רעיון הבניין והתוכנית האדריכלית
בית האקדמיה ללשון העברית על שני בנייניו שוכן בתוך חורשת אורנים בדרומה של קריית האוניברסיטה בגבעת רם. המבנה הוותיק מן השניים הוא מן המבנים הראשונים שנבנו בקריית האוניברסיטה.
*
עם הקמת האקדמיה בשנת תשי"ד (שלהי 1953) התעורר הצורך באכסניה למוסד העליון ללשון העברית, בפרט במרכז עבודתו בירושלים. עבודת המזכירות המדעית מצומצמת הייתה בתוך דירה קטנה של שלושה חדרים. מחסן לפרסומי האקדמיה היה מקום שכור, מנותק מן הלשכה. ישיבות הוועדות והמליאה התקיימו בדירת אחד החברים או במקום שנשכר לשם כך. העבודה המדעית במילון ההיסטורי של הלשון העברית נעשתה בשני חדרים של דירה אחרת, ששכר מוסד ביאליק, שותפהּ של האקדמיה באותה העת במפעל זה.
בנסיבות אלו הכיר מנהלה האמרכלי של האקדמיה אליעזר מנור בהכרח למצוא בית שעיקר עבודת המוסד תרוכז בו. בשיחה עם יונה אתינגר מארצות הברית פנה אליו מנור בבקשה להעמיד גם את בעיית האקדמיה ללשון העברית לנגד עיניו. אתינגר הצליח למצוא תורם – שמחה זאב זלצמן מניו־יורק, ועל שמו ועל שם רעייתו נקרא בניין האקדמיה. בהשפעת מר זלצמן הוסיפה גם קרן תרבות אמריקה-ישראל על התרומה. האוניברסיטה העברית ונשיאה הקצו מגרש נאה בקריית האוניברסיטה בגבעת רם לצורך הבניין. גם משרד האוצר, בראשות לוי אשכול, הקציב תרומה חשובה מאוד להוצאות המפעל.
תחרות האדריכלים
מפני חשיבות העניין היה צורך במכרז פומבי לשם קביעת התוכנית של הבית שעמד לקום.
הודעה על התחרות הפומבית, עיתון "הבוקר", 12 בפברואר 1956
בתחרות הפומבית לתוכנית בניין האקדמיה הוגשו עד המועד האחרון למסירת ההצעות (15 באפריל 1956) שמונים וחמש הצעות. בחבר השופטים היו האדריכלים מ' וינראוב, ר' קאופמן ומ' שביב, המהנדס ש' ארזי, ומטעם האקדמיה נשיא האקדמיה פרופ' נ"ה טור־סיני, ש' ייבין וא' מנור. חבר השופטים קיים שמונה ישיבות ולבסוף החליט על חלוקת הפרסים דלקמן:
- פרס ראשון: צוות האדריכלים – לאה אטיאס ואהרן קשטן, חיפה;
- פרס שני: לא נקבע
- פרס שלישי א: ארכ' י"ו גזית, רמת גן;
- פרס שלישי ב: ארכיטקטים כרמלה ונ' שני, תל אביב
הודעה על תוצאות התחרות הפומבית, "הארץ" ביום 3 במאי 1956
התוכנית האדריכלית
האדריכל אהרן קשטן
האדריכלים אהרון קשטן ולאה אטיאס מחיפה בחרו למבנה את הסגנון הבין־לאומי בהשראת האדריכל הצרפתי ממוצא שוויצרי לֶה קוֹרְבּוּזְיֶה (Le Corbusier). סגנון זה מאפיין בניינים רבים משנות ה־50 של המאה העשרים, ובכללם רבים מבנייני גל הבנייה הראשון בקריית האוניברסיטה בגבעת רם.
הנה כמה ממאפייני הסגנון הבין־לאומי כפי שהם באים לידי ביטוי בבית האקדמיה:
- מבנה האגף הראשי של הבית הוא מלבני ישר זווית. למבנה דגש אופקי חזק, ובכלל זה חלונות אופקיים.
- מְבוֹאַת הבית מפולשת, יש בה עמודים עגולים (pilotis), וחזיתה מעוצבת כסריג של חלונות גדולים. חלק מחלונות הבית הם חלונות רְפָפוֹת (brise-soleil).
- כן יש לציין את חזית האורך של הבית, המצופה אבנים לבנות נסורות, ואת חזית הרוחב שלו, המצופה אבן פראית.
בית האקדמיה ללשון העברית בשנת תשי"ט (1959)
חברת רסקו
התוכנית שהוכתרה בפרס הראשון נמסרה לביצוע לחברת רסקו, החברה להתיישבות עירונית וחקלאית בע"מ. הבנייה החלה בשנת 1957 והושלמה בראשית 1959.
את חברת רסקו יסדה הסוכנות היהודית בשנת 1934 במטרה להקים שכונות מגורים עירוניות ומשקים חקלאיים עבור עולים מן המעמד הבינוני, בעיקר מעולי גרמניה. בשנות ה־50 וה־60 של המאה העשרים הקימה רסקו כמה מן הבניינים החשובים בתולדות האדריכלות הישראלית ובהם מגדל המגורים הראשון ברחוב בן־יהודה 79 בתל אביב בתכנון האדריכל נחום זולוטוב, ושכונת רמת הדר בחיפה בתכנון האדריכלים מוניו גיתאי־ויינראוב ואל מנספלד.
בתים מבפנים
בחודש אלול תשס"ט (ספטמבר 2009) ובחודש כסלו תשע"ד (נובמבר 2013) השתתף בית האקדמיה במיזם בתים מבפנים – אירוע עירוני המתקיים אחת לשנה בירושלים במטרה לחשוף לפני הקהל הרחב שכיות חמדה אדריכליות.
בית האקדמיה בשנת תשע"ג (2013) – לאחר שיפוץ יסודי
מבט אל הכניסה הראשית
מבט אל החצר החדשה
מבט על אולם המליאה ואל המבואה
רצפת הפסיפס
בין שני מבני האקדמיה מוצבת רצפת פסיפס מן המאה הרביעית או החמישית לספירה. הרצפה נמצאה בחפירות בית שאן והועברה לאקדמיה באדיבות אגף העתיקות של משרד החינוך והתרבות.
קטע מתוך הפסיפס בחצר האקדמיה
