אין עוד בארץ יוצר עממי כנעמי שמר שיצירתה הפכה לחלק מההוויה הישראלית של צעירים ובוגרים. ילדים פוגשים דרכם חוויות חיות ועושר של לשון, ובעזרתם מתחזקת ומתעשרת זיקתם לנוף הארץ וללשון העברית המתארת אותו.
המשך קריאה >>
מאמרים

שירי נעמי שמר – קווי היכר סגנוניים
לשוננו לעם נו, ג (תשס"ז), עמ' 131–148

אנגלית באוניברסיטאות על שום מה?
העברית סא, ד (תשע"ג), עמ' 147–157
כיום שומה על העברית להתמודד לא רק עם רסיסי הלעז האנגלי החודרים אליה ומכרסמים בה, אלא עליה לעמוד במתקפה אנגלית חזיתית, גלויה ונמרצת, המאיימת לדחוק את רגליה של העברית כליל.
המשך קריאה >>

על שיבולים ופאה בראש ובשדה
לשוננו לעם נג, ב (תשס"ב), עמ' 75–80
על הרקע הלשוני ספרותי של כמה ביטויים בלשון חכמים הקשורים במתנות עניים – פאה ולקט – ובשיער
המשך קריאה >>

שֵׁמוֹת הֲמוֹנִיִּים לִצְמָחִים
זכרונות ועד הלשון, מחברת ה (תרפ"א)
בט"ו באייר תרע"ט, 15 במאי 1919, נעלם מעל תעלת למנש האווירון הצבאי שטס בו אהרן אהרנסון, חוקר טבע, אגרונום ובוטנאי ארץ ישראלי, מגלה "אם החיטה". אהרנסון פעל נמרצות למתן שמות עבריים לצמחי ארץ ישראל.
המשך קריאה >>

טוּזיג או לא טוּזיג – זו השאלה
לשוננו לעם מו, ב (תשנ"ה), עמ' 71–74
המילה טוזיג – פיקניק בלעז – היא דוגמה מובהקת למונח לא מוצלח. המזכירות המדעית אינה ממליצה לפונים אליה להשתמש בה, ואין צורך לומר שלא האקדמיה המציאה אותה.
המשך קריאה >>

עם ולשון – חינוך ותרבות
אקדם 50, תשע"ד
"כדי לכתוב ולדבר עברית אין הישראלי, דובר עברית ילידית, צריך ללמוד דקדוק." לשם מה בכל זאת צריך ללמוד וללמד דקדוק במערכת החינוך כיום? – דברים בערב עיון של האקדמיה בנושא הוראת הספרות והלשון בבתי הספר, יום הלשון העברית, כ"א בטבת תשע"ד.
המשך קריאה >>

"וְסִימָנָךְ" – סימנים בלשון העברית
לשוננו לעם מב, ד (תשנ"א), עמ' 142–145
מילים המבוססות על נוטריקון כדי להקל על הזיכרון אינן תופעה חדשה. דצ"ך עד"ש באח"ב הוא הסימן שנתן רבי יהודה במכות מצרים (דם, צפרדע, כינים, ערוב…) כמפורש בהגדה של פסח.
המשך קריאה >>

על דרכן של מילים מקראיות קשות אל לשון ימינו
לשוננו עו, א–ב (תשע"ד), עמ' 59–77
מילים מקראיות רבות משמשות בעברית בת ימינו ובהן קבוצה מעניינת ומיוחדת: מילים שבלשוננו היום הן פשוטות ורגילות, אך במקרא הן מילים קשות ונדירות שמשמען עלום או שנוי במחלוקת.
המשך קריאה >>

תלמיד חכם – תלמיד או חכם?
לשוננו לעם מב, ה (תשנ"א), עמ' 191–193
בצירוף תלמיד חכם האם "חכם" שם תואר הוא (תלמיד שהוא חכם) או סומך: תלמיד של חכם? ואם אדם גדול וחכם הוא, מה מקומו של "תלמיד" המביע פחיתות כבוד?
המשך קריאה >>

איש יהודי היה בשושן הבירה
לשוננו לעם נ, ב (תשנ"ט), עמ' 76–79
המילה יהודי שינתה את הוראתה אחרי גלות עשרת השבטים, והיא מציינת מאז שם כולל לכל אחד מבני ישראל. לכך יש להוסיף שינויים שחלו בהוראת המילה רק בראשית ימי הבית השני.
המשך קריאה >>

תרגומי הספרות הערבית לעברית: מאוריינטליזם להתקבלות
העברית סא, ד (תשע"ג), עמ' 175–192
שלושה מתרגמים בולטים שאימצו מגמות תרגום ייחודיות, מתוך מניעים אידאולוגיים מנוגדים, הובילו את פעילות התרגום מערבית לעברית לכיוונים שונים: מנחם קפליוק, שמעון בלס ואנטון שמאס.
המשך קריאה >>

