במאמר הכותבת עומדת על הקשר בין שיר היין של שמואל הנגיד "יָהֲלוֹם בְּסַפִּיר" ובין הדימוי הזוהר והצח כיהלום של כתיבתו.
המשך קריאה >>
מאמרים
יהלום בספיר: מאבני החן שבדיוואן הנגיד
מאת: שולמית אליצור
העברית סד, א–ב (תשע"ז), עמ' 26–35
דתי, חילוני וחוזר בתשובה
מאת: גבריאל בירנבאום
לשוננו לעם מח, ד (תשנ"ז), עמ' 170–173
בעקבות בקשה שהגיעה לאקדמיה לקבוע מחדש את גדרי המשמעות של המושגים שבכותרת ולהחליף את מקצתם מסביר כותב המאמר כי משמעותה של מילה אינה אלא זו שמקנים לה דוברי השפה, ואין מקום שהאקדמיה תתערב בכך.
המשך קריאה >>
טובים השניים מן האחד: לחשיבותם של צירופי מלים במילון העברי
מאת: ראובן מירקין
לשוננו לעם מב, א (תשנ"א), עמ' 18–23
רסיסים אמתיים ומדומים וחיקויים אמתיים ומדומים של דקדוק עברית המקרא בעברית החדשה
מאת: משה בר־אשר
לשוננו עח, ד (תשע"ו), עמ' 421–439
בעברית הנכתבת ובעברית המדוברת נותרו בצידי הדרך כמה מקווי לשון המקרא שנפלטו מלשון חכמים ומהעברית החדשה. יש מהם שהם שרידים אמתיים שנשארו בעינם, ויש מהם שהם אך רסיסים מדומים.
המשך קריאה >>
"טוב מכסף קניין דעת": על תרגילי כתיבה חינוכיים ושקולים מימי הביניים
מאת: שולמית אליצור
העברית סג, ג–ד (תשע"ה–תשע"ו), עמ' 146–150
מה המשותף לשלושה משפטים שהתגלו בכתבי יד מן הגניזה הקהירית?
המשך קריאה >>
שלוש בי"תין מפוקפקות: באם, בכדי, נקט ב־
מאת: אורי מור
לשוננו עח, ג (תשע"ו), עמ' 305–333
מתולדותיהם של שלושה שימושי לשון אפשר ללמוד על צמיחת הבדלי סגנון בעברית החדשה, על מקומם של גופים ממלכתיים ואנשי לשון בהכוונת העברית ועל מעמדם של קווי לשון לא קלסיים בשיח הנורמטיבי.
המשך קריאה >>
שינוי המין בהשפעת הארמית הבבלית
מאת: יוחנן ברויאר
לשוננו לעם מב, ב (תשנ"א), עמ' 43–52
עובדה, סברה, קושיה, בעיה – מילים אלו ואחרות כמותן התגלגלו אל העברית מן הארמית וכולן תולדה של אותה תופעה לשונית. ביסודן הן מילים בלשון זכר בעלות סיומת היידוע הארמית ־ָא, אך כשמילים אלו חדרו לעברית, נתפסה הסיומת a כסיומת נקבה.
המשך קריאה >>
דרכה של האקדמיה ללשון העברית בחידושי מילים
מאת: שושנה בהט
לשוננו לעם לח, ט–י (תשמ"ז)
במאמר נסקרים העקרונות שהדריכו את מחדשי המילים באקדמיה – מהי דרך המלך ומהן הדרכים הסוטות ממנה, ומסופר על חידושים דוגמת סיקור, סוכרת ומקָרר, על חסרונן של מילים כמו יֶדע והקשר, על מילים במשקל פָּעיל ושפעל, על הלחמים ותחיליות ועוד.
המשך קריאה >>
ברחובות ירושלים
מאת: גד בן־עמי צרפתי
לשוננו לעם מה, ג (תשנ"ד), עמ' 127–138
מי היה בנימין מטודלה וכיצד הגיע סמל של עיר בספרד לפינת הרחוב הקרוי על שמו? כיצד הגיעו אוסישקין וארלוזורוב לשכונה של משוררי ספרד? והאם ידיעה בדקדוק עשויה לסייע לכותבי שלטי הרחובות?
על משמעויות טקסטואליות ולקסיקליות של תופעות לשוניות
מאת: מנחם קיסטר
לשוננו עח, א–ב (תשע"ו), עמ' 7–20
העברית ברשות הרבים
מאת: אהרן מגד
לשוננו לעם מה, ג (תשנ"ד), עמ' 121–126
מגד מדמה את העברית ליפהפייה שהתעוררה מתרדמתה, ומשווה את שלבי התחייה הראשונים, אז התהדרה העברית בתיאורים בלשון גבוהה ונקייה, לסגנון הרווח היום. עוד הוא מתאר את פועלה של האקדמיה בתחום חידוש המילים.
המשך קריאה >>
האם יש צורך במילה "מְהַוֶּה"?
מאת: אמציה פורת
לשוננו לעם כג, ז–ח (תשל"ב), עמ' 197–202
המחבר עומד על משמעו המדויק של הפועל מהווה, מדגים שימושים לא מדויקים בו ומציע ניסוחים חלופיים.
