הדף בטעינה

על המילה מַלְאָךְ

במילון

 (ללא ניקוד: מלאך)
מיןזכר
שורשלאך
נטייהמַלְאָכִים לכל הנטיות

הגדרה

  • שָליח – בעיקר שְליח אלוהים
  • (במסורת ובאומנות) מן היצורים המשרתים את האלוהים בשמיים – בעלי כנפיים
  • משל לאדם טוב או יפה
  • מכאן: מַלְאָכִי

צירופים

על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

חיי מילים: סוללה, מלאך

איך התרחב משמע המילה 'סוללה' מ'תל עפר סביב עיר נצורה' למשמעיה כיום, ואיך קיבל המלאך כנפיים? במאמר מסופר על גלגולי המשמעות של שתי המילים המקראיות ועל יחסי הגומלין בין העברית לשפות אירופה.
המשך קריאה >>
רקע ירוק עם עננים ובמרכזו מצוירת דמות עם כנפיים, מצד אחד של גופה יוצר נשר ומן הצד השני זאב. הדמות מרימה את ידיה מעלה ומעליהן מופיע כרוב גדול. מצד ימין של התמונה כתוב: "כרוב וכרוב" ומהכיתוב יוצאים שני חצים - האחד מופנה לכיוון הכרוב השני מצביע על הדמות.

כרוב

WP_Post Object
(
    [ID] => 49405
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2021-02-11 18:28:22
    [post_date_gmt] => 2021-02-11 16:28:22
    [post_content] => רבים מן הסתם שואלים את עצמם: האם יש קשר בין הכרוב במקדש ובין הכרוב במטבח?

ובכן אין קשר בין המילים.

יְרַק המאכל העולה על שולחננו נקרא בעברית כְּרוּב לפחות מימי המשנה: "הלפת והנפוס, הכרוב והתרובתור... אינן כלאים זה בזה" (כלאיים א, ג). ואומנם, כשמות צמחים רבים הנזכרים בלשון חכמים, שאול השם 'כרוב' מיוונית (κράμβη, 'קְרַמְבֶּה').[1] עם זאת קשה לקבוע אם הכרוב הנזכר במשנה הוא כרוב הראש (המוכר בשם 'כרוב לבן'), כרוב העלים (המוכר גם בשם הלועזי 'קייל') או כרובית – כולם ממשפחת המצליבים ושייכים לסוג Brassica oleracea.

לבד מן הכרוב הזה אנו מכירים את הכרובים הנזכרים בהקשרים שונים בתנ"ך – אלו הם יצורים פלאיים המופקדים על שמירת גן עדן על פי "וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" (בראשית ג, כד) או דמויותיהם המכונפות, עשויות זהב, שהוצבו על גבי ארון העדות: "וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב" (שמות כה, יח); "וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו" (שם כ). ובהמשך – "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת" (שם כב).[2] במקומות אחדים מתואר האל כיושב הכרובים, ובתהלים אף מוצאים את התיאור הציורי "וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף, וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ" (יח, יא).[3]

ומהיכן הגיע השם כרוב? בניגוד ללשונות שמיות אחרות השורש כר"ב אינו משמש בעברית, וגיזרונות שונים הוצעו בפתרונו. לפי ההצעה המקובלת המילה כרוב התגלגלה מן האכדית. על פי רוב נטען כי היא קרובה אל המילה kāribu, צורת הבינוני של הפועל karābu (במשמעות 'בירך', 'התפלל'), ומכאן שהכרוב הוא המתווך בין בני האדם לאל ומגיש לפניו את תפילותיהם. לעומתם יש המבקשים את פשר המילה כרוב אצל הצורה kurību שעניינה שמירה והגנה. שתי ההצעות אינן חפּות מקשיים.

אם כן בשתי משמעויות שונות משמשת המילה כְּרוּב בעברית ואין ביניהן דבר.

בשולי הדברים כדאי לציין כי בספרי המקרא המאוחרים מופיע השם הפרטי כְּרוּב (עזרא ב, נט; נחמיה ז, סא), ואולם מן ההקשר לא ברור אם מדובר בשם מקום או בשם אדם; כך או כך עניינו לא הוברר.

________________________________________________________________

[1] בנקל אפשר להבחין בשינויים משמעותיים: התנועה הסופית נשלה; שני העיצורים השפתיים βμ מבוטאים בסוף המילה כעיצור (שפתי) אחד – בֿ; מעתק a > u/o (פעמים מוצאים כְּרוֹב בחולם) בהשפעת העיצור השפתי. כמו כן בחלק מעדי הנוסח של המשנה צרור העיצורים בראש המילה פורק באמצעות אל"ף פרוסתטית: אֶכְרוּב/אֶכְרוֹב.

[2] רש"י מפרש: "דמות פרצוף תינוק להם". מקור הפירוש בתלמוד הבבלי: "מאי כרוב? אמר רבי אבהו: כרביא [כְּ־ + רביא], שכן בבבל קורין לינוקא רביא" (חגיגה יג ע"ב).

