נושא: משקל פָּעֵל [בבניין קל]

צורות ותצורות

מי צריך בניינים?

בעברית, כבלשונות שמיות אחרות, הפעלים נוצרים משילוב של שורשים בבניינים השונים, וכך בשינויים קלים – כגון ברצף התנועות או בהוספת תחיליות – מתקבלים פעלים בעלי משמעויות שונות.
המשך קריאה >>

שאלות נפוצות

נמס ונטיותיו

הפועל נמס הוא פועל מתעתע. במבט ראשון הוא נראה כפועל השקול במשקל פָּעֵל, דוגמת יָשֵׁן, רָעֵב, צָמֵא, כָּבֵד, גָּדֵל, עָיֵף או מָלֵא. אולם בעיון מעמיק יותר מתברר שהנו"ן של נמס איננה אות השורש הראשונה, ושנטיית הפועל הזה אינה פשוטה כלל ועיקר.

המשך קריאה >>

שגיאות נפוצות

גָּדֵל או גּוֹדֵל? יָשֵׁן או יוֹשֵׁן?

הפעלים גדל וישן אומנם שייכים לבניין קל אך יש להם משקל מיוחד בהווה: פָּעֵל. על כן יש לומר יָשֵׁן ולא יושן, גָּדֵל ולא גודל.
המשך קריאה >>

.

כלל א – נטיית פועלי ל"א בעבר בבינוני בציווי ובעתיד

1. נטיית הפעלים מגזרת ל"א היא על דרך השלמים כאשר האל"ף באה בתנועה. למשל: מָצְאוּ, מוֹצְאִים, תִּמְצְאִי, נִמְצָאִים, מַמְצִיאָה.

2. בדרך כלל כאשר ל' הפועל אינה בתנועה, האל"ף נחה וע' הפועל מנוקדת על פי התנועה בגזרת השלמים. לדוגמה: קָרָאתִי (על דרך שָׁמַרְתִּי; קמץ בהברה פתוחה), מְדֻכָּא (על דרך מְלֻמָּד), יָרֵא (על דרך זָקֵן), מִלֵּא (על דרך שִׁמֵּר), לִמְצֹא (על דרך לִשְׁמֹר); בדומה לכך בָּא (על דרך קָם), יֵצֵא (על דרך יֵשֵׁב).[1]

3. במקרים האלה ע' הפועל מנוקדת שלא על פי התנועה בגזרת השלמים:

(א) בכל הבניינים, למעט בניין קל, ע' הפועל מנוקדת בצירי בצורות עבר בגוף הראשון והשני. למשל: נִמְלֵאנוּ, רִפֵּאתִי, מֻלֵּאת, הִתְמַלֵּאנוּ, הִבְרֵאתֶם, הֻקְפֵּאתִי.
במקרא הֻבָאתָה.

(ב) בבניין קל בשורשים טמ"א, יר"א, מל"א, צמ"א, שׂנ"א – ע' הפועל מנוקדת בצירי בצורת עבר נסתר (צורת העבר שווה לצורת הבינוני). למשל: יָרֵא, צָמֵא, ובצורות עבר בגוף הראשון והשני, כגון צָמֵאתִי, מָלֵאתָ, שְׂנֵאתֶם.

השורש שׂנ"א נוטה בבינוני במשקל פּוֹעֵל: שׂוֹנֵא, שׂוֹנֵאת וכיו"ב.

(ג) בצורות בינונית המסתיימות בתי"ו [2] – ע' הפועל מנוקדת בצירי. למשל: מוֹצֵאת, נִמְצֵאת, מְמַלֵּאת, מְמֻלֵּאת, מִתְמַצֵּאת, מֻמְצֵאת.

(ד) בצורות הנוכחות והנסתרות בעתיד ובציווי ע' הפועל מנוקדת בסגול. למשל: תִּמְצֶאנָה, הִמָּצֶאנָה, תְּמַלֶּאנָה וכדומה.

