הדף בטעינה

על המילה נֶאֱמָן

במילון

 (ללא ניקוד: נאמן)
בנייןנפעל
שורשאמן
נטייהנֶאֱמָנָה וגם נֶאֱמֶנֶת, נֶאֶמְנֵי־ לכל הנטיות
נטיית הפועלנֶאֱמַן, יֵיאָמן, להֵיאָמן לכל הנטיות

הגדרה

  • ראוי לאֵמון
  • שאפשר להאמין בו או בדבריו
  • [בצורת הווה] (ל־) מחויב ומסור לאדם אחר, לארגון או לרעיון (בלועזית: לוֹיָאלִי)
  • [בצורת הווה] מוּרשֶה, מיופה כוח, כגון אדם או מוסד שהופקד בידו רכוש לפיקוח או לניהול
  • [בצורת הווה בתוספת סומך] מוסמך מטעם גוף כלשהו לפעול למען עניין מסוים, כגון 'נאמן בטיחות', 'נאמני סביבה'
  • חָזק, בביטוי מַכּוֹת נֶאֱמָנוֹת
  • נֶאֱמָנָה (תואר הפועל) בעדוּת אמת; בנאמנות, כמו שצריך

צירופים

על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

איור של פרה מעל קשת בענן והכיתוב לא ייאומן או לא יאומן

לא ייאמן או לא יאומן?

WP_Post Object
(
    [ID] => 10259
    [post_author] => 4
    [post_date] => 2015-05-27 15:17:15
    [post_date_gmt] => 2015-05-27 12:17:15
    [post_content] => 

יש המביעים את פליאתם על דבר שקשה להאמין שקרה בביטוי 'לא ייאמן' ואחרים בביטוי 'לא יאומן' (בניקוד: לֹא יֵאָמֵן, לֹא יְאֻמַּן). בשתי הגרסאות הפועל הוא פועל סביל: ייאמן בבניין נפעל – צורת העתיד של נאמן (כמו 'ייעדר', עתיד של 'נעדר'), יאומן בבניין פועל – צורת העתיד של אֻמַּן.

היינו מצפים שהפועל הסביל של האמין (בבניין הפעיל) יהיה הואמן ובעתיד יואמן (בבניין הופעל), דוגמת העביר–הועבר, אבל הלכה למעשה צורות אלו אינן משמשות. במקומן משמשת הצורה ייאמן בבניין נפעל שמשמעה קרוב מאוד לענייננו: דבר שיכול להתברר כאמת, דבר שאפשר להאמין בו. אין זה המקרה היחיד שצורה בבניין נפעל קשורה לפועל בבניין הפעיל, למשל: הִכְחִיד–נִכְחַד, הִרְגִּיעַ–נִרְגַּע, הִכְנִיעַ–נִכְנַע, הוֹשִׁיעַ–נוֹשַׁע. אומנם בלשוננו היום נאמן מוכר בעיקר כשם תואר, כגון אדם נאמן, אוהד נאמן. אבל בתנ"ך נאמן מתפקד גם כפועל ממש במשמע 'התברר כאמת', למשל: "עֵדֹתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאֹד" (תהלים צג, ה), "וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ" (בראשית מב, כ).

לעומת זאת יאומן ובעבר אֻמַּן (בבניין פוּעל) הן צורות סביל של הפועל אִמֵּן. צמד פעלים זה אינו שייך למשמע 'אמת' אלא למשמע אחר של השורש אמ"ן: לימוד, תרגול והדרכה.

לפיכך להבעת פליאה מתאים יותר לנקוט את הביטוי לא ייאמן, שהרי הכוונה לאמונה ולא לאימון.

"לא יאומן כי יסופר"

בביטוי הרווח "לא יאומן כי יסופר" נוצרה הצורה יאומן בהשפעת צורתו של הפועל הסמוך יסופר. תופעה לשונית זו מכונה גְּרֵרָה, והיא מוכרת מביטויים נוספים. כך למשל בביטוי "לא מדובשך ולא מעוקצך" (על פי מדרש תנחומא): הצורה דובשך (במקום דִבשך) נוצרה בהשפעת 'עוקצך'. ודוגמאות מן התנ"ך: "וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו" (יחזקאל מג, יא) – במקום מְבוֹאָיו; "צְאֶינָה וּרְאֶינָה" (שיר השירים ג, יא) – במקום צֵאנָה.