[3] המילה כרוב (וגם צורת הרבים כרובים) נכנסו כמות שהן לתרגומי המקרא ליוונית (χερούβ, χερουβίμ) וללטינית (cherub, cherubin). מכאן נשאלה המילה ללשונות אירופה וברבות מהן צורת הרבים (cherubin) נתפסה צורת היחיד, כך למשל באיטלקית, צרפתית, ספרדית ורוסית.

[post_title] => כרוב [post_excerpt] => רבים מן הסתם שואלים את עצמם: האם יש קשר בין הכרוב במקדש ובין הכרוב במטבח? ובכן אין קשר בין המילים. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9b%d7%a8%d7%95%d7%91 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-03-14 15:46:16 [post_modified_gmt] => 2021-03-14 13:46:16 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=49405 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

רבים מן הסתם שואלים את עצמם: האם יש קשר בין הכרוב במקדש ובין הכרוב במטבח? ובכן אין קשר בין המילים. המשך קריאה >>

פרשת וישלח – איך קיבלו המלאכים כנפיים

WP_Post Object
(
    [ID] => 12963
    [post_author] => 7
    [post_date] => 2015-11-26 17:03:26
    [post_date_gmt] => 2015-11-26 15:03:26
    [post_content] => 

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו..." (בראשית לב, ד)

המילה מַלְאָךְ גזורה מן השורש לא"ך – שורש שֵׁמִי צפוני שהוראתו 'שלח'. בעברית השורש לא"ך מוכר רק במילים מַלְאָךְ ומְלָאכָה, אך בלשון האוגריתית הוא השורש העיקרי המציין שליחה.

עיסוק שהאדם שולח בו את ידו נקרא מְלָאכָה – בדיוק כמו מִשְׁלַח יָד. ושליחו של האדם נקרא מַלְאָךְ, כגון המלאכים ששלח יעקב לעשו. רבים מן המלאכים במקרא הם מלאכי אלוהים – כלומר יצורים עליונים שליחי האל, ועקב כך בתקופת חז"ל התייחדה המילה מַלְאָךְ למשמעות זו.

מלאכי התנ"ך, אנושיים ושמימיים גם יחד, אינם בעלי כנפיים – לעומת יצורים מקראיים אחרים: הכרובים והשרפים. על השאלה איך קיבלו המלאכים כנפיים משיב חוקר הלשון גד בן־עמי צרפתי:

מותר להניח שאם נשאל כל דובר עברית כיצד הוא מדמיין מלאך ה', הוא ישיב שהוא רואה בעיני רוחו מעין איש יפהפה בעל כנפיים – ומכל מקום כך יענה כל דובר לעז שיישאל על התמונה שהמילה angel מעוררת בראשו. והדבר תמוה: לא זו בלבד שהמקרא מעולם לא מדבר על המלאכים כעל יצורים מכונפים, אלא שמדבריו נשמע בבירור שלא היו למלאכים כנפיים, אלא מראם היה כשל בני אדם רגילים – על כן לעתים קרובות לא ידע אדם אם מלאך לפניו אם אדם כמוהו. די לנו אם נזכור את המעשה של מנוח ואשתו שבפרק יג של ספר שופטים: אליהם נראה מלאך ה', ובשם זה הוא נזכר כמה פעמים בהמשך הסיפור – ולבסוף נאמר: "כי לא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא" (שופטים יג, טז). רק בסיום כל העניין כתוב: "אז ידע מנוח כי מלאך ה' הוא" (פסוק כא). לו היו למלאך כנפיים לא היה מקום להתלבטויות אלו! [...]

אם כן מניין כנפי המלאכים? האמנות הנוצרית, החל במאה החמישית לסה"נ, תיארה את המלאכים כבעלי כנפיים, וכך הם נראים גם בכתבי־היד העבריים המאוירים. ומניין זאת לאמנות? יש בין החוקרים הרואים בזה צירוף של המלאך המקראי עם תמונות ופסלים קלסיים של שליחי האלים, כגון מרקוריוס, איריס, ובעיקר אלת הניצחון הטסה מן השמים להאדיר את כוחו של הדיבור ולהכתירו בעטרת הניצחון, אשר לכולם כנפיים. אולם כבר התלמוד (חגיגה טז ע"א) סבר שלמלאכי השרת יש כנפיים: ייתכן אפוא שהדמיון המאוחר עשה דין אחד לכל היצורים שהם למעלה מן האדם, והעניק למלאכים את הכנפיים של הכרובים והשרפים.

למאמר המלא מאת גד בן־עמי צרפתי. [post_title] => פרשת וישלח - איך קיבלו המלאכים כנפיים [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%99%d7%a9%d7%9c%d7%97-%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%9c%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%9b%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%a9-%d7%9b%d7%a0%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-12-24 11:14:22 [post_modified_gmt] => 2022-12-24 09:14:22 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=12963 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו..." (בראשית לב, ד) המילה מַלְאָךְ גזורה מן השורש לא"ך – שורש שֵׁמִי צפוני שהוראתו 'שלח'. בעברית השורש לא"ך מוכר רק במילים מַלְאָךְ ומְלָאכָה, אך בלשון האוגריתית הוא השורש המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך מַלְאָךְ ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>