המשך קריאה >>
ספרד, צרפת ואשכנז – מי הן?
מאת: שושנה בהט
לשוננו לעם מג, ד (תשנ"ב), עמ' 143–146
איך נקשרו השמות המקראיים צרפת, ספרד ואשכנז לארצות אירופה ולאילו מקומות הם כוונו מלכתחילה? מאמר קצר מאת שושנה בהט עליה השלום המזמן לנו טיול בין דפי התנ"ך, דפי ההיסטוריה ומפת העולם.
המשך קריאה >>
חיי מילים: סוללה, מלאך
מאת: גד בן־עמי צרפתי
כלשון עמי, גד בן־עמי צרפתי (תשנ"ז), עמ' 177–187
איך התרחב משמע המילה 'סוללה' מ'תל עפר סביב עיר נצורה' למשמעיה כיום, ואיך קיבל המלאך כנפיים? במאמר מסופר על גלגולי המשמעות של שתי המילים המקראיות ועל יחסי הגומלין בין העברית לשפות אירופה.
המשך קריאה >>
קוטביות סמנטית והתנטרלות
מאת: רבקה בליבוים
לשוננו עב (תש"ע), עמ' 503–523
מדוע נמדוד עצמים לפי גודלם ולא לפי קוטנם? מדוע נציין את רוחבו של המעבר ולא את צרותו? ומדוע מדברים עד דרגת הקושי ולא על דרגת הקלות?
המשך קריאה >>
שלושה ביטויי עבר־רחוק בעברית המדוברת
לשוננו לעם לח, א–ב (תשמ"ז), עמ' 300–303
מניין לנו הביטוי "שנת תרפפו"? המילה תרפפו שאולה מן הספרדית היהודית, ופירושה 'סבא של סבא'. עוד במאמר על מקור הביטוי ועל ביטויים נוספים המציינים עבר רחוק.
קביעות תקן בלשון – חדשים גם ישנים
מאת: חיים א' כהן
מאתיים וחמישים שנות עברית חדשה (תשס"ט), עמ' 33–54
המאמר דן במילים 'שאתה', 'זו' ו'מקח', מתאר את תולדותיהן, את המאבקים שהיו בעניינן ואת מקומן בתקנת הלשון.
המשך קריאה >>
על העברית בלשון השידור
מאת: רות אלמגור־רמון
העברית סב, ג-ד (תשע"ד), עמ' 139–145
במאמר מסופר על האתגרים שהמציאות החדשה מציבה ליועצי הלשון, על העקרונות שעליהם נוהגים להקפיד במיוחד ואיך חידושי הלשון והדקדוק משתלבים בלשון השידור.
המשך קריאה >>
שמותיה של ירושלים במקרא
מאת: יואל אליצור
על פי הספר מקום בפרשה, תשע"ד, עמ' 261–272
לעיר ירושלים כינויים פיוטיים רבים במקרא: כלילת יופי, משוש כל הארץ, עיר האלוהים, עיר הקודש, קריה נאמנה ועוד. אולם שמותיה האמיתיים של העיר אינם רבים.
המשך קריאה >>
לשון עתיקה במציאות חדשה
מאת: זאב בן־חיים
במלחמתה של לשון, תשנ"ב, עמ' 36–85; לשוננו לעם ד, ג-ה, ח-ט (תשי"ג)
במאמר רחב יריעה בן־חיים מציג את השקפתו על העברית בת ימינו ועל זיקתה לרובדי העברית שקדמו לה, ודן בסוגיית הכוונת הלשון. הוא מציע לקורא להכיר בחיוניותה של העברית החדשה ועם זאת הוא קורא לטיפוחה כשפת תרבות ולשמירת הרציפות ההיסטורית עם העברית המוּרשת.
המשך קריאה >>
רוב רובו
מאת: גד בן־עמי צרפתי
לשוננו לעם מד, ג (תשנ"ג), עמ' 110–114
הביטוי 'רוב רובו' מציין רוב גדול, אך מצד ההיגיון הוא מציין דווקא מספר קטן מן הרוב: רובו של הרוב ולא כולו. השימוש הרווח בצירוף מושפע מדרך ההדגשה הרגילה בעברית – הכפלה לשם הבעת הפלגה.
המשך קריאה >>
דיבור עברי בתקופת ההשכלה
מאת: שלמה הרמתי
לשוננו לעם לט, ה–ו (תשמ"ח), עמ' 97–160
עד כמה שימשה העברית לשון דיבור בארצות אירופה בתקופה שקדמה לתחיית הלשון בארץ ישראל? במאמר נסקר השימוש בעברית והדיונים בנושא זה בקרב חוגי ההשכלה בארצות אשכנז, באיטליה וברוסיה.
המשך קריאה >>
שלוש קערות מנדאיות מאוסף יוסף מתתיהו
מאת: אוהד אבודרהם
לשוננו עז, א (תשע"ה), עמ' 59–98
במאמר מתוארות שלוש קערות השבעה קדומות, והעיון בהן מלמד על חשיבותם של המקורות האפיגרפיים להכרת הלשון המנדאית הכתובה (ניב של הארמית).