השפעת הצרפתית על לשון ימינו
לשוננו לעם מב, א (תשנ"א), עמ' 24–25
העברית והצרפתית שייכות למערכות בלשניות רחוקות זו מזו. עם זאת אפשר לגלות ביניהן קרבה בשל הנסיבות ההיסטוריות והגלגולים שעברו על שתי השפות.
המשך קריאה >>

הדמומית והכלנית
לשוננו לעם יב, ו (תשכ"א), עמ' 149
מי חידש את השם 'כלנית' ל־Anemone? ואיך קרא לצמח זה בן־יהודה? ומהי 'דמומית'?
המשך קריאה >>

מלחמת שִׁמְשׁוֹם בחוֹלְיוֹם
לשוננו לעם מב, ה (תשנ"א), עמ' 189–190
ימות השבוע העבריים קרויים על שם מספרם הסודר, ורק השבת זכתה לשם עצמאי. בוועד הלשון היו שסברו שדבר זה אינו אפשרי באומה מתוקנת, ובשנת תרפ"ט (1929) הוצע לתת לימים שמות של ממש.
המשך קריאה >>

שקדייה
אקדם 28, תשס"ה
מי חידש את המילה שקדייה, וכיצד התקבלה ונפוצה בעברית החדשה? על מה ועל מי הסתמך מחדש המילה בחידושו?
המשך קריאה >>

זָקֵן כמילת טאבו בעברית הישראלית
פרקים בעברית לתקופותיה: אסופת זיכרון לשושנה בהט, תשנ"ז, עמ' 321–327
למילה זָקֵן אין במקרא משמעות נלווית שלילית כלשהי. אך בימינו היא כמעט הפכה למילת טאבו, והומרה בתחליפים קשיש, מבוגר, בוגר, בכיר, ותיק. גם בחלופות אלו חלו תזוזות סמנטיות במרוצת השנים.
המשך קריאה >>

גפרור: גלגולו של חידוש מחידושי מנדלי מוכר ספרים
לשוננו לעם לג, ד–ה (תשמ"ב), עמ' 135–138
את המילה גפרור חידש מנדלי מוכר ספרים, ואולם היא אינה מובאת במילון בן־יהודה. מן הסתם ידע בן־יהודה על החידוש ולא הביאה במילונו משום שהעדיף את חידושו שלו מַדְלֵק.
המשך קריאה >>

מלחמת השפות ומלחמת השפה
מכתב לשר החינוך, טבת תשע"ד
בדור האחרון קמו על העברית גם המוסדות להשכלה גבוהה, והרושם הוא שיש כיום תחרות בין המוסדות מי יציע יותר לימודים בשפה האנגלית שהיא "שפת עולם התרבות והחיים".
המשך קריאה >>

דקדוק העברית המתחדשת ומקורות יניקתו
לשוננו לעם מט, ג (תשנ"ח), עמ' 117–131
המחבר סוקר את צמיחת הדקדוק העברי הנורמטיבי על רקע רובדי הלשון ומעמדה של לשון המקרא. בחלקו השני של המאמר הוא בוחן את פעולת הפסיקה של האקדמיה בעשור האחרון של המאה העשרים, ועומד על המגמה לסמוך על כל המצוי ברובדי הלשון ולאו דווקא במקרא.
המשך קריאה >>

מעוז צור ישועתי למשורר ושמו מרדכי
חנוכה תשע"ד
'מעוז צור ישועתי' הוא פיוט לחנוכה הנאמר לאחר הדלקת הנרות במנהגי אשכנז ובזמננו "אומץ" גם בקהילות ספרדיות ומזרחיות. הוא עוסק בתקופות היסטוריות שונות בחיי עם ישראל ומתאר את הגאולה שהייתה בכל אחת מהן.
המשך קריאה >>

"מה רציתי להגיד?" פועלי תפיסה ואמירה בעברית הדבורה – משימוש מילולי לשימוש פרגמטי
מחקרים בעברית החדשה ובמקורותיה, תשע"ד, עמ' 125–137

ניגונה של לשון: משולחנו של חבר האקדמיה
אקדם 49, תשע"ד
"בסיפוריי כרַתי לי ברית אהבה עם הלשון העברית. ולא הלשון העברית של ימינו בלבד, שכמותה שומעים אנו ברחוב, אלא הלשון העברית על כל רבדיה."
המשך קריאה >>

