מאמרים

האקדמיה ללשון העברית מפרסמת כאן מעת לעת מאמרים נבחרים לתועלתם ולהנאתם של הגולשים באתר.
המאמרים פרי עטם של אנשי לשון – ובהם חברי האקדמיה ועובדיה – לקוחים לרוב מתוך כתבי העת של האקדמיה: לשוננו, העברית (לשוננו לעם) ואֲקַדֵּם. מקצת המאמרים נכתבו במיוחד לאתר האקדמיה.

קריאה מהנה.

צילום של גפרור

גפרור: גלגולו של חידוש מחידושי מנדלי מוכר ספרים

לשוננו לעם לג, ד–ה (תשמ"ב), עמ' 135–138

את המילה גפרור חידש מנדלי מוכר ספרים, ואולם היא אינה מובאת במילון בן־יהודה. מן הסתם ידע בן־יהודה על החידוש ולא הביאה במילונו משום שהעדיף את חידושו שלו מַדְלֵק.
המשך קריאה >>

מלחמת השפות ומלחמת השפה

מכתב לשר החינוך, טבת תשע"ד

בדור האחרון קמו על העברית גם המוסדות להשכלה גבוהה, והרושם הוא שיש כיום תחרות בין המוסדות מי יציע יותר לימודים בשפה האנגלית שהיא "שפת עולם התרבות והחיים".
המשך קריאה >>

דקדוק העברית המתחדשת ומקורות יניקתו

לשוננו לעם מט, ג (תשנ"ח), עמ' 117–131

המחבר סוקר את צמיחת הדקדוק העברי הנורמטיבי על רקע רובדי הלשון ומעמדה של לשון המקרא. בחלקו השני של המאמר הוא בוחן את פעולת הפסיקה של האקדמיה בעשור האחרון של המאה העשרים, ועומד על המגמה לסמוך על כל המצוי ברובדי הלשון ולאו דווקא במקרא.
המשך קריאה >>

איור של שמונת הנרות וכיתוב מילות הבית הראשון של מעוז צור

מעוז צור ישועתי למשורר ושמו מרדכי

חנוכה תשע"ד

'מעוז צור ישועתי' הוא פיוט לחנוכה הנאמר לאחר הדלקת הנרות במנהגי אשכנז ובזמננו "אומץ" גם בקהילות ספרדיות ומזרחיות.  הוא עוסק בתקופות היסטוריות שונות בחיי עם ישראל ומתאר את הגאולה שהייתה בכל אחת מהן.
המשך קריאה >>

"מה רציתי להגיד?" פועלי תפיסה ואמירה בעברית הדבורה – משימוש מילולי לשימוש פרגמטי

מחקרים בעברית החדשה ובמקורותיה, תשע"ד, עמ' 125–137

ניגונה של לשון: משולחנו של חבר האקדמיה

אקדם 49, תשע"ד

"בסיפוריי כרַתי לי ברית אהבה עם הלשון העברית. ולא הלשון העברית של ימינו בלבד, שכמותה שומעים אנו ברחוב, אלא הלשון העברית על כל רבדיה."
המשך קריאה >>

איור של ג'ירף

גמל נמרי – עלייתו ונפילתו בעברית

לשוננו עה, ד (תשע"ג), עמ' 463–478

לקורא מזומנת הצצה על התגבשות המינוח העברי בתחום שמות בעלי החיים מתחילת הדיבור העברי ועד לאחר קום המדינה – דרך בעל חיים מיוחד שגם שמותיו מיוחדים: ה־giraffe.
המשך קריאה >>

על התואר מָרַן

בעקבות פטירתו של הרב עובדיה יוסף, מרחשוון תשע"ד

מקורו של התואר מָרַן במילה הארמית מָרֵא. מילה זו מופיעה כבר במצבות מלכים בארמית העתיקה שנתגלו בסוריה – היא ממלכת ארם – ומשמעה 'אדון'. מָרִי הוא 'אדוני' ומָרַן – 'אדוננו'.
המשך קריאה >>

על הצורות מועצה, מפלגה ומחלקה, מתוך: "על הוועדה לדקדוק של ועד הלשון"