ומניין לנו הביטוי? יסודו בדברי חבקוק: "רְאוּ בַגּוֹיִם וְהַבִּיטוּ וְהִתַּמְּהוּ תְּמָהוּ, כִּי פֹעַל פֹּעֵל בִּימֵיכֶם, לֹא תַאֲמִינוּ כִּי יְסֻפָּר" (א, ה). התיעודים המוקדמים ביותר שמצאנו לשימוש בביטוי הם בחיבורים בני המאה ה־16 (על פי פרויקט השו"ת), וכבר אז אפשר למצוא את שתי הגרסאות: "לא יאומן כי יסופר" וגם "לא יאמן כי יסופר". גם בספרות ההשכלה – במאות ה־18 וה־19 – נמשכת ההתרוצצות (ושמא ההתנצחות?) בין שתי הגרסאות: יש הכותבים "לא יאמן כי יסופר" וכנגדם יש הכותבים "לא יאומן", ואף יש הטורחים לנקד "לא יאָמן כי יסופר" וכנגדם יש הטורחים לנקד "לא יאֻמן".

בימינו מוכרת יותר הגרסה 'לא יאומן כי יסופר', אך יש המקפידים לומר 'לא ייאמן כי יסופר'.

[post_title] => לא ייאמן או לא יאומן? [post_excerpt] => להבעת פליאה מתאים יותר לנקוט את הביטוי לא ייאמן, שהרי הכוונה לאמונה ולא לאימון. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%90-%d7%99%d7%99%d7%90%d7%9e%d7%9f-%d7%90%d7%95-%d7%9c%d7%90-%d7%99%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%9f [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2023-08-04 18:22:54 [post_modified_gmt] => 2023-08-04 15:22:54 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=10259 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

להבעת פליאה מתאים יותר לנקוט את הביטוי לא ייאמן, שהרי הכוונה לאמונה ולא לאימון. המשך קריאה >>

ממתי מאמתים בעברית?

WP_Post Object
(
    [ID] => 8390
    [post_author] => 7
    [post_date] => 2015-02-01 11:24:02
    [post_date_gmt] => 2015-02-01 09:24:02
    [post_content] => timeline_02

הפועל אִמֵּת נגזר כמובן מן המילה אֱמֶת, אך אין הוא ותיק בלשוננו כמוה. בעברית העתיקה משמשים תחתיו פעלים מן השורש אמ"ן. כך למשל אמר יוסף השליט במצרים לאֶחיו כאשר האשימם בריגול: "ואת אחִיכם הקטֹן תביאו אלי, וְיֵאָמְנוּ דבריכם ולא תמותו" (בראשית מב, כ). "וְיֵאָמְנוּ דבריכם", כלומר תתאמת טענתכם שאינכם מרגלים.

לאמיתו של דבר, אף המילה אֱמֶת נוצרה משורש זה עצמו – אמ"ן – בתוספת תי"ו הנקבה; אלא שהנו"ן המקורית הידמתה לתי"ו שאחריה ונבלעה בה. ואומנם בעקבות הידמות הנו"ן נמצא בנטיית המילה אֱמֶת דגש חזק בתי"ו (למשל אֲמִתּוֹ). בהיעדר אות השורש השלישית החלה עם הזמן תי"ו הנקבה של אֱמֶת לשמש אחד מעיצורי השורש. כך בראו כותבי העברית בימי הביניים שורש חדש – אמ"ת ­– וגזרו ממנו את הפועל אִמֵּת ופעלים נוספים. העדות הבטוחה הראשונה שנרשמה במילון ההיסטורי לפועל מן השורש אמ"ת בבניין פיעל היא בתשובות תלמידי מנחם בן סרוק על השגות דונש בן לברט (המחצית השנייה של המאה העשירית לסה"נ).

השימוש בפעלים שזיקתם למילה אֱמֶת שקופה וברורה רווח מאוד בלשון שבתחום השפעתה של הערבית – כפי שהעיד במפורש שמואל אבן תיבון, מגדולי המתרגמים בימי הביניים מערבית לעברית. וכך כתב בנספח המלווה את תרגומו למורה נבוּכים של הרמב"ם:
ואלו המִלות הזרות אשר נצטרך אליהם, הם מינים חלוקים [...] והמין השלישי: מִלות נמצאות בלשוננו מהם השם לבד, ואנחנו בנינו ממנו בניָנים או תארים לפי צרכיו, כ'מאמת' ו'יתאמת' שגזרנו ממִלת 'אמת', נמשכים אחר לשון הערבי, שיבנה מן המִלה שהוא בלשונם במקום 'אמת' [כלומר מן המילה הערבית حقيقة] בניָנים.
אולם אותה התופעה מתגלה גם במקומות אחרים. כמאה שנים לפני אבן תיבון השתמש בפעלים כאלה פרשן המקרא הגדול ר' שלמה בן יצחק (רש"י), למשל: "נאמן לְאַמֵּת דבריי" (שמות ו, ג). כך נמצא גם ביוצר לפסח "אצלתיך קנויתי" של הפייטן הצרפתי בנימין בן שמואל, שקדם לרש"י דור אחד: "רדומי עפר בעודדי תְּאַמְּתִי ותעידי". גם את השימושים האלה אפשר להסביר כהשפעת השפה המדוברת – הצרפתית העתיקה במקרה הזה – שבה התקיימו זה לצד זה השם veror והפועל averer; אך לא מן הנמנע לראות בהם תוצאה של חשיפה למקורות ספרותיים מן המזרח ומספרד או אף התפתחות לשונית פנימית. בין כך ובין כך יש בהם כדי להעיד על חיותה של הלשון העברית גם לאחר שפסקה מלהתקיים בדיבור.  

כתב: אריאל שוה

[post_title] => ממתי מאמתים בעברית? [post_excerpt] => בעברית העתיקה אימתו טענות בפעלים מן השורש אמ"ן. כך למשל אמר יוסף השליט במצרים לאֶחיו כאשר האשימם בריגול: "ואת אחִיכם הקטֹן תביאו אלי, וְיֵאָמְנוּ דבריכם ולא תמותו" (בראשית מב, כ). אם כן מתי נוצר הפועל לְאַמֵּת? [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%9e%d7%aa%d7%99-%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%aa%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-10-03 14:12:21 [post_modified_gmt] => 2021-10-03 11:12:21 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=8390 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

בעברית העתיקה אימתו טענות בפעלים מן השורש אמ"ן. כך למשל אמר יוסף השליט במצרים לאֶחיו כאשר האשימם בריגול: "ואת אחִיכם הקטֹן תביאו אלי, וְיֵאָמְנוּ דבריכם ולא תמותו" (בראשית מב, כ). אם כן מתי נוצר הפועל לְאַמֵּת? המשך קריאה >>

רפרנט בעברית

WP_Post Object
(
    [ID] => 72
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2013-06-05 12:14:06
    [post_date_gmt] => 2013-06-05 09:14:06
    [post_content] => 

בימינו יש כמה בעלי תפקידים שמקובל לכנותם בשם 'רֵפֵרנט', ורבים מבקשים לדעת אם יש חלופה עברית למילה. הוועדה למילים בשימוש כללי של האקדמיה נדרשה בעבר לשאלה זו, ואף חזרה ודנה בה כעבור כמה שנים. בירורי הוועדה העלו שהשימוש במונח 'רפרנט' רחב מאוד וכולל עניינים רחוקים למדי זה מזה. לפיכך הוחלט שלא לחדש מילה מיוחדת לרפרנט, אלא להמליץ על שימוש באחת מן המילים העבריות הקיימות על פי ההקשר.

הינה מגוון של חלופות אפשריות המתאימות להקשרים שונים: נָצִיג, נאמן, מייצג, יועץ, מופקד (על), מפקח, ממונה (על), דַּווח, אחראי (ל), מְרַכֵּז, מְתָאֵם, רַכָּז.

יש הנוקטים את המילה רפרנט במשמעות 'לקטור' על פי המקובל בגרמנית: מומחה בתחום מסוים שנמסר לו לקריאה מאמר או ספר לקבלת חוות דעתו לפני הפרסום. למשמעות זו קבעה האקדמיה את החלופה 'קורא מעריך'.

על מקור המילה רפרנט

המילה רפרנט לציון בעל תפקיד נשאלה ללשוננו מלשונות אירופה, ובראשן גרמנית ורוסית. מקור המילה בפועל הלטיני refero שמשמעו היסודי 'לשאת', 'להביא', 'להחזיר'. במהלך הדורות ספג פועל זה שלל משמעויות, ובהן 'לייצג', 'למסור מידע', 'לסקור', 'לדווח', 'להודיע', 'לטעון'.

בגרמנית המילה רפרנט מציינת כמה תפקידים: מרצה; נותן חוות דעת בהערכת עבודה מדעית; ראש מחלקה, אחראי לתחום מסוים; מומחה; יועץ; מוסר דין וחשבון.

ברוסית רפרנט הוא פקיד במוסד וכדומה, ובעיקר פקיד המשמש מעין דובר או מייצג של המוסד.

באנגלית המילה רפרנט היא בעיקר מונח בבלשנות שפירושו 'מסומן'. אומנם מילון אוקספורד מביא שימוש הקרוב לענייננו – 'אדם שמופנים אליו', 'אדם שנועצים בו', אך הוא מגדירו מיושן ונדיר.

[post_title] => רפרנט בעברית [post_excerpt] => השימוש במונח 'רפרנט' רחב מאוד וכולל עניינים רחוקים למדי זה מזה. לפיכך הוחלט שלא לחדש מילה מיוחדת לרפרנט, אלא להמליץ על שימוש באחת מן המילים העבריות הקיימות על פי ההקשר. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a8%d7%a4%d7%a8%d7%a0%d7%98-%d7%91%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2023-08-04 15:39:15 [post_modified_gmt] => 2023-08-04 12:39:15 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=72 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

השימוש במונח 'רפרנט' רחב מאוד וכולל עניינים רחוקים למדי זה מזה. לפיכך הוחלט שלא לחדש מילה מיוחדת לרפרנט, אלא להמליץ על שימוש באחת מן המילים העבריות הקיימות על פי ההקשר. המשך קריאה >>
איור של ילדה עם מצלמה עומדת לפני רחבת הכנסת

עברית ממשכן הכנסת

WP_Post Object
(
    [ID] => 1020
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2012-02-06 13:34:00
    [post_date_gmt] => 2012-02-06 11:34:00
    [post_content] => בכנסת נפגשים לא רק חבריה, אלא גם מילים עבריות הקשורות בה ובעבודתה. ראשונה היא כמובן הַכְּנֶסֶת עצמה: שמה נקבע במושב הפתיחה של האספה המכוננת כחצי שנה לאחר קוּם המדינה על פי כנסת הגדולה – אספת החכמים שהנהיגה את העם היהודי בראשית ימי הבית השני. במקור כְּנֶסֶת, כמו התכנסות, היא אספה והתוועדות, כגון בצירוף בֵּית כְּנֶסֶת – מקום שמתכנסים בו לתפילה בציבור. הַכְּנֶסֶת היא שמו הפרטי של בית המחוקקים הישראלי (בלעז פרלמנט).

מקום מושבה זכה לשם מיוחד: מִשְׁכַּן הַכְּנֶסֶת. מִשְׁכָּן הוא מקום מגורים, מקום לשכון בו. בתנ"ך התייחד הַמִּשְׁכָּן לציון האוהל ששכן בו ארון העדות, וכיום המילה מִשְׁכָּן משמשת לציון מבנים בעלי חשיבות ציבורית.

האספה הכללית של חברי הכנסת נקראת מְלִיאָה – מילה שביסודה היא שם פעולה של מָלֵא, כגון בפיוט של יניי "וַיִּמְנוּ לִמְלִיאָתוֹ [של הירח]". בתלמוד הירושלמי מְלִיאָה היא שדה מלא או ערוגה מלאה – לעומת צמח יחיד. בעת החדשה החלה מילה זו לשמש תרגום ל־plenum ('אספה בהשתתפות כל החברים'; plenum בלטינית פירושו מָלֵא).

כדי להבחין בין שְׁאֵלָה שחברי כנסת מציגים לשר בעניין הנתון באחריותו ובין שאלה סתם נבחרה המילה הארמית שְׁאִילְתָה – שאינה אלא מקבילתה של המילה שְׁאֵלָה.

כמה מילים ממשכן הכנסת היו במקורן בעלות משמעות כללית יותר ונעשו למונחים מוגדרים בהקשר זה. מִפְלָגָה (בניקוד זה) נוצרה על פי מילה יחידאית בתנ"ך: "לְתִתָּם לְמִפְלַגּוֹת לְבֵית אָבוֹת לִבְנֵי הָעָם" (דברי הימים ב לה, יב), ובעת החדשה השתמשו בה לציון קבוצה, כיתה ובעיקר בהקשר הפוליטי. כיום היא קבוצה מאורגנת בעלת עמדה פוליטית וחברתית השואפת להגיע לשלטון. סִיעָה מוכּרת מספרות חז"ל ומן הארמית (סיעתא). היא מציינת חבורה של אנשים, כגון בצירופים 'שמאי וסיעתו', 'הלל וסיעתו', ונראה שהיא קשורה לסיוע (חבורה שאנשיה מסייעים זה לזה. בכך היא נבדלת ממפלגה הקשורה דווקא לפילוג). מקבילה לה שִׁיעַה בערבית (מכאן השיעים, כת הנאמנים למשפחת הנביא מוחמד). בכנסת סִיעָה היא קבוצת חברי הכנסת ממפלגה מסוימת.

ויש גם תופעה הפוכה – מונח ייחודי שנעשה למילה כללית: את המילה כֶּנֶס חידש כנראה איש ועד הלשון השר דוד רמז במיוחד לסדרת ישיבות של הכנסת (כנס הקיץ וכנס החורף של שנה אחת הם מוֹשָׁב). ואולם לא עבר זמן רב והמילה כֶּנֶס יצאה מתחום הכנסת ונעשתה מילה נרדפת לכינוס.

מילים כלליות מן המקורות שנעשו למונחים יש גם ברשות המבצעת: המילה מֶמְשָׁלָה מציינת במקור את פעולת השליטה, למשל "אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה" (בראשית א, טז), ומכאן גם את אנשי השלטון: "וְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ [של מלך אשור] עִמּוֹ" (דברי הימים ב לב, ט). כיום מֶמְשָׁלָה היא חֶבֶר השרים העומד בראש המדינה. את המילה שַׂר עצמה קבעה הממשלה הזמנית בישיבה הראשונה יומיים לאחר הכרזת המדינה. עוד הצעות שעלו בישיבה לחלופה עברית ל'מיניסטר' הן מֻרְשֶׁה, נֶאֱמָן ונָגִיד. בתנ"ך שַׂר הוא מנהיג, ממונה ומפקד (למשל 'שר אלפים') וגם איש נכבד, וכך שימשה המילה עד קום המדינה. השם הפרטי שָׂרָה קשור כמובן לשׂר וקרוב במשמעותו לשם מִלְכָּה (באכדית שַׁרֻּ הוא מלך).

הספרות העברית לדורותיה העמידה לרשותה של כנסת ישראל את רוב המילים שנזקקה להן עוד מראשיתה. להן הוסיפה האקדמיה כמה חידושים: שְׁדֻלָּה (לובי), בְּחִירוֹת מַקְדִימוֹת (פריימריז), וַעֲדַת שָׁעָה (ועדה אד הוק) וגם צמד המילים יַחְדָּה ונֶגְדָּה (קואליציה ואופוזיציה), המחכות עדיין לשעתן.

כתבו: רונית גדיש ותמר כץ

קובץ מעוצב (להדפסה) [post_title] => עברית ממשכן הכנסת [post_excerpt] => השם כְּנֶסֶת נקבע במושב הפתיחה של האספה המכוננת כחצי שנה לאחר קוּם המדינה על פי כנסת הגדולה – אספת החכמים שהנהיגה את העם היהודי בראשית ימי הבית השני. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%9e%d7%a9%d7%9b%d7%9f-%d7%94%d7%9b%d7%a0%d7%a1%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-11-04 08:58:43 [post_modified_gmt] => 2022-11-04 06:58:43 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1020 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

השם כְּנֶסֶת נקבע במושב הפתיחה של האספה המכוננת כחצי שנה לאחר קוּם המדינה על פי כנסת הגדולה – אספת החכמים שהנהיגה את העם היהודי בראשית ימי הבית השני. המשך קריאה >>
אמת ונכון - איור

אמת ונכון

WP_Post Object
(
    [ID] => 988
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-01-02 08:01:00
    [post_date_gmt] => 2011-01-02 06:01:00
    [post_content] => המילים אֱמֶת ונָכוֹן, המציינות עניינים התואמים את המציאות ואישור לקיומו של דבר, חולקות גם משמעות בסיסית מוחשית: קיום ועמידה, חוזק ויציבות.

המילה אֱמֶת גזורה מן השורש אמ"ן (לכן בנטיותיה יש דגש בתי"ו תמורת הנו"ן השורשית: אֲמִתִּי, אֲמִתּוּת, לַאֲמִתּוֹ של דבר). המשמעות הבסיסית של השורש השתמרה במילה אֱמוּנָה כפי שהיא משמשת בתיאור המלחמה בעמלק: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק... וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ" (שמות יז, יא–יב), כלומר: ידיו היו יציבות ואיתנות. במלכים ב יח, טז מסופר על האֹמְנוֹת אשר ציפה חזקיה מלך יהודה בבית המקדש, ומקובל לפרש שהכוונה לעמודי התווך המחזיקים את הבניין. זו גם המשמעות שניתנה למילה אוֹמְנָה בתחום הבניין בעברית החדשה.

אך כמו המילה אֱמֶת, רוב המילים מן השורש אמ"ן, ובהן גם המילה אמונה בשאר הופעותיה בתנ"ך, שייכות לתחום המופשט: המילים אֵמוּן ואֱמוּנָה מציינות יושר וביטחון. נֶאֱמָן הוא מי שבוטחים בו, וכך גם המילה הנרדפת מְהֵימָן שנשאלה ללשון חז"ל מן הארמית (היו"ד מייצגת את האל"ף השורשית). אֲמָנָה ביסודה היא הבטחה ומכאן – ברית, הסכם וכתב התחייבות. לשורש זה שייכות גם מילות האישור אָמְנָם ואָמֵן. למשל: בפרשת הברכה והקללה בספר דברים הלוויים מצווים לומר לפני העם סדרת קללות, כגון "אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ" ועל העם לאשר כל אחת מהן: "וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן".

המילה נָכוֹן נושאת את המשמעות המופשטת 'אמת' וגם את המשמעות המוחשית של יציבות כבר בתנ"ך. על שמשון מסופר: "וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וַיִּסָּמֵךְ עֲלֵיהֶם..." (שופטים טז, כט); ועל מלכותו של שלמה נאמר: "וְהַמַּמְלָכָה נָכוֹנָה בְּיַד שְׁלֹמֹה" (מלכים א ב, מו), כלומר מלכותו נעשתה יציבה.  נָכוֹן במשמעות של 'אמת' אפשר למצוא למשל בצירוף המילים "וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר" (דברים יג, טו; יז, ד). משמעות נוספת היא 'היה מזומן', 'התקין את עצמו', כגון במתן תורה: "וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי" (שמות יט, יא). על פי זה נטבעה ססמת הצופים בנוּסָחהּ העברי "הֱיֵה נָכוֹן". זו גם משמעותה של הצורה הִכּוֹן (צורת הציווי מן 'נכון') כגון בפקודה "למקומות, היכון, רוץ!".

מן השורש כו"ן יש מילים רבות נוספות, ובהן מילים הנושאות את המשמעות הבסיסית של יציבות וקיום: המילה כֵּן או כַּן (הנוטה על דרך הכפולים) פירושה בסיס, כגון בתיאור המשכן: "וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת" (שמות לח, ח), ובעברית החדשה 'כַּן ציור', 'כַּן שיגור'. גם הביטויים "נותר על כַּנּוֹ", "עומד על מְכוֹנוֹ" ודומיהם מביעים את המשמעות הבסיסית של השורש כו"ן. הפועל כּוֹנֵן – במשמעות 'ייסד', 'הקים' וממנו שם התואר מְכוֹנֵן (אירוע מכונן) – גם הם קשורים למשמעות זו. מן המשמעות המופשטת נגזרה המילה כֵּן (במקור 'אמת', 'נכון', ומאוחר יותר מילת הסכמה ואישור), שם התואר כֵּן (ולא "כֵּנֶה") והשם המופשט כֵּנוּת.

נסיים בעדות יפה לקֶשר שבין המילים שנדונו ובין מילים אחרות המציינות כולן איתנוּת ויציבוּת – מתוך הברכה הנאמרת לאחר קריאת שמע: "אמת ויציב ונכון וקיים וישר ונאמן... הדבר הזה עלינו".

כתבו: רונית גדיש ותמר קציר

קובץ מעוצב (להדפסה) [post_title] => אמת ונכון [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%90%d7%9e%d7%aa-%d7%95%d7%a0%d7%9b%d7%95%d7%9f [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-02-07 13:53:52 [post_modified_gmt] => 2018-02-07 11:53:52 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=988 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

המילים אֱמֶת ונָכוֹן, המציינות עניינים התואמים את המציאות ואישור לקיומו של דבר, חולקות גם משמעות בסיסית מוחשית: קיום ועמידה, חוזק ויציבות. המילה אֱמֶת גזורה מן השורש אמ"ן (לכן בנטיותיה יש דגש בתי"ו תמורת הנו"ן השורשית: המשך קריאה >>

במינוח המקצועי


נֶאֱמָן
לרשימה המלאה
ארכיונאות (תשפ"ג, 2023)
נֶאֱמָן גוף חיצוני שקיבל את החומר הארכיוני והוא אמון על שמירתו
ארