מילים נרדפות
א. למה המילים הנרדפות נקראות כך?
העיסוק בדקדוק העברי החל לצמוח בימי הביניים בצל הדקדוק הערבי, בייחוד בספרד המוסלמית. לכן כמה מן המונחים הדקדוקיים המשמשים אותנו עד היום נוצרו בהשפעת המינוח הדקדוקי הערבי. למשל, השימוש במילים העבריות בניין, שורש וגזרה בהקשר הדקדוקי, הוא שיקוף של השימוש במקבילות של המילים האלה בערבית.
גם המונח מילה נרדפת, או מילה רודפת, כמו שאפשר למצוא בספרות ימי הביניים, נוצר בהשפעת הערבית. השורש רד”ף משותף לשתי הלשונות, שהן כידוע לשונות אחיות, אבל בעברית השורש הזה מציין בעיקר ‘ריצה בעקבות מישהו כדי להשיג אותו’, ואילו בערבית ההוראה של אותו השורש היא בעיקר ‘לבוא בעקבות’, ‘לבוא אחרי’. מכאן התפתחה בכמה מילים מן השורש הזה בערבית גם ההוראה הקרובה ‘לבוא במקום’, ‘להחליף’.
ב. למה יש מילים נרדפות? בשביל מה צריך כמה מילים לאותה משמעות?
קיומן של מילים נרדפות נובע לרוב מסיבות היסטוריות – מילים שהתפתחו במקביל, שהגיעו ממקור שונה או משפה אחרת וכדומה. ואולי לפעמים אפילו יצרו נרדפים בכוונה, לשם העשרת השפה והיצירה בה.
בעברית בולטת במיוחד נרדפוּת שמקורה בשתי תקופות לשון מרכזיות: לשון המקרא וּלשון חז”ל. בתנ”ך רגילה המילה עץ, אבל במשנה – אילן. בתנ”ך יש אף ואצל חז”ל חוטם, בתנ”ך שָׁבִים, אצל חז”ל חוזרים, בתנ”ך שואלים איפה אצל חז”ל היכן, והעברית החדשה הטמיעה לתוכה את כל העושר הלשוני הזה.
בעברית המתחדשת נוצרו לפעמים נרדפים משני חידושי לשון שנועדו לאותו העניין. דוגמה מובהקת היא הצמד אווירון ומטוס – הראשון הוא חידושו של איתמר בן אב”י, והשני חידושו של חיים נחמן ביאליק.
הנרדפים הם לחם חוקם של משוררים, סופרים, מתרגמים ונואמים, ועוד יותר מזה – של מחברי התשבצים.
מעובד על פי הפינה “באים לידי ביטוי” מאת תמר קציר ששודרה בשבוע העברית תשפ”ב