המשך קריאה >>
מילונים עבריים משנות התשעים של המאה העשרים
עורכי המילונים עומדים על ייחודו של כל מילון: מרדכי מישור שערך עם שושנה בהט את מילון ההווה (תשנ"ה) מספר על מילון שימושי ללשון ימינו המשקף את התקן הרשמי ומציג את הפועל בצורת הבינוני. עוזי ומינה פריידקין מפרטים את העקרונות שבתשתית מילון רב־מילים בעריכת יעקב שויקה (1997) והשתמעויותיהם לאוצר הערכים ולהצגת המשמעויות שלהם.
המשך קריאה >>
כיצד סדר נושא ונשוא
מאת: אבא בנדויד
לשוננו לעם ט, ג–ו (תשי"ח), עמ' 67–75 (ג), 97–107 (ד), 149–165 (ה–ו)
במאמר נדונה שאלת סדר הנושא והנשוא במבני משפט למיניהם על פי הרוֹוח במקורותינו ונבחנת השאלה מה טיבה של הקדמת הנשוא לנושא בהקשרים שונים.
המשך קריאה >>
הנגה"שים, מנורת החנוכה והמילון העברי
מאת: אסתר גולדנברג
לשוננו לעם מד, א (תשנ"ג), עמ' 3–11
מי חידש את השם סביבון ואילו עוד שמות ניתנו לו? והאם ניצחה החנוכייה את מנורת החנוכה?
המשך קריאה >>
שתי גישות לחידושי לשון
מאת: שושנה בהט
עם וספר, בטאון ברית עברית עולמית, סדרה מחודשת, חוברת א (תשמ"א, 1981)
במאמר מתוארות דרכי חידוש של מילים המשנות את פני העברית: יצירה של שורשים חדשים על ידי תוספת תחיליות, התפשטות משקל פָּעִיל ובניין שִׁפְעֵל, וחדירתן של מילים לועזיות.
המשך קריאה >>
מקומה של הארמית בעברית החדשה
מאת: משה בר־אשר
פרקי עיון בעברית החדשה ובעשייה בה, תשע"ב, עמ' 3–55
המאמר מתחקה על מקומה ותפקידה של הארמית בעברית החדשה – הן מצד אוצר המילים הן מצד הדקדוק.
המשך קריאה >>
פרי הדר
מאת: אבא בנדויד
לשוננו לעם כח, ז–ח (תשל"ז), עמ' 215–217
על פי מסורת ישראל המושג המקראי "פרי עץ הדר" מציין אתרוג. בעברית החדשה "פרי הדר" הוא שם כללי יותר הכולל מינים נוספים כמו הלימון והתפוז.
המשך קריאה >>
יוסה (יוסף) בירבי ניסן מִשָּׁוֵה קִרְיָתַיִם: קדושתא לסדר "הנני ממטיר"
מאת: בנימין לפלר
לשוננו עו, ד (תשע"ד), עמ' 405–446
זמן קצר לאחר שנמסר מאמר זה למערכת לשוננו נפטר החכם רבי בנימין לפלר, שחוקרי הפיוט ולשונו הגדירוהו כאחד מבני העלייה שבתחום.
המשך קריאה >>
הריבוי "עולמים" / "עולמות"
מאת: שמא יהודה פרידמן
מחקרי לשון ומינוח בספרות התלמודית, תשע"ד
בלשון חז"ל יש שתי צורות רבים למילה 'עולם': עולמים ועולמות. המאמר מתחקה על החוקיות בשימוש שתי הצורות ובוחן אם מדובר בבידול משמעות או בהתניה תחבירית.
המשך קריאה >>
שמונים שנות עשייה בעברית
מאת: זאב בן־חיים
במלחמתה של לשון, תשנ"ב, עמ' 123–129
במאמר מסורטטת פעולתו של ועד הלשון בתחום התחדשות הדיבור העברי והרחבת אוצר המילים, מתוארת ההתנגדות שעוררה פעילותו ומוצגות הצלחותיו. עוד נסקרת פעולתה של האקדמיה בעשרים שנותיה הראשונות.
המשך קריאה >>
"שגיאות" בעברית בשירי ביאליק
מאת: אסתר גולדנברג
אקדם 25, טבת תשס"ד
ביאליק הלך בדרכם של המשוררים העבריים בספרד שמצאו להם רווח ועזרה ביצירות הלשון שבפיוט הקדום. העיון בהערותיו לשיריהם ובקיאות ב"לשון הדורות" שנדרשה לו בכתיבתו יעמיקו את בינתנו את התבוננותנו בעברית של ביאליק.
המשך קריאה >>
עצמאותו של רש"י בתחום המילון
מאת: חנוך גמליאל
לשוננו עג, ג–ד (תשע"א), עמ' 437–448
רש"י נולד בסביבות שנת דת"ת (1040) בעיר טרואה (טרוייש) שבצרפת, ובה פעל רוב ימיו עד למותו בכ"ט בתמוז דתתס"ה (1105). המאמר מבוסס על הרצאה בערב עיון פתוח שייחדה האקדמיה לדמותו של רש"י.
