נווה שאנן

האם צריך לומר נָווה שאנן או נְווה שאנן?

שם העצם נָוֶה מציין ביסודו מקום פורה במדבר, מקום מרעה. בהשאלה, כבר בלשון המקרא, המילה נווה ‘מקום מבטחים’, ‘מקום שלווה ומרגוע’ ומכאן גם ‘בית’, ‘מעון’. בעברית בת ימינו נתחבב המרכיב “נווה” בשמות מקומות, כגון נְווה אילן, נְווה צדק, נְווה שלום. שמות אלו הם צירופי סמיכות, ולכן הצורה נָוֶה משתנה בהם לצורה נְוֵה־ בשווא בנו”ן (כמו קָנֶה בקמץ לעומת קְנה־סוכר בשווא). לעומת זאת השם נָווה שאנן איננו צירוף סמיכות (“נווה של מישהו שאנן”) כי אם צירוף שם עצם ושם תואר (נווה שהוא שאנן, כלומר מקום בטוח ושלו). מקור הצירוף בדברי ישעיהו “חֲזֵה צִיּוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ, עֵינֶיךָ תִרְאֶינָה יְרוּשָׁלִַם נָוֶה שַׁאֲנָן…” (לג, כ).