מוֹהֵל

נשאלנו מניין הגיעה הה"א לבעל המקצוע מוֹהֵל, שהרי אין ה"א בפועל מָל, לָמוּל.

בתנ"ך משמשות מילים מן השורש מו"ל בלבד: מָל, מוּלִים, נִמּוֹל. אך בספרות חז"ל, לצד צורות כמו מִילָה ונִמּוֹל, יש צורות בה"א – שם התואר מָהוּל, וכן צורות פועליות בהווה, מוֹהֵל, מוֹהֲלִין וכדומה.

השורש מה"ל, בן זוגו של השורש מו"ל, נוצר בהשפעת הארמית. בארמית יש כמה מילים משורשי ע"ו שהוחלפה בהן הווי"ו בה"א. כך הוא למשל הפועל הארמי רְהַט (=רָץ). השורש רה"ט הארמי מקורו בשורש רו"ט המקביל לשורש העברי רו"ץ (הטי"ת והצד"י מתחלפות). שורש זה חדר גם לעברית, כגון בצירוף 'כתב רהוט', כלומר כתב רץ, מהיר, שוטף – הנכתב ביד. חילופים דומים יש בשורשים נו"ר ונה"ר המציינים שניהם אור: נֵר ומְנוֹרָה מן השורש נו"ר לעומת נְהָרָה וסגי נְהוֹר (מילולית 'רב אור') מן השורש נה"ר.

נעיר כי המילים מוֹהֵל ומָהוּל במשמעות של ערבוב ומזיגה שייכות לשורש אחר שבו הה"א מקורית.