המשך קריאה >>
פרא וחמור – ומה שביניהם
מאת: זהר עמר
לשוננו עו, ג (תשע"ד), עמ' 265–283
בימינו פֶּרֶא ועָרוֹד מוכרים כשמות של שני בעלי חיים שונים הנזכרים במקרא. המאמר דן בזיהוים, ביחס האדם אליהם ובשימושם, ובאפשרות של הכלאתם עם חיות משק כמו חמור וסוס.
המשך קריאה >>
טיל מונחה
מאת: דוד פלס
לשוננו לעם ט, ח (תשי"ח), עמ' 233–238
במאמר מתואר כיצד חודש המונח טיל מונחה.
המשך קריאה >>
שירי נעמי שמר – קווי היכר סגנוניים
מאת: תמר סוברן
לשוננו לעם נו, ג (תשס"ז), עמ' 131–148
אין עוד בארץ יוצר עממי כנעמי שמר שיצירתה הפכה לחלק מההוויה הישראלית של צעירים ובוגרים. ילדים פוגשים דרכם חוויות חיות ועושר של לשון, ובעזרתם מתחזקת ומתעשרת זיקתם לנוף הארץ וללשון העברית המתארת אותו.
המשך קריאה >>
אנגלית באוניברסיטאות על שום מה?
מאת: אהרן דותן
העברית סא, ד (תשע"ג), עמ' 147–157
כיום שומה על העברית להתמודד לא רק עם רסיסי הלעז האנגלי החודרים אליה ומכרסמים בה, אלא עליה לעמוד במתקפה אנגלית חזיתית, גלויה ונמרצת, המאיימת לדחוק את רגליה של העברית כליל.
המשך קריאה >>
על שיבולים ופאה בראש ובשדה
מאת: ישראל רוזנסון
לשוננו לעם נג, ב (תשס"ב), עמ' 75–80
על הרקע הלשוני ספרותי של כמה ביטויים בלשון חכמים הקשורים במתנות עניים – פאה ולקט – ובשיער
המשך קריאה >>
שֵׁמוֹת הֲמוֹנִיִּים לִצְמָחִים
מאת: אהרן אהרנסון
זכרונות ועד הלשון, מחברת ה (תרפ"א)
בט"ו באייר תרע"ט, 15 במאי 1919, נעלם מעל תעלת למנש האווירון הצבאי שטס בו אהרן אהרנסון, חוקר טבע, אגרונום ובוטנאי ארץ ישראלי, מגלה "אם החיטה". אהרנסון פעל נמרצות למתן שמות עבריים לצמחי ארץ ישראל.
המשך קריאה >>
טוּזיג או לא טוּזיג – זו השאלה
מאת: מרדכי מישור
לשוננו לעם מו, ב (תשנ"ה), עמ' 71–74
המילה טוזיג – פיקניק בלעז – היא דוגמה מובהקת למונח לא מוצלח. המזכירות המדעית אינה ממליצה לפונים אליה להשתמש בה, ואין צורך לומר שלא האקדמיה המציאה אותה.
המשך קריאה >>
עם ולשון – חינוך ותרבות
מאת: חיים א' כהן
אקדם 50, תשע"ד
"כדי לכתוב ולדבר עברית אין הישראלי, דובר עברית ילידית, צריך ללמוד דקדוק." לשם מה בכל זאת צריך ללמוד וללמד דקדוק במערכת החינוך כיום? – דברים בערב עיון של האקדמיה בנושא הוראת הספרות והלשון בבתי הספר, יום הלשון העברית, כ"א בטבת תשע"ד.
המשך קריאה >>
"וְסִימָנָךְ" – סימנים בלשון העברית
לשוננו לעם מב, ד (תשנ"א), עמ' 142–145
מילים המבוססות על נוטריקון כדי להקל על הזיכרון אינן תופעה חדשה. דצ"ך עד"ש באח"ב הוא הסימן שנתן רבי יהודה במכות מצרים (דם, צפרדע, כינים, ערוב…) כמפורש בהגדה של פסח.
המשך קריאה >>
על דרכן של מילים מקראיות קשות אל לשון ימינו
מאת: תמר קציר (כץ)
לשוננו עו, א–ב (תשע"ד), עמ' 59–77
מילים מקראיות רבות משמשות בעברית בת ימינו ובהן קבוצה מעניינת ומיוחדת: מילים שבלשוננו היום הן פשוטות ורגילות, אך במקרא הן מילים קשות ונדירות שמשמען עלום או שנוי במחלוקת.
המשך קריאה >>
תלמיד חכם – תלמיד או חכם?
מאת: אליקים וייסברג
לשוננו לעם מב, ה (תשנ"א), עמ' 191–193
בצירוף תלמיד חכם האם "חכם" שם תואר הוא (תלמיד שהוא חכם) או סומך: תלמיד של חכם? ואם אדם גדול וחכם הוא, מה מקומו של "תלמיד" המביע פחיתות כבוד?
