילון למונחי המיקרוביולוגיה
דיון במליאת האקדמיה: זיכרונות האקדמיה ללשון העברית לח–לט–מ לשנים התשנ"א–התשנ"ג, עמ' 265–270
ניבים ופתגמים: חוות־דעת
מאת: דב ירדן
לשוננו לעם ה, א (תשי"ד), עמ' 24–27
מן הראוי לברר אם אין בצירוף חוות־דעת משום עירוב תחומין של המלים דעת ודעה, ולשאול מפני מה הועדפה הצורה חוות־דעת בדיבורנו מן הצורה חוות־דעה שהיא, לכאורה, מדויקת יותר.
המשך קריאה >>
על התעתיק מעברית לכתב לטיני
העברית ס, א–ב (תשע"ב), עמ' 62–69
לקט מובאות מן הדיונים בכללי התעתיק מעברית לכתב הלטיני שהתקיימו במליאת האקדמיה ללשון העברית וממקורות נוספים
המשך קריאה >>
מילוניאדה: למילים המסתיימות ב־יאדה, 1898–1994
מאת: דן אלמגור
לשוננו לעם מו, ב (תשנ"ה), עמ' 47–58
"כראוי למונח הקשור בתחרויות ספורט, לא פרשה האולימפיאדה מן המאבק בין המילים העבריות המסתיימות ב־יאדה, לבין אלו המסתיימות ב־ייה, והמאבק נמשך."
המשך קריאה >>
המילה עיצומים כחלופה לסנקציות
זיכרונות האקדמיה ללשון העברית כא–כד, תשל"ד–תשל"ז, עמ' 229–234, 274–283
במה שוללין ובמה אין שוללין – על שלילת הנשוא הבינוני הקודם לנושא
אקדם 39, תשס"ט
מכווני הלשון עוסקים רבות בשאלת השלילה של הנשוא השמני והנשוא-הבינוני ב'אין' או ב'לא'. הקושי העיקרי הוא בתקנת משפטים דומים שנשואם בינוני. כאן קשה יותר לכותבים לקבל את המומלץ: "אין הוא הולך", "הוא איננו הולך".
המשך קריאה >>
על ענייני ניסוח או ניסוח ענייני
מאת: שושנה בהט
לשוננו לעם לח, ט–י (תשמ"ז), עמ' 532–551
במאמר נסקרות דרכי ניסוח שאינן עולות בקנה אחד עם העברית הקלסית, ומוצעות דרכים חלופיות.
המשך קריאה >>
עשרת הדיברות
מאת: ניסן ברגגרין
עיונים בלשון העברית, תשנ"ה, עמ' 84–89
במאמר הכותב סוקר את ניסיונותיהם של המדקדקים והנקדנים להתאים את השם המוזר להם 'דיבְּרות' – המשמש בפיוטים ובתפילות – לאחד מן השמות האחרים משורש דב"ר שבתנ"ך.
המשך קריאה >>
על העשייה בלשון העברית בזמן החדש
מאת: משה בר־אשר
פרקי עיון בעברית החדשה ובעשייה בה (תשע"ב), עמ' 93–120
כבר בדור הראשון לדיבור העברי התחיל עיסוק גם בדקדוק העברית המתחיה. תחילה היה זה עיסוק נורמטיבי שבא לכוון את התפתחותה ואת הסתגלותה לעולם החדש ולחיים החדשים, לפי שלשון המקורות לא נתנה להם מענה שלם.
המשך קריאה >>
הלכה ומנהג בייעוץ האקדמיה לציבור
מאת: קרן דובנוב
אקדם 44, תשע"ב
במאמר מוסברים העקרונות המנחים את המזכירות המדעית של האקדמיה במתן תשובות לציבור והם מודגמים בשאלות על 'ניסוי ותהייה'; נֶאֱבַד ונִכְבָּה, 'שלוש ועשרה'.
המשך קריאה >>
רכבים ונשקים וכיוצא בהם
מאת: חיים א' כהן
אקדם 31, תשס"ו
תופעה רווחת היא בעברית ששם המשמש מלכתחילה כשם קיבוצי מתגלגל במהלך הזמן לציין יחידה אחת – הפרט האחד מן הכלל.
המשך קריאה >>
סיפורה של מילה: פרת משה רבנו
מאת: ראובן מירקין
לשוננו לעם מד, ג (תשנ"ג), עמ' 129– 134
איך קיבלה החיפושית האדומה בעלת הנקודות השחורות את השם פָּרַת מׂשֶה רַבֵּנוּ? התשובה טמונה ביידיש.
