שאלות ותשובות בעת מלחמה
האירועים הקשים של המלחמה המתחוללת בישראל מאז שמחת תורה תשפ"ד, שבעה באוקטובר 2023, מעוררים גם שאלות הקשורות בשפה. אנחנו מביאים כאן כמה מן השאלות שהגיעו לאקדמיה ולצידן תשובותינו, שיכולות לעזור גם לאחרים.
שבעה באוקטובר או שביעי באוקטובר?
בעברית הדרך המומלצת והנחשבת לתקנית לציון הימים בחודש היא במספר מונה בלשון זכר: תשעה באב, עשרה בטבת, אחד באפריל, עשרים ותשעה בנובמבר וכדומה – ולא במספר סודר ("ראשון באפריל", "עשירי בחודש").
בהשפעת לשונות הלעז נפוץ המנהג להוסיף יידוע לתאריך, כגון ‘השלושה במאי’, אך דרך זו אינה דרכה של העברית, ומומלץ מאוד להימנע ממנה. ראו עוד כאן.
נכון אפוא כך: "שבעה באוקטובר"; "בְּשבעה באוקטובר"; "אירועי שבעה באוקטובר"; "מִשבעה באוקטובר"; "לפני שבעה באוקטובר".
מילה לתיאור אירועי שבעה באוקטובר
פנייה שקיבלנו: שלום, אני חושבת שצריך מילה חדשה שתתאר את היום הנורא הזה, את המעשים הנוראים ואת האנשים שעשו אותם.
תשובתנו: קיבלנו פניות לא מעטות בעניין זה כי בצדק רבים מרגישים בתקופה הזאת ש"אין מילים". לצערנו בעברית לא מעט מילים להבעת אסונות והניסיון מלמד שבדרך כלל דוברי השפה מוצאים את המילים המתאימות מתוך אוצר המילים הקיים ומייחדים אותן לאירועים היסטוריים מסוימים. כך למשל התייחדה המילה המקראית "שואה" לציון מעשי הנאצים ביהודים במלחמת העולם השנייה. להרחבה על המילה שואה.
בתזאורוס (מילון הערוך לפי נושאים) "אוצר השפה העברית" מאת נחום סטוצ’קוב ניתנות מילים לא מעטות שעניינן חיסול והרס, ובהן פריעה, פרעוֹת, חורמה, הצמתה, מבוקה, מְשׁוֹאָה, מַשּׁוּאָה. מילים אחרות יכולות לבוא מתחום האימה, כגון פַּלָּצוּת או זַעֲוָה (בלי ניקוד: זעווה) – מילה מקראית שהיא בבחינת שׂיכול אותיות של המילה המוכרת זוועה. אנחנו מניחים שעם הזמן תתקבע מילה לתיאור המאורעות האלו, אך זאת – רק ימים יגידו.
יחד או ביחד?
נשאלנו מה עדיף – "נעבור את זה ביחד" או "נעבור את זה יחד".
שתי הצורות ‘יחד’ וגם ‘ביחד’ תקניות. אומנם במקרא יש רק "יחד", ואילו את "ביחד" אפשר למצוא רק בחיבורים מאוחרים יחסית מספרות חז"ל, ואולם די בתיעוד זה כדי להתיר את השימוש בצירוף "ביחד". ראו עוד כאן.
לנצח במלחמה או לנצח את המלחמה?
תשובתנו: לנצח במלחמה.
בעברית מנצחים את היריב ולא את המלחמה. גם בספורט הקבוצה מנצחת במשחק את יריבתה, ולא את המשחק. ראו עוד כאן.
כיצד הוגים את המילה "חרבות" בצירוף "חרבות ברזל"?
הרי"ש בצורת הרבים של חֶרֶב – חֲרָבוֹת – נהגית בסמיכות בשווא: חַרְבוֹת ברזל, כמו אֶרֶץ – אֲרָצוֹת – אַרְצוֹת הברית.
מדוע המילואים נקראים כך?
מקור המילה מילואים בתנ"ך, ושם היא מציינת מילוי (‘אבני מילואים’), וגם הכשרה לתפקיד (‘ימי המילואים’). בשנת תש"ח, 1948, הכריז דוד בן־גוריון על הקמת "עתודות מילואים". בביטוי זה חיבר את המילה המקראית מִלּוּאִים עם המילה המקראית עֲתוּדוֹת, שפירושה ‘דברים המזומנים לעתיד’, ‘אוצרות השמורים לעת הצורך’. עתודות המילואים הן יחידות צבא המזומנות לפי הצורך כדי למלא את השורות. בחלוף הזמן התקצר הצירוף ל’מילואים’ בלבד. ראו עוד כאן.
שבעה ברבים
נשאלנו אם למילה "שבעה" לציון ימי האבל יש צורת רבים, ואם כן מהי.
