מאמרים

האקדמיה ללשון העברית מפרסמת כאן מעת לעת מאמרים נבחרים לתועלתם ולהנאתם של הגולשים באתר.
המאמרים פרי עטם של אנשי לשון – ובהם חברי האקדמיה ועובדיה – לקוחים לרוב מתוך כתבי העת של האקדמיה: לשוננו, העברית (לשוננו לעם) ואֲקַדֵּם. מקצת המאמרים נכתבו במיוחד לאתר האקדמיה.

קריאה מהנה.

הריבוי "עולמים" / "עולמות"

מאת: שמא יהודה פרידמן

מחקרי לשון ומינוח בספרות התלמודית, תשע"ד

בלשון חז"ל אנו מוצאים שתי צורות רבים של המילה 'עולם': 'עולמים' ו'עולמות'. המאמר מתחקה על החוקיות בשימוש שתי הצורות ובוחן אם מדובר בבידול משמעות או בהתניה תחבירית. מאמר זה הוא פרק מספרו של פרופ' פרידמן מחקרי לשון ומינוח בספרות התלמודית, ששערו…
המשך קריאה >>

שמונים שנות עשייה בעברית

מאת: זאב בן־חיים

במלחמתה של לשון, תשנ"ב, עמ' 123–129

בראשית דרכה של תחיית הלשון לא היו ידועים ההבדלים שבין כותונת לחלוק, בין כובע לכומתה, בין רוטב למרק, בין מספר לספרה ועוד. במאמר זה (במקור הרצאה שנישאה בשנת תשל"א בתל־אביב) בן־חיים מסרטט את פעולתו של ועד הלשון בתחום התחדשות הדיבור העברי והרחבת אוצר המילים, מתאר את ההתנגדות שעוררה פעילותו ומציג את הצלחותיו. עוד הוא סוקר…
המשך קריאה >>

"שגיאות" בעברית בשירי ביאליק

מאת: אסתר גולדנברג

אקדם, גיליון 25, טבת תשס"ד, עמ' 8-6

"בעברית של ימי הביניים ובעברית הרבנית שלפני ספרות ההשכלה מצא אפוא המשורר (ביאליק) פתרונות נאים ומועילים לדוחק החרוז והמשקל בשיריו, ומבחינה זו הלך בדרכם של המשוררים העבריים בספרד שמצאו להם רווח ועזרה ביצירות הלשון שבפיוט הקדום. העיון בהערותיו לשיריהם ובקיאות ב"לשון הדורות" שנדרשה לו בכתיבתו…
המשך קריאה >>

איור ישן של רש"י

עצמאותו של רש"י בתחום המילון

מאת: חנוך גמליאל

לשוננו, כרך עג חוברת ג–ד (תשע"א), עמ' 437–448

רבי שלמה יצחקי, מגדולי חכמי ישראל בכל הדורות, נולד בסביבות שנת דת"ת (1040) בעיר טרואה (טרוייש) שבצרפת, ובה פעל רוב ימיו עד למותו בכ"ט בתמוז דתתס"ה (1105). המאמר של חנוך גמליאל – חוקר העברית של ימי הביניים ותפיסות הבלשנים והפרשנים בימי הביניים – מבוסס על הרצאתו בערב עיון פתוח שייחדה האקדמיה לדמותו של רש"י.
המשך קריאה >>

צילום של פרא

פרא וחמור – ומה שביניהם

מאת: זהר עמר

לשוננו, כרך עו, חוברת ג (תשע"ד), עמ' 265–283

בעברית בת ימינו השמות פֶּרֶא ועָרוֹד מוכרים כשמות של שני בעלי חיים שונים הנזכרים במקרא. המאמר עוסק בזיהוים, ביחס האדם אליהם ובשימושם, ומתמקד בתופעה אפשרית של הכלאתם עם חיות משק כמו חמור וסוס.

טיל מונחה

מאת: דוד פלס

לשוננו לעם, כרך ט חוברת ח (תשי"ח), עמ' 233–238

במאמר הכותב מספר על חידוש המונח טיל מונחה. הוא מוסר את מה שידוע לו על המילה 'טיל' ומסביר את ההבדל בין 'טיל' ובין 'טיל מונחה'. נעיר כי כיום המונח 'טיל' משמש בעיקר לציון טיל מונחה לעומת 'רקטה' שאינה מונחית.

צילום בול דואר ישראל לזכרה של נעמי שמר

שירי נעמי שמר – קווי היכר סגנוניים

מאת: תמר סוברן

לשוננו לעם, כרך נו, חוברת ג (תשס"ז), עמ' 131–148

"למעלה מארבעים שנה נשמע ונשמר קולה הייחודי של נעמי שמר. אין עוד בארץ יוצר עממי שיצירתו הפכה לחלק מההוויה הישראלית של צעירים ובוגרים. המנגינות משמרות את המילים, השירים נלמדים בבית הספר מן הימים הראשונים של כיתה א. ילדים פוגשים דרכם חוויות חיות ועושר של לשון,…
המשך קריאה >>

אנגלית באוניברסיטאות על שום מה?

מאת: אהרן דותן

העברית, כרך סא, חוברת ד (תשע"ג), עמ' 147–157

לקריאת המאמר "כיום שומה על העברית להתמודד לא רק עם רסיסי הלעז האנגלי החודרים אליה ומכרסמים בה… אלא עליה לעמוד במתקפה אנגלית חזיתית, גלויה ונמרצת, המאיימת לדחוק את רגליה של העברית כליל. זו איננה בעיה בלשנית או סוציו־לינגוויסטית, אלא עניין אקדמי או…
המשך קריאה >>

על שיבולים ופאה בראש ובשדה

מאת: ישראל רוזנסון

לשוננו לעם, כרך נג חוברת ב (תשס"ב), עמ' 75–80

"במאמר זה ננסה לחשוף רקע לשוני ספרותי לכמה ביטויים בלשון חכמים הקשורים (עם שהקשר ביניהם נראה במבט ראשון מוזר) במתנות עניים – פאה ולקט – ובשֵׂער. שני הביטויים שיעמדו במוקד חקירתנו הם שיבולת הזקן ופאה נכרית. ננסה לעמוד על זיקתם לפאה שבלשון מקרא, ובתוך כך נתייחס לביטוי קצוצי פאה, ונאמר דבר מה על זיקה…
המשך קריאה >>

צילום של אהרן אהרונסון

שֵׁמוֹת הֲמוֹנִיִּים לִצְמָחִים

מאת: אהרן אהרנסון

זכרונות ועד הלשון, מחברת ה (תרפ"א)

בט"ו באייר תרע"ט, 15 במאי 1919, נעלם מעל תעלת למנש האווירון הצבאי שטס בו אהרן אהרנסון, חוקר טבע, אגרונום ובוטנאי ארץ ישראלי, מגלה "אם החיטה". אהרנסון פעל נמרצות למתן שמות עבריים לצמחי ארץ ישראל. פועלו בתחום המינוח העברי מתואר בהרצאה שאמור היה לשאת לפני ועד הלשון ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה. לאחר מותו פרסם ועד הלשון את ההרצאה ב"זכרונות ועד הלשון".
המשך קריאה >>

טוּזיג או לא טוּזיג – זו השאלה

מאת: מרדכי מישור

לשוננו לעם, כרך מו חוברת ב (תשנ"ה), עמ' 71–74

המילה טוזיג – פיקניק בלעז – אינה משמשת שימוש רגיל ככל מילה מן השורה. היא דוגמה מובהקת למונח לא מוצלח, בעל "מקַדם קליטוּת" נמוך. אלא שהאקדמיה מעולם לא נדרשה להכריע בשאלת מעמדה; המזכירות המדעית אינה ממליצה לפונים אליה להשתמש בה, ואין צורך לומר שלא האקדמיה…
המשך קריאה >>

עם ולשון – חינוך ותרבות

מאת: חיים א' כהן

אקדם 50 (תשע"ד)

