רכש אמון ורחש כבוד
רבים מתבלבלים בכתיבה בין הפעלים רָכַשׁ ורָחַשׁ בצירופים 'רכש אמון' ו'רחש כבוד'. אין זיקה היסטורית בין שני הפעלים, ורק דמיון הצליל גורם לבלבול. הדמיון נעוץ בהגיית החי"ת בפי רוב דוברי העברית בימינו – כהגיית כ"ף רפה.
הפועל רָכַשׁ עניינו 'קנה', ואילו הפועל רָחַשׁ עניינו 'הרגיש'. לפי זה נבחין בין שני הצירופים:
- רָכַשׁ אֵמוּן – זכה לאמון (מצד מישהו). למשל: 'הסוכן המשטרתי רכש את אמונם של סוחרי הסמים'.
- רָחַשׁ כָּבוֹד – התמלא רגשי כבוד (כלפי מישהו). למשל: 'בני המושבה רחשו כבוד למורה המסורה'.
אף שאין לנקוט "רחש את אמונו", הרי ש"רחש לו אמון" – כלומר 'חש כלפיו אמון' – בהחלט מתקבל על הדעת.
הפועל 'רכש' בצירוף 'רכש את אמונו' משמש בהשאלה במובן 'השיג'. שימוש מושאל זה מצוי גם בצירופים אחרים: 'רכש חברים', 'רכש השכלה', 'רכש ניסיון' ועוד.
נעיר כי לצד 'רחש כבוד ל־', אפשר לנקוט גם ביטויים מן המקורות. למשל: חָלַק כָּבוֹד לְ־ – "כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב" (בבלי ברכות יט ע"ב); נהג כבוד (ב־) – "וכולם מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה בזה" (בבלי יבמות סב ע"ב)
