התנקשות או ניסיון התנקשות?
מקורו של הפועל התנקש בתנ”ך – בדברי בעלת האוב לשאול בהיותו מחופש לאיש אחר: “הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁאוּל אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִי מִן הָאָרֶץ, וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי” (שמואל א כח, ט). השורש המקראי נק”ש עניינו לכידה והפלה בפח, והוא קרוב לשורש יק”ש, המוכר למשל מן המילה מוֹקֵשׁ (במקור ‘מלכודת’). את השורש נק”ש אנו מוצאים במקרא בפעלים בבניינים אחרים המתפרשים במשמעות זו. נראה אפוא ש”מתנקש בנפשי להמיתני” פירושו ‘טומן לי פח כדי להורגני’.
בעיתונות העברית שלמן המאה התשע עשרה יוחדו הצירופים ‘התנקש בנפש’, ‘התנקשות בנפש’ לפעולה שנועדה להביא למותה של אישיות ציבורית. לימים קיבלו הפועל ‘התנקש’ ושם הפעולה ‘התנקשות’ (בלי המילה ‘בנפש’) את משמעות הצירוף כולו, או לחלופין המילה ‘נפש’ הוחלפה ב’חיים’: ‘התנקשות בחייו של…’.
אשר לשאלה אם הפועל ‘התנקש’ ושם הפעולה ‘התנקשות’ מכילים בהכרח תוצאה של מוות, התשובה היא שלפחות מלכתחילה לא – הן בפסוק משמואל (שאם לא כן, לא היה צורך להוסיף “להמיתני”) הן בידיעות שמצאנו בעיתונות למן סוף המאה התשע עשרה וגם עשרות שנים אחר כך.
במילונים המוקדמים של העברית החדשה אפשר למצוא הגדרות המדגישות את הפעולה ולאו דווקא את התוצאה, כגון “התאמצות להפיל איש, התאמצות לארוב לנפש איש…” (גור, תרצ”ה ותש”ו), “התנפלות, ניסיון לפגוע במישהו או לרוצחו נפש” (אבן־שושן בכל המהדורות). לעומת זאת במילון מסוף המאה העשרים (רב־מילים, 1997) ההתנקשות כוללת את התוצאה: “תקיפה והריגה של מישהו, לרוב של דמות פוליטית או ציבורית ידועה (בעיקר בצירוף ‘התנקשות בחייו’)”. הגדרה זו משקפת את הפיצול שחל בשלב כלשהו בלשון העיתונות בין ‘ניסיון התנקשות’ (שלא צלח) ובין ‘התנקשות’ (שהתממשה).
נראה שהצורך בפיצול נובע מן העמימות שבמילים המציינות פגיעה בנפש: האם הפגיעה הביאה לתוצאה של מוות או לא? למשל כאשר מתפרסמת ידיעה על אדם שטבע (חס ושלום), רבים מבינים שמדובר בטביעה למוות, ומופתעים לטובה אם מתברר שהאדם נשאר בחיים.
האקדמיה ללשון העברית לא עסקה בתכולת המשמעות של המילה התנקשות, ואין אפוא החלטה מחייבת בעניינה. כאמור מלכתחילה המילה מתאימה גם לְמה שמכונה לא פעם בלשון העיתונות ‘ניסיון התנקשות’.
* * *
הינה ידיעה שהתפרסמה בעיתון הצפירה על התנקשות (כושלת) בנפשו של נשיא צרפת פאָר (Faure) ב־16 ביוני 1897:
