נועם

השם נֹעַם הוא מן השמות הפרטיים הנפוצים בישראל. תחילה הוא ניתן רק לבנים, אך בדור האחרון הוא ניתן לבנים ולבנות כאחד.

השם המופשט נֹעַם מופיע במקרא בסך הכול שבע פעמים, למשל: “לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה'” (תהלים כז, ד), וכן הצירוף “אִמְרֵי נֹעַם” (משלי טו, כו; טז, כד). נעם מקביל לשלום בפסוק הידוע “דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם” (משלי ג, יד). בנבואת זכריה נעם הוא ניגודו של חובלים (מלשון חבלה): “וָאֶקַּח לִי שְׁנֵי מַקְלוֹת – לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים, וָאֶרְעֶה אֶת הַצֹּאן” (יא, ז).

לצד השם המופשט משמשים במקרא הפועל נָעַם, שם התואר נָעִים והמילה מַנְעַמִּים – ועניין כולם חן, יופי, אהבה, טוב, דבר מה עָרֵב.[1] מעניין לציין שהשם נֹעַם ושאר המילים מן השורש נע”ם נדירות יחסית במקרא; הן מופיעות בלשון השירה המקראית ובשני ספרי נבואה מאוחרים.

מן השורש נע”ם מוכרים גם השמות הפרטיים המקראיים נָעֳמִי, נַעֲמָה, נַעֲמָן, אֲחִינֹעַם ואֲבִינֹעַם והשמות החדשים אֱלִינֹעַם ונְעִימָה.

השורש נע”ם מצוי גם בלשונות שמיות אחרות – בערבית למשל בתואר نَاعِم (נַאעִם) שפירושו ‘עדין’, ‘רך’, בשם העצם نِعْمَة (נִעְמָה) שפירושו ‘שלווה’, וכן בשמות פרטיים כגון نعيم (נַעִים) לאיש, نعيمة (נַעִימַה) לאישה. עדות לתפוצתו הרחבה היא היקרותו בלשונות שמיות צפוניות עתיקות כמו פניקית ואוגריתית, שבהן הוא רווח הרבה מן המקרא; בעיקר בשירה, בצמד עם ‘שלום’ בפניקית או בתקבולת עם ‘יופי’ באוגריתית.

על פי כללי הכתיב המלא יש לכתוב ‘נועם’ בווי”ו. ברם כללים אלו אינם חלים בהכרח על שמות פרטיים, שהרי לבעל השם נתונה הרשות להתאים את הכתיב לצורה המנוקדת, כלומר ללא וי”ו.

__________________________

[1] משמעות נוספת היא מתיקות. ראו על כך בהרחבה ברשימה על השם נעמי.