המשך קריאה >>
חזק חזק ונתחזק
לשוננו לעם מו, חוברת א וחוברת ד (התשנ"ה), עמ' 24–26, 176–180
את הקריאה "חזק חזק ונתחזק" נוהגים להגות "וְנִתְחַזֵּק" בצירי אף על פי שבפסוק הפועל בא בפתח: "נִתְחַזַּק".
המשך קריאה >>
גלגולו של זנב: מחצרות החסידים אל הסלנג הישראלי
לשוננו לעם מד, ב (גיליון פורים, תשנ"ג), עמ' 73–79
כיצד הפכה אות מאותיות האלפבית – ודווקא זי"ן – למציינת איבר מין? והלוא עומדים לה ללשון העברית כמה וכמה שמות נושנים לאותו איבר קטן, כגון אמה, גיד, אבר, עטרה, ראש הגוויה ועוד.
המשך קריאה >>
הַלָּעוֹזוֹת החדשים
מאת: ארי אבנר
לשוננו לעם מג, ד (תשנ"ב), עמ' 147–150
אילו מילים לועזיות יש להחליף במילים עבריות?
המשך קריאה >>
מונחי פריחה והנצה במקורות
מאת: יהודה פליקס
לשוננו לעם מב, ד (תשנ"א), עמ' 136–141
במקרא שמות רבים לצמחים ולבעלי חיים. בחלק מן השמות אנו משתמשים גם היום, אך לא תמיד במשמעותם המקורית שבמקרא. לרשימה זו מצטרפים גם מונחים בהתפתחות הפרח ובהנצה.
המשך קריאה >>
על המבנה ו/או
לשוננו לעם, לב א (תשמ"א), עמ' 3–14; לשוננו לעם לד, ד (תשמ"ג), עמ' 112–123
המבנה ו/או שכיח מאוד בלשון המשפטית וחדר אף ללשון הכללית. מובאות כאן שתי דעות על השימוש במבנה זה – של השופט חיים כהן ושל הבלשן פרופ' משה אזר.
המשך קריאה >>
העגבנייה ומה שעוללו לה שמותיה
מאת: ראובן סיוון
לשוננו לעם כב, חוברת ג וחוברת ח (תשל"א), עמ' 75–104, 220–222
המילה עגבנייה לא התקבלה בקלות, והיו שהתנגדו לה. מי חידש אותה? ועל פי מה? מי התנגד לחידוש? מה הייתה המילה המתחרה?
המשך קריאה >>
לשון הרע, עין הרע
מאת: ניסן ברגגרין
עיונים בלשון העברית, מקורות ומחקרים ג (תשנ"ה, 1995), עמ' 177–180
שני הצירופים לָשון הרע ועַין הרע נתפסים כצירופים סמיכות שגויים. ניסן ברגגרין מסביר איך נוצרו ומגלה את דעתו שאין לפוסלם.
המשך קריאה >>
החָמוס – זיהוי ה"חולדה" שבמשנה על ידי הרמב"ם
מאת: זהר עמר
לשוננו עג, ג–ד (תשע"א), עמ' 327–333
במאמר הכותב עוסק בזיהוי ה'חולדה' הנזכרת במשנה לאור פירושו של הרמב"ם, ועומד על תרומתו של זיהוי זה להכרת הרֵאליה הקדומה.
המשך קריאה >>
קִוְנוּט, קִוְנֵט, מְקֻוְנָט – quantize, quantization, quantized: גזירת שורש מן קְוַנְט
זיכרונות האקדמיה ללשון העברית נ-נא-נב-נג, ישיבה רסח, עמ' 45–47
תָּלָה שמשמעו 'היה תלוי'
מאת: מנחם צבי קדרי
אסופות ומבואות בלשון: עיונים בלשון ימינו, תשס"ד, עמ' 323–329
בעיתונות הכתובה רווח השימוש בפועל תָּלָה שמשמעו 'היה תלוי'. השימוש בפועל כפועל עומד, יש בו משום חידוש, ומתעוררות שאלות לגבי מדיניות הלשון.
המשך קריאה >>
פרקי לשון לעם – מילים שאולות בלשוננו
מאת: נפתלי הרץ טור־סיני
לשוננו ח, ב–ג (תרצ"ז), עמ' 99–109
בפרקים המובאים כאן נכללים גם הסברים לשמות החודשים תשרי ומרחשוון.
המשך קריאה >>
מונחים עבריים לחג הסוכות בלשונם של יהודי תימן
מאת: יהודה רצהבי
לשוננו לעם יט, ט–י (תשכ"ח), עמ' 241–247
במאמר מובאים מונחים הקשורים בחג הסוכות שיש בהם שינוי המקובל הן מצד הלשון הן מצד מסורת הניקוד.
