WP_Post Object
(
    [ID] => 95084
    [post_author] => 60
    [post_date] => 2024-06-26 16:46:07
    [post_date_gmt] => 2024-06-26 13:46:07
    [post_content] => מלאכי התנ"ך אינם מכונפים, לעומת יצורים מקראיים שמימיים אחרים: הכרובים והשרפים. איך קיבלו המלאכים כנפיים? ומה בכלל מקורה של המילה מלאך?
	[presto_player id=95087]
    [post_title] => איך קיבלו המלאכים כנפיים?
    [post_excerpt] => מלאכי התנ"ך אינם מכונפים, לעומת יצורים מקראיים שמימיים אחרים: הכרובים והשרפים. איך קיבלו המלאכים כנפיים? ומה בכלל מקורה של המילה מלאך?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%a7%d7%99%d7%91%d7%9c%d7%95-%d7%94%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%9b%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%a0%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-07-02 22:15:20
    [post_modified_gmt] => 2024-07-02 19:15:20
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=95084
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 50349
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2021-04-12 12:10:26
    [post_date_gmt] => 2021-04-12 09:10:26
    [post_content] => כידוע הלשון העברית משופעת במילים מלשונות זרות. פחות מזה ידוע על תרומתה של העברית למילונן של לשונות אחרות. במרוצת הדורות חדרו מילים עבריות לרבות מלשונות העולם, ובעיקר ללשונות אירופה. בדרך כלל אין מדובר בשאילה ישירה, אלא בתיווכם של שניים: תרגומי המקרא הקדומים ליוונית וללטינית ומאוחר יותר לשון קהילות יהודי אירופה, ובראשן היידיש.

מילים עתיקות

איננו יודעים די על מילים שנשאלו מעברית ללשונות אירופה בעת העתיקה, ואולם אין ספק שמילים שמיות (שמוכרות גם מן העברית המקראית) נקלטו ביוונית העתיקה (או בלהגים שקדמו לה) הודות לקשרי מסחר עם יורדי הים הכנענים הפניקים. כך למשל המילה חָרוּץ שמופיעה בשירה המקראית היא המילה הרגילה בפניקית לציון 'זהב'. מילה זו התגלגלה בימי קדם ליוונית, ועד ימינו זהב ביוונית הוא χρυσός (בתעתיק chrysós). בתנ"ך באה המילה כֻּתֹּנֶת ועניינה בגד עשוי פשתים. השורש כת"ן משמש בהוראת 'פשתן' בפניקית ובלשונות שמיות אחרות, ואף הוא התגלגל ליוונית בצורה χιτών (בתעתיק chitón).[1] מילה שמית אחרת מתחום המסחר היא עֵרָבוֹן – ἀρραβών (בתעתיק arrabón).

מן התרגומים

הכנסייה הנוצרית אימצה את שני התרגומים הקדומים, את תרגום השבעים ליוונית ובעיקר את הוולגטה ללטינית, וכך מתחום התפילה והפולחן הנוצריים מוכרות המילים העבריות אמן, סלה, הללויה, הושע־נא, מָן, שבּת, יובֵל, עדן, גיהינום, שרפים, כרובים, לווייתן, בהמות, שטן, משיח, תופת, הר מגידו (ארמגדון). מילים אלו הגיעו גם לחלק מלשונות אפריקה המודרניות שרבים מדובריהן נוצרים.

נתמקד אפוא בכמה מהן.

