Share on FacebookTweet about this on TwitterEmail to someonePrint this page

שָׁנִים, נָשִׁים, מִלִּים – בנסמך

בכמה שמות עצם ממין נקבה בעלי סיומת ־ִים ברבים – משמשות שתי צורות נסמך:

כנגד צורת הרבים שָׁנִים יש בנסמך גם שְׁנֵי וגם שְׁנוֹת. שתי הצורות מתועדות כבר במקרא: "שְׁנֵי חיי שרה" (בראשית כג, א), "שְׁנוֹת דור ודור" (דברים לב, ז).

צורת הנסמך של נָשִׁים במקרא היא נְשֵׁי, כגון "נְשֵׁי למך" (בראשית ד, כג). צורה זו היא הרווחת גם בספרות חז"ל ובספרות שלאחריה, ואילו צורת הנסמך נְשׁוֹת נדירה מאוד.

לעומת שנים ונשים – שבהן יש צורת רבים אחת ושתי צורות נסמך – בנטיית המילה מִלָּה יש שתי צורות רבים: במקרא מִלִּים, ונטייתה מִלַּי, מִלֶּיךָ, מִלֵּיהֶם (לא מִלּוֹתַי וכדומה) ומכאן צורת הנסמך מִלֵּי; בלשון חז"ל ובלשון ימי הביניים מופיעה גם צורת הרבים מִלּוֹת, ומכאן הנסמך מִלּוֹת־.

נראה שבלשון ימינו מעדיפים הדוברים את צורות הנסמך בסיומת ־וֹת: שְׁנוֹת חיים, נְשׁוֹת השוטרים, מִלּוֹת סיום. אבל כמובן אפשר להשתמש גם בצורות שְׁנֵי־, נְשֵׁי־ מִלֵּי־.