המשך קריאה >>
המשקלים פָּעִיל, פְּעִילוּת לציון able ,-ability-
זיכרונות האקדמיה ללשון העברית נ–נג לשנים תשס"ג–תשס"ו, עמ' 145–151
דיון במליאת האקדמיה על השימוש במשקל פָּעִיל לתארים המציינים אפשרות – כגון בָּדִיק, רָחִיב ושָׁרִית.
המשך קריאה >>
העברית בת ימינו בסבך התקניות
מאת: מנחם צבי קדרי
אסופות ומבואות בלשון ד: עיונים בלשון ימינו, תשס"ד, עמ' 294–304
שמות עבריים לרחובות ירושלים
מאת: נתן אפרתי
העברית, כרך נט חוברת א–ב (תשע"א), עמ' 62–70
ועדת השמות לרחובות ירושלים, שהוקמה בהוראת הנציב הבריטי הרברט סמואל, הייתה יחידה בסוגה ופעלו בה בצוותא יהודים, נוצרים ומוסלמים.
המשך קריאה >>
אגודת המורים והתפתחות הדיבור העברי, תרס"ג–תרע"ד (1903–1914)
מאת: נתן אפרתי
מלשון יחידים ללשון אומה, תשס"ד, עמ' 32–56
הפרק מתאר את התארגנותם של המורים שלימדו בעברית ואת תרומתם המכרעת להתפתחות הדיבור העברי בארץ ישראל בארץ בראשית המאה העשרים.
המשך קריאה >>
לשונה של מגילת איכה
מאת: שמחה קוגוט
לשוננו לעם כב, ח (תשל"א), עמ' 213–219
ניבים וצירופי לשון מן הרווחים בלשוננו היום מקורם במגילת איכה. אך לא תמיד זהה משמעות הניב או הצירוף בשימוש הלשון היום עם משמעותו המקורית במגילה.
המשך קריאה >>
בין לשון המקרא ללשון ימינו
העברית נח, ד (תשס"ט–תש"ע), עמ' 203–220
ההשוואה בין לשון המקרא ללשון ימינו מעלה שהפער ביניהן רב בתחום התחביר והפונולוגיה ורב פחות בתחום המורפולוגיה. חלק גדול מן הזרות המורגשת בלשון המקרא נובע משינויים באוצר המילים.
המשך קריאה >>
הזמר, הפזמון והעברית המדוברת
מאת: יעל רשף
לשוננו ע (תשס"ז), עמ' 513–532
במשך שנים שלטה במוזיקה הפופולרית לשון שירית וגבוהה. רק עם חדירתו של הרוק אל התרבות הישראלית משלהי שנות השישים חל מהפך במעמדה של לשון הדיבור בפזמונים.
המשך קריאה >>
לשונות חג השבועות
מאת: אבא בנדויד
לשוננו לעם כה, ח (תשל"ד), עמ' 199–212
על מילים, ביטויים וענייני לשון הקשורים לחג השבועות, ובהם 'ביכורים', 'עומר', 'עצרת', 'דיברות', 'כפה עליהם הר כגיגית' ו'תיקון ליל שבועות'
המשך קריאה >>
"מעתק החילון" מנקודת מוצא בלשנית
מאת: מיכל אפרת
לשוננו עג, ב (תשע"א), עמ' 209–247
המאמר דן במונח "מעתק חילון" ומביא כדוגמה כמה מילים ומקרים המוסברים במעתק זה.
המשך קריאה >>
השפעת ההגדה של פסח על הפרזיולוגיה של העברית המודרנית
מאת: מנחם צבי קדרי
עיונים בלשון ימינו: אסופות ומבואות בלשון ד, תשס"ד, עמ' 87–103
אחד המקורות שהשפיעו על העברית המודרנית הוא ההגדה של פסח, שהמגע בינה ובין חלק ניכר של החברה הדוברת עברית היום הוא עדיין מגע חי ובלתי אמצעי.
המשך קריאה >>
מסע העדלידע
מאת: דן אלמגור
לשוננו לעם מד, ב (תשנ"ג), עמ' 51
השם הידוע לקרנבל פורים נקבע בשנת תרצ"ב (1932) לאחר שוועדת השמות של עיריית תל אביב ביקשה מהציבור הצעות חלופה לקרנבל הפורימי שהתקיים מדי שנה בעיר.
המשך קריאה >>
"חומר" ו"חֵמר"
מאת: גד בן־עמי צרפתי
כלשון עמי: אסופות ומבואות בלשון א, תשנ"ז, עמ' 184–187
המאמר דן במשמעותן של המילים חֹמֶר וחֵמָר בתולדות לשוננו ועל היחס ביניהן.