המילה שבּת לציון יום המנוחה היהודי – באנגלית sabbath או sabbat, בגרמנית Sabbat, בצרפתית: sabbat, ברוסית Суббота (בתעתיק subbota),[2] בפולנית sobota, ביוונית σάββατο, באיטלקית sabbato, בספרדית sábado, בפורטוגלית sabado ועוד. ברוב הלשונות הללו זו המילה הכללית לציון היום השביעי. בלשונות שבהן משמשות מילים אחרות, כגון samedi בצרפתית ו־Samstag בגרמנית, אף הן התגלגלו מן המילה העברית: היסוד sam- לקוח מהמילה הלטינית sambatum, אחד ההֶגוונים של המילה שבּת. מילה זו מוכרת לדוברי העברית משמו של הנהר האגדי סַמְבַּטְיוֹן (גם סבטיון או סנבטיון): על פי המסופר בתלמוד היה הנהר משליך מתוכו אבנים במשך השבוע ונח בשבת.[3]

יש הטוענים כי שמות ימות השבוע בפורטוגלית הושפעו מן העברית המקראית: הימים שני–שישי נקראים במספרים סודרים, כמו בעברית: Segunda feira, Terça feira וכן הלאה.

המילים לווייתן ובהמות (כצורת יחיד) מציינות בעברית המקראית, ובעקבות התרגומים גם בספרות הנוצרית, יצורים מיתיים או בעלי חיים אדירי־ממדים.[4] בימינו משמשת ברוסית המילה Бегемот  (בתעתיק begemot) לציון 'היפופוטם'. המילה Манна (בתעתיק manna), היינו מָן, מזונם של בני ישראל במדבר, ברוסית היא 'סולת'.

בתיווך תרגומי המקרא נתקבלו גם השמות המדעיים לצמחים שנזכרים בתנ"ך דוגמת מור (Myrrha) ורותם (Retama). כמו כן שמות פרטיים בין־לאומיים רבים התגלגלו משמות מקראיים, אבל בהקשר הכללי כדאי להזכיר את מתושלח (Methuselah) שמשמש בלשון הדיבור באנגלית (וגם בעברית) במשמעות 'אדם זקן מאוד', על שום מניין שנותיו הגבוה ביותר בתנ"ך.

מן היידיש והלדינו

מגע הדוק בין יידיש לרבות מלשונות צפון אירופה הביא לקליטתן של מילים עבריות בלשונות אלו, בעיקר מהווי החיים היהודי כגון כשר, רבי, גוי, טרפה, מזל, אבל גם גנב, חוצפה, משוגע וצרות. ואולם מידת קליטתן תחומה בדרך כלל לזמנים ולמקומות מסוימים. עם זאת פה ושם אפשר למצוא גם בימינו מילים עבריות שנותרו בהן. הינה כמה דוגמאות. באנגלית: מבין (maven) ככינוי למומחה וחלה (challah) שהפכה מאכל פופולרי גם באוכלוסייה הכללית. בגרמנית: תוהו ובוהו (Tohuwabohu) במובן 'מהומה', ושמירה בביטוי Schmiere stehen, היינו 'לעמוד על המשמר'. בהולנדית, בעיקר בלשון המדוברת: חבר (Gabber), חכם (Goochem) ובעל בית (Bolleboos) ככינוי לילד נבון.[5] מן הלדינו נטמעה בספרדית המילים מלשין (malsín), גם במובן 'מכפיש'.

מן העברית הישראלית 

תרומתה של העברית הישראלית בהקשר הזה דלה למדי – בעטייה של היחלשות ההשפעות הדדיות בין לשונות בדורות האחרונים ושלטנותה של האנגלית כלשון מקשרת. כך או כך, זיקתן של מילים דוגמת קיבוץ או כנסת[6] למקורן העברי ברורה. בלשון המקצועית בתחומים אחדים אפשר למצוא מונחים הלקוחים מעברית: בגאולוגיה את מכתש (makhtesh), באומנויות הלחימה את קרב מגע (Krav Maga) ובביולוגיה את מגינים (magainins), מונח שקשור במערכת החיסונית.[7] המילה אולפן (wlpan) משמשת בוולשית במשמעות דומה, וממנה גם הפועל wlpaneiddio במובן 'למד באולפן'.

__________________________________________________
[1] אל לשונות אירופה המודרניות הגיעה המילה השמית ככל הנראה בימי הביניים בתיווך הערבית. כך אנו מכירים את cotone באיטלקית, algodón בספרדית וכמובן coton בצרפתית ו־cotton באנגלית. דומה במקצת הוא גורלה של המילה חָרוּב שמִן הערבית הגיעה ללשונות אגן הים התיכון: caroube בצרפתית ו־carruba באיטלקית, ומכאן לאנגלית – carob.
[2] סוּבּוֹטניקים (ברוסית Субботники) הוא כינויים של בני קהילה נוצרית ממקומות שונים בברית המועצות ששימרו או אימצו מנהגים יהודיים, ובעיקר שמירת שבת.
[3] בתיווך הלטינית נגזרה המילה Saturday באנגלית משמו של כוכב הלכת השישי (והשביעי בימי קדם) במערכת השמש סָטוּרְן (Saturn, ובלטינית Saturnus). ייתכן שגם שמו העברי – שבתאי (או שבתי) – ניתן לו מסיבה זו.
[4] מסורת זו נקלטה בנצרות ויש לה הדים בספרות האגדה החז"לית: "כל מה שברא הקב"ה בעולמו – זכר ונקבה בראם. אף 'לויתן נחש בריח' ו'לויתן נחש עקלתון' זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו... ואף 'בהמות בהררי אלף' זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם..." (בבלי בבא בתרא עד ע"ב).
[5] לא נכללו ברשומה זו מילים עבריות רבות מן היידיש בלשון המלאכותית הידועה בשם Rotwelsch, ששימשה פושעים באירופה בעיקר במאה ה־19.
[6] כשם שדוברי עברית מכנים בשם רייכסטג (Reichstag) את מקום מושבו של בית הנבחרים בגרמניה (הבונדסטאג).
[7] לעיתים התמונה מורכבת יותר. המילה המקראית שיבולת (shiboleth) למשל אומצה בלשונות אירופה לציון אמצעי לזיהוי השתייכות לשונית של דובר (על סמך הסיפור המקראי הנודע על בני אפרים שהתקשו בהגיית המילה שיבולת), וחזרה במשמעות זו לעברית המודרנית כמונח מתחום הבלשנות.
    [post_title] => מילים עבריות בלשונות אירופה
    [post_excerpt] => במרוצת הדורות חדרו מילים עבריות לרבות מלשונות העולם, ובעיקר ללשונות אירופה.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%9c%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a4%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-02-06 13:03:05
    [post_modified_gmt] => 2024-02-06 11:03:05
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=50349
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 50296
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2021-04-11 14:47:49
    [post_date_gmt] => 2021-04-11 11:47:49
    [post_content] => לקריאת המאמר

מה הקשר בין פיורד וגייזר למכתש ופער? ומה העניין שמצאה הוולשית בלשוננו? במאמר קצר ומרתק מספר הכותב את סיפורן של קומץ מילים מן העברית הישראלית שפילסו דרכן ללשונות אירופה.
כידוע התקבלותו של ספר הספרים בדתן ובתרבותן של בני לשונות רבות תרמה לתחום מילונן כמה מילים עבריות, רובן מתחום התפילה (דוגמת עדן וגיהינום, אמן והללויה). במרוצת הדורות העניקו אף לשונות היהודים ללשון הדיבור של דוברי לשונות אחרות כמה מונחים מהווי החיים היהודי, ובימינו לא נפקד אפילו מקומה של העברית הישראלית.

 
    [post_title] => ישראל מייצאת מילים
    [post_excerpt] => מה הקשר בין פיורד וגייזר למכתש ופער? ומה העניין שמצאה הוולשית בלשוננו? סיפורן של קומץ מילים מן העברית הישראלית שפילסו דרכן ללשונות אירופה.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%9e%d7%99%d7%99%d7%a6%d7%90%d7%aa-%d7%9e%d7%9c%d7%99%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-08-27 13:33:39
    [post_modified_gmt] => 2023-08-27 10:33:39
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=50296
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 49405
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2021-02-11 18:28:22
    [post_date_gmt] => 2021-02-11 16:28:22
    [post_content] => רבים מן הסתם שואלים את עצמם: האם יש קשר בין הכרוב במקדש ובין הכרוב במטבח?