גמל נמרי – עלייתו ונפילתו בעברית
לשוננו עה, ד (תשע"ג), עמ' 463–478
לקורא מזומנת הצצה על התגבשות המינוח העברי בתחום שמות בעלי החיים מתחילת הדיבור העברי ועד לאחר קום המדינה – דרך בעל חיים מיוחד שגם שמותיו מיוחדים: ה־giraffe.
המשך קריאה >>

על התואר מָרַן
בעקבות פטירתו של הרב עובדיה יוסף, מרחשוון תשע"ד
מקורו של התואר מָרַן במילה הארמית מָרֵא. מילה זו מופיעה כבר במצבות מלכים בארמית העתיקה שנתגלו בסוריה – היא ממלכת ארם – ומשמעה 'אדון'. מָרִי הוא 'אדוני' ומָרַן – 'אדוננו'.
המשך קריאה >>

על הצורות מועצה, מפלגה ומחלקה, מתוך: "על הוועדה לדקדוק של ועד הלשון"
לשוננו לעם ג, ז (תשי"ב), עמ' 13–16
במאמר מובאות דוגמאות מדיון בוועדת הדקדוק של ועד הלשון בצורותיהם ונטייתם של שמות שאין להם הכרע ברור מתוך המקורות הקדומים.
המשך קריאה >>

ערים וחלקיהן: "פרקי לשון לנוער"
לשוננו לעם ה (תשי"ד), עמ' 14–18
במאמר מסופר על המילים עיר, עיירה, בירה, על מונחים המתארים חלקים בעיר – שכונה, רובע, אזור, פרוור, וכן רחוב, סמטה ומבוי, כיכר, רחבה ומגרש.
המשך קריאה >>

"אתה אומר ועושה" – קדושתא לסדר הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת ליניי: מן העבודה במילון ההיסטורי
לשוננו, כרך עב, חוברת א–ב (תש"ע), עמ' 179–199

מְבַשֵּׂר הַחֹרֶף (ה"סתונית")
"מחקרים בשמות צמחי א"י", לשוננו א, ג (תרפ"ט – 1928), עמ' 243–245
בלשונות אירופה מבשר הצמח שאנו מכנים "סתוונית" את בוא הסתיו ומכאן שמו. אולם בישראל הפרח פורח בחורף ולכן מציע הראובני לכנותו 'מבשר החורף'.
המשך קריאה >>

מאפייני לקסיקון אחדים של הטקסט המשפטי
העברית סא, א–ג (תשע"ג), עמ' 63–72
כמה ממאפייני הלקסיקון של הטקסט המשפטי עשויים להכביד על הקורא ולהוסיף לאי־בהירות של הטקסט.
המשך קריאה >>

העברית כלשון שמית חיה
הלשון העברית בהתפתחותה ובהתחדשותה, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים תשנ"ו, עמ' 190-148

לפשר החותם שנמצא ליד הכותל המערבי
אקדם 48, תשע"ג
בחפירות שלמרגלות קשת רובינסון נתגלה חפץ קטן עשוי טין, דמוי חותם, בקוטר של כשני סנטימטרים, שעליו טבועות שש אותיות בשתי שורות, שלוש אותיות בכל שורה.
המשך קריאה >>

שבת שלום ומבורך
עיונים בלשון העברית, תשנ"ה, עמ' 170-168
הברכה מעלה שתי תמיהות? מה פשר צירוף שני הלוואים השונים – האחד שם עצם (שלום) והאחר שם תואר (מבורך), ומדוע 'מבורך' בזכר ולא בנקבה בהתאמה למין המילה שבת?
המשך קריאה >>

אריג הקנבס וקיטור הקנבוס
על מדוכת שמו של הצמח המכונה 'קנביס' – העולה לכותרות חדשים לבקרים – ישבו אנשי ועד הלשון בראשית המאה העשרים. ברשימה מובא קיצור קורותיו של השם בלשוננו.
המשך קריאה >>

לחשים בקדם־כנענית בכתבי הפירמידות: סקירה ראשונה של תולדות העברית באלף השלישי לפסה"נ
לשוננו ע (תשס"ח), עמ' 5–27
בין כתבי הפירמידות יש שני קבצים של לחשים שמטרתם למנוע נחשים מלגשת אל המומיה של המלך. הלחשים בשני הקבצים שונים זה מזה, חוץ מלחש מצרי אחד המופיע פעם בכל קובץ. האם לחש זה הוא המפתח להבנת הרקע להופעת לחשים שֵמיים בכתבי הפירמידות?
המשך קריאה >>