(ה) בצורות העתיד הציווי ושם הפועל של הפועל בָּא – ע' הפועל מנוקדת בחולם מלא. למשל: יָבוֹא תָּבוֹאִי, בּוֹא, לָבוֹא (אבל: תָּבֹאנָה, בֹּאנָה).

[1] שתי הדוגמאות האחרונות בָּא, יֵצֵא שייכות לגזרת ל"א וגם לגזרה אחרת (ע"ו, פ"י), וניקודן על דרך נטיית הפעלים מן הגזרות ההן. ראו גם את הכלל על צורות הבינונית.
[2] קיימות גם צורות בינונית בסיומת ־ָה, כגון קוֹרְאָה, מְמַלְּאָה (ראו משקל פּוֹעֵל, מְפַעֵל, מִתְפַּעֵל), ובבניין הפעיל זו הצורה השגורה, כגון מַקְרִיאָה.

 

.

ד. משקל פָּעֵל בבניין קל

1. הפעלים במשקל פָּעֵל בעבר נסתר מותרים גם בפתח.[1] למשל: אָפַס, זָקַן, חָמַץ, חָפַץ, חָצַב, טָהַר, יָבַשׁ, יָשַׁן, נָבַל, שָׁלַם, שָׁמַם, שָׁפַל.

הערות

א. אין הכלל חל על הפעלים מגזרת ל"א דוגמת טָמֵא.[2]
ב. צורת הבינוני היא גָּדֵל ולא גּוֹדֵל, יָשֵׁן ולא יוֹשֵׁן וכיו"ב.
ג. צורת הבינוני קָטֵן מותרת אף על פי שאינה במקורות. בעבר: קָטֵן/קָטַן קָטַנְתִּי קְטַנְתֶּם.
במקרא הנטייה במשקל פָּעֹל: קָטֹנְתִּי.
ד. צורת הבינוני של אָפַס היא אָפֵס. לפי זה יש לומר 'הסיכויים הולכים וַאֲפֵסים' (ולא 'אופסים').

2. צורת הבינוני של הפועל גָּבַהּ היא גּוֹבֵהַּ וגם גָּבֵהַּ.

[1] במקרא פעלים אלו מנוקדים בצירי (צורת עבר נסתר של 'ישן' אינה מזדמנת במקרא).
[2] ראו גזרת ל"א: נטיית הפועל בעבר, בבינוני, בציווי ובעתיד.

.

דוגמאות נטייה בגזרת עו"י וע"ע – בניין קל

בניין קל – ע"ו וע"י
פָּעַל פָּעֵל פָּעֹל
עבר קַמְתִּי[1] מַתִּי בֹּשְׁתִּי
קַמְתָּ, קַמְתְּ מַתָּ, מַתְּ בּשְׁתָּ, בֹּשְׁתְּ
קָם,קָמָה מֵת, מֵתָה בּוֹשׁ, בּוֹשָׁה
קַמְנוּ מַתְנוּ בֹּשְׁנוּ
קַמְתֶּם-ן מַתֶּם-ן בָּשְׁתֶּם-ן
קָמוּ מֵתוּ בּוֹשׁוּ
הווה קָם, קָמָה מֵת, מֵתָה בּוֹשׁ, בּוֹשָׁה
קָמִים, קָמוֹת מֵתִים, מֵתוֹת בּוֹשִׁים, בּוֹשׁוֹת
בינוני פָּעוּל לוּט, לוּטָה
לוּטִים, לוּטוֹת
עתיד ע"ו ע"י
אָקוּם אָשִׂים אֵבוֹשׁ
תָּקוּם, תָּקוּמִי תָּשִׂים, תָּשִׂימִי תֵּבוֹשׁ, תֵּבוֹשִׁי
יָקוּם, תָּקוּם יָשִׂים, תָּשִׂים יֵבוֹשׁ, תֵּבוֹשׁ
נָקוּם נָשִׂים נֵבוֹש
תָּקוּמוּ, תָּקֹמְנָה[2] תָּשִׂימוּ, תָּשֵׂמְנָה[2] תֵּבוֹשׁוּ, תֵּבֹשְׁנָה[2]
יָקוּמוּ, תָּקֹמְנָה[2] יָשִׂימוּ, תָּשֵׂמְנָה[2] יֵבוֹשׁוּ, תֵּבֹשְׁנָה[2]
ציווי קוּם, קוּמִי שִׂים, שִׂימִי בּוֹשׁ, בּוֹשִׁי
קוּמוּ, קֹמְנָה[2] שִׂימוּ, שֵׂמְנָה[2] בּוֹשׁוּ, בֹּשְׁנָה[2]
שם הפועל לָקוּם לָשִׂים לֵבוֹשׁ

