משה בר־נסים היה מזכירו ויד ימינו של אליעזר בן־יהודה. הוא סייע בכתיבת "מִלון הלשון העברית הישנה והחדשה" ועבד במשך כעשרים שנה לצד מחבר המילון. לאחר מות בן־יהודה הוסיף בר־נסים לעמול על כתיבת המילון ועל הכנתו לדפוס עד לפטירתו בטרם עת בגיל 44. על קברו אמר איתמר בן־אב"י: "שכוח לא נשכח את […] העוזר הכביר בבניין הגדול אשר הקימוֹ בן־יהודה על אדמת אבות. כי בך מת בן־יהודה בפעם השנייה".

משה בר־נסים (תרמ"ב–תרפ"ז, 1882–1926) נולד בירושלים, בן לקמילה (ג'מילה) ולרב יעקב חי בכור נסים, נכד לראש אב בתי הדין הרב שמואל נסים. בר־נסים קיבל חינוך תורני מסורתי, תחילה ב"חדר" ואחר כך בישיבות. הוריו, אנשי היישוב הישן, מנעו ממנו לרכוש השכלה כללית בבית הספר, ובר־נסים השתלם לבדו בשפות אירופיות ובערבית ורכש גם השכלה כללית רחבה מאוד. הוא נישא לתמר טרבולוס ולשניים נולדו תשעה צאצאים. בר־נסים החל לעסוק במסחר אך לא נחל הצלחה.

אליעזר בן־יהודה התרשם מבקיאותו הרבה של בר־נסים במקורות היהודיים לדורותיהם ומשליטתו בלשונות אירופה ובערבית, והזמינו להיות עוזרו ומזכירו בעבודת המילון. במהלך העבודה הוסיף בר־נסים ללמוד את התחומים הדרושים להתקנת המילון: משנה, תלמוד, מדרשים, ספרות פילוסופית, פיוטי ימי הביניים, ספרות חדשה ועוד. הוא עבד בבית בן־יהודה במשך כעשרים שנה (החל מ־1905): חמש־עשרה שנים לצד אליעזר בן־יהודה וחמש שנים נוספות לאחר מות בן־יהודה.

בר־נסים עבד לצד בן־יהודה בהכנת חמשת כרכי המילון הראשונים. הוא סייע בחיבור המילון, בעריכתו ובהכנתו לדפוס. נראה שתרם רבות גם לבירור משמעי המילים ולתרגומיהן ללועזית.

שלושה ימים לאחר פטירת בן־יהודה פרסם בר־נסים מודעת תנחומים בעיתון "דֹאר היום" בעריכת איתמר בן־אב"י:

למשפחת מורי ורבי א. בן־יהודה

בתור תלמידו של המנוח היקר, שזכיתי ליצוק מים על ידיו משך חמש עשרה שנה ולשמש אותו בעבודתו הקדושה – אין מלה בפי להביע בה את יסורי הגדולים ולהגיש לכם תנחומין בהִגדע מאתנו נזר תפארתנו, שמפיו חייתי כל הימים. איככה אנחמכם ואני בעצמי לא אוכל להתנחם!

יהי לנו שמו המבורך לצרי [=מרפא] ללבנו המתיפח בצערו.

לאחר מות בן־יהודה המשיך בר־נסים בעריכת הכרכים 6–8 ופיקח על הדפסת הכרכים 6–7. על תרומתו לכרך השישי של המילון כתבה חמדה בן־יהודה בהקדמה לכרך: "חן־חן עמוק מביעה אני יחד עם־כך לעוזרו הראשי, האדון משה בר־נסים בעד התמסרותו הנאמנה למלּוֹן בתוקף הבקיאות אשר רְכָשָׁהּ מידי המחבר בעשרים שנות עבודתו תחת פקודתו".

לבד מעבודתו כעוזר של בן־יהודה בהכנת המילון היה בר־נסים אחד מעוזרי העיתון "דאר היום" בעריכת איתמר בן־אב"י, וכן תרגם שני סיפורים מלדינו לעברית: "אסתר היפה: ספור שקרה בקושטא אחרי גרוש ספרד" מאת מאיר להמן ו"היד הקטועה: ספור מחיי עבדול מג'יד הראשון" מאת תאודור שיבה. הסיפורים פורסמו בהמשכים בעיתוני בן־יהודה בשנת תר"ע, ובשנת תרפ"ג (1923) ראו אור בהוצאת שי"ש (שלמה ישראל שיריזלי). בר־נסים פרסם גם מאמרים בעיתונים עבריים בעילום שם.

בר־נסים התמיד בעבודה על כרכי המילון עד למותו בט"ז בטבת תרפ"ז (21.12.1926). בעת הפטירה נעצרה עבודתו בסידור הערך "סבל". בעיתון "דאר היום" תוארה המיתה החטופה:

שלשֹֹם, יום שני, בשעה חמש וחצי, נקטף פתאם בדמי־ימיו מזכירו הנאמן ויד ימינו של המנוח אליעזר בן־יהודה בעבודת המִלון הגדול ואחד מעוזרי "דאר־היום" לשעבר – משה בר־נסים ז"ל. הידיעה הזאת, שנודעה בירושלים רק עם שחר יום שלישי, הדהימה ממש את כל יודעיו ומוקיריו הנִמנים באלפים. איש לא רצה להאמין שהצעיר הרענן, בארבעים וארבע שנותיו, אשר התהלך בחוצות ירושלם עד לשעה חמש ביום שני בערב, מת פתאֹם רחוק ממשפחתו וממכריו – בבית החולים בִּקור־חולים העתיק, בפנים ירושלם, שאליו הלך לתמו לשאֹל בעצת הרופא. […] בשש בבֹּקר באו כל בני משפחתו, עם אביו הישיש, ר' בכור נסים בראשם, אל בית החולים ובעיר ובסביבותיה החלה תנועה רבה של מאות מכבדיו ויודעיו, אשר מִהרו לחלֹק למנוח את כבודו האחרון. בשעה אחת־עשרה החלה הלויה דרך רחובות העיר העתיקה במעמד של עם עצום. (22.12.1926, עמ' 1)

לבקשת אביו נקבר בר־נסים בחלקת בורק הספרדית בהר הזיתים, אף שמשפחת בן־יהודה הציעה שייטמן בסמוך לקברו של אליעזר בן־יהודה. בהלוויה נישאו הספדים מפי אברהם אלמליח, הרב יוסף לוי, חיים מיכלין ואיתמר בן־אב"י. בדבריו אמר בן־אב"י:

משפחת בן־יהודה שופכת על קברך זה, משה אחינו, את דמעותיה היותר חמות [=החמות ביותר, הכי חמות] והיותר צורבות. אילו חי בן־יהודה עמדנו היום, ושמע על־דבר מותך זה הפתאומי, כי אז מת שנית עם מותך אתה. מי כמותו ידע את אשר היית לו במשך שתים ועשרים שנות־עבודתך בצדו תמיד – יד ימינו גם עוזרו הנאמן, שלא חשׂך עמל ומְרָצִים אף ימים ולילות מכֹּחותיו הרעננים להקל על מחיה הדבור העברי את מפעלו הגדול – מִלון הלשון העברית הישנה והחדשה – שזכֹה זכית לראות בהופיע תחת השגחתך שלא ידעה לאות – שני כרכים נוספים לחמשת הכרכים אשר נדפסו בימי חייו. […] יהי־נא לבך בשתיקתו הנצחית סמוך ובטוח, כי כל עוד נחיה ונפעל בארצנו זאת שכֹח לא נשכח את איש־החמודות, את הרֵעַ הנאמן, את העובד החרוץ ואת העוזר הכביר בבנין הגדול אשר הקימוֹ בן־יהודה על אדמת אבות. כי בך מת בן־יהודה בפעם השניה. (שם)

ביום השביעי לפטירת בר־נסים (27.12.1926) פורסמו בעיתון "דאר היום" הספדים מאת הסופר והחוקר ד"ר נחום סלושץ והעיתונאי אברהם אלמליח. סלושץ תיאר את בר־נסים כ"איש עניו, אדם צנוע – תלמיד חכם מתחבא אל הכלים", בעל "נפש ערה מלאה עדינות ואמון", וכמי ש"חי בעולם שכֻּלו רוח, שכולו עבודה, יושר ואמונה". כן תיאר סלושץ את העבודה של בר־נסים כעוזרו של בן־יהודה:

הכרתי אותו לדעת מאז שובי לארץ בבית מורו ומדריכו אליעזר בן־יהודה: ראיתי ותמהתי איך עבדו באמונה, איך היה עוזרו על ידו, נאמן למורהו ומתיחד יחד עמו בעבודתו הגדולה היא עבודת המִלון הראשון לשפה העברית; ואחר־כך כאשר עזבַנו המורה לצדקה, זורע נצני התחיה, צופה הייתי מרחוק את עבודתו, את מסירותו של משה בר נסים לראש מפעלו של בן־יהודה. בלי־ליאות, מבלי בַּקֵּשׁ שכר לנפשו, באמונת אומָן התאמץ התלמיד להמשיך את פעולת המורה, נחה מרוחו של בן־יהודה על זה האיש משה העניו – בדרכו ובשיטתו הוסיף להעניק לנו מפרי עמלו ויצירתו של בעל המִלון.

גם אברהם אלמליח הדגיש את צניעותו של בר־נסים:

מטבע בְּרִיָּתוֹ היה המנוח עניו, צנוע, בורח מפני הכבוד, נחבא אל הכלים, שונא את הפרסום […] ומסור בכל לב ונפש לאותה היצירה הכבירה שהיתה משאת נפשו בחייו: המלון העברי של אליעזר בן־יהודה.

עוד כתב אלמליח על רוחב הידיעות של בר־נסים:

עפ"י ידיעותיו ובקיאותו היה משה בר־נסים צנא מלא ספרא [=סל מלא ספרים; בהשאלה: בקי בתחומים רבים], בקי בכל התלמוד ונושאי־כליו, שולט בכל אוצרות השפה העברית, רודה בכל הספרות העברית של ימי הבינים. כל הספרות הפילוסופית והפיוטית מהזמנים היותר קדומים עד ימינו אלו – היתה לפניו כספר־פתוח. ומי שמדבר עם משה בר־נסים על איזה נושא ידוע או איזה ערך ידוע בערכי המלון העברי היה מתגלה לפניו העובד הצנוע והעניו הזה בכל מלוא קומתו, ולא היית יודע על מה להתפלא תחִלה אם על בקיאותו העצומה בכל ים הספרות התלמודית והמדרשית, בכל הפוסקים והאחרונים, בשירה, בפיוט, במחקר, במדע, או על זכירתו הנפלאה בכל ביאור ופרוש שעבר פעם לנגד עיניו, או על סבלנותו שלא ידעה גבול בעבודתו הדורשת חִטוט והתעמקות ובקיאות עצומה, וחקירה מדעית בכל מִלה ומִלה. הוא היה, בלי שום הגזמה, אנציקלופדיה חיה. במשך כל השנים שבהן יצק המנוח מים על ידי אליעזר בן־יהודה בעבודת המלון התמחה כל כך בעבודה זו עד שמחבר המלון בעצמו היה יכול לבטוח על תלמידו ועוזרו בכמה וכמה דברים כי חזקה עליו שלא יוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן.

גם ר' ציון קואינקה, שבישיבתו למד בר־נסים, ציין בזיכרונותיו את מעלותיו של בר־נסים:

המנוח היה אחד מהתלמידים החשובים שלמדו אצלי, הוא היה נחתן [=נוהג בנחת] בלִמודו וחריף עצום. […] הוא היה חכם גדול ובלשן בשפה העברית, ורבות פעמים היה בא לביתי לחקור על מלה זו או מאמר זה ומאד הייתי משתעשע משיחתו ומבקיאותו הנפלאה בכל מכמני השפה העברית.

בכרך השמיני של "מלון הלשון העברית הישנה והחדשה", שנדפס לאחר פטירת בר־נסים, ציין העורך משה צבי סגל את תרומתו של בר־נסים להתקנת המילון: "בהתחלת עבודת העריכה של כרך זה נפטר בלא עתו משה בר־נסים שבמשך כמה שנים שֵׁרת את המחבר בתור מזכירו הראשי בעבודת המלון, ושהמשיך את עבודתו הנאמנה במערכת עד יומו האחרון. יזָכר בזה שמו לשבח ולברכה בעד נאמנותו ומסירות נפשו לעבודה זו שהקדיש לה גם הוא את כל חייו. יהי זכרו ברוך!".

‹ ›

פתקאות הערך "סָבִיב" למילון בן־יהודה בכתב ידו של משה בר־נסים

תודה לערן עזריאלי, מצאצאי משפחת נסים, על עזרתו בהכנת הרשימה.