המשך קריאה >>
איש יהודי היה בשושן הבירה
מאת: משה בר־אשר
לשוננו לעם נ, ב (תשנ"ט), עמ' 76–79
המילה יהודי שינתה את הוראתה אחרי גלות עשרת השבטים, והיא מציינת מאז שם כולל לכל אחד מבני ישראל. לכך יש להוסיף שינויים שחלו בהוראת המילה רק בראשית ימי הבית השני.
המשך קריאה >>
תרגומי הספרות הערבית לעברית: מאוריינטליזם להתקבלות
מאת: מחמוד כיאל
העברית סא, ד (תשע"ג), עמ' 175–192
שלושה מתרגמים בולטים שאימצו מגמות תרגום ייחודיות, מתוך מניעים אידאולוגיים מנוגדים, הובילו את פעילות התרגום מערבית לעברית לכיוונים שונים: מנחם קפליוק, שמעון בלס ואנטון שמאס.
המשך קריאה >>
השפעת הצרפתית על לשון ימינו
מאת: משה קטן
לשוננו לעם מב, א (תשנ"א), עמ' 24–25
העברית והצרפתית שייכות למערכות בלשניות רחוקות זו מזו. עם זאת אפשר לגלות ביניהן קרבה בשל הנסיבות ההיסטוריות והגלגולים שעברו על שתי השפות.
המשך קריאה >>
הדמומית והכלנית
מאת: ראובן סיוון
לשוננו לעם יב, ו (תשכ"א), עמ' 149
מי חידש את השם 'כלנית' ל־Anemone? ואיך קרא לצמח זה בן־יהודה? ומהי 'דמומית'?
המשך קריאה >>
שקדייה
מאת: טלי בן־יהודה
אקדם 28, תשס"ה
מי חידש את המילה שקדייה, וכיצד התקבלה ונפוצה בעברית החדשה? על מה ועל מי הסתמך מחדש המילה בחידושו?
המשך קריאה >>
זָקֵן כמילת טאבו בעברית הישראלית
מאת: הדסה קנטור
פרקים בעברית לתקופותיה: אסופת זיכרון לשושנה בהט, תשנ"ז, עמ' 321–327
למילה זָקֵן אין במקרא משמעות נלווית שלילית כלשהי. אך בימינו היא כמעט הפכה למילת טאבו, והומרה בתחליפים קשיש, מבוגר, בוגר, בכיר, ותיק. גם בחלופות אלו חלו תזוזות סמנטיות במרוצת השנים.
המשך קריאה >>
גפרור: גלגולו של חידוש מחידושי מנדלי מוכר ספרים
מאת: ראובן מירקין
לשוננו לעם לג, ד–ה (תשמ"ב), עמ' 135–138
את המילה גפרור חידש מנדלי מוכר ספרים, ואולם היא אינה מובאת במילון בן־יהודה. מן הסתם ידע בן־יהודה על החידוש ולא הביאה במילונו משום שהעדיף את חידושו שלו מַדְלֵק.
המשך קריאה >>
מלחמת השפות ומלחמת השפה
מאת: משה בר־אשר
מכתב לשר החינוך, טבת תשע"ד
בדור האחרון קמו על העברית גם המוסדות להשכלה גבוהה, והרושם הוא שיש כיום תחרות בין המוסדות מי יציע יותר לימודים בשפה האנגלית שהיא "שפת עולם התרבות והחיים".
המשך קריאה >>
דקדוק העברית המתחדשת ומקורות יניקתו
מאת: חיים א' כהן
לשוננו לעם מט, ג (תשנ"ח), עמ' 117–131
המחבר סוקר את צמיחת הדקדוק העברי הנורמטיבי על רקע רובדי הלשון ומעמדה של לשון המקרא. בחלקו השני של המאמר הוא בוחן את פעולת הפסיקה של האקדמיה בעשור האחרון של המאה העשרים, ועומד על המגמה לסמוך על כל המצוי ברובדי הלשון ולאו דווקא במקרא.
המשך קריאה >>
מעוז צור ישועתי למשורר ושמו מרדכי
מאת: אפרים חזן
חנוכה תשע"ד
'מעוז צור ישועתי' הוא פיוט לחנוכה הנאמר לאחר הדלקת הנרות במנהגי אשכנז ובזמננו "אומץ" גם בקהילות ספרדיות ומזרחיות. הוא עוסק בתקופות היסטוריות שונות בחיי עם ישראל ומתאר את הגאולה שהייתה בכל אחת מהן.
המשך קריאה >>
"מה רציתי להגיד?" פועלי תפיסה ואמירה בעברית הדבורה – משימוש מילולי לשימוש פרגמטי
מחקרים בעברית החדשה ובמקורותיה, תשע"ד, עמ' 125–137
ניגונה של לשון: משולחנו של חבר האקדמיה
מאת: חיים סבתו
אקדם 49, תשע"ד
"בסיפוריי כרַתי לי ברית אהבה עם הלשון העברית. ולא הלשון העברית של ימינו בלבד, שכמותה שומעים אנו ברחוב, אלא הלשון העברית על כל רבדיה."