האריה חזר הביתה
כלשון עמי: אסופות ומבואות בלשון א, תשנ"ז, עמ' 236–241
בכיכר בר־כוכבא שבמרכז ירושלים מתנוססת חיית כלאיים על ראש הבניין שבצד המזרחי של הכיכר: אריה בעל כנפיים. מקורה של המפלצת הזאת ממקור ישראל!
המשך קריאה >>

בר כוכבא ובר יוחאי
מפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית
מה היה שמו של מנהיג המרד ביהודה במאה השנייה לסה"נ – בר כוכבא, בר כוזבא, בר כוסבה? ומה אפשר ללמוד מן השמות בדגם 'בן פלוני' או 'בר פלוני' המופיעים בתעודות בנות התקופה?
המשך קריאה >>

על יומן המלחמה של דוד בן־גוריון
לשוננו לעם לד, ט–י (תשמ"ג), עמ' 231–234
מאבקו של בן־גוריון למען העברית עולה מיומן המלחמה שהופיע בהוצאה לאור של משרד הביטחון. בעזרת המפתח המפורט אפשר להגיע לעיסוקיו בחידושי לשון, במינוח הצבאי, בשמות מקומות, בוועד הלשון.
המשך קריאה >>

ברייה ועמלץ שמהּ
לשוננו לעם מג, ב (תשנ"ב), עמ' 47–52
לא רבים היודעים כי העמלץ, בן למשפחת כרישים, קיבל את שמו מהצעת תיקון לנוסח של כתוב מקראי קשה.
המשך קריאה >>

לשון ההגדה של פסח
לשוננו לעם מ–מא (תש"ן), עמ' 29–35
גרעינה של ההגדה נמצא בפרק י של מסכת פסחים במשנה ובמדרשי ההלכה של התנאים. ההגדה כתובה בעיקרה בלשון חכמים, הן מצד דקדוקה הן מצד אוצר המילים שלה.
המשך קריאה >>

"העשירוה נא במילים – אבל בסגנונה אל תשלחו יד": מאה שנה לפטירתו של יחיאל מיכל פינס
אקדם 47, תשע"ג
הרב יחיאל מיכל פינס נקט גישה חדשנית בעניין הרחבת אוצר המילים ושמרנות בסגנון. מחידושיו: כָּתֹם, מַדְחֹם, מָחוֹג, מֵימָן, סָגֹל, פַּחְמָן, שָׁעוֹן, תְּנוּחָה, תְּקוּצָה, תְּתַרְגֵּרָה.
המשך קריאה >>

מקומה של הכוונת לשון בימינו
ספר רפאל ניר: מחקרים בתקשורת, בבלשנות ובהוראת הלשון, תש"ס, עמ' 334–349
המחבר עוסק ביחס שבין הבלשנות כמדע טהור ובין הנורמטיביזם, ומציע את המושג 'נורמטיביזם מפוכח'.
המשך קריאה >>

רָאשׁוֹת ערים והמִשְׁנָה לנשיא: על צורות נקבה של תפקידים שממלאות נשים
אקדם 47 (תשע"ג)
החלטת האקדמיה שאפשר ליצור צורת נקבה לכל תואר, תפקיד ודרגה שנושאת אישה, נסמכת על המקורות העבריים העתיקים שבהם לנשים בעלות תפקיד יש תוארי תפקיד בצורת נקבה, כגון נביאה, מלכה ובעלה (בעלת האוב).
המשך קריאה >>

כיצד מצטטים מן התנ"ך?
לשוננו לעם מב, ב (תשנ"א), עמ' 57–61
הנזקק לצטט פסוק מן התנ"ך כיצד יצטט? הפסוק נתון לנו במקרא בכתיב מיוחד, ומלווה בניקוד, בטעמים, במתגים ובמקפים. במה מכל זה יש להתחשב?
המשך קריאה >>

דרכו של דוד ילין בחידושי המילים
העברית ס, ג–ד (תשע"ב), עמ' 127–147
שתי נטיות מנוגדות אפיינו את ילין: השמרנות והדבקות במקורות לעומת ההכרה בהתפתחות הטבעית של השפה. הירתמותו למפעל תחיית הלשון הכשירה את דעת הקהל לקליטת רעיונותיו הנועזים של בן־יהודה, אך גם הובילה את להחלטות מתונות של ועד הלשון.
המשך קריאה >>

עברית והשפות הקלסיות – יוונית ולטינית
לשוננו לעם מ–מא, קובץ לשנת הלשון (תש"ן), עמ' 302–305
אפשר להעריך שלספרות חז"ל נכנסו כאלפיים מילים יווניות (ולטיניות) בתחומים שונים ומגוונים, כגון מנהל ושלטון, רפואה, ריהוט ולבוש.
המשך קריאה >>

