בְּלִי מְצָרִים, לְלֹא מְצָרִים

'בלי גבולות'

למשל: בילדותי ספגתי מהוריי אהבה ללא מצרים, ואני מקווה שאצליח לגדל כך גם את ילדיי.

metsarimמֶצֶר הוא 'גבול', 'תחום' בלשון חכמים. כך למשל המשנה (בבא בתרא ז, ג) דנה בשאלה מה הדין אם אדם מכר שטח "בסימניו ובמְצריו" – כלומר סימן את גבולותיו – ואז התברר שהקונה קיבל לידיו שטח קטן ממה שצוין. מן השורש מצ"ר נגזר בלשון חכמים  גם הפועל מָצַר (=תָּחַם, סימן גבול). המילה המקבילה בארמית היא מִצרא. בעל הקרקע השכנה הוא מִצְרָן או בר־מִצְרָא (בעברית בן־מצר), ולפי ההלכה יש לבר־מִצרא זכות קְדימה בקניית הקרקע הסמוכה לו.

גם בתחום המשפט בימינו משמשת המילה מצר במשמע 'גבול'. למשל סעיף 49 לחוק המקרקעין משנת תשכ"ט (1969) קובע כי "קירות, גדרות, עצים ומחוברים כיוצא באלה הנמצאים במצר של מקרקעין שכנים [כלומר על הגבול בין שני שטחים], יראום כנכסים בבעלות משותפת של בעלי המקרקעין השכנים, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר".

הצירוף בְּלֹא מְצָרִים במובן 'בלי גבולות' מצוי כבר בתלמוד הבבלי. במסכת ברכות (נא ע"א) נאמר: "כל המברך על כוס של ברכה כשהוא מלא, נותנין לו נחלה בלא מצרים"; ובמסכת שבת (קיח ע"א) נאמר "כל המענג את השבת, נותנין לו נחלה בלא מצרים". "נחלה בלא מצרים" היא נחלה רחבה בלי גבולות – חלומם של רבים.

מכאן החל הצירוף לשמש במובן 'בלי גבול' גם שלא בהקשר של נחלה. הנה למשל בידיעה שפרסם "המגיד", השבועון העברי הראשון, בשנת 1857 על ר' ישראל משה חזן: "האיר אור שִמשו שם [בעיר אלכסנדרייה] ונתקבל באהבה בלי מצרים מהממשלה הרוממה ומראשי עדת בני ישראל הקדושה שם".

בשאלת גיזרונה של המילה 'מצר' יש דעות שונות, והן קשורות למסורות השונות בצורתה: מֶצֶר, מֵצֶר, מֵצַר, מְצָר. לדעת חוקר ספרות חז"ל יעקב נחום אפשטיין המשמע הבסיסי של המילה – הן בעברית הן בארמית – הוא חֶבֶל. החבל שימש לסימון גבולות, ומכאן קיבלה המילה את המשמע 'גבול'. אפשטיין פירש כך גם את המילה מְצָרֵי בתהלים קטז, ג (על פי התקבולת): "אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי, צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא". אחרים אינם קושרים את מֵצַר שבמקרא אל המצר של לשון חז"ל כי אם לשורש צר"ר (כשורש המילים צַר וצָרָה) ומפרשים זאת 'מקום צר' – בניגוד אל  מֶרְחָב 'מקום רחב': "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ, עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ" (תהלים קיח, ה). כך נהוג להבין גם את האמור באיכה: "גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה […] כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים" (א, ג). מפסוק זה נלקח הצירוף בין המצרים – כינוי לשלושת השבועות שבין י"ז בתמוז (יום שהובקעה בו חומת ירושלים) לתשעה באב (שבו חרב המקדש).

מכל מקום המילה 'מצר' כמונח המשפטי המציין גבול נקבע במונחי האקדמיה ובמפעל המילון ההיסטורי בצורה מֶצֶר (מן השורש מצ"ר), וכך מקובל גם במילוני העברית בת ימינו.