במקרה של שבעת ימי האבל ‘שִׁבְעָה’ נתפסת בפי הדוברים כשם עצם בצורת נקבה ("השבעה הייתה עצובה מאוד"), ולפי זה צורת הרבים שלה היא "שְׁבָעוֹת", כמו גִּבְעָה – גְּבָעוֹת. מי שמעדיף להימנע מכך יוכל לומר "ניחומי אבלים".
חלל בנקבה
צורת הנקבה של חָלָל במשמעות ‘אדם שנפל בקרב או נהרג באסון’ אינה נקרית במקורותינו, אבל נוכל ללמוד עליה ממילים דומות: עָקָר – עֲקָרָה, חָכָם – חֲכָמָה. לפי זה צורת הנקבה היא חֲלָלָה ובנסמך חַלְלַת־(צה"ל), ברבים חֲלָלוֹת, בנסמך רבים חַלְלוֹת־(צה"ל). ראו עוד כאן.
צורת הרבים של תיעוד
נשאלנו: מה הצורה הנכונה ל’תיעוד’ ברבים?
מבחינה דקדוקית ודאי אין בעיה בצורת הרבים ‘תיעודים’ – זו גזירה אוטומטית מן ‘תיעוד’.
לעניין המשמעות: ברוב ההקשרים די לומר תיעוד כשם קיבוצי. נראה שהשימוש בצורת הרבים ‘תיעודים’ הוא בעיקר כאשר רוצים להדגיש שהחומר המתועד הגיע ממקורות שונים, כי למשל ‘תיעוד רב’ יכול להיות גם כולו ממקור אחד.
אזעקה או הזעקה?
לכל אחת משתי המילים משמעות משלה: ‘הזעקה’ היא הפעולה, כגון ‘הזעקת המשטרה למקום האירוע’. ‘אזעקה’ היא הצליל שמופק על ידי מנגנון ומופעל בשעת סכנה.
התרעה מודיעינית או התראה מודיעינית?
פנייה שקיבלנו: שלום, אנחנו חיילים בשירות מילואים בדרום ואנחנו מבקשים לברר כיצד נכון להגיד: התרעה מודיעינית או התראה מודיעינית (בהקשר של אירוע ביטחוני שעלול להתרחש)?
תשובתנו: התרעה (התרעת מודיעין).
- התרעה – אזהרה מפני סכנה מתקרבת. לדוגמה: ‘התקבלו התרעות על פיגועים’. כך גם הפועל התריע (על): ‘המבקרת התריעה על היעדר תוכנית לשעת חירום’.
- התראה – איום או הודעה על עונש הצפוי לאדם שאינו פועל לפי החוק, לדוגמה: "לפני העיקול תישלח התראה". בעברית בת ימינו התפתחה משמעות נוספת למילה התראה: ‘הודעה (מוקדמת)’, כגון ‘הם הגיעו לביקור בלי התראה (מוקדמת)’. ראו עוד כאן.
לקח אחריות או קיבל אחריות?
בשיח הכללי רגיל הצירוף "לקח אחריות", ואולם בעלי הסגנון מעדיפים להימנע ממנו, משום שהוא בבואה של take responsibility באנגלית. המקפידים להתנסח ברוח העברית יאמרו ‘קיבל עליו אחריות’ או ‘נשא באחריות’. ראו עוד כאן.
לאור המצב ולנוכח המצב
נשאלנו אם אפשר לכתוב ‘לאור המצב’ כשהמשך המשפט מתאר משהו שלילי.
מתקני לשון רבים ממליצים לנקוט את מילת הסיבה ‘לאור’ רק בהקשרים חיוביים או ניטרליים, למשל: ‘לאור ההצלחה יתקיימו עוד שתי הופעות’, ‘לאור תוצאות המחקר מומלץ השימוש בתרופה החדשה’. לפי זה עדיף להימנע משימושים כגון ‘לאור המצב’, ‘לאור המשבר’, ‘לאור האיומים’. בהקשר זה נעדיף לומר ‘לנוכח המצב’ או ‘בעטיים של האירועים’, ולעיתים אף נוכל לנקוט את הביטוי המנוגד ‘בצל האיומים’. ראו עוד כאן.
תמרוֹן ותמרוּן
במילון צה"ל מובאת הבחנה בין שתי המילים תמרוֹן ותמרוּן:
תמרוֹן (בחוֹלם) הוא תרגיל צבאי או סדרת תרגילים צבאיים הנערכים ביבשה, באוויר ובים, או תרגיל הדמיה על גבי מפה.
תמרוּן (בשורוק) הוא תנועת כוחות משולבת באש (או בפעולות אחרות) להשגת יתרון או לשיפור עמדות ביחס לאויב.
את שתי המילים חידש אליעזר בן־יהודה. נראה כי מתחילה חודשה המילה תִּמְרוֹן במובן ‘תרגיל צבאי’ (תמורת manoeuvre ) על פי המילה הערבית תַמְרִין, ‘תרגיל’ (מן השורש הערבי מר"ן). מכאן נגזרו הפועל לְתַמְרֵן ושם הפעולה תִּמְרוּן. לימים, במינוח הצבאי, נוצרה ההבחנה בין השתיים.