מי המציא את הפועל צִלֵּם?
לשוננו לעם יג, א (תשכ"ב), עמ' 19–22
דוד ילין סיפר כיצד חידש את הפועל צִלֵּם. עד כה לא נמצאה עדות אחרת לסיפור הזה. בספר הכח מאת יחיאל מיכל פינס (חותנו של ילין) באות המילים צַלָּם וצַלֵּם ברשימת מילים מחודשות המשמשות בספר.
המשך קריאה >>

מינוח מקצועי – מהותו ותרגומו
לשוננו לעם מח, ד (תשנ"ז), עמ' 139–146
על ייחודו של המינוח המקצועי לעומת כלל המילים בשפה
המשך קריאה >>

הנשר וכלב הים: השפעתו של ישראל אהרני על המינוח העברי לבעלי חיים
אקדם 46, תשע"ב
חלק לא־מבוטל בזואונימיה העברית יש לזקוף לזכותו של חוקר טבע אחד שפעל בראשית המאה העשרים והטביע עליה חותם עז – ישראל אהרני.
המשך קריאה >>

הא־הידיעה בשמות מקומות
לשוננו לעם יא, י (תש"ך), עמ' 250–253
האם יש לומר 'שומרון' או 'השומרון'? הכותב מציג את התמונה העולה מן המקרא ומגיע למסקנה שאפשר לומר גם 'שומרון' וגם 'השומרון'.
המשך קריאה >>

על המונח דַּכְּאָן (repressor): מן המילון למונחי המיקרוביולוגיה
דיון במליאת האקדמיה: זיכרונות האקדמיה ללשון העברית לח–לט–מ לשנים התשנ"א–התשנ"ג, עמ' 265–270

ניבים ופתגמים: חוות־דעת
לשוננו לעם ה, א (תשי"ד), עמ' 24–27
מן הראוי לברר אם אין בצירוף חוות־דעת משום עירוב תחומין של המלים דעת ודעה, ולשאול מפני מה הועדפה הצורה חוות־דעת בדיבורנו מן הצורה חוות־דעה שהיא, לכאורה, מדויקת יותר.
המשך קריאה >>

על התעתיק מעברית לכתב לטיני
העברית ס, א–ב (תשע"ב), עמ' 62–69
לקט מובאות מן הדיונים בכללי התעתיק מעברית לכתב הלטיני שהתקיימו במליאת האקדמיה ללשון העברית וממקורות נוספים
המשך קריאה >>

מילוניאדה: למילים המסתיימות ב־יאדה, 1898–1994
לשוננו לעם מו, ב (תשנ"ה), עמ' 47–58
"כראוי למונח הקשור בתחרויות ספורט, לא פרשה האולימפיאדה מן המאבק בין המילים העבריות המסתיימות ב־יאדה, לבין אלו המסתיימות ב־ייה, והמאבק נמשך."
המשך קריאה >>

המילה עיצומים כחלופה לסנקציות
זיכרונות האקדמיה ללשון העברית כא–כד, תשל"ד–תשל"ז, עמ' 229–234, 274–283

במה שוללין ובמה אין שוללין – על שלילת הנשוא הבינוני הקודם לנושא
אקדם 39, תשס"ט
מכווני הלשון עוסקים רבות בשאלת השלילה של הנשוא השמני והנשוא-הבינוני ב'אין' או ב'לא'. הקושי העיקרי הוא בתקנת משפטים דומים שנשואם בינוני. כאן קשה יותר לכותבים לקבל את המומלץ: "אין הוא הולך", "הוא איננו הולך".
המשך קריאה >>

על ענייני ניסוח או ניסוח ענייני
לשוננו לעם לח, ט–י (תשמ"ז), עמ' 532–551
במאמר נסקרות דרכי ניסוח שאינן עולות בקנה אחד עם העברית הקלסית, ומוצעות דרכים חלופיות.
המשך קריאה >>

עשרת הדיברות
עיונים בלשון העברית, תשנ"ה, עמ' 84–89
במאמר הכותב סוקר את ניסיונותיהם של המדקדקים והנקדנים להתאים את השם המוזר להם 'דיבְּרות' – המשמש בפיוטים ובתפילות – לאחד מן השמות האחרים משורש דב"ר שבתנ"ך.
המשך קריאה >>

על העשייה בלשון העברית בזמן החדש
פרקי עיון בעברית החדשה ובעשייה בה (תשע"ב), עמ' 93–120
כבר בדור הראשון לדיבור העברי התחיל עיסוק גם בדקדוק העברית המתחיה. תחילה היה זה עיסוק נורמטיבי שבא לכוון את התפתחותה ואת הסתגלותה לעולם החדש ולחיים החדשים, לפי שלשון המקורות לא נתנה להם מענה שלם.
המשך קריאה >>