מאת: מאיר מדן

לשוננו לעם ג, ז (תשי"ב), עמ' 13–16

במאמר מובאות דוגמאות מדיון בוועדת הדקדוק של ועד הלשון בצורותיהם ונטייתם של שמות שאין להם הכרע ברור מתוך המקורות הקדומים.
המשך קריאה >>

צילום של ירושלים - מתמונת לווין

ערים וחלקיהן: "פרקי לשון לנוער"

מאת: מאיר מדן

לשוננו לעם ה (תשי"ד), עמ' 14–18

במאמר מסופר על המילים עיר, עיירה, בירה, על מונחים המתארים חלקים בעיר – שכונה, רובע, אזור, פרוור, וכן רחוב, סמטה ומבוי, כיכר, רחבה ומגרש.
המשך קריאה >>

"אתה אומר ועושה" – קדושתא לסדר הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת ליניי: מן העבודה במילון ההיסטורי

לשוננו, כרך עב, חוברת א–ב (תש"ע), עמ' 179–199

מְבַשֵּׂר הַחֹרֶף (ה"סתונית")

"מחקרים בשמות צמחי א"י", לשוננו א, ג (תרפ"ט – 1928), עמ' 243–245

בלשונות אירופה מבשר הצמח שאנו מכנים "סתוונית" את בוא הסתיו ומכאן שמו. אולם בישראל הפרח פורח בחורף ולכן מציע הראובני לכנותו 'מבשר החורף'.
המשך קריאה >>

מאפייני לקסיקון אחדים של הטקסט המשפטי

העברית סא, א–ג (תשע"ג), עמ' 63–72

כמה ממאפייני הלקסיקון של הטקסט המשפטי עשויים להכביד על הקורא ולהוסיף לאי־בהירות של הטקסט.
המשך קריאה >>

העברית כלשון שמית חיה

הלשון העברית בהתפתחותה ובהתחדשותה, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים תשנ"ו, עמ' 190-148

צילום של החותם שנמצא ליד הכותל המערבי

לפשר החותם שנמצא ליד הכותל המערבי

מאת: שלמה נאה

אקדם 48, תשע"ג

בחפירות שלמרגלות קשת רובינסון נתגלה חפץ קטן עשוי טין, דמוי חותם, בקוטר של כשני סנטימטרים, שעליו טבועות שש אותיות בשתי שורות, שלוש אותיות בכל שורה.
המשך קריאה >>

איור מתקופת ימי ביניים של משפחה מקבלת את השבת

שבת שלום ומבורך

עיונים בלשון העברית, תשנ"ה, עמ' 170-168

הברכה מעלה שתי תמיהות? מה פשר צירוף שני הלוואים השונים – האחד שם עצם (שלום) והאחר שם תואר (מבורך), ומדוע 'מבורך' בזכר ולא בנקבה בהתאמה למין המילה שבת?
המשך קריאה >>

איור של עלה קנביס והכיתוב: קנבוס חשיש

אריג הקנבס וקיטור הקנבוס

על מדוכת שמו של הצמח המכונה 'קנביס' – העולה לכותרות חדשים לבקרים – ישבו אנשי ועד הלשון בראשית המאה העשרים. ברשימה מובא קיצור קורותיו של השם בלשוננו.
המשך קריאה >>

צילום של לאה גולדברג עומדת ובידה זר פרחים

לזכר לאה גולדברג ז"ל

זיכרונות האקדמיה ללשון העברית, כרך יז (תש"ל), עמ' 46–49

צילום של כתב פירמידות

לחשים בקדם־כנענית בכתבי הפירמידות: סקירה ראשונה של תולדות העברית באלף השלישי לפסה"נ

לשוננו ע (תשס"ח), עמ' 5–27

בין כתבי הפירמידות יש שני קבצים של לחשים שמטרתם למנוע נחשים מלגשת אל המומיה של המלך. הלחשים בשני הקבצים שונים זה מזה, חוץ מלחש מצרי אחד המופיע פעם בכל קובץ. האם לחש זה הוא המפתח להבנת הרקע להופעת לחשים שֵמיים בכתבי הפירמידות?
המשך קריאה >>

צילום של פסל האריה על בנין ג'נרלי בירושלים

האריה חזר הביתה

כלשון עמי: אסופות ומבואות בלשון א, תשנ"ז, עמ' 236–241

בכיכר בר־כוכבא שבמרכז ירושלים מתנוססת חיית כלאיים על ראש הבניין שבצד המזרחי של הכיכר: אריה בעל כנפיים. מקורה של המפלצת הזאת ממקור ישראל!
המשך קריאה >>

אגרת בעברית שכתב בר כוכבא למפקד הרודיון ישוע בן גלגולה, נמצאה במערת האגרות. נפתחת במילים מ"שמעון בן כוסבה".

