שתי ידיים אחת מול השנייה בתנוחת מספריים הכיתוב: זוג או פרט?

זוג או פרד, זוג או פרט

הביטוי 'זוּג אוֹ פֶּרֶד' ובנוסח אחר 'זוּג אוֹ פֶּרֶט' מוכר מעולם משחקי הילדים – אם כשיטה לקביעת תור במשחק, אם כמשחק בפני עצמו שבו צריך לנחש אם מספר העצמים המוסתרים בכף היד הוא זוגי או לא זוגי.

המילים פֶּרֶד ופֶרֶט אינן חדשות. פֶּרֶט היא מילה מקראית: "וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט, לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם" (ויקרא יט, י). המילה פֶּרֶד – ובמסורת אחרת פְּרָד – מצויה בלשון חז"ל: "מְפרדין רמונים לעשותן פרד" (תוספתא שביעית ו, כט). שתי המילים מציינות גרגירים בודדים של פרי – פֶּרֶט בעיקר של ענבים ופֶרֶד בעיקר של רימונים. השורשים פר"ד ופר"ט קרובים זה לזה, והם מתחלפים ביניהם בקשר להפרדת גרגירי פרי, למשל: "מְפָרְדִין רימונים" (שם) לעומת "ברימון… פורט ואוכל" (משנה מעשרות ב, ו).

ואיך נוצר הקשר בין פֶּרֶד או פֶּרֶט למשמעות של מספר אי־זוגי? התשובה לשאלה זו נעוצה כנראה בלשון הערבית.

בערבית פַרְד (فَرْد) פירושו דבר יחיד, אי־זוגי. שורשה של מילה זו מקביל לשורש העברי פּר"ד, כגון במילים פָּרוּד, נִפְרָד. צמד המילים זַוְג' (زَوْج = זוּג) ופַרְד משמש לציון אופיים של מספרים. כמו מונחים ערביים רבים בתחום המתמטיקה והמדעים – חדר גם הצמד הזה אל העברית של ימי הביניים, לרוב בצורה 'זוג ונפרד'. ר' יוסף אלבו (מאה י"ד-ט"ו) מביא כדוגמה לדבר "שאי אפשר לשכל לצייר מציאותו" את "היות המספר האחד בעצמו זוג ונפרד יחד" (ספר העיקרים מאמר שלישי פרק כה). ואבן־עזרא כותב: "ודע כי האחד סוד כל המספר ויסודו, ושנים תחלת מספר הזוגות, ושלשה תחלת מספר הנפרדים" (הפירוש הארוך לשמות ג, טו).

לא ברור באיזה שלב בעברית החדשה נוצר הביטוי 'זוג או פרד', אך הוא מושרש בצורתו זו בפי דוברי העברית – מבוגרים כצעירים. עם זאת למילה פֶּרֶד במשמעות אי־זוגי לא מצאנו כמעט תיעוד בכתובים. בספרות ובעיתונות העברית מן המאה העשרים מופיע בעיקר 'זוג או פרט'. כמו כן במילונים העבריים מן המחצית הראשונה של המאה העשרים המשמעות 'אי־זוגי' מיוחסת לערך פֶּרֶט ולא לערך פֶּרֶד. יוצא דופן הוא מילון בן־יהודה – שם צוינה משמעות זו בערך פֶּרֶד בלבד בצד מובאה מימי הביניים שבה מופיע הביטוי 'זוג או פרד' בהקשר מתמטי.

לפנינו מקרה מעניין של מסורת שבכתב כנגד מסורת שבעל פה בעברית החדשה. שתי המסורות הגיוניות וסבירות, ועם זאת דווקא המסורת שבעל פה יונקת מרובד לשון קודם – העברית של ימי הביניים.

לסיום נעיר כי משחק האגוזים הקרוי 'זוג או פרד' (או 'זוג או פרט') נקרא בימים עברו בשם 'תָּם וחָסֵר' – תָּם הוא מספר שלם, כלומר זוגי, וחָסֵר הוא מספר אי־זוגי. משחק בשם זה נזכר בספרות הרבנית של ימי הביניים בקשר לשאלה אם מותר לשחק בו בשבת.

alter-zemereshet