הלכה ומנהג בייעוץ האקדמיה לציבור
אקדם 44, תשע"ב
במאמר מוסברים העקרונות המנחים את המזכירות המדעית של האקדמיה במתן תשובות לציבור והם מודגמים בשאלות על 'ניסוי ותהייה'; נֶאֱבַד ונִכְבָּה, 'שלוש ועשרה'.
המשך קריאה >>

רכבים ונשקים וכיוצא בהם
אקדם 31, תשס"ו
תופעה רווחת היא בעברית ששם המשמש מלכתחילה כשם קיבוצי מתגלגל במהלך הזמן לציין יחידה אחת – הפרט האחד מן הכלל.
המשך קריאה >>

סיפורה של מילה: פרת משה רבנו
לשוננו לעם מד, ג (תשנ"ג), עמ' 129– 134
איך קיבלה החיפושית האדומה בעלת הנקודות השחורות את השם פָּרַת מׂשֶה רַבֵּנוּ? התשובה טמונה ביידיש.
המשך קריאה >>

חזק חזק ונתחזק
לשוננו לעם מו, חוברת א וחוברת ד (התשנ"ה), עמ' 24–26, 176–180
את הקריאה "חזק חזק ונתחזק" נוהגים להגות "וְנִתְחַזֵּק" בצירי אף על פי שבפסוק הפועל בא בפתח: "נִתְחַזַּק".
המשך קריאה >>

גלגולו של זנב: מחצרות החסידים אל הסלנג הישראלי
לשוננו לעם מד, ב (גיליון פורים, תשנ"ג), עמ' 73–79
כיצד הפכה אות מאותיות האלפבית – ודווקא זי"ן – למציינת איבר מין? והלוא עומדים לה ללשון העברית כמה וכמה שמות נושנים לאותו איבר קטן, כגון אמה, גיד, אבר, עטרה, ראש הגוויה ועוד.
המשך קריאה >>

הַלָּעוֹזוֹת החדשים
לשוננו לעם מג, ד (תשנ"ב), עמ' 147–150
אילו מילים לועזיות יש להחליף במילים עבריות?
המשך קריאה >>

מונחי פריחה והנצה במקורות
לשוננו לעם מב, ד (תשנ"א), עמ' 136–141
במקרא שמות רבים לצמחים ולבעלי חיים. בחלק מן השמות אנו משתמשים גם היום, אך לא תמיד במשמעותם המקורית שבמקרא. לרשימה זו מצטרפים גם מונחים בהתפתחות הפרח ובהנצה.
המשך קריאה >>

על המבנה ו/או
לשוננו לעם, לב א (תשמ"א), עמ' 3–14; לשוננו לעם לד, ד (תשמ"ג), עמ' 112–123
המבנה ו/או שכיח מאוד בלשון המשפטית וחדר אף ללשון הכללית. מובאות כאן שתי דעות על השימוש במבנה זה – של השופט חיים כהן ושל הבלשן פרופ' משה אזר.
המשך קריאה >>

העגבנייה ומה שעוללו לה שמותיה
לשוננו לעם כב, חוברת ג וחוברת ח (תשל"א), עמ' 75–104, 220–222
המילה עגבנייה לא התקבלה בקלות, והיו שהתנגדו לה. מי חידש אותה? ועל פי מה? מי התנגד לחידוש? מה הייתה המילה המתחרה?
המשך קריאה >>

לשון הרע, עין הרע
עיונים בלשון העברית, מקורות ומחקרים ג (תשנ"ה, 1995), עמ' 177–180
שני הצירופים לָשון הרע ועַין הרע נתפסים כצירופים סמיכות שגויים. ניסן ברגגרין מסביר איך נוצרו ומגלה את דעתו שאין לפוסלם.
המשך קריאה >>

החָמוס – זיהוי ה"חולדה" שבמשנה על ידי הרמב"ם
לשוננו עג, ג–ד (תשע"א), עמ' 327–333
במאמר הכותב עוסק בזיהוי ה'חולדה' הנזכרת במשנה לאור פירושו של הרמב"ם, ועומד על תרומתו של זיהוי זה להכרת הרֵאליה הקדומה.
המשך קריאה >>

קִוְנוּט, קִוְנֵט, מְקֻוְנָט – quantize, quantization, quantized: גזירת שורש מן קְוַנְט
זיכרונות האקדמיה ללשון העברית נ-נא-נב-נג, ישיבה רסח, עמ' 45–47

