Share on FacebookTweet about this on TwitterEmail to someonePrint this page

איור של בחורה בתנוחה ספקנית והכיתוב מה השתנה או מה נשתנה?

התבקשנו או נתבקשנו? על התפעל ונתפעל

"נתמנה יועץ חדש לחברה", "נתבקשנו לסייע", "נתגלו כשלים במערכת" – בעברית בת ימינו פוגשים לא אחת צורות נתפעל, בתחילית נו"ן, במקום הצורות הרגילות יותר של בניין התפעל בתחילית ה"א (התמנה, התבקשנו, התגלו). מה מקורן של צורות אלו? מתי נכון להשתמש בהן, והאם יש הבדל בינן ובין צורות התפעל?

צורות התפעל ונתפעל נבדלות קודם כול ברובד הלשון: צורות התפעל אופייניות ללשון המקרא, וצורות נתפעל ללשון חכמים. שתיהן נחשבות תקניות, ולרוב אין ביניהן הבדל משמעות.

בעברית ימינו צורות התפעל הן הרגילות בכל משלבי הלשון, ואילו צורות נתפעל עשויות לבוא במקומן בעיקר בלשון הכתובה והרשמית. השימוש בצורות נתפעל מוגבל בדרך כלל לפעלים סבילים, כגון נתבקש, נתמנה, או לפעלים שהנושא שלהם איננו גורם הפעולה, כגון נשתנה, נשתמר, נתרחב (בעיקר פעלים של שינוי מצב).

הבחירה בין צורות התפעל לצורות נתפעל היא אפוא בחירה סגנונית הנתונה לשיקול דעתם של הכותבים.

המעבר מהתפעל לנתפעל בלשון חכמים

בניין התפעל רגיל במקרא,[1] והוא עשוי להביע מגוון של הוראות שלא תמיד ההבחנה ביניהן מוחלטת, למשל: פעולה חוזרת (רפלקסיבית) שעושה הפעולה עושה על עצמו (הִתְעַטֵּף, הִתְגַּלֵּחַ, הִתְקַדֵּשׁ), פעולה הדדית (הִתְיַעֵץ, הִתְנַגֵּשׁ, הִתְרָאָה), שינוי והתהוות (הִתְפָּרֵק, הִתְבַּקֵּעַ, הִתְרוֹשֵׁשׁ), עשייה ואף גרימה (הִתְפַּלֵּל, הִתְפָּרֵץ, הִתְוַדָּה), ובמקרים מעטים פעולה סבילה מובהקת, כגון במשלי לא, ל: "אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל" (כלומר 'תהוּלל', 'יהללו אותה').

בלשון חכמים השתנתה צורתו של בניין התפעל לצורה נתפעל, ובד בבד הוא החל להחליף את הבניין המקראי פוּעל כמקבילו הסביל של פיעל, למשל: נתבשל, נתברר, נזדבל, נתאפה, נתבקש. מכיוון שבניין נפעל רווח מאוד בלשון חכמים בהוראה סבילה, מקובל להסביר שהוא שהשפיע על המעבר לצורת נתפעל בתחילית נו"ן.[2]

שימושי נתפעל בימינו

כאמור בעברית בת ימינו ההבדל בין צורות התפעל ונתפעל הוא בראש ובראשונה הבדל משלבִּי: צורות התפעל רגילות בכל משלבי הלשון, ואילו צורות נתפעל עשויות לבוא לפעמים במקומן בעיקר בלשון הכתובה והרשמית כבחירה סגנונית של הכותבים והדוברים.

השימוש בצורות נתפעל (לצד התפעל הרווח ממנו) מצוי בימינו בעיקר בשתי קבוצות של פעלים:

א) פעלים סבילים – למשל: נִתְבַּקֵּשׁ, נִתְגַּלָּה, נִתְמַנָּה, נִתְחַיֵּב, נִתְפָּרֵשׁ, נִתְבָּאֵר, נִסְתַּיֵּעַ, נִתְחַלֵּף, נִתְפּוֹגֵג, נִצְטַוָּה, נִשְׁתַּכַּח.

ב) פעלים שהנושא שלהם איננו גורם בעצמו את הפעולה (פעלים אנאקוזטיביים) – למשל: נִתְבַּדָּה, נִתְקַיֵּם, נִתְחַוֵּר, נִתְבָּרֵר, נִזְדַּקֵּק, נִשְׁתַּמֵּר, נִתְאַפְשֵׁר. רבים מן הפעלים בקבוצה זו הם פעלים המביעים שינוי מצב, כגון נִתְרַחֵב, נִשְׁתַּנָּה, נִתְרַחֵק, נִתְחַבֵּר, נִתְבַּקֵּעַ, נִתְפּוֹרֵר, נִתְכַּוֵּץ, נִסְתַּמֵּא, נִתְמוֹסֵס, נִתְיַתֵּם, נִתְעַמְעֵם, נִתְמַעֵט, נִתְמַלֵּא.

הנטייה להשתמש בצורות נתפעל בעיקר בשתי הקבוצות האלה עולָה בקנה אחד עם המצוי בלשון חכמים – שהרי הורתן של צורות נתפעל ברובד הלשון הזה קשורה כנראה בהפיכתו של בניין התפעל לבניין המביע סבילות או משמעים הקרובים לסבילות. עם זאת חשוב להדגיש שמדובר בנטייה בלבד, ולא בכלל מחייב. בספרות אפשר למצוא גם צורות נתפעל אחרות: נִתְיַשֵּׁב, נִזְדַּקֵּף, נִתְלַוָּה, נִצְטַעֵק, נִסְתַּלֵּק ועוד רבים.

צורות נתפעל רגילות כמובן בביטויים שירשנו מספרות חז"ל, כגון 'מה נשתנה', 'נתפרדה החבילה', 'נתכרכמו פניו', ומנגד אינן צפויות בפעלים השייכים ללשון העגה (סלנג), כגון התחרפן, השתפן, התברבר, התבחבש, התמסטל.

נתפעל בינוני

המעבר שחל בלשון חכמים מהתפעל לנתפעל ניכר בעיקר בפעלים בזמן עבר. בספרות חז"ל ובלשון הרבנית אפשר למצוא פה ושם גם צורות בינוני בנו"ן, כגון "זו מרגלית טובה שהיתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו שכל הרואה אותה מיד נתרפא" (תוספתא קידושין ה, יז), "נתאחין" (ירושלמי כלאים א:ב, כז ע"א), "נזדעזעין" (אליהו רבה ט). ואולם ככלל גם ברובדי הלשון האלה צורות הבינוני הרגילות הן בתבנית מתפעל כבמקרא וכבלשון ימינו.

____________________

[1] צורות התפעל שבמקרא – פעמים שיש בהן צירי בע' הפועל, כגון הִתְהַלֵּךְ, הִתְמַכֵּר, ופעמים שיש בהן פתח, כגון הִתְאַנַּף, הִתְחַזַּק (כך גם בעתיד כגון תִּתְחַתֵּן לעומת תִּתְחַכַּם, ובציווי כגון הִתְיַצֵּב! לעומת הִתְחַזַּק!). אף שברוב הנטיות הצורות בצירי שכיחות יותר בתנ"ך, ההנחה היא שדווקא הצורות בפתח הן הקדומות יותר, ואילו הצורות בצירי נוצרו בהשפעת בניין פיעל (ראו יהושע בלאו, תורת ההגה והצורות של לשון המקרא, ירושלים תש"ע, עמ' 218–219).

[2] כבר במקרא יש שתי היקרויות היכולות להתפרש כצורות נתפעל בהבלעת התי"ו: וְנִכַּפֵּר (דברים כא, ח), וְנִוַּסְּרוּ (יחזקאל כג, מח), אך אפשר שמדובר בצורות נפעל מקוריות שנוקדו רק בדיעבד כנתפעל. היה מי שהציע לראות בצורה נִשְׁתָּוָה (משלי כז, טו) צורת נתפעל (אף שאין דגש בע' הפועל), אך מקובל יותר לראות בה צורת נפעל בהיפוך האותיות ת–ו (נִשְׁוְתָה ובהפסק נִשְׁוָתָה > נִשְׁתָּוָה). מאידך גיסא בלשון חכמים כמה פעלים נוהגים בצורת התפעל, למשל הִתְפַּלֵּל והִתְנַדֵּב; לניסיונות להסבירם ראו הנמן וברויאר (להלן במבחר המקורות).