הסופר מאיר שלו איננו

“איזה ביטוי משונה זה, מצא את מותו. הרי זה המוות שמוצא את הקורבן ולא הקורבן אותו. זאת המומחיות של מלכמוות, לא? לשנן נון-צדיקים, ללמוד צירים, לנווט, להגיע, למצוא, לזכור כתובות. אבל לא, העברית מתעקשת. כל חיינו המוות הולך אחרינו. עוקב ומחפש ומתקרב, והנה מצאנו אותו. זאת שפה שיודעת וזוכרת דברים שאנחנו לא רוצים לדעת או ששכחנו מזמן.” (“שתיים דובים”)

בערב שביעי פסח התבשרנו כי מאיר שלו, מן הסופרים העבריים החשובים של דורנו, הלך לעולמו.

“רומן רוסי”, “עשו”, “כימים אחדים”, “יונה ונער” הם כמה מן הרומנים המפורסמים שכתב. לצידם פרסם שלֵו ספרי עיון וספרי ילדים רבים. ספריו נמצאים כמעט בכל ספרייה ביתית.

מאיר שלו נודע באהבתו לשפה העברית. בכתיבתו הוא שאב מן התנ”ך וליהטט בין משלבי השפה. בראיונות עיתונאיים שהעניק בשנים האחרונות הוא תיאר את סיפור האהבה שלו לשפה העברית. מצד אחד הוא ביכה על התרדדות השיח, אך מצד שני ואגב התפלמסות עם האקדמיה ללשון העברית הוא טען כי על העברית להשתנות, להשתכלל ולהתאים את עצמה למציאות המשתנה והמתפתחת.

מותו הוא אבדה גדולה לאוהבי הספר העברי.