ובכן אין קשר בין המילים.

יְרַק המאכל העולה על שולחננו נקרא בעברית כְּרוּב לפחות מימי המשנה: "הלפת והנפוס, הכרוב והתרובתור... אינן כלאים זה בזה" (כלאיים א, ג). ואומנם, כשמות צמחים רבים הנזכרים בלשון חכמים, שאול השם 'כרוב' מיוונית (κράμβη, 'קְרַמְבֶּה').[1] עם זאת קשה לקבוע אם הכרוב הנזכר במשנה הוא כרוב הראש (המוכר בשם 'כרוב לבן'), כרוב העלים (המוכר גם בשם הלועזי 'קייל') או כרובית – כולם ממשפחת המצליבים ושייכים לסוג Brassica oleracea.

לבד מן הכרוב הזה אנו מכירים את הכרובים הנזכרים בהקשרים שונים בתנ"ך – אלו הם יצורים פלאיים המופקדים על שמירת גן עדן על פי "וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" (בראשית ג, כד) או דמויותיהם המכונפות, עשויות זהב, שהוצבו על גבי ארון העדות: "וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב" (שמות כה, יח); "וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו" (שם כ). ובהמשך – "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת" (שם כב).[2] במקומות אחדים מתואר האל כיושב הכרובים, ובתהלים אף מוצאים את התיאור הציורי "וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף, וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ" (יח, יא).[3]

ומהיכן הגיע השם כרוב? בניגוד ללשונות שמיות אחרות השורש כר"ב אינו משמש בעברית, וגיזרונות שונים הוצעו בפתרונו. לפי ההצעה המקובלת המילה כרוב התגלגלה מן האכדית. על פי רוב נטען כי היא קרובה אל המילה kāribu, צורת הבינוני של הפועל karābu (במשמעות 'בירך', 'התפלל'), ומכאן שהכרוב הוא המתווך בין בני האדם לאל ומגיש לפניו את תפילותיהם. לעומתם יש המבקשים את פשר המילה כרוב אצל הצורה kurību שעניינה שמירה והגנה. שתי ההצעות אינן חפּות מקשיים.

אם כן בשתי משמעויות שונות משמשת המילה כְּרוּב בעברית ואין ביניהן דבר.

בשולי הדברים כדאי לציין כי בספרי המקרא המאוחרים מופיע השם הפרטי כְּרוּב (עזרא ב, נט; נחמיה ז, סא), ואולם מן ההקשר לא ברור אם מדובר בשם מקום או בשם אדם; כך או כך עניינו לא הוברר.