בניין קל – ע"ע
פעלים "פעילים" פועלי מצב
עבר סַבּוֹתִי[3] קַלּוֹתִי[4]
סַבּוֹתָ, סַבּוֹת קַלּוֹתָ, קַלּוֹת
סָבַב (סַב), סָבְבָה (סַבָּה) קַל, קַלָּה
סַבּוֹנוּ קַלּוֹנוּ
סַבּוֹתֶם, סַבּוֹתֶן קַלּוֹתֶם, קַלּוֹתֶן
סָבְבוּ (סַבּוּ) קַלּוּ
הווה סוֹבֵב (סַב), סוֹבֶבֶת (סַבָּה) קַל, קַלָּה
סוֹבְבִים (סַבִּים), סוֹבְבוֹת (סַבּוֹת) קַלִּים, קַלּוֹת
עתיד אָסֹב[5] אֵקַל[5]
תָּסֹב, תָּסֹבִּי תֵּקַל, תֵּקַלִּי
יָסֹב, תָּסֹב יֵקַל, תֵּקַל
נָסֹב נֵקַל
תָּסֹבּוּ, תָּסֹבְנָה[6] תֵּקַלּוּ, תֵּקַלְנָה[6]
יָסֹבּוּ, תָּסֹבְנָה[6] יֵקַלּוּ, תֵּקַלְנָה[6]
ציווי סֹב, סֹבִּי קַל, קַלִּי
סֹבּוּ, סֹבְנָה[6] קַלּוּ, קַלְנָה[6]
שם הפועל לָסֹב[5] לָקֹל

[1] במקרא בפועלי ע"י גם בתנועה חוצצת: בִּינוֹתִי, רִיבוֹתָ.
[2] וגם תְּקוּמֶינָה, תְּשִׂימֶינָה, תְּבוֹשֶׁינָה, קוּמֶינָה, שִׂימֶינָה, בּוֹשֶׁינָה; כאשר ל' הפועל גרונית, פ' הפועל מנוקדת בפתח, לדוגמה: תָּנַחְנָה, תָּשַׂחְנָה.
[3] בפעלים הפעילים בעבר בגוף ראשון ושני, בעתיד ובציווי – גם על דרך השלמים: סָבַבְתִּי סָבַבְתָּ, אֶחְגֹּג חֲגֹג. במקרא גם תַּמְנוּ.
[4] בפעלים בעלי ע' הפועל גרונית: שַׁחוֹתִי, רָעוֹתִי, שַׁחִים, רָעִים.
[5] ויש גם צורות בעלות דגש בפ' הפועל. לדוגמה: אֶסֹּב יִסֹּב יִסְּבוּ (על דרך יִקְּדוּ שבמקרא, וגם יִסֹּבּוּ על דרך תִּדֹּמִּי שבמקרא), שם הפועל לִסֹּב; יִדַּל יִדְּלוּ (וגם יִדַּלּוּ).
[6] גם תְּסֻבֶּינָה סֻבֶּינָה, תְּקִלֶּינָה קַלֶּינָה.

שמות ומשמעויות

שלו

שָׁלֵו במקרא הוא שם תואר במשמעות 'רגוע', 'נינוח', 'בטוח' – "קוּמוּ עֲלוּ אֶל גּוֹי שְׁלֵיו יוֹשֵׁב לָבֶטַח" (ירמיהו מט, לא). מהו הפועל הנגזר מן השורש של"ו? ואיך נכתב השם הפרטי – שלו או שליו?
המשך קריאה >>