חקירות לאין חקר

חקירות לאין חקרהשורש חק"ר משמש בלשוננו בהקשרים שונים: מחוקר המעבדה עד לחוקר הפרטי ומן המחקר המדעי עד לתחקיר העיתונאי. לכל אלו משותפת משמעות של בדיקה ובחינה מדוקדקת – משמעות המוכרת עוד מן התנ"ך: "לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ וּלְחָקְרָהּ" (שופטים יח, ב), "אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת" (ירמיהו יז, י).

אך יש מקומות בתנ"ך שעולה מהם משמעות אפשרית נוספת, מוחשית יותר. בכמה תיאורי טבע הממחישים את גדולת האל נזכרות המילים חֵקֶר ומֶחְקָר: "אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ" (תהלים צה, ד), "הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם וּבְחֵקֶר תְּהוֹם הִתְהַלָּכְתָּ?" (איוב לח, טז), "הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא אִם עַד תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא?" (איוב יא, ז). כפי שהציע חוקר הלשון חנוך ילון נראה שהמשמעות המשתקפת כאן היא 'גבול', 'סוף', ומכאן ההקבלה באחד הפסוקים בין חֵקֶר לתַכְלִית (=סוף, כמו "בלי ראשית בלי תכלית"). לפי הבנה זו 'אין חֵקֶר' פירושו 'אין גבול', 'אין סוף': "עֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר" (איוב ט, י). ייתכן שהפעלים מן השורש חק"ר ציינו בתחילה קביעת גבולות והגעה לקצה הדבר, ומכאן ספירה ומדידה: "וַיַּנַּח שְׁלֹמֹה אֶת כָּל הַכֵּלִים מֵרֹב מְאֹד מְאֹד, לֹא נֶחְקַר מִשְׁקַל הַנְּחֹשֶׁת" (מלכים א ז, מז), "כָּרְתוּ יַעְרָהּ… כִּי לֹא יֵחָקֵר, כִּי רַבּוּ מֵאַרְבֶּה וְאֵין לָהֶם מִסְפָּר" (ירמיהו מו, כג). אולי ממשמעות הספירה והמדידה התגלגלה משמעות הבחינה והבדיקה, אך ייתכן שמשמעות זו נוצרה ישירות ממשמעות הגבול: ניסיון להגיע לקצה הדבר, בחינת הדבר עד סופו כדי להבינו לאשורו.

בפרשת עיר הנידחת בספר דברים נאמר: "וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב, וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ" (יג, טו). מכאן למדו כי בדיני נפשות יש לחקור היטב את העדים. במשנת סנהדרין נאמר: "היו בודקין אותן בשבע חקירות: באיזה שבוע? באיזו שנה? באיזה חֹדֶשׁ? בכמה בחֹדֶשׁ? באיזה יום? באיזו שעה? באיזה מקום?" (ה, א). למקרא תיאור החקירה הצולבת הזאת נקל להבין כיצד התגלגל השורש חק"ר לאולמות בתי המשפט ולחדרי החקירות של ימינו. גם הקשר בין השורש חק"ר ללימוד העיוני ולהבנה השכלית עתיק יומין הוא: "פלאות ממך אל תדרוש ומכוסה ממך אל תחקור" (בן סירא ג, כא). בספרות המחשבה של ימי הביניים השורש חק"ר רווח מאוד. הנה שתי דוגמאות מאוצר המונחים הפילוסופיים מאת יעקב קלצקין: "והנבון המשכיל ישתדל לחקור על מה שיש בכחו ובמצפוניו מן החכמה" (רבנו בחיי אבן פקודה, הקדמה לחובת הלבבות), "הנה ראוי שנחקור תחלה מענין מהות השכל הפועל" (רלב"ג, מלחמות השם א, ו).

לפועל חָקַר שלושה שמות פעולה: חֲקִירָה, חֵקֶר ומֶחְקָר – בדומה לשלישייה שְׁמִיעָה, שֵׁמַע ומִשְׁמָע. המילה חקירה משמשת כיום בעיקר בהקשר המשפטי והמשטרתי, ואילו המילים מחקר ו חקר משמשות בעיקר בתחום המדע. מחקר היא המילה הרגילה: 'מחקר פורץ דרך', 'שיטות מחקר', 'קובץ מחקרים'. ואילו המילה חֵקֶר באה לרוב בצירופים, כגון 'חקר מקרה' (case study), 'חקר היתכנות', ובעיקר בצירופים המציינים תחום מדעי, כגון 'חקר המוח', 'חקר החלל'. צורת הרבים חֲקָרִים אינה משמשת – אם בשל מופשטותה של המילה חֵקֶר, אם בשל היקרותה בעיקר בצירופים. פה ושם נצרכת צורת הנסמך־רבים כגון 'חִקרי מקרה', וכן נוקטים אותה בשמות פרסומים כגון 'חִקרי לשון', 'חקרי מקרא' – על פי הצירוף "חִקְרֵי לֵב" (שופטים ה, טז). חקירות אחרות זכו במילים משלהן: חקירה משפטית באמצעות רשויות של מדינה אחרת נקראת חיקור דין; חקירה הכוללת איסוף נתונים וראיונות לצורך כתבה, תסריט וכדומה נקראת תחקיר. תחקיר הוא גם בדיקה בעקבות אירוע לשם הפקת לקחים. ומן המילה תחקיר נגזר הפועל תִּחְקֵר.
נסיים בביטוי ירד לחקר העניין – כפי שניסינו אנו לרדת לחִקרו של השורש חק"ר.

כתבה: תמר קציר

קובץ להדפסה