בר כוכבא ובר יוחאי

מפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית

מה היה שמו של מנהיג המרד ביהודה במאה השנייה לסה"נ – בר כוכבא, בר כוזבא, בר כוסבה? ומה אפשר ללמוד מן השמות בדגם 'בן פלוני' או 'בר פלוני' המופיעים בתעודות בנות התקופה?
המשך קריאה >>

צילום של דוד בן גוריון

על יומן המלחמה של דוד בן־גוריון

לשוננו לעם לד, ט–י (תשמ"ג), עמ' 231–234

מאבקו של בן־גוריון למען העברית עולה מיומן המלחמה שהופיע בהוצאה לאור של משרד הביטחון. בעזרת המפתח המפורט אפשר להגיע לעיסוקיו בחידושי לשון, במינוח הצבאי, בשמות מקומות, בוועד הלשון.
המשך קריאה >>

ראש הממשלה – מהפיוט לפוליטיקה ובחזרה

אקדם 46 (תשע"ב)

איור דג עמלץ (כריש)

ברייה ועמלץ שמהּ

לשוננו לעם מג, ב (תשנ"ב), עמ' 47–52

לא רבים היודעים כי העמלץ, בן למשפחת כרישים, קיבל את שמו מהצעת תיקון לנוסח של כתוב מקראי קשה.
המשך קריאה >>

צילום מעמוד ישן של הגדת פסח

לשון ההגדה של פסח

לשוננו לעם מ–מא (תש"ן), עמ' 29–35

גרעינה של ההגדה נמצא בפרק י של מסכת פסחים במשנה ובמדרשי ההלכה של התנאים. ההגדה כתובה בעיקרה בלשון חכמים, הן מצד דקדוקה הן מצד אוצר המילים שלה.
המשך קריאה >>

צילום בשחור לבן של יחיאל מיכל פינס

"העשירוה נא במילים – אבל בסגנונה אל תשלחו יד": מאה שנה לפטירתו של יחיאל מיכל פינס

אקדם 47, תשע"ג

הרב יחיאל מיכל פינס נקט גישה חדשנית בעניין הרחבת אוצר המילים ושמרנות בסגנון. מחידושיו: כָּתֹם, מַדְחֹם, מָחוֹג, מֵימָן, סָגֹל, פַּחְמָן, שָׁעוֹן, תְּנוּחָה, תְּקוּצָה, תְּתַרְגֵּרָה.
המשך קריאה >>

מקומה של הכוונת לשון בימינו

ספר רפאל ניר: מחקרים בתקשורת, בבלשנות ובהוראת הלשון, תש"ס, עמ' 334–349

המחבר עוסק ביחס שבין הבלשנות כמדע טהור ובין הנורמטיביזם, ומציע את המושג 'נורמטיביזם מפוכח'.
המשך קריאה >>

איור של צעירה מניחה רגליים על שולחן משרדי והכיתוב: גברתי ראש העיר או ראשת העירייה?

רָאשׁוֹת ערים והמִשְׁנָה לנשיא: על צורות נקבה של תפקידים שממלאות נשים

אקדם 47 (תשע"ג)

אפשר ליצור צורת נקבה לכל תואר, תפקיד ודרגה שנושאת אישה.
המשך קריאה >>

צילום כריכת ספר תנ"ך

כיצד מצטטים מן התנ"ך?