________________________________________________________________
[1] בנקל אפשר להבחין בשינויים משמעותיים: התנועה הסופית נשלה; שני העיצורים השפתיים βμ מבוטאים בסוף המילה כעיצור (שפתי) אחד – בֿ; מעתק a > u/o (פעמים מוצאים כְּרוֹב בחולם) בהשפעת העיצור השפתי. כמו כן בחלק מעדי הנוסח של המשנה צרור העיצורים בראש המילה פורק באמצעות אל"ף פרוסתטית: אֶכְרוּב/אֶכְרוֹב.
[2] רש"י מפרש: "דמות פרצוף תינוק להם". מקור הפירוש בתלמוד הבבלי: "מאי כרוב? אמר רבי אבהו: כרביא [כְּ־ + רביא], שכן בבבל קורין לינוקא רביא" (חגיגה יג ע"ב).
[3] המילה כרוב (וגם צורת הרבים כרובים) נכנסו כמות שהן לתרגומי המקרא ליוונית (χερούβ, χερουβίμ) וללטינית (cherub, cherubin). מכאן נשאלה המילה ללשונות אירופה וברבות מהן צורת הרבים (cherubin) נתפסה צורת היחיד, כך למשל באיטלקית, צרפתית, ספרדית ורוסית.
    [post_title] => כרוב
    [post_excerpt] => רבים מן הסתם שואלים את עצמם: האם יש קשר בין הכרוב במקדש ובין הכרוב במטבח?
ובכן אין קשר בין המילים.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9b%d7%a8%d7%95%d7%91
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-03-14 15:46:16
    [post_modified_gmt] => 2021-03-14 13:46:16
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=49405
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 12963
    [post_author] => 7
    [post_date] => 2015-11-26 17:03:26
    [post_date_gmt] => 2015-11-26 15:03:26
    [post_content] => 
"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו..." (בראשית לב, ד)
המילה מַלְאָךְ גזורה מן השורש לא"ך – שורש שֵׁמִי צפוני שהוראתו 'שלח'. בעברית השורש לא"ך מוכר רק במילים מַלְאָךְ ומְלָאכָה, אך בלשון האוגריתית הוא השורש העיקרי המציין שליחה.
עיסוק שהאדם שולח בו את ידו נקרא מְלָאכָה – בדיוק כמו מִשְׁלַח יָד. ושליחו של האדם נקרא מַלְאָךְ, כגון המלאכים ששלח יעקב לעשו. רבים מן המלאכים במקרא הם מלאכי אלוהים – כלומר יצורים עליונים שליחי האל, ועקב כך בתקופת חז"ל התייחדה המילה מַלְאָךְ למשמעות זו.
מלאכי התנ"ך, אנושיים ושמימיים גם יחד, אינם בעלי כנפיים – לעומת יצורים מקראיים אחרים: הכרובים והשרפים. על השאלה איך קיבלו המלאכים כנפיים משיב חוקר הלשון גד בן־עמי צרפתי:
מותר להניח שאם נשאל כל דובר עברית כיצד הוא מדמיין מלאך ה', הוא ישיב שהוא רואה בעיני רוחו מעין איש יפהפה בעל כנפיים – ומכל מקום כך יענה כל דובר לעז שיישאל על התמונה שהמילה angel מעוררת בראשו. והדבר תמוה: לא זו בלבד שהמקרא מעולם לא מדבר על המלאכים כעל יצורים מכונפים, אלא שמדבריו נשמע בבירור שלא היו למלאכים כנפיים, אלא מראם היה כשל בני אדם רגילים – על כן לעתים קרובות לא ידע אדם אם מלאך לפניו אם אדם כמוהו. די לנו אם נזכור את המעשה של מנוח ואשתו שבפרק יג של ספר שופטים: אליהם נראה מלאך ה', ובשם זה הוא נזכר כמה פעמים בהמשך הסיפור – ולבסוף נאמר: "כי לא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא" (שופטים יג, טז). רק בסיום כל העניין כתוב: "אז ידע מנוח כי מלאך ה' הוא" (פסוק כא). לו היו למלאך כנפיים לא היה מקום להתלבטויות אלו! [...]
אם כן מניין כנפי המלאכים? האמנות הנוצרית, החל במאה החמישית לסה"נ, תיארה את המלאכים כבעלי כנפיים, וכך הם נראים גם בכתבי־היד העבריים המאוירים. ומניין זאת לאמנות? יש בין החוקרים הרואים בזה צירוף של המלאך המקראי עם תמונות ופסלים קלסיים של שליחי האלים, כגון מרקוריוס, איריס, ובעיקר אלת הניצחון הטסה מן השמים להאדיר את כוחו של הדיבור ולהכתירו בעטרת הניצחון, אשר לכולם כנפיים. אולם כבר התלמוד (חגיגה טז ע"א) סבר שלמלאכי השרת יש כנפיים: ייתכן אפוא שהדמיון המאוחר עשה דין אחד לכל היצורים שהם למעלה מן האדם, והעניק למלאכים את הכנפיים של הכרובים והשרפים.
למאמר המלא מאת גד בן־עמי צרפתי.
    [post_title] => פרשת וישלח - איך קיבלו המלאכים כנפיים
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%99%d7%a9%d7%9c%d7%97-%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%9c%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%9b%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%a9-%d7%9b%d7%a0%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-12-24 11:14:22
    [post_modified_gmt] => 2022-12-24 09:14:22
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=12963
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)