עזה – במלעיל או במלרע?
ההגייה התקנית של שם העיר עזה היא במלרע. המקום נקרא כך עוד מימי התנ"ך (עזה הייתה אחת מחמש ערי הפלשתים), ועל פי הדקדוק וטעמי המקרא – ההגייה תמיד במלרע. ככלל, בעברית שמות בסיומת הנקבה ־ָה (שמות עצם וגם שמות פרטיים, ובכללם שמות מקומות כגון מִצְפָּה, נְטוֹפָה, קְעִילָה) – הגייתם התקנית במלרע.
‘לסכל’ במקום ‘לחסל’
נשאלנו אם השימוש שכלי התקשורת עושים בפועל "לסכל" לציון חיסול פיזי של מחבל הוא תקני.
לאקדמיה ללשון העברית לא הייתה שום החלטה בעניין הזה. ‘לסכל’ משמעו ‘לבטל’, ‘להפר’ או ‘להכשיל דבר מה מלצאת לפועל’. בעברית בת ימינו משמש הביטוי ‘סיכול ממוקד’ כלשון נקייה לפעולות התנקשות בפעילי טרור. ואולם אף על פי שאין פסול דקדוקי בשימוש בצירוף זה לתיאור פעולת ההתנקשות, אי אפשר לומר שאדם כלשהו "סוכל" – שהרי ה’סיכול’ מתייחס לפעולת הטרור שנמנעה, ולא להריגתו של מי שהיה עלול להוציאה לפועל.
לעומת זאת הפועל ‘לחסל’ מציין השמדה או המתה, ומכאן שאפשר ‘לחסל’ אדם (או ‘להתנקש’ בו) אך לא לסכלו. גם הפועל ‘לנטרל’ יכול להתאים, שהרי המשמעות היא ‘להוציא מכלל פעולה’, ‘לשבש ולהשבית’ (אך ‘נטרול’ כמובן אינו מחייב המתה דווקא).
פדויי שבי
נשאלנו: האם יש מילה המתארת "חטופים לשעבר"?
רגילים היינו שהשבוי נשבה במהלך לחימה ושהוא חייל. ואולם כל הנופל בשבי בפעולה מלחמתית הוא שבוי – בין שהוא לוחם ובין שאינו לוחם. בתנ"ך אנו קוראים לא מעט על נשים וילדים שנפלו בשבי. כך למשל מסופר על לוט, אחיינו של אברהם, שנפל בשבי ואחרי חילוצו מן השבי בידי אברהם נאמר: "וַיָּשֶׁב [אברם] אֵת כָּל הָרְכֻשׁ, וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם" (בראשית יד, טז).
על כן גם החטופים שאינם חיילים הם שבויים, ומשישובו לביתם יהיו פדויי שבי.
זאת ועוד: במהלך ההיסטוריה של עם ישראל – הרחוקה יותר והרחוקה פחות – אסרו השלטונות לא מעט יהודים במטרה לקבל תמורתם כופר נפש. אף שזה לא היה במסגרת מלחמה, נידונו גם המקרים האלה כמצוות פדיון שבויים, ולפיכך אם שוחררו מכלאם היו אף הם פדויי שבי.
שובו בשלום או שובו לשלום?
נשאלנו אם יש עדיפות לאחד משני הצירופים.
שתי הדרכים טובות. הרוצה לדבוק בנוסח המקראי של הברכה יאמר ‘שובו בשלום’, והרוצה לאחל על דרך לשון חז"ל יאמר ‘חזרו לשלום’. ויש המקפידים לומר תמיד ‘לשלום’ (אף בשינוי מן המקור המקראי) בעקבות המקובל במסורת היהודית בברכה למי שיוצא לדרך "לך לשלום" (ולא "לך בשלום" הנאמר בשעת פרֵדה מן המת).
להרחבה על שאלה זו ראו כאן.
בשורות טובות
נשאלנו אם המילה ‘בשורה’ והפועל ‘לבשר’ יכולים לשמש גם להודעה רעה ועצובה.
במקרא מילים אלו משמשות הן להודעות טובות הן להודעות רעות. אומנם רוב הבשורות טובות, אבל יש גם כאלה שלא. כך למשל האיש שנס מן המערכה מספר לעלי הכוהן: "וַיַּעַן הַמְבַשֵּׂר וַיֹּאמֶר נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה הָיְתָה בָעָם וְגַם שְׁנֵי בָנֶיךָ מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים נִלְקָחָה" (שמואל א ד, יז). וכותב רד"ק: "כל המספר חדשות בין טוב בין רע נקרא מבשר". ידוע גם הצירוף ‘בשורת איוב’, אך לעומתו הביטויים ‘איש בשורה’ ו’יום בשורה’ הלקוחים מן המקרא כוונתם לטובה.
ויתקיימו בנו דברי הנביא:
"מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה" (ישעיהו נב, ז).
