אליקים וייסברג ז"ל: זיכרונות מן העבודה המשותפת במפעל המילון ההיסטורי

במלאת שלושים יום למותו של חברנו היקר ד"ר אליקים וייסברג, מעובדי המילון ההיסטורי עד פרישתו לגמלאות – אנו מביאים דברים שכתבו לזכרו עמיתיו ד"ר מרדכי מישור וד"ר אריאל שוה.

***

על רוב תקופת עבודתו של אליקים וייסברג ז"ל באקדמיה ללשון העברית כתב מרדכי מישור, חבר האקדמיה ללשון העברית ומי שעבד שנים רבות לצידו של וייסברג במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית:

אליקים וייסברג – לימים ד"ר אליקים וייסברג – התקבל לעבודה במפעל המילון ההיסטורי באמצע שנת תשכ"ט. המפעל עמד אז בשלבים האחרונים של עיבוד הטקסטים ל"תקופות ג–ד": מגילות מדבר יהודה וספרות התנאים. מעֵבר לפינה כבר המתינה ספרות האמוראים – "תקופה ה" בעגה של המילון ההיסטורי – על בעיותיה הפילולוגיות הסבוכות.

העובד החדש היה בחור צנוע, שתקן, לראשו כיפה שחורה. בעלי אוזן חדה דימו לזהות בדיבורו סובסטרט זר כלשהו. אכן – דובר הולנדית. קצת שונה מחבורת העובדים שהחלה מתגבשת במפעל המילון, אבל הוא הסתגל מהר לאווירת החבורה. ובעיקר – השתלב יפה בעשייה במפעל המילון ההיסטורי.

אליקים למד בחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית. התברר ש"הוא מבין דבר או שניים" בתסבוכת הטקסטים של "תקופה ה"; המדרשים והתלמודים הם טקסטים דו־לשוניים (עברית וארמית) בעלי אופי מגוון – לא הרי התלמוד כהרי המדרש, לא הרי הבבלי כהרי הירושלמי – והאתגר הגדול הוא כיצד לעבד את הטקסטים האלה, ושמא רק מבחר מייצג שלהם, במילון ההיסטורי. הבחינה של "לשונות במגע" קיימת גם בתרבויות אחרות, כגון פירושים אירופיים של טקסטים לטיניים וכיו"ב, אבל הופתענו לגלות כמה דלה הביבליוגרפיה בנושא. העבודה התקדמה בכלים אמפיריים, בדרך של ניסוי וטעייה, ומתוך כך התחילה להצטייר תמונה. אלא שבד בבד התחילו לבצבץ בעיות מעשיות שדרשו התמודדות פילולוגית של ממש, ועיקרן הערכת טיבם של כתבי היד של התלמוד הבבלי. אליקים ניאות לחקור את הבעיה ולהעמיד בחנים מדעיים לבחירת כתבי היד שישמשו "מסירת היסוד" לכל מסכת ומסכת של התלמוד הבבלי.

מקובל במדע המודרני ש"שיטת מחקר היא מדעית בה במידה שהיא דומה למתמטיקה". התברר שלאליקים תואר שני במתמטיקה. (בשיחות החולין שליוו את המלאכה במילון ההיסטורי סיפרה לי חברתי לעבודה פנינה חנני משמו של בעלה, אז סטודנט לכימיה באוניברסיטה העברית, שמאמר של אליקים וייסברג מופיע ברשימה הביבליוגרפית בפקולטה למדעים מדויקים.) גישתו של אליקים שילבה בין חשיבה מדעית צרופה ובין היכרות אינטימית של הטקסט התלמודי. מסקנותיו היו חדות ומשכנעות, ולא הותירו מקום לעוררין.

בעבודתו במפעל המילון בא לידי ביטוי חינוכו היהודי הליברלי. באותם ימים של גיבוש שיטת העבודה הנהיג פרופ' בן־חיים, ראש המפעל, פגישות של כל העובדים אחת לשבועיים. בפגישות האלה נהג כל עובד, איש לפי תורו, לשתף את שאר העובדים – כמתבקש בעבודת צוות – בבעיות המיוחדות לטקסט שהוא עוסק בו. מקצת הפגישות נועדו לקבוע את כללי העבודה בעיבוד הטקסטים. מקצתן שימשו מסגרת להתוודע למחקרים בענייני מילונות וחקר הטקסטים, מתוך כתבי עת מדעיים שיצאו לאור בארץ ובחוץ לארץ. באחת הישיבות הטיל בן־חיים על אליקים לסקר מאמר על המחקר הפילולוגי של האוונגליונים. אליקים הפגין היכרות עם הטקסטים ובקיאות חסרת פניות בנושא.

אליקים היה בעל אופקים רחבים. בצד הפתיחות להתמודד, לצורכי המחקר, עם טקסטים זרים לכאורה לתרבותנו, התברר שהתוודע לסוגי ספרות שאפשר לכנותם "לֹא קָנוֹנִיים". באחת הישיבות שנדונה בהן שאלת השילוב של שתי לשונות בטקסט התלמודי, עלתה השאלה כיצד משתקפת התופעה הזאת בספרות העולם. ואז הביא אליקים לדוגמה, בלי להניד עפעף, את שילובם של ביטויים צרפתיים בתוך האנגלית של הֶרקיל פּוּאָרוֹ, הבלש המפורסם בספרי המתח של אגתה כריסטי…

ברוח זו אסיים בדברים שאמר אליקים וייסברג על עצמו:

זכיתי לקבל את ראשית חינוכי בהולנד. […] יחד עם השמירה על כל תג ותג של הלכה ומנהג, התאפיינה יהדות הולנד בסובלנות ובפתיחות ולְדעת מחוץ לארבע אמות של הלכה וביישום דרכו של הרמב"ם "וקבל האמת ממי שאמרוֹ" ("הארמית הבבלית ומסורת הטקסט של התלמוד", עמ' יא).

***

זמן קצר לאחר שפרש לגמלאות נעתר אליקים וייסברג לבקשת נשיא האקדמיה דאז, פרופ' משה בר־אשר, לשוב למפעל המילון ההיסטורי כדי לייסד בו את המדור לספרות הרבנית ולעמוד בראשו. לאחר כשלוש שנים ביקש אליקים לפרוש מראשות המדור אך המשיך לעבוד בו מבלי לשאת בתפקיד רשמי כלשהו, עד להפסקת עבודתו באקדמיה מסיבות בריאותיות.

על העבודה לצידו של אליקים בתקופה הזאת מספר אריאל שוה, ראש המדור הנוכחי:

עם תחילת עבודתי במפעל המילון בישר לי פרופ' בר־אשר על שיבוצי המיועד במדור לספרות הרבנית ההולך ומוקם בראשות ד"ר אליקים וייסברג, והוסיף בהטעמה: "אתה תיהנה מאוד מן העבודה בחברתו". על ד"ר וייסברג שמעתי לראשונה בשיעורי הארמית הבבלית באוניברסיטה, בזכות תרומתו לחקר הניב הזה שקובצה לימים בספרו. בהמשך, במפעל המילון, למדתי על חלקו המרכזי בחיבור ספר ההוראות הענק והסבוך להתקנת הארמית. דימיתי לפגוש אדם נשוא פנים וקפדן, אך פרופ' בר־אשר לא הכזיב. חביבותו, ענוותנותו ופשטות הליכותיו של אליקים קרנו למרחקים ("הליכותיו" תרתי משמע: חרף גילו המתקדם נהג להגיע לאקדמיה ללשון העברית מביתו שבשכונת בית וגן בהליכה מהירה!). בסבלנות רבה הנחה אותי ואת שאר עובדי המדור החדשים בנבכי המילון ההיסטורי והניח יסודות איתנים להמשך התפתחות המדור. בדיוני המערכת לא היסס להביע את עמדותיו בענייני המדור והמילון בכלל, אך הן הושמעו תמיד לאחר שיקול דעת מדוקדק, במתינות ובכבוד לכל אדם באשר הוא.

אליקים היה איש של הגדרות, כיאה למתמטיקאי. את ספרו על הארמית הבבלית פתח בפרק מבוא עמוס הגדרות מדויקות למושגים המשמשים בספר, כדי להימנע מאמירות עמומות ורב־משמעיות. והינה דווקא בחייו הפרטיים סלד מן התבניות הסוציולוגיות המוכרות. בהקשר הזה סיפר לי בבדיחוּת שפעם הסכים לענות לסקר טלפוני, ותחילה התבקש לענות אם הוא חילוני, מסורתי, דתי או חרדי. "אם תצליח אתה להסביר לי למה כוונתך בכל אחד מן התארים האלה", השיב לסוקר, "אוכל אולי לענות לך. האם הלבוש הוא הקובע? מקום המגורים? הפתק המשולשל לקלפי ביום הבחירות? רמת ההקפדה על ההלכה? טיב ההשכלה? היחס למפעל הציוני? הפתיחות לתרבות המערב?". הסוקר הנבוך התנצל ומיהר לסיים את השיחה…

אבד חסיד מן הארץ. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

(מזכה לתצלום: דורון רובינשטיין)