תָּלָה שמשמעו 'היה תלוי'
אסופות ומבואות בלשון: עיונים בלשון ימינו, תשס"ד, עמ' 323–329
בעיתונות הכתובה רווח השימוש בפועל תָּלָה שמשמעו 'היה תלוי'. השימוש בפועל כפועל עומד, יש בו משום חידוש, ומתעוררות שאלות לגבי מדיניות הלשון.
המשך קריאה >>

פרקי לשון לעם – מילים שאולות בלשוננו
לשוננו ח, ב–ג (תרצ"ז), עמ' 99–109
בפרקים המובאים כאן נכללים גם הסברים לשמות החודשים תשרי ומרחשוון.
המשך קריאה >>

מונחים עבריים לחג הסוכות בלשונם של יהודי תימן
לשוננו לעם יט, ט–י (תשכ"ח), עמ' 241–247
במאמר מובאים מונחים הקשורים בחג הסוכות שיש בהם שינוי המקובל הן מצד הלשון הן מצד מסורת הניקוד.
המשך קריאה >>

המשקלים פָּעִיל, פְּעִילוּת לציון able ,-ability-
זיכרונות האקדמיה ללשון העברית נ–נג לשנים תשס"ג–תשס"ו, עמ' 145–151
דיון במליאת האקדמיה על השימוש במשקל פָּעִיל לתארים המציינים אפשרות – כגון בָּדִיק, רָחִיב ושָׁרִית.
המשך קריאה >>

העברית בת ימינו בסבך התקניות
אסופות ומבואות בלשון ד: עיונים בלשון ימינו, תשס"ד, עמ' 294–304

שמות עבריים לרחובות ירושלים
העברית, כרך נט חוברת א–ב (תשע"א), עמ' 62–70
ועדת השמות לרחובות ירושלים, שהוקמה בהוראת הנציב הבריטי הרברט סמואל, הייתה יחידה בסוגה ופעלו בה בצוותא יהודים, נוצרים ומוסלמים.
המשך קריאה >>

אגודת המורים והתפתחות הדיבור העברי, תרס"ג–תרע"ד (1903–1914)
מלשון יחידים ללשון אומה, תשס"ד, עמ' 32–56
הפרק מתאר את התארגנותם של המורים שלימדו בעברית ואת תרומתם המכרעת להתפתחות הדיבור העברי בארץ ישראל בארץ בראשית המאה העשרים.
המשך קריאה >>

לשונה של מגילת איכה
לשוננו לעם כב, ח (תשל"א), עמ' 213–219
ניבים וצירופי לשון מן הרווחים בלשוננו היום מקורם במגילת איכה. אך לא תמיד זהה משמעות הניב או הצירוף בשימוש הלשון היום עם משמעותו המקורית במגילה.
המשך קריאה >>

בין לשון המקרא ללשון ימינו
העברית נח, ד (תשס"ט–תש"ע), עמ' 203–220
ההשוואה בין לשון המקרא ללשון ימינו מעלה שהפער ביניהן רב בתחום התחביר והפונולוגיה ורב פחות בתחום המורפולוגיה. חלק גדול מן הזרות המורגשת בלשון המקרא נובע משינויים באוצר המילים.
המשך קריאה >>

הזמר, הפזמון והעברית המדוברת
לשוננו ע (תשס"ז), עמ' 513–532
במשך שנים שלטה במוזיקה הפופולרית לשון שירית וגבוהה. רק עם חדירתו של הרוק אל התרבות הישראלית משלהי שנות השישים חל מהפך במעמדה של לשון הדיבור בפזמונים.
המשך קריאה >>

לשונות חג השבועות
לשוננו לעם כה, ח (תשל"ד), עמ' 199–212
על מילים, ביטויים וענייני לשון הקשורים לחג השבועות, ובהם 'ביכורים', 'עומר', 'עצרת', 'דיברות', 'כפה עליהם הר כגיגית' ו'תיקון ליל שבועות'
המשך קריאה >>

"מעתק החילון" מנקודת מוצא בלשנית
לשוננו עג, ב (תשע"א), עמ' 209–247
המאמר דן במונח "מעתק חילון" ומביא כדוגמה כמה מילים ומקרים המוסברים במעתק זה.
המשך קריאה >>

השפעת ההגדה של פסח על הפרזיולוגיה של העברית המודרנית
עיונים בלשון ימינו: אסופות ומבואות בלשון ד, תשס"ד, עמ' 87–103
אחד המקורות שהשפיעו על העברית המודרנית הוא ההגדה של פסח, שהמגע בינה ובין חלק ניכר של החברה הדוברת עברית היום הוא עדיין מגע חי ובלתי אמצעי.
המשך קריאה >>

מסע העדלידע
לשוננו לעם מד, ב (תשנ"ג), עמ' 51
השם הידוע לקרנבל פורים נקבע בשנת תרצ"ב (1932) לאחר שוועדת השמות של עיריית תל אביב ביקשה מהציבור הצעות חלופה לקרנבל הפורימי שהתקיים מדי שנה בעיר.
המשך קריאה >>

"חומר" ו"חֵמר"
כלשון עמי: אסופות ומבואות בלשון א, תשנ"ז, עמ' 184–187
המאמר דן במשמעותן של המילים חֹמֶר וחֵמָר בתולדות לשוננו ועל היחס ביניהן.
המשך קריאה >>

חתול זוללת וחיות אחרות: על התהוות נטיית המין בשמות בעלי החיים
העברית נח, ג (תשס"ט–תש"ע), עמ' 127–145
על צורות נקבה וצורות זכר של שמות בעלי חיים מתוך עיון ביצירות עבריות מראשית המאה העשרים
המשך קריאה >>

מי צריך מינוח עברי
הרצאה במושב האקדמיה בכינוס בראשון לציון, שבט תשע"א, ינואר 2011
מה הצורך במונחים עבריים בעבר וכיום? מה הדרכים העומדות לרשות מחדשי המונחים? ושאלת השאלות: באיזו מידה המונחים מתקבלים ונקלטים?
המשך קריאה >>

ה"עציון" חוזר לשפתנו
לשוננו לעם מה, א (תשנ"ד), עמ' 40–43
במאמר מסופר איך נבחר השם עציון לצמח שקודם לכן נקרא פרקרק.
המשך קריאה >>

כצורתו, כתקנו וכיופיו: המתרגם והעברית הנורמטיבית
לשוננו לעם מז, ג (תשנ"ו), עמ' 97–117
במאמר מתואר ומודגם הסגנון העברי במיטבו.
המשך קריאה >>

שלוש תופעות בלשון המוקדמת
לשוננו עג, א (תשע"א), עמ' 107–115
במאמר מתוארות שלוש תופעות פונטיות אופייניות לשלב רכישת הלשון אצל ילדים, אשר משקפות תהליכים דומים לאלו המתרחשים בלשונם של המבוגרים.
המשך קריאה >>

חמדה בן־יהודה ו"מלחמתה עם השטן": מפעלה הלא ידוע – הפקת המילון
העברית נח, א–ב (תשס"ט–תש"ע), עמ' 57–74
במאמר מתוארת תרומתה של חמדה בן־יהודה למפעל המילון ונבחנת השאלה מדוע נפקד מקומה בזיכרון הקולקטיבי.
המשך קריאה >>

מה בין "פרי" ל"פירות"?
לשוננו לעם נא–נב, ג (תש"ס–תשס"א), עמ' 104–109
המילה פרי אינה באה במקרא אפילו פעם אחת בצורת הרבים.
המשך קריאה >>

משמעותם של שמות החגים
לשוננו לעם כו, ג–ד (תשל"ה), עמ' 67–74
המונח חג במקרא חל רק על שלוש רגלים – פסח, שבועות וסוכות – אבל בשימוש רחב יותר הוא מצוי גם לגבי יום קודש בלבד.
המשך קריאה >>

ומה עושים בפועל?
אקדם 42, תשע"א – 2010
רבים שואלים כיצד להגותו: בַּפֹעַל (בפ"א רפה), בַּפֹּעַל (בפ"א דגושה) או בְּפֹעַל.
המשך קריאה >>

מאה שנים לכתיב העברי
האקדמיה ללשון העברית בשנת תש"ע – מאה ועשרים שנים לייסוד ועד הלשון העברית
לא בהר־סיני ניתנו כללי הכתיב הדקדוקי אלא במושבה גדרה בחודש אלול תרס"ד (1904), ונותן הכללים היה המורה, חוקר הלשון העברית ושירת ספרד, דוד ילין.
המשך קריאה >>

"זר פרחי שדה עם קוץ אחד או שניים": על שירי הזמר של נעמי שמר
לשוננו לעם נו, ג (תשס"ז), עמ' 107–117
שירי הזמר של נעמי שמר נבחנים מצד תוכנם ומצד השימוש ברובדי העברית: לשון המקרא, הלשון המדוברת בת ימינו והמזיגה שביניהם.
המשך קריאה >>

האקדמיה ועורכי הלשון
הרצאה ביום העיון 'הטקסט העברי הלכה ומעשה' במכללת ליפשיץ, שבט תש"ע, ינואר 2010
על העקרונות העומדים ביסוד קביעות האקדמיה בכתיב, בדקדוק, במינוח, בפיסוק ובניסוח, ועל ההיבט היישומי שלהן בעבודת העריכה
המשך קריאה >>