המשך קריאה >>
חתול זוללת וחיות אחרות: על התהוות נטיית המין בשמות בעלי החיים
מאת: קרן דובנוב
העברית נח, ג (תשס"ט–תש"ע), עמ' 127–145
על צורות נקבה וצורות זכר של שמות בעלי חיים מתוך עיון ביצירות עבריות מראשית המאה העשרים
המשך קריאה >>
מי צריך מינוח עברי
מאת: רונית גדיש
הרצאה במושב האקדמיה בכינוס בראשון לציון, שבט תשע"א, ינואר 2011
מה הצורך במונחים עבריים בעבר וכיום? מה הדרכים העומדות לרשות מחדשי המונחים? ושאלת השאלות: באיזו מידה המונחים מתקבלים ונקלטים?
המשך קריאה >>
ה"עציון" חוזר לשפתנו
מאת: אבינעם דנין
לשוננו לעם מה, א (תשנ"ד), עמ' 40–43
במאמר מסופר איך נבחר השם עציון לצמח שקודם לכן נקרא פרקרק.
המשך קריאה >>
כצורתו, כתקנו וכיופיו: המתרגם והעברית הנורמטיבית
מאת: אמציה פורת
לשוננו לעם מז, ג (תשנ"ו), עמ' 97–117
במאמר מתואר ומודגם הסגנון העברי במיטבו.
המשך קריאה >>
שלוש תופעות בלשון המוקדמת
מאת: מרדכי מישור
לשוננו עג, א (תשע"א), עמ' 107–115
במאמר מתוארות שלוש תופעות פונטיות אופייניות לשלב רכישת הלשון אצל ילדים, אשר משקפות תהליכים דומים לאלו המתרחשים בלשונם של המבוגרים.
המשך קריאה >>
חמדה בן־יהודה ו"מלחמתה עם השטן": מפעלה הלא ידוע – הפקת המילון
מאת: רעות גרין
העברית נח, א–ב (תשס"ט–תש"ע), עמ' 57–74
במאמר מתוארת תרומתה של חמדה בן־יהודה למפעל המילון ונבחנת השאלה מדוע נפקד מקומה בזיכרון הקולקטיבי.
המשך קריאה >>
מה בין "פרי" ל"פירות"?
מאת: גד בן־עמי צרפתי
לשוננו לעם נא–נב, ג (תש"ס–תשס"א), עמ' 104–109
המילה פרי אינה באה במקרא אפילו פעם אחת בצורת הרבים.
המשך קריאה >>
משמעותם של שמות החגים
מאת: יצחק שלו
לשוננו לעם כו, ג–ד (תשל"ה), עמ' 67–74
המונח חג במקרא חל רק על שלוש רגלים – פסח, שבועות וסוכות – אבל בשימוש רחב יותר הוא מצוי גם לגבי יום קודש בלבד.
המשך קריאה >>
ומה עושים בפועל?
מאת: תמר קציר (כץ)
אקדם 42, תשע"א – 2010
רבים שואלים כיצד להגותו: בַּפֹעַל (בפ"א רפה), בַּפֹּעַל (בפ"א דגושה) או בְּפֹעַל.
המשך קריאה >>
מאה שנים לכתיב העברי
מאת: אמנון שפירא
האקדמיה ללשון העברית בשנת תש"ע – מאה ועשרים שנים לייסוד ועד הלשון העברית
לא בהר־סיני ניתנו כללי הכתיב הדקדוקי אלא במושבה גדרה בחודש אלול תרס"ד (1904), ונותן הכללים היה המורה, חוקר הלשון העברית ושירת ספרד, דוד ילין.
המשך קריאה >>
"זר פרחי שדה עם קוץ אחד או שניים": על שירי הזמר של נעמי שמר
מאת: רחל אוסטרובסקי
לשוננו לעם נו, ג (תשס"ז), עמ' 107–117
שירי הזמר של נעמי שמר נבחנים מצד תוכנם ומצד השימוש ברובדי העברית: לשון המקרא, הלשון המדוברת בת ימינו והמזיגה שביניהם.
המשך קריאה >>
האקדמיה ועורכי הלשון
מאת: רונית גדיש
הרצאה ביום העיון 'הטקסט העברי הלכה ומעשה' במכללת ליפשיץ, שבט תש"ע, ינואר 2010
על העקרונות העומדים ביסוד קביעות האקדמיה בכתיב, בדקדוק, במינוח, בפיסוק ובניסוח, ועל ההיבט היישומי שלהן בעבודת העריכה
המשך קריאה >>
הצב, החרדון והקרפדה
מאת: דוד טלשיר
לשוננו סה (תשס"ג), עמ' 351–371
הצב המקראי איננו הצב של ימינו, כי אם 'חרדון' או אחד מסוגי החרדוניים. רק בראשית האלף השני ניטל השם צָב מן החרדון, אשר לא היה ידוע באירופה, ועבר לשני בעלי חיים אחרים: צב השריון והקרפדה.
המשך קריאה >>