המשך קריאה >>
גמל נמרי – עלייתו ונפילתו בעברית
מאת: מיה קסטרו
לשוננו עה, ד (תשע"ג), עמ' 463–478
לקורא מזומנת הצצה על התגבשות המינוח העברי בתחום שמות בעלי החיים מתחילת הדיבור העברי ועד לאחר קום המדינה – דרך בעל חיים מיוחד שגם שמותיו מיוחדים: ה־giraffe.
המשך קריאה >>
על התואר מָרַן
מאת: חנן אריאל
בעקבות פטירתו של הרב עובדיה יוסף, מרחשוון תשע"ד
מקורו של התואר מָרַן במילה הארמית מָרֵא. מילה זו מופיעה כבר במצבות מלכים בארמית העתיקה שנתגלו בסוריה – היא ממלכת ארם – ומשמעה 'אדון'. מָרִי הוא 'אדוני' ומָרַן – 'אדוננו'.
המשך קריאה >>
על הצורות מועצה, מפלגה ומחלקה, מתוך: "על הוועדה לדקדוק של ועד הלשון"
מאת: מאיר מדן
לשוננו לעם ג, ז (תשי"ב), עמ' 13–16
במאמר מובאות דוגמאות מדיון בוועדת הדקדוק של ועד הלשון בצורותיהם ונטייתם של שמות שאין להם הכרע ברור מתוך המקורות הקדומים.
המשך קריאה >>
ערים וחלקיהן: "פרקי לשון לנוער"
מאת: מאיר מדן
לשוננו לעם ה (תשי"ד), עמ' 14–18
במאמר מסופר על המילים עיר, עיירה, בירה, על מונחים המתארים חלקים בעיר – שכונה, רובע, אזור, פרוור, וכן רחוב, סמטה ומבוי, כיכר, רחבה ומגרש.
המשך קריאה >>
"אתה אומר ועושה" – קדושתא לסדר הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת ליניי: מן העבודה במילון ההיסטורי
לשוננו, כרך עב, חוברת א–ב (תש"ע), עמ' 179–199
מְבַשֵּׂר הַחֹרֶף (ה"סתונית")
מאת: אפרים הראובני
"מחקרים בשמות צמחי א"י", לשוננו א, ג (תרפ"ט – 1928), עמ' 243–245
בלשונות אירופה מבשר הצמח שאנו מכנים "סתוונית" את בוא הסתיו ומכאן שמו. אולם בישראל הפרח פורח בחורף ולכן מציע הראובני לכנותו 'מבשר החורף'.
המשך קריאה >>
מאפייני לקסיקון אחדים של הטקסט המשפטי
מאת: אורלי אלבק
העברית סא, א–ג (תשע"ג), עמ' 63–72
כמה ממאפייני הלקסיקון של הטקסט המשפטי עשויים להכביד על הקורא ולהוסיף לאי־בהירות של הטקסט.
המשך קריאה >>
העברית כלשון שמית חיה
מאת: גדעון גולדנברג
הלשון העברית בהתפתחותה ובהתחדשותה, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים תשנ"ו, עמ' 190-148
לפשר החותם שנמצא ליד הכותל המערבי
מאת: שלמה נאה
אקדם 48, תשע"ג
בחפירות שלמרגלות קשת רובינסון נתגלה חפץ קטן עשוי טין, דמוי חותם, בקוטר של כשני סנטימטרים, שעליו טבועות שש אותיות בשתי שורות, שלוש אותיות בכל שורה.
המשך קריאה >>
שבת שלום ומבורך
מאת: ניסן ברגגרין
עיונים בלשון העברית, תשנ"ה, עמ' 170-168
הברכה מעלה שתי תמיהות? מה פשר צירוף שני הלוואים השונים – האחד שם עצם (שלום) והאחר שם תואר (מבורך), ומדוע 'מבורך' בזכר ולא בנקבה בהתאמה למין המילה שבת?
המשך קריאה >>
אריג הקנבס וקיטור הקנבוס
מאת: יעקב עציון
על מדוכת שמו של הצמח המכונה 'קנביס' – העולה לכותרות חדשים לבקרים – ישבו אנשי ועד הלשון בראשית המאה העשרים. ברשימה מובא קיצור קורותיו של השם בלשוננו.
המשך קריאה >>
לחשים בקדם־כנענית בכתבי הפירמידות: סקירה ראשונה של תולדות העברית באלף השלישי לפסה"נ
לשוננו ע (תשס"ח), עמ' 5–27
בין כתבי הפירמידות יש שני קבצים של לחשים שמטרתם למנוע נחשים מלגשת אל המומיה של המלך. הלחשים בשני הקבצים שונים זה מזה, חוץ מלחש מצרי אחד המופיע פעם בכל קובץ. האם לחש זה הוא המפתח להבנת הרקע להופעת לחשים שֵמיים בכתבי הפירמידות?
המשך קריאה >>
האריה חזר הביתה
מאת: גד בן־עמי צרפתי
כלשון עמי: אסופות ומבואות בלשון א, תשנ"ז, עמ' 236–241
בכיכר בר־כוכבא שבמרכז ירושלים מתנוססת חיית כלאיים על ראש הבניין שבצד המזרחי של הכיכר: אריה בעל כנפיים. מקורה של המפלצת הזאת ממקור ישראל!
המשך קריאה >>
בר כוכבא ובר יוחאי
מאת: חנן אריאל
מפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית
מה היה שמו של מנהיג המרד ביהודה במאה השנייה לסה"נ – בר כוכבא, בר כוזבא, בר כוסבה? ומה אפשר ללמוד מן השמות בדגם 'בן פלוני' או 'בר פלוני' המופיעים בתעודות בנות התקופה?
המשך קריאה >>
על יומן המלחמה של דוד בן־גוריון
מאת: אבשלום קור
לשוננו לעם לד, ט–י (תשמ"ג), עמ' 231–234
מאבקו של בן־גוריון למען העברית עולה מיומן המלחמה שהופיע בהוצאה לאור של משרד הביטחון. בעזרת המפתח המפורט אפשר להגיע לעיסוקיו בחידושי לשון, במינוח הצבאי, בשמות מקומות, בוועד הלשון.
המשך קריאה >>
ברייה ועמלץ שמהּ
לשוננו לעם מג, ב (תשנ"ב), עמ' 47–52
לא רבים היודעים כי העמלץ, בן למשפחת כרישים, קיבל את שמו מהצעת תיקון לנוסח של כתוב מקראי קשה.
המשך קריאה >>
לשון ההגדה של פסח
מאת: שמעון שרביט
לשוננו לעם מ–מא (תש"ן), עמ' 29–35
גרעינה של ההגדה נמצא בפרק י של מסכת פסחים במשנה ובמדרשי ההלכה של התנאים. ההגדה כתובה בעיקרה בלשון חכמים, הן מצד דקדוקה הן מצד אוצר המילים שלה.
המשך קריאה >>
"העשירוה נא במילים – אבל בסגנונה אל תשלחו יד": מאה שנה לפטירתו של יחיאל מיכל פינס
אקדם 47, תשע"ג
הרב יחיאל מיכל פינס נקט גישה חדשנית בעניין הרחבת אוצר המילים ושמרנות בסגנון. מחידושיו: כָּתֹם, מַדְחֹם, מָחוֹג, מֵימָן, סָגֹל, פַּחְמָן, שָׁעוֹן, תְּנוּחָה, תְּקוּצָה, תְּתַרְגֵּרָה.
המשך קריאה >>
מקומה של הכוונת לשון בימינו
מאת: גבריאל בירנבאום
ספר רפאל ניר: מחקרים בתקשורת, בבלשנות ובהוראת הלשון, תש"ס, עמ' 334–349
המחבר עוסק ביחס שבין הבלשנות כמדע טהור ובין הנורמטיביזם, ומציע את המושג 'נורמטיביזם מפוכח'.
המשך קריאה >>
כיצד מצטטים מן התנ"ך?
מאת: יוסף עופר
לשוננו לעם מב, ב (תשנ"א), עמ' 57–61
הנזקק לצטט פסוק מן התנ"ך כיצד יצטט? הפסוק נתון לנו במקרא בכתיב מיוחד, ומלווה בניקוד, בטעמים, במתגים ובמקפים. במה מכל זה יש להתחשב?
המשך קריאה >>
דרכו של דוד ילין בחידושי המילים
מאת: עפרה מייטליס
העברית ס, ג–ד (תשע"ב), עמ' 127–147
שתי נטיות מנוגדות אפיינו את ילין: השמרנות והדבקות במקורות לעומת ההכרה בהתפתחות הטבעית של השפה. הירתמותו למפעל תחיית הלשון הכשירה את דעת הקהל לקליטת רעיונותיו הנועזים של בן־יהודה, אך גם הובילה את להחלטות מתונות של ועד הלשון.
המשך קריאה >>
עברית והשפות הקלסיות – יוונית ולטינית
מאת: דניאל שפרבר
לשוננו לעם מ–מא, קובץ לשנת הלשון (תש"ן), עמ' 302–305
אפשר להעריך שלספרות חז"ל נכנסו כאלפיים מילים יווניות (ולטיניות) בתחומים שונים ומגוונים, כגון מנהל ושלטון, רפואה, ריהוט ולבוש.
המשך קריאה >>
מי המציא את הפועל צִלֵּם?
מאת: ראובן סיוון
לשוננו לעם יג, א (תשכ"ב), עמ' 19–22
דוד ילין סיפר כיצד חידש את הפועל צִלֵּם. עד כה לא נמצאה עדות אחרת לסיפור הזה. בספר הכח מאת יחיאל מיכל פינס (חותנו של ילין) באות המילים צַלָּם וצַלֵּם ברשימת מילים מחודשות המשמשות בספר.
המשך קריאה >>
מינוח מקצועי – מהותו ותרגומו
מאת: משה אזר
לשוננו לעם מח, ד (תשנ"ז), עמ' 139–146
על ייחודו של המינוח המקצועי לעומת כלל המילים בשפה
המשך קריאה >>
הנשר וכלב הים: השפעתו של ישראל אהרני על המינוח העברי לבעלי חיים
מאת: דוד טלשיר
אקדם 46, תשע"ב
חלק לא־מבוטל בזואונימיה העברית יש לזקוף לזכותו של חוקר טבע אחד שפעל בראשית המאה העשרים והטביע עליה חותם עז – ישראל אהרני.
המשך קריאה >>
הא־הידיעה בשמות מקומות
מאת: יוסף מנחם מרגלית
לשוננו לעם יא, י (תש"ך), עמ' 250–253
האם יש לומר 'שומרון' או 'השומרון'? הכותב מציג את התמונה העולה מן המקרא ומגיע למסקנה שאפשר לומר גם 'שומרון' וגם 'השומרון'.
המשך קריאה >>
על המונח דַּכְּאָן (repressor): מן המילון למונחי המיקרוביולוגיה
דיון במליאת האקדמיה: זיכרונות האקדמיה ללשון העברית לח–לט–מ לשנים התשנ"א–התשנ"ג, עמ' 265–270
ניבים ופתגמים: חוות־דעת
מאת: דב ירדן
לשוננו לעם ה, א (תשי"ד), עמ' 24–27
מן הראוי לברר אם אין בצירוף חוות־דעת משום עירוב תחומין של המלים דעת ודעה, ולשאול מפני מה הועדפה הצורה חוות־דעת בדיבורנו מן הצורה חוות־דעה שהיא, לכאורה, מדויקת יותר.
המשך קריאה >>
על התעתיק מעברית לכתב לטיני
העברית ס, א–ב (תשע"ב), עמ' 62–69
לקט מובאות מן הדיונים בכללי התעתיק מעברית לכתב הלטיני שהתקיימו במליאת האקדמיה ללשון העברית וממקורות נוספים
המשך קריאה >>
מילוניאדה: למילים המסתיימות ב־יאדה
מאת: דן אלמגור
לשוננו לעם מו, ב (תשנ"ה), עמ' 47–58
דן אלמגור מביא בסקירתו רשימה ארוכה של מילים בסיומת ־יָאדָה שהומצאו לאורך השנים – רובן מילים לשעתן, ודן ביחס ביניהן ובין מילים המסתיימות בסיומת ־ִיָּה.
המשך קריאה >>
המילה עיצומים כחלופה לסנקציות
זיכרונות האקדמיה ללשון העברית כא–כד, תשל"ד–תשל"ז, עמ' 229–234, 274–283
במה שוללין ובמה אין שוללין – על שלילת הנשוא הבינוני הקודם לנושא
אקדם 39, תשס"ט
מכווני הלשון עוסקים רבות בשאלת השלילה של הנשוא השמני והנשוא-הבינוני ב'אין' או ב'לא'. הקושי העיקרי הוא בתקנת משפטים דומים שנשואם בינוני. כאן קשה יותר לכותבים לקבל את המומלץ: "אין הוא הולך", "הוא איננו הולך".
המשך קריאה >>
על ענייני ניסוח או ניסוח ענייני
מאת: שושנה בהט
לשוננו לעם לח, ט–י (תשמ"ז), עמ' 532–551
במאמר נסקרות דרכי ניסוח שאינן עולות בקנה אחד עם העברית הקלסית, ומוצעות דרכים חלופיות.
המשך קריאה >>
עשרת הדיברות
מאת: ניסן ברגגרין
עיונים בלשון העברית, תשנ"ה, עמ' 84–89
במאמר הכותב סוקר את ניסיונותיהם של המדקדקים והנקדנים להתאים את השם המוזר להם 'דיבְּרות' – המשמש בפיוטים ובתפילות – לאחד מן השמות האחרים משורש דב"ר שבתנ"ך.
המשך קריאה >>
על העשייה בלשון העברית בזמן החדש
מאת: משה בר־אשר
פרקי עיון בעברית החדשה ובעשייה בה (תשע"ב), עמ' 93–120
כבר בדור הראשון לדיבור העברי התחיל עיסוק גם בדקדוק העברית המתחיה. תחילה היה זה עיסוק נורמטיבי שבא לכוון את התפתחותה ואת הסתגלותה לעולם החדש ולחיים החדשים, לפי שלשון המקורות לא נתנה להם מענה שלם.
המשך קריאה >>
הלכה ומנהג בייעוץ האקדמיה לציבור
מאת: קרן דובנוב
אקדם 44, תשע"ב
במאמר מוסברים העקרונות המנחים את המזכירות המדעית של האקדמיה במתן תשובות לציבור והם מודגמים בשאלות על 'ניסוי ותהייה'; נֶאֱבַד ונִכְבָּה, 'שלוש ועשרה'.
המשך קריאה >>
רכבים ונשקים וכיוצא בהם
מאת: חיים א' כהן
אקדם 31, תשס"ו
תופעה רווחת היא בעברית ששם המשמש מלכתחילה כשם קיבוצי מתגלגל במהלך הזמן לציין יחידה אחת – הפרט האחד מן הכלל.
המשך קריאה >>
