בין עזה לאבו גוש – סיפורה של עי"ן

מה משותף לעַזָּה, אַבּוּ גוֹשׁ ומְרַ'אר?
בכולן האות המודגשת מייצגת עיצור אחד שהשתמר בערבית וחדל להתקיים בעברית – הכירו את غ!

האות עי"ן בעברית מייצגת שני עיצורים שמיים קדומים:

העיצור הלועי המסומן באות ع בערבית – הגייתו כהגיית עי"ן בקרב בני עדות המזרח (להלן: ע₁).
העיצור הווילוני המסומן באות غ בערבית (בתעתיק מדויק לעברית: עׄ) – הגייתו כמעין רי"ש חיכּית (להלן: ע₂).

שני העיצורים התאחדו תחת האות ע כבר בשלב קדום בתולדות העברית, ובטקסט המקראי המסור בידינו נמצא רק ע.

ברם, תרגום השבעים (תרגום התנ"ך ליוונית מן המאה השלישית והשנייה לפנה"ס באלכסנדרייה שבמצרים) מראה הבחנה קבועה בין ע₁ ל־ע₂ בתעתיקי שמות פרטיים של אנשים ומקומות. היוונית של תרגום השבעים היא לשון אירופית, ואין בה עיצורים לועיים דוגמת ע. לכן לאות ע שמייצגת ע₁ אין ייצוג בכתיב, ולמשל השם עַמּוֹן נכתב Αμμαν (באותיות לטיניות: Amman); ואילו תמורת ע שמייצגת ע₂ באה האות Γ (גמא): עַזָּה נכתבת Γαζα (באותיות לטיניות: Gaza), ועֲמֹרָה נכתבת Γομορρα (באותיות לטיניות: Gomorra).

אם כן תרגום השבעים מעיד שעד שלב מאוחר יחסית אחרי תקופת המקרא, ולכל הפחות במסורת קריאת התורה בזמן ובמקום מוגדרים, נשמרה הבחנה בהגייה בין ע₁ ל־ע₂.

לעומת העברית הלשון הערבית מבחינה בין שני הצלילים, והם מסומנים אפוא בסימנים שונים: ع ו־غ (כלומר אותה האות בתוספת נקודת הבחן מעליה).

מעניין להשוות מילים ערביות בעלות ع ומילים בעלות غ למילים עבריות מקבילות:

	ע₁ / ع	ע₂ / غ
עברית	ערבי	מערבי
ערבית (בתעתיק מדויק)	عربي (ערבּי)	غربي (עׄרבּי)

לכאורה יש פתרון מוכן מקדמת דנא: אם בעברית העתיקה נכתבו שני ההגיים באותה האות – ע, אפשר היה לאמץ אות זו גם לתעתיק בן ימינו מערבית. ואולם בפועל נשתגרו בעברית כתיבים אחרים להגה זה כמו שיפורט להלן.

כיצד מתעתקים לעברית את האות غ הערבית?

ג – כמסורת הכתיב של הערבית היהודית (שנכתבה באותיות עבריות) שבה תמורת غ כותבים ג (בגדאד, بغداد),[1] כמו באקה אלגרבייה (باقة الغربية) ואבו גוש (أبو غوش).
ר – בהגייה מקורבת של غ, כמו מראר (المغار) ורג'ר (غجر).
ע' (בגרש) – כתיב רווח בקרב לומדי הערבית שצץ פה ושם גם בשלטי חוצות, וכך מע'אר, ע'ג'ר, באקה אלע'רבייה. כתיב זה משקף את הכתיב הערבי באות ע בתוספת סימן הבחן (غ).

בדיונים שהיו באקדמיה על התעתיק מערבית לעברית עוררה שאלת תעתיק האות غ לעברית מחלוקת עקרונית. סיעה אחת גרסה כי יש להעדיף את האות ע (בסימן מבחין כלשהו) כדי לשקף את הקשר בין שני העיצורים וממילא את הקשר הגנטי בין שתי הלשונות. סיעה אחרת ביכרה את האות ר (בסימן מבחין כלשהו) כדי לקרב את הגיית השם בפיהם של דוברי עברית להגייה כפי שהיא נשמעת בערבית. והיו שסברו שאל לה לעברית לסור מדרכה המושרשת של הערבית היהודית שבה נוהגת האות ג.

בסופו של דבר הוחלט על פיצול:

בתעתיק הפשוט, המשמש בהקשרים עממיים (ובמבטאם של הדוברים), תבוא ר' (בגרש), וכך: מר'אר, ר'ג'ר.
בתעתיק המדויק, המשמש בהקשרים מדעיים, תבוא עׄ (עי"ן ונקודה מעליה), וכך: אלמעׄאר, אלעׄג'ר.
כמו כן הוחלט להכיר בכתיבים מושרשים כמו אבו גוש ובגדאד.

ומה דין השם עזה?
שם העיר בפי דוברי הערבית בימינו הוא غزة (בתעתיק מדויק: עׄזה). ואולם בעברית אנו מכנים את העיר בשמה כמו שהוא מופיע בתנ"ך, בהגיית העי"ן הרגילה בפינו: "אַשְׁדּוֹד בְּנוֹתֶיהָ וַחֲצֵרֶיהָ עַזָּה בְּנוֹתֶיהָ וַחֲצֵרֶיהָ עַד נַחַל מִצְרָיִם" (יהושע טו, מז). בלשונות אירופה שם העיר הוא Gaza. הרי שנמצא ביטוי נאה לשלוש מסורות עתיקות: זו שמשמרת את העיצור השמי הקדום (הערבית); זו שמשמרת את נוסח המסורה (העברית); וזו שמשמרת את נוסח תרגום השבעים (לשונות אירופה).

_______________________________________________

[1] וכמנהג לשונות אירופה במילים מקראיות אחדות (דוגמת Gommorah לשם העיר עֲמוֹרָה, וראה להלן). יש לציין כי בתעתיק מערבית לאותיות לטיניות מקובל לתעתק את غ בדוּ־אות gh (למשל Baghdad או Afghanistan).