"עברית יודעים הכול. עברית מפטפטים הכול. הכול נעשֶׂה בעברית, ובעברית חיה, נושמת, חיונית, מחדשת ומתחדשת כל העת. כדי לכתוב ולדבר עברית אין הישראלי, דובר עברית ילידית, צריך ללמוד דקדוק." לשם מה בכל זאת צריך ללמוד וללמד דקדוק במערכת החינוך כיום? הדברים נאמרו בערב עיון של האקדמיה ללשון העברית בנושא הוראת הספרות והלשון בבתי הספר, ביום הלשון העברית, כ"א בטבת תשע"ד.
המשך קריאה >>

"וְסִימָנָךְ" – סימנים בלשון העברית

מאת: יגאל ינאי

לשוננו לעם, כרך מב, חוברת ד (תשנ"א), עמ' 142–145

מילים המבוססות על נוטריקון הבא כדי להקל על הזיכרון אינן תופעה חדשה. הסימנים הראשונים הידועים הם מתקופת התנאים. דצ"ך עד"ש באח"ב הוא הסימן שנתן רבי יהודה במכות מצרים (דם, צפרדע, כינים, ערוב…) כמפורש בהגדה של פסח.

על דרכן של מילים מקראיות קשות אל לשון ימינו

מאת: תמר קציר (כץ)

לשוננו, כרך עו, חוברת א–ב (תשע"ד), עמ' 59–77

מילים מקראיות רבות משמשות בעברית בת ימינו ובהן קבוצה מעניינת ומיוחדת: מילים שבלשוננו היום הן פשוטות ורגילות, אך במקרא הן מילים קשות ונדירות שמשמען עלום או שנוי במחלוקת. המאמר מדגים שלושה סוגי שימושים: שימוש המבוסס על הפרשנות הקלסית, שימוש המבוסס על פרשנות חדשה ושימוש המבוסס…
המשך קריאה >>

תלמיד חכם – תלמיד או חכם?

מאת: אליקים וייסברג

לשוננו לעם, כרך מב חוברת ה (תשנ"א), עמ' 191–193

משמעות הצירוף תלמיד חכם היא 'למדן, בקי בתורה'. עיון לשוני בצירוף מעורר שאלה קלה ותמיהה חמורה. הקלה היא בעיה דקדוקית: האם "חכם" שם תואר הוא (תלמיד שהוא חכם) או סומך: תלמיד של חכם? החמורה היא סתירה פנימית: אם אדם גדול וחכם הוא, מה מקומו של "תלמיד" המביע פחיתות כבוד?
המשך קריאה >>

איש יהודי היה בשושן הבירה

מאת: משה בר־אשר

לשוננו לעם, כרך נ חוברת ב (תשנ"ט), עמ' 76–79

"יש מחוקרי העברית ומפרשני המקרא שנתנו דעתם לעובדה שהמילה יהודי שינתה את הוראתה אחרי גלות עשרת השבטים, והיא מציינת מאז שם כולל לכל אחד מבני ישראל. אמת הדבר, השינוי לא יכול היה להתרחש לפני גלות עשרת השבטים, אבל לדבר הזה יש להוסיף שינויים שחלו בהוראת המילה…
המשך קריאה >>

תרגומי הספרות הערבית לעברית: מאוריינטליזם להתקבלות

מאת: מחמוד כיאל

העברית, כרך סא חוברת ד (תשע"ג), עמ' 175–192

עניינו של המאמר בשלושה מתרגמים בולטים שאימצו מגמות תרגום ייחודיות, מתוך מניעים אידאולוגיים מנוגדים, והובילו את פעילות התרגום לכיוונים שונים: מנחם קפליוק (1988-1900), שמעון בלס (נולד ב־1930) ואנטון שמאס (נולד ב־1950). המאמר מבוסס על הרצאה של המחבר בכינוס הפתוח ללשון העברית ולספרותה
המשך קריאה >>

השפעת הצרפתית על לשון ימינו

מאת: משה קטן

לשוננו לעם, כרך מב, חוברת א (תשנ"א), עמ' 24–25

העברית והצרפתית הן שפות שונות מאוד, השייכות למערכות בלשניות רחוקות זו מזו. עם זאת, אפשר לגלות ביניהן קרבה בשל הנסיבות ההיסטוריות והגלגולים שעברו על שתי השפות. המאמר המתפרסם כאן עוסק בנקודות המגע בין העברית לצרפתית.

צילום של שדה כלניות

הדמומית והכלנית

מאת: ראובן סיוון

לשוננו לעם, כרך יב חוברת ו (תשכ"א), עמ' 149

מי חידש את השם 'כלנית' ל־Anemone? ואיך קרא לצמח זה בן־יהודה? ומהי 'דמומית'? ראובן סיוון מנסה לעשות סדר בשמות ובמחדשיהם.
המשך קריאה >>

צילום משנת תר"ת של שמות ימות השבוע

מלחמת שִׁמְשׁוֹם בחוֹלְיוֹם

מאת: שושנה בהט

לשוננו לעם, כרך מב חוברת ה (תשנ"א), עמ' 189–190

ימות השבוע העבריים קרויים על שם מספרם הסודר, ורק השבת זכתה לשם עצמאי. בוועד הלשון היו שסברו שדבר זה אינו אפשרי באומה מתוקנת, ובשנת תרפ"ט (1929) הוצע לתת לימים שמות של ממש.
המשך קריאה >>

פריחת שקד - צילום

שקדייה

מאת: טלי בן־יהודה

אקדם 28 (תשס"ה)

מי חידש את המילה שקדייה, וכיצד התקבלה ונפוצה בעברית החדשה? על מה ועל מי הסתמך מחדש המילה בחידושו?
המשך קריאה >>

זָקֵן כמילת טאבו בעברית הישראלית

מאת: הדסה קנטור

פרקים בעברית לתקופותיה: אסופת זיכרון לשושנה בהט, תשנ"ז, עמ' 321–327

מערכת הערכים כפי שהיא מתבטאת בלשון ימינו שונתה, ובהשפעת המערב הוחרמו מילים רבות. הוא אשר קרה למילה הנאה זָקֵן: במקרא אין לה משמעות נלווית שלילית כלשהי. אך בימינו המילה זקן כמעט הפכה למילת טאבו, והיא הומרה בתחליפים מספר: קשיש, מבוגר, בוגר, בכיר, ותיק. גם בחלופות אלו חלו תזוזות…
המשך קריאה >>

צילום של גפרור

גפרור: גלגולו של חידוש מחידושי מנדלי מוכר ספרים

מאת: ראובן מירקין

לשוננו לעם, כרך לג חוברת ד–ה (תשמ"ב), עמ' 135–138

את המילה גפרור חידש מנדלי מוכר ספרים, ואולם המילה אינה מובאת במילון בן־יהודה. מן הסתם ידע בן־יהודה על החידוש, אבל מן הסתם לא הביאה במילונו משום שהעדיף את חידושו שלו מַדְלֵק.

מלחמת השפות ומלחמת השפה

מאת: משה בר־אשר

מכתב לשר החינוך, טבת תשע"ד

בשנה הזאת מלאו מאה שנה למלחמת השפות ביישוב על מעמדה של העברית המתחיה. מלומדים ועסקנים סברו שהעברית שהייתה בתהליך של שיבה לחיים מלאים לא תצלח להוראה של מקצועות חדשים שלא היה להם מינוח בעברית. ואם תצלח להוראה בבתי הספר, אין בה כוח לשמש בהוראה האקדמית…
המשך קריאה >>

דקדוק העברית המתחדשת ומקורות יניקתו

מאת: חיים א' כהן

לשוננו לעם, כרך מט חוברת ג (תשנ"ח), עמ' 117–131

במאמר מקיף זה המחבר סוקר את צמיחת הדקדוק העברי הנורמטיבי על רקע רובדי הלשון ומעמדה של לשון המקרא. בחלקו השני של המאמר הוא בוחן את פעולת הפסיקה של האקדמיה בעשור האחרון של המאה העשרים, ועומד על המגמה לסמוך על כל המצוי ברובדי הלשון ולאו דווקא במקרא.
המשך קריאה >>

איור של שמונת הנרות וכיתוב מילות הבית הראשון של מעוז צור

מעוז צור ישועתי למשורר ושמו מרדכי

מאת: אפרים חזן

חנוכה תשע"ד

"…מעוז צור ישועתי' הוא פיוט לחנוכה הנאמר לאחר הדלקת הנרות במנהגי אשכנז. בזמננו "אומץ" הפיוט גם בקהילות ספרדיות ומזרחיות שונות – בעיקר בשנות המדינה. פיוט זה שייך לפיוטי הגאולה: הוא עוסק בתקופות היסטוריות שונות בחיי עם ישראל ומתאר את הגאולה שהייתה בכל אחת מהן (ראו בעיון להלן)…"
המשך קריאה >>

"מה רציתי להגיד?" פועלי תפיסה ואמירה בעברית הדבורה – משימוש מילולי לשימוש פרגמטי

מאת: אסתר בר אבא בורוכובסקי

מחקרים בעברית החדשה ובמקורותיה, תשע"ד, עמ' 125–137

המאמר מיוחד למילים ולביטויים רבים הרווחים בשיח היום־יומי הדבור במשמעות שונה ממשמעותם המקורית, למשל כאילופשוטאתה יודע.

ניגונה של לשון: משולחנו של חבר האקדמיה

מאת: חיים סבתו

אקדם 49 (תשע"ד)

"…נתבקשתי לומר כמה מילים על כתיבתי בסיפוריי. בסיפוריי כרַתי לי ברית אהבה עם הלשון העברית. ולא הלשון העברית של ימינו בלבד, שכמותה שומעים אנו ברחוב, אלא הלשון העברית על כל רבדיה. גם באוצר המילים וגם בקצב ובנעימה של הלשון משתמש אני ומשתעשע בלשון המשנה והמדרש, בלשון התלמוד והפוסקים, בלשון הפיוט והתפילה ואף בלשון רש"י והרמב"ם, הרמח"ל וחכמי הדרוש…"
המשך קריאה >>

איור של ג'ירף

גמל נמרי – עלייתו ונפילתו בעברית

מאת: מיה קסטרו

לשוננו, כרך עה חוברת ד (תשע"ג), עמ' 463–478

במאמר מזומנת לקורא הצצה על אופן התגבשות המינוח העברי בתחום שמות בעלי החיים בתקופת תחילת הדיבור העברי ועד לאחר קום המדינה – דרך דוגמה אחת של בעל חיים מיוחד שגם שמותיו מיוחדים: ה־giraffe.

על התואר מָרַן

מאת: חנן אריאל

בעקבות פטירתו של הרב עובדיה יוסף, מרחשוון תשע"ד

מקורו של התואר מָרַן במילה הארמית מָרֵא. מילה זו מופיעה כבר במצבות מלכים בארמית העתיקה שנתגלו בסוריה – היא ממלכת ארם – ומשמעה 'אדון'. מָרִי הוא 'אדוני' ומָרַן – 'אדוננו'.
המשך קריאה >>

על הצורות מועצה, מפלגה ומחלקה, מתוך: "על הוועדה לדקדוק של ועד הלשון"

מאת: מאיר מדן

לשוננו לעם, כרך ג חוברת ז (תשי"ב), עמ' 13–16

"הרי דוגמאות אחדות מתוך פרק אחד בעבודת הוועדה לדקדוק של ועד הלשון, מן הפרק הדן בצורותיהם ונטייתם של שמות שאין להם הכרע ברור מתוך המקורות הקדומים. בדיבור החי קיימת מבוכה ופקפוק, ולעתים אנו שומעים צורות שונות וסותרות של אותה מילה…"
המשך קריאה >>

צילום של ירושלים - מתמונת לווין

ערים וחלקיהן: "פרקי לשון לנוער"

מאת: מאיר מדן

לשוננו לעם, כרך ה (תשי"ד), עמ' 14–18

"הבה נתבונן במספר מונחים שנקבעו לציין ערים לסוגיהן. עיר אנו קוראים ליישוב שיש בו אוכלוסייה רבה ומוסדות ציבור, ושרוב האוכלוסייה בו עוסקת במלאכה, במסחר ובתעשייה. השם עיר אינו כולל יישובים חקלאיים, שהם כפרים, מושבות, מושבים וכדומה…"
המשך קריאה >>

"אתה אומר ועושה" – קדושתא לסדר הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת ליניי: מן העבודה במילון ההיסטורי

מאת: בנימין לפלר

לשוננו, כרך עב, חוברת א–ב (תש"ע), עמ' 179–199

הרוב הגורף של כתבי היד הליטורגיים מן הגניזה אינו מעמיד העתקות של יצירות פייטן אחד שנועדו ללוות את תפילות ישראל, אלא ליקוטי פיוטים מפייטנים שונים ומתקופות שונות המשמשים בערבוביה, ולעתים קרובות אפילו במערכת ("קומפוזיציה") פיוטית אחת. המציאות הזאת מעמידה משימה מורכבת עד מאוד לפני חוקרי…
המשך קריאה >>

מְבַשֵּׂר הַחֹרֶף (ה"סתונית")

מאת: אפרים הראובני

"מחקרים בשמות צמחי א"י", לשוננו, כרך א חוברת ג (תרפ"ט - 1928), עמ' 243–245

בלשונות אירופה מבשר הצמח שאנו מכנים "סתוונית" את בוא הסתיו ומכאן שמו. אולם בישראל הפרח פורח בחורף ולכן מציע הראובני לכנותו 'מבשר החורף'.

מאפייני לקסיקון אחדים של הטקסט המשפטי

מאת: אורלי אלבק

העברית, כרך סא, חוברת א–ג (תשע"ג), עמ' 63–72

"הטקסט המשפטי מזמן לקוראיו אתגר מורכב. לרוב אין הקורא ההדיוט יכול לו בלא עזרת משפטן. הלשון המשמשת בכתיבה רשמית, ובכללה לשון המשפט, זכתה לביקורת נוקבת במדינות שונות, בעיקר בבריטניה ובארצות־הברית… במאמר זה אתאר כמה ממאפייני הלקסיקון של הטקסט המשפטי אף שאינם גורמים בהכרח למורכבותו הם…
המשך קריאה >>

העברית כלשון שמית חיה

מאת: גדעון גולדנברג

הלשון העברית בהתפתחותה ובהתחדשותה, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים תשנ"ו, עמ' 190-148

במלאות שלושים לפטירתו של חבר האקדמיה גדעון גולדנברג אנחנו מביאים כאן מאמר לזכרו. המאמר מתפרסם באדיבות האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

צילום של החותם שנמצא ליד הכותל המערבי

לפשר החותם שנמצא ליד הכותל המערבי

מאת: שלמה נאה

אקדם 48 (תשע"ג)

"בחג החנוכה בשנת תשע"ב דווח על תגלית מעניינת שנתגלתה בשכבת העפר שמילאה את תעלת הניקוז שלמרגלות קשת רובינסון, בחפירות שמנהלת רשות העתיקות בגן הארכאולוגי בירושלים. מדובר בחפץ קטן עשוי טין, דמוי חותם, בקוטר של כשני סנטימטרים, שעליו טבועות שש אותיות בשתי שורות, שלוש אותיות בכל…
המשך קריאה >>

איור מתקופת ימי ביניים של משפחה מקבלת את השבת

שבת שלום ומבורך

מאת: ניסן ברגגרין

עיונים בלשון העברית, תשנ"ה, עמ' 170-168

המחבר מתחקה על מקורה של הברכה "שבת שלום ומבורך" ומשיב על שתי תמיהות: (א) איך אפשר להסביר את צירוף שני הלוואים השונים – האחד שם עצם (שלום) והאחר שם תואר (מבורך), ו(ב) מדוע "מבורך" בזכר ולא בנקבה בהתאמה למין המילה שבת.

איור של עלה קנביס והכיתוב: קנבוס חשיש

אריג הקנבס וקיטור הקנבוס

מאת: יעקב עציון

על מדוכת שמו של הצמח המכונה 'קנביס' – העולה לכותרות חדשים לבקרים – ישבו אנשי ועד הלשון בראשית המאה העשרים. ברשימה מובא קיצור קורותיו של השם בלשוננו.
המשך קריאה >>

צילום של לאה גולדברג עומדת ובידה זר פרחים

לזכר לאה גולדברג ז"ל

מאת: אפרים ברוידא

זיכרונות האקדמיה ללשון העברית, כרך יז (תש"ל), עמ' 46–49

במלאות מאה ושתיים שנים להולדתה של חברת האקדמיה לאה גולדברג (סיוון תרע"א – שבט תש"ל, מאי 1911 – ינואר 1970), אנחנו מביאים כאן דברים לזכרה מאת חבר האקדמיה אפרים ברוידא.

צילום של כתב פירמידות

לחשים בקדם־כנענית בכתבי הפירמידות: סקירה ראשונה של תולדות העברית באלף השלישי לפסה"נ

מאת: ראובן (ריצ'רד) שטיינר

לשוננו, כרך ע (תשס"ח), עמ' 5–27

"בין כתבי הפירמידות יש שני קבצים של לחשים שמטרתם למנוע נחשים מלגשת אל המומיה של המלך, קובץ מצד זה וקובץ מצד זה. הלחשים בשני הקבצים שונים זה מזה, חוץ מלחש מצרי אחד המופיע פעמיים, פעם בכל קובץ. לדעתי, לחש נשנה זה הוא המפתח להבנת הרקע…
המשך קריאה >>

צילום של פסל האריה על בנין ג'נרלי בירושלים

האריה חזר הביתה

מאת: גד בן־עמי צרפתי

כלשון עמי: אסופות ומבואות בלשון א, תשנ"ז, עמ' 236–241

"כאשר העוברים ושבים בכיכר בר־כוכבא שבמרכז ירושלים מרימים את עיניהם כלפי מעלה, הם משתוממים בוודאי בראותם אותה חיית כלאיים המתנוססת על ראש הבניין שבצד המזרחי של הכיכר, המפריד בין ההמשך של רחוב יפו לרחוב שלומציון המלכה: אריה בעל כנפיים (בתמונה). ואמנם המפלצת הזאת אינה זרה…
המשך קריאה >>

אגרת בעברית שכתב בר כוכבא למפקד הרודיון ישוע בן גלגולה, נמצאה במערת האגרות. נפתחת במילים מ"שמעון בן כוסבה".

בר כוכבא ובר יוחאי

מאת: חנן אריאל

מפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית

מה היה שמו של מנהיג המרד ביהודה במאה השנייה לסה"נ: בר כוכבא, בר כוזבא, בר כוסבה? ומה אפשר ללמוד מן השמות בדגם 'בן פלוני' או 'בר פלוני' המופיעים בתעודות בנות התקופה?
המשך קריאה >>

צילום של דוד בן גוריון

על יומן המלחמה של דוד בן־גוריון

מאת: אבשלום קור

לשוננו לעם, כרך לד, חוברות ט–י (תשמ"ג), עמ' 231–234

שלושה ימים לפני ראש השנה תש"ט כתב דוד בן־גוריון ביומנו: "הצללתי לרדיו את ברכתי לראש השנה". "הצללתי" – כתב בן־גוריון, מלשון צְלִיל. אבל המונח הזה לא נקלט: היום אומרים "הקלטתי". מאבקו של בן־גוריון למען העברית עולה מיומן המלחמה שהופיע בהוצאה לאור של משרד הביטחון. שלושה…
המשך קריאה >>

ראש הממשלה – מהפיוט לפוליטיקה ובחזרה

מאת: יעקב עציון

אקדם 46 (תשע"ב)

מאימתי מהלך הצירוף ראש הממשלה בעברית? במאמר מתואר גלגולו של המונח מימי הביניים אל העברית החדשה.

איור דג עמלץ (כריש)

ברייה ועמלץ שמהּ

מאת: דוד טלשיר

לשוננו לעם, כרך מג חוברת ב (תשנ"ב), עמ' 47–52

"מין מסוכן מאוד לאדם. תוקף סירות על נוסעיהן. נמצא במקום השני ברשימה העולמית של כרישים התוקפים בני־אדם" – כך מתאר לב פישלזון את העמלץ באנציקלופדיה החי והצומח של ארץ ישראל. לא רבים היודעים כי העמלץ, בן למשפחת כרישים, קיבל את שמו מהצעת תיקון לנוסח של כתוב מקראי…
המשך קריאה >>

צילום מעמוד ישן של הגדת פסח

לשון ההגדה של פסח

מאת: שמעון שרביט

לשוננו לעם, כרכים מ–מא (תשמ"ט-תש"ן), עמ' 29–35

"אנו עוסקים בגוף ההגדה, שהוא קדום, ולא בפיוטים ובשירים שנספחו לה בימי הביניים. את גרעינה של ההגדה נמצא בפרק י' של מסכת פסחים במשנה ובמדרשי ההלכה של התנאים. אם נוציא אפוא מכלל דיון את פרקי המקרא ואת הפסוקים הבודדים הנדרשים בהגדה, נעלה, שההגדה כתובה בעיקרה בלשון חכמים, הן מצד דקדוקה הן מצד אוצר המילים שלה."
המשך קריאה >>

צילום בשחור לבן של יחיאל מיכל פינס

"העשירוה נא במילים – אבל בסגנונה אל תשלחו יד": מאה שנה לפטירתו של יחיאל מיכל פינס

מאת: יוסף שלמון

אקדם 47 (תשע"ג)

הכותבים דנים בגישתו של אחד מראשוני ועד הלשון, הרב יחיאל מיכל פינס, לעברית. במאמר מובאות דוגמאות לגישתו החדשנית של פינס בעניין הרחבת אוצר המילים, ולשמרנותו בכל הנוגע לסגנון. בחידושים של פינס הנזכרים במאמר: כָּתֹם, מַדְחֹם, מָחוֹג, מֵימָן, סָגֹל, פַּחְמָן, שָׁעוֹן, תְּנוּחָה, תְּקוּצָה, תְּתַרְגֵּרָה.

מקומה של הכוונת לשון בימינו

מאת: גבריאל בירנבאום

ספר רפאל ניר: מחקרים בתקשורת, בבלשנות ובהוראת הלשון, תש"ס, עמ' 334–349

המחבר עוסק ביחס שבין הבלשנות כמדע טהור ובין הנורמטיביזם, ומציע את המושג 'נורמטיביזם מפוכח'. הוא מציג את גישותיהם של ארבעה בלשנים: בלנק, בנדויד, רוזן ובן־חיים. לבסוף מובאות הערות לדרכה של האקדמיה על פי החלטותיה בדקדוק מן השנים תשנ"ג–תשנ"ז המעידות על גישה של נורמטיביזם מפוכח. (המאמר…
המשך קריאה >>

איור של צעירה מניחה רגליים על שולחן משרדי והכיתוב: גברתי ראש העיר או ראשת העירייה?

רָאשׁוֹת ערים והמִשְׁנָה לנשיא: על צורות נקבה של תפקידים שממלאות נשים

מאת: רונית גדיש

אקדם 47 (תשע"ג)

אפשר ליצור צורת נקבה לכל תואר, תפקיד ודרגה שנושאת אישה.
המשך קריאה >>

צילום כריכת ספר תנ"ך

כיצד מצטטים מן התנ"ך?

מאת: יוסף עופר

לשוננו לעם, כרך מב חוברת ב (תשנ"א), עמ' 57–61

הבא לכתוב פסקה, מאמר או ספר, ונזקק לצטט פסוק מן התנ"ך, כיצד יצטט? הפסוק נתון לנו במקרא בכתיב מיוחד, ומלווה בניקוד, בטעמים, במתגים ובמקפים. במה מכל זה יש להתחשב?

צילום בשחור ולבן של דוד ילין

דרכו של דוד ילין בחידושי המילים

מאת: עפרה מייטליס

העברית, כרך ס חוברות ג–ד (תשע"ב), עמ' 127–147

דוד ילין תרם רבות לפעילותו של ועד הלשון ולמפעל חידוש המילים. המאמר דן בשתי נטיות מנוגדות של ילין: השמרנות והדבקות במקורות לעומת ההכרה בהתפתחות הטבעית של השפה. הירתמותם של ילין ואחרים למפעל החייאת השפה הכשירה את דעת הקהל לקליטת רעיונותיו הנועזים של בן־יהודה, אך גם…
המשך קריאה >>