לשוננו לעם מב, ב (תשנ"א), עמ' 57–61

הנזקק לצטט פסוק מן התנ"ך כיצד יצטט? הפסוק נתון לנו במקרא בכתיב מיוחד, ומלווה בניקוד, בטעמים, במתגים ובמקפים. במה מכל זה יש להתחשב?
המשך קריאה >>

צילום בשחור ולבן של דוד ילין

דרכו של דוד ילין בחידושי המילים

העברית ס, ג–ד (תשע"ב), עמ' 127–147

שתי נטיות מנוגדות אפיינו את ילין: השמרנות והדבקות במקורות לעומת ההכרה בהתפתחות הטבעית של השפה. הירתמותו למפעל תחיית הלשון הכשירה את דעת הקהל לקליטת רעיונותיו הנועזים של בן־יהודה, אך גם הובילה את להחלטות מתונות של ועד הלשון.
המשך קריאה >>

עברית והשפות הקלסיות – יוונית ולטינית

לשוננו לעם מ–מא, קובץ לשנת הלשון (תש"ן), עמ' 302–305

אפשר להעריך שלספרות חז"ל נכנסו כאלפיים מילים יווניות (ולטיניות) בתחומים שונים ומגוונים, כגון מנהל ושלטון, רפואה, ריהוט ולבוש.
המשך קריאה >>

איור פילם של סרט

מי המציא את הפועל צִלֵּם?

לשוננו לעם יג, א (תשכ"ב), עמ' 19–22

דוד ילין סיפר כיצד חידש את הפועל צִלֵּם. עד כה לא נמצאה עדות אחרת לסיפור הזה. בספר הכח מאת יחיאל מיכל פינס (חותנו של ילין) באות המילים צַלָּם וצַלֵּם ברשימת מילים מחודשות המשמשות בספר.
המשך קריאה >>

מינוח מקצועי – מהותו ותרגומו

מאת: משה אזר

לשוננו לעם מח, ד (תשנ"ז), עמ' 139–146

על ייחודו של המינוח המקצועי לעומת כלל המילים בשפה
המשך קריאה >>

צילום בשחור ולבן: ישראל אהרוני

הנשר וכלב הים: השפעתו של ישראל אהרני על המינוח העברי לבעלי חיים

אקדם 46, תשע"ב

חלק לא־מבוטל בזואונימיה העברית יש לזקוף לזכותו של חוקר טבע אחד שפעל בראשית המאה העשרים והטביע עליה חותם עז – ישראל אהרני.
המשך קריאה >>

איור מפת ארץ ישראל

הא־הידיעה בשמות מקומות

לשוננו לעם יא, י (תש"ך), עמ' 250–253

האם יש לומר 'שומרון' או 'השומרון'? הכותב מציג את התמונה העולה מן המקרא ומגיע למסקנה שאפשר לומר גם 'שומרון' וגם 'השומרון'.
המשך קריאה >>

על המונח דַּכְּאָן (repressor): מן המילון למונחי המיקרוביולוגיה

דיון במליאת האקדמיה: זיכרונות האקדמיה ללשון העברית לח–לט–מ לשנים התשנ"א–התשנ"ג, עמ' 265–270

ניבים ופתגמים: חוות־דעת

מאת: דב ירדן

לשוננו לעם ה, א (תשי"ד), עמ' 24–27

מן הראוי לברר אם אין בצירוף חוות־דעת משום עירוב תחומין של המלים דעת ודעה, ולשאול מפני מה הועדפה הצורה חוות־דעת בדיבורנו מן הצורה חוות־דעה שהיא, לכאורה, מדויקת יותר.
המשך קריאה >>

על התעתיק מעברית לכתב לטיני

העברית ס, א–ב (תשע"ב), עמ' 62–69

לקט מובאות מן הדיונים בכללי התעתיק מעברית לכתב הלטיני שהתקיימו במליאת האקדמיה ללשון העברית וממקורות נוספים
המשך קריאה >>

סמליל המשחקים האולימפיים

מילוניאדה: למילים המסתיימות ב־יאדה, 1898–1994

לשוננו לעם מו, ב (תשנ"ה), עמ' 47–58

"כראוי למונח הקשור בתחרויות ספורט, לא פרשה האולימפיאדה מן המאבק בין המילים העבריות המסתיימות ב־יאדה, לבין אלו המסתיימות ב־ייה, והמאבק נמשך."
המשך קריאה >>

המילה עיצומים כחלופה לסנקציות

זיכרונות האקדמיה ללשון העברית כא–כד, תשל"ד–תשל"ז, עמ' 229–234, 274–283

במה שוללין ובמה אין שוללין – על שלילת הנשוא הבינוני הקודם לנושא

אקדם 39, תשס"ט

מכווני הלשון עוסקים רבות בשאלת השלילה של הנשוא השמני והנשוא-הבינוני ב'אין' או ב'לא'. הקושי העיקרי הוא בתקנת משפטים דומים שנשואם בינוני. כאן קשה יותר לכותבים לקבל את המומלץ: "אין הוא הולך", "הוא איננו הולך".
המשך קריאה >>

על ענייני ניסוח או ניסוח ענייני

לשוננו לעם לח, ט–י (תשמ"ז), עמ' 532–551

במאמר נסקרות דרכי ניסוח שאינן עולות בקנה אחד עם העברית הקלסית, ומוצעות דרכים חלופיות.
המשך קריאה >>

איור של לוחות הברית ופתיחת עשרת הדיברות

עשרת הדיברות

עיונים בלשון העברית, תשנ"ה, עמ' 84–89

דיברות היא ריבוי של דיבר, ומין המילה זכר. אולם המדקדקים והנקדנים ניסו להתאים את השם המוזר להם 'דיבְּרות' בפיוטים ובתפילות לאחד מן השמות האחרים משורש דב"ר שבתנ"ך.
המשך קריאה >>

כריכת הספר פרקי עיון בעברית החדשה

על העשייה בלשון העברית בזמן החדש

פרקי עיון בעברית החדשה ובעשייה בה (תשע"ב), עמ' 93–120

כבר בדור הראשון לדיבור העברי התחיל עיסוק גם בדקדוק העברית המתחיה. תחילה היה זה עיסוק נורמטיבי שבא לכוון את התפתחותה ואת הסתגלותה לעולם החדש ולחיים החדשים, לפי שלשון המקורות לא נתנה להם מענה שלם.
המשך קריאה >>

הלכה ומנהג בייעוץ האקדמיה לציבור

אקדם 44, תשע"ב

במאמר מוסברים העקרונות המנחים את המזכירות המדעית של האקדמיה במתן תשובות לציבור והם מודגמים בשאלות על 'ניסוי ותהייה'; נֶאֱבַד ונִכְבָּה, 'שלוש ועשרה'.
המשך קריאה >>

רכבים ונשקים וכיוצא בהם

אקדם 31, תשס"ו

תופעה רווחת היא בעברית ששם המשמש מלכתחילה כשם קיבוצי מתגלגל במהלך הזמן לציין יחידה אחת – הפרט האחד מן הכלל.
המשך קריאה >>

איור של פרת משה רבנו

סיפורה של מילה: פרת משה רבנו

לשוננו לעם מד, ג (תשנ"ג), עמ' 129– 134

איך קיבלה החיפושית האדומה בעלת הנקודות השחורות את השם פָּרַת מׂשֶה רַבֵּנוּ? התשובה טמונה ביידיש.
המשך קריאה >>

תמונה של ספר תורה ודגלי שמחת תורה עם הכיתוב: חזק חזק ונתחזק

חזק חזק ונתחזק

לשוננו לעם מו, חוברת א וחוברת ד (התשנ"ה), עמ' 24–26, 176–180

את הקריאה "חזק חזק ונתחזק" נוהגים להגות "וְנִתְחַזֵּק" בצירי אף על פי שבפסוק הפועל בא בפתח: "נִתְחַזַּק".
המשך קריאה >>

גלגולו של זנב: מחצרות החסידים אל הסלנג הישראלי

לשוננו לעם מד, ב (גיליון פורים, תשנ"ג), עמ' 73–79

כיצד הפכה אות מאותיות האלפבית – ודווקא זי"ן – למציינת איבר מין? והלוא עומדים לה ללשון העברית כמה וכמה שמות נושנים לאותו איבר קטן, כגון אמה, גיד, אבר, עטרה, ראש הגוויה ועוד.
המשך קריאה >>

הַלָּעוֹזוֹת החדשים

מאת: ארי אבנר

לשוננו לעם מג, ד (תשנ"ב), עמ' 147–150

אילו מילים לועזיות יש להחליף במילים עבריות?
המשך קריאה >>

איור של נצר עם פקעי לבלוב ובד של שקד ועליו ציץ

מונחי פריחה והנצה במקורות

לשוננו לעם מב, ד (תשנ"א), עמ' 136–141

במקרא שמות רבים לצמחים ולבעלי חיים. בחלק מן השמות אנו משתמשים גם היום, אך לא תמיד במשמעותם המקורית שבמקרא. לרשימה זו מצטרפים גם מונחים בהתפתחות הפרח ובהנצה.
המשך קריאה >>

על המבנה ו/או

לשוננו לעם, לב א (תשמ"א), עמ' 3–14; לשוננו לעם לד, ד (תשמ"ג), עמ' 112–123

המבנה ו/או שכיח מאוד בלשון המשפטית וחדר אף ללשון הכללית. מובאות כאן שתי דעות על השימוש במבנה זה – של השופט חיים כהן ושל הבלשן פרופ' משה אזר.
המשך קריאה >>

צילום עגבנייה

העגבנייה ומה שעוללו לה שמותיה

לשוננו לעם כב, חוברת ג וחוברת ח (תשל"א), עמ' 75–104, 220–222

המילה עגבנייה לא התקבלה בקלות, והיו שהתנגדו לה. מי חידש אותה? ועל פי מה? מי התנגד לחידוש? מה הייתה המילה המתחרה?
המשך קריאה >>

לשון הרע, עין הרע

עיונים בלשון העברית, מקורות ומחקרים ג (תשנ"ה, 1995), עמ' 177–180

שני הצירופים לָשון הרע ועַין הרע נתפסים כצירופים סמיכות שגויים. ניסן ברגגרין מסביר איך נוצרו ומגלה את דעתו שאין לפוסלם.
המשך קריאה >>

החָמוס – זיהוי ה"חולדה" שבמשנה על ידי הרמב"ם

מאת: זהר עמר

לשוננו עג, ג–ד (תשע"א), עמ' 327–333

במאמר הכותב עוסק בזיהוי ה'חולדה' הנזכרת במשנה לאור פירושו של הרמב"ם, ועומד על תרומתו של זיהוי זה להכרת הרֵאליה הקדומה​.
המשך קריאה >>

קִוְנוּט, קִוְנֵט, מְקֻוְנָט – quantize, quantization, quantized: גזירת שורש מן קְוַנְט

זיכרונות האקדמיה ללשון העברית נ-נא-נב-נג, ישיבה רסח, עמ' 45–47

תָּלָה שמשמעו 'היה תלוי'

אסופות ומבואות בלשון: עיונים בלשון ימינו, תשס"ד, עמ' 323–329

בעיתונות הכתובה רווח השימוש בפועל תָּלָה שמשמעו 'היה תלוי'. השימוש בפועל כפועל עומד, יש בו משום חידוש, ומתעוררות שאלות לגבי מדיניות הלשון.
המשך קריאה >>

פרקי לשון לעם – מילים שאולות בלשוננו

לשוננו ח, ב–ג (תרצ"ז), עמ' 99–109

בפרקים המובאים כאן נכללים גם הסברים לשמות החודשים תשרי ומרחשוון.
המשך קריאה >>

מונחים עבריים לחג הסוכות בלשונם של יהודי תימן

לשוננו לעם יט, ט–י (תשכ"ח), עמ' 241–247

במאמר מובאים מונחים הקשורים בחג הסוכות שיש בהם שינוי המקובל הן מצד הלשון הן מצד מסורת הניקוד.
המשך קריאה >>

המשקלים פָּעִיל, פְּעִילוּת לציון able ,-ability-

זיכרונות האקדמיה ללשון העברית נ–נג לשנים תשס"ג–תשס"ו, עמ' 145–151

דיון במליאת האקדמיה על השימוש במשקל פָּעִיל לתארים המציינים אפשרות – כגון בָּדִיק, רָחִיב ושָׁרִית.
המשך קריאה >>

העברית בת ימינו בסבך התקניות

אסופות ומבואות בלשון ד: עיונים בלשון ימינו, תשס"ד, עמ' 294–304

איור של קופסאות קרטון והכיתוב מאוצרות הארכיון

שמות עבריים לרחובות ירושלים

העברית, כרך נט חוברת א–ב (תשע"א), עמ' 62–70

ועדת השמות לרחובות ירושלים, שהוקמה בהוראת הנציב הבריטי הרברט סמואל, הייתה יחידה בסוגה ופעלו בה בצוותא יהודים, נוצרים ומוסלמים.
המשך קריאה >>

אגודת המורים והתפתחות הדיבור העברי, תרס"ג–תרע"ד (1903–1914)

מלשון יחידים ללשון אומה, תשס"ד, עמ' 32–56

הפרק מתאר את התארגנותם של המורים שלימדו בעברית ואת תרומתם המכרעת להתפתחות הדיבור העברי בארץ ישראל בארץ בראשית המאה העשרים.
המשך קריאה >>

לשונה של מגילת איכה

לשוננו לעם כב, ח (תשל"א), עמ' 213–219

ניבים וצירופי לשון מן הרווחים בלשוננו היום מקורם במגילת איכה. אך לא תמיד זהה משמעות הניב או הצירוף בשימוש הלשון היום עם משמעותו המקורית במגילה.
המשך קריאה >>

בין לשון המקרא ללשון ימינו

העברית נח, ד (תשס"ט–תש"ע), עמ' 203–220

ההשוואה בין לשון המקרא ללשון ימינו מעלה שהפער ביניהן רב בתחום התחביר והפונולוגיה ורב פחות בתחום המורפולוגיה. חלק גדול מן הזרות המורגשת בלשון המקרא נובע משינויים באוצר המילים.
המשך קריאה >>

הזמר, הפזמון והעברית המדוברת

מאת: יעל רשף

לשוננו ע (תשס"ז), עמ' 513–532

במשך שנים שלטה במוזיקה הפופולרית לשון שירית וגבוהה. רק עם חדירתו של הרוק אל התרבות הישראלית משלהי שנות השישים חל מהפך במעמדה של לשון הדיבור בפזמונים.
המשך קריאה >>

לשונות חג השבועות

לשוננו לעם כה, ח (תשל"ד), עמ' 199–212

על מילים, ביטויים וענייני לשון הקשורים לחג השבועות, ובהם 'ביכורים', 'עומר', 'עצרת', 'דיברות', 'כפה עליהם הר כגיגית' ו'תיקון ליל שבועות'
המשך קריאה >>

"מעתק החילון" מנקודת מוצא בלשנית

לשוננו עג, ב (תשע"א), עמ' 209–247

המאמר דן במונח "מעתק חילון" ומביא כדוגמה כמה מילים ומקרים המוסברים במעתק זה.
המשך קריאה >>

השפעת ההגדה של פסח על הפרזיולוגיה של העברית המודרנית

עיונים בלשון ימינו: אסופות ומבואות בלשון ד, תשס"ד, עמ' 87–103

אחד המקורות שהשפיעו על העברית המודרנית הוא ההגדה של פסח, שהמגע בינה ובין חלק ניכר של החברה הדוברת עברית היום הוא עדיין מגע חי ובלתי אמצעי.
המשך קריאה >>

איור נחום גוטמן: עדלאידע

מסע העדלידע

לשוננו לעם מד, ב (תשנ"ג), עמ' 51

השם הידוע לקרנבל פורים נקבע בשנת תרצ"ב (1932) לאחר שוועדת השמות של עיריית תל אביב ביקשה מהציבור הצעות חלופה לקרנבל הפורימי שמתקיים מדי שנה בעיר.
המשך קריאה >>

"חומר" ו"חֵמר"

כלשון עמי: אסופות ומבואות בלשון א, תשנ"ז, עמ' 184–187

המאמר דן במשמעותן של המילים חֹמֶר וחֵמָר בתולדות לשוננו ועל היחס ביניהן.
המשך קריאה >>

חתול זוללת וחיות אחרות: על התהוות נטיית המין בשמות בעלי החיים

העברית נח, ג (תשס"ט–תש"ע), עמ' 127–145

על צורות נקבה וצורות זכר של שמות בעלי חיים מתוך עיון ביצירות עבריות מראשית המאה העשרים
המשך קריאה >>

מי צריך מינוח עברי

הרצאה במושב האקדמיה בכינוס בראשון לציון, שבט תשע"א, ינואר 2011

מה הצורך במונחים עבריים בעבר וכיום? מה הדרכים העומדות לרשות מחדשי המונחים? ושאלת השאלות: באיזו מידה המונחים מתקבלים ונקלטים?
המשך קריאה >>

ה"עציון" חוזר לשפתנו

לשוננו לעם מה, א (תשנ"ד), עמ' 40–43

במאמר מסופר איך נבחר השם עציון לצמח שקודם לכן נקרא פרקרק.
המשך קריאה >>

כצורתו, כתקנו וכיופיו: המתרגם והעברית הנורמטיבית

לשוננו לעם מז, ג (תשנ"ו), עמ' 97–117

במאמר מתואר ומודגם הסגנון העברי במיטבו.
המשך קריאה >>

שלוש תופעות בלשון המוקדמת

לשוננו עג, א (תשע"א), עמ' 107–115

במאמר מתוארות שלוש תופעות פונטיות אופייניות לשלב רכישת הלשון אצל ילדים, אשר משקפות תהליכים דומים לאלו המתרחשים בלשונם של המבוגרים.
המשך קריאה >>

חמדה בן־יהודה ו"מלחמתה עם השטן": מפעלה הלא ידוע – הפקת המילון

העברית נח, א–ב (תשס"ט–תש"ע), עמ' 57–74

במאמר מתוארת תרומתה של חמדה בן־יהודה למפעל המילון ונבחנת השאלה מדוע נפקד מקומה בזיכרון הקולקטיבי.
המשך קריאה >>

הספרות ותחיית הלשון העברית

מאת: אהרן מגד

לשוננו לעם מט, ג (תשנ"ח), עמ' 110–116

מה בין "פרי" ל"פירות"?

לשוננו לעם נא–נב, ג (תש"ס–תשס"א), עמ' 104–109

המילה פרי אינה באה במקרא אפילו פעם אחת בצורת הרבים.
המשך קריאה >>

משמעותם של שמות החגים

מאת: יצחק שלו

לשוננו לעם כו, ג–ד (תשל"ה), עמ' 67–74

המונח חג במקרא חל רק על שלוש רגלים – פסח, שבועות וסוכות – אבל בשימוש רחב יותר הוא מצוי גם לגבי יום קודש בלבד.
המשך קריאה >>

ומה עושים בפועל?

אקדם 42, תשע"א – 2010

רבים שואלים כיצד להגותו: בַּפֹעַל (בפ"א רפה), בַּפֹּעַל (בפ"א דגושה) או בְּפֹעַל.
המשך קריאה >>

מאה שנים לכתיב העברי

האקדמיה ללשון העברית בשנת תש"ע – מאה ועשרים שנים לייסוד ועד הלשון העברית

לא בהר־סיני ניתנו כללי הכתיב הדקדוקי אלא במושבה גדרה בחודש אלול תרס"ד (1904), ונותן הכללים היה המורה, חוקר הלשון העברית ושירת ספרד, דוד ילין.
המשך קריאה >>

"זר פרחי שדה עם קוץ אחד או שניים": על שירי הזמר של נעמי שמר

לשוננו לעם נו, ג (תשס"ז), עמ' 107–117

שירי הזמר של נעמי שמר נבחנים מצד תוכנם ומצד השימוש ברובדי העברית: לשון המקרא, הלשון המדוברת בת ימינו והמזיגה שביניהם.
המשך קריאה >>

האקדמיה ועורכי הלשון

הרצאה ביום העיון 'הטקסט העברי הלכה ומעשה' במכללת ליפשיץ, שבט תש"ע, ינואר 2010

על העקרונות העומדים ביסוד קביעות האקדמיה בכתיב, בדקדוק, במינוח, בפיסוק ובניסוח, ועל ההיבט היישומי שלהן בעבודת העריכה
המשך קריאה >>

הצב, החרדון והקרפדה

לשוננו סה (תשס"ג), עמ' 351–371

הצב המקראי איננו הצב של ימינו, כי אם 'חרדון' או אחד מסוגי החרדוניים. רק בראשית האלף השני ניטל השם צָב מן החרדון, אשר לא היה ידוע באירופה, ועבר לשני בעלי חיים אחרים: צב השריון והקרפדה.
המשך קריאה >>