WP_Post Object
(
[ID] => 112
[post_author] => 1
[post_date] => 2010-06-13 14:20:29
[post_date_gmt] => 2010-06-13 11:20:29
[post_content] => בכמה שמות עצם ממין נקבה בעלי סיומת ־ִים ברבים – משמשות שתי צורות נסמך:
כנגד צורת הרבים שָׁנִים יש בנסמך גם שְׁנֵי וגם שְׁנוֹת. שתי הצורות מתועדות כבר במקרא: "שְׁנֵי חיי שרה" (בראשית כג, א), "שְׁנוֹת דור ודור" (דברים לב, ז).
צורת הנסמך של נָשִׁים במקרא היא נְשֵׁי, כגון "נְשֵׁי למך" (בראשית ד, כג). צורה זו היא הרווחת גם בספרות חז"ל ובספרות שלאחריה, ואילו צורת הנסמך נְשׁוֹת נדירה מאוד.
לעומת שנים ונשים – שבהן יש צורת רבים אחת ושתי צורות נסמך – בנטיית המילה מִלָּה יש שתי צורות רבים: במקרא מִלִּים, ונטייתה מִלַּי, מִלֶּיךָ, מִלֵּיהֶם (לא מִלּוֹתַי וכדומה) ומכאן צורת הנסמך מִלֵּי; בלשון חז"ל ובלשון ימי הביניים מופיעה גם צורת הרבים מִלּוֹת, ומכאן הנסמך מִלּוֹת־.
נראה שבלשון ימינו מעדיפים הדוברים את צורות הנסמך בסיומת ־וֹת: שְׁנוֹת חיים, נְשׁוֹת השוטרים, מִלּוֹת סיום. אבל כמובן אפשר להשתמש גם בצורות שְׁנֵי־, נְשֵׁי־ מִלֵּי־.
[post_title] => שָׁנִים, נָשִׁים, מִלִּים - בנסמך
[post_excerpt] => נראה שבלשון ימינו מעדיפים הדוברים את צורות הנסמך בסיומת ־וֹת: שְׁנוֹת חיים, נְשׁוֹת השוטרים, מִלּוֹת סיום. אבל כמובן אפשר להשתמש גם בצורות שְׁנֵי־, נְשֵׁי־ מִלֵּי־.
[post_status] => publish
[comment_status] => closed
[ping_status] => closed
[post_password] =>
[post_name] => %d7%a9%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%9c%d7%99%d7%9d
[to_ping] =>
[pinged] =>
[post_modified] => 2022-11-17 15:17:51
[post_modified_gmt] => 2022-11-17 13:17:51
[post_content_filtered] =>
[post_parent] => 0
[guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=112
[menu_order] => 0
[post_type] => post
[post_mime_type] =>
[comment_count] => 0
[filter] => raw
)
נראה שבלשון ימינו מעדיפים הדוברים את צורות הנסמך בסיומת ־וֹת: שְׁנוֹת חיים, נְשׁוֹת השוטרים, מִלּוֹת סיום. אבל כמובן אפשר להשתמש גם בצורות שְׁנֵי־, נְשֵׁי־ מִלֵּי־.המשך קריאה >> המשך קריאה >>
המילה שָׁנָה משותפת למשפחת הלשונות השמיות. מדקדקי ימי הביניים סברו כי יש קשר בינה ובין המילה שְׁנַיִם והפועל שָׁנָה (חזר, עשה שנית) "לפי ששבה השמש שנית אל הנקודה שהחלה ממנה" (רד"ק, ספר השרשים). ואולם ההשוואה ללשונות אחרות מלמדת כי מדובר בשורשים שונים (למשל המקבילה הארמית לפועל שָׁנָה היא תְּנָא, ואילו המקבילה למילה שָׁנָה היא שְׁנָא ובעיקר שַׁתָּא – ב־ש ולא ב־ת). יש חוקרים הקושרים את המילה שָׁנָה אל הפועל שִׁנָּה ומשערים כי היא קרויה על שם חילופי העונות והזמנים. אחרים רואים בה מילת יסוד שמית קמאית שאינה קשורה למילים אחרות.
יוֹם יוֹם פירושו בכל יום, למשל בברכה "ברוך ה' יום יום" (על פי תהלים סח, כ). בעברית החדשה הצמד יוֹם־יוֹם מציין עניין רגיל ושגרתי, כגון 'חיי יום יום', 'בגדי יום יום', ומכאן שם התואר יוֹם־יוֹמִי.
