פרשת וישלח – איך קיבלו המלאכים כנפיים

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו…" (בראשית לב, ד)

המילה מַלְאָךְ גזורה מן השורש אל"ך – שורש שֵׁמִי צפוני שהוראתו 'שלח'. בעברית השורש לא"ך מוכר רק במילים מַלְאָךְ ומְלָאכָה, אך בלשון האוגריתית הוא השורש העיקרי המציין שליחה.

עיסוק שהאדם שולח בו את ידו נקרא מְלָאכָה – בדיוק כמו מִשְׁלַח יָד. ושליחו של האדם נקרא מַלְאָךְ, כגון המלאכים ששלח יעקב לעשו. רבים מן המלאכים במקרא הם מלאכי אלוהים – כלומר יצורים עליונים שליחי האל, ועקב כך בתקופת חז"ל התייחדה המילה מַלְאָךְ למשמעות זו.

מלאכי התנ"ך, אנושיים ושמימיים גם יחד, אינם בעלי כנפיים – לעומת יצורים מקראיים אחרים: הכרובים והשרפים. על השאלה איך קיבלו המלאכים כנפיים משיב חוקר הלשון גד בן־עמי צרפתי:

מותר להניח שאם נשאל כל דובר עברית כיצד הוא מדמיין מלאך ה', הוא ישיב שהוא רואה בעיני רוחו מעין איש יפהפה בעל כנפיים – ומכל מקום כך יענה כל דובר לעז שיישאל על התמונה שהמילה angel מעוררת בראשו. והדבר תמוה: לא זו בלבד שהמקרא מעולם לא מדבר על המלאכים כעל יצורים מכונפים, אלא שמדבריו נשמע בבירור שלא היו למלאכים כנפיים, אלא מראם היה כשל בני אדם רגילים – על כן לעתים קרובות לא ידע אדם אם מלאך לפניו אם אדם כמוהו. די לנו אם נזכור את המעשה של מנוח ואשתו שבפרק יג של ספר שופטים: אליהם נראה מלאך ה', ובשם זה הוא נזכר כמה פעמים בהמשך הסיפור – ולבסוף נאמר: "כי לא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא" (שופטים יג, טז). רק בסיום כל העניין כתוב: "אז ידע מנוח כי מלאך ה' הוא" (פסוק כא). לו היו למלאך כנפיים לא היה מקום להתלבטויות אלו! […]

אם כן מניין כנפי המלאכים? האמנות הנוצרית, החל במאה החמישית לספירה, תיארה את המלאכים כבעלי כנפיים, וכך הם נראים גם בכתבי־היד העבריים המאוירים. ומניין זאת לאמנות? יש בין החוקרים הרואים בזה צירוף של המלאך המקראי עם תמונות ופסלים קלסיים של שליחי האלים, כגון מרקוריוס, איריס, ובעיקר אלת הניצחון הטסה מן השמים להאדיר את כוחו של הדיבור ולהכתירו בעטרת הניצחון, אשר לכולם כנפיים. אולם כבר התלמוד (חגיגה טז ע"א) סבר שלמלאכי השרת יש כנפיים: ייתכן אפוא שהדמיון המאוחר עשה דין אחד לכל היצורים שהם למעלה מן האדם, והעניק למלאכים את הכנפיים של הכרובים והשרפים.

למאמר המלא מאת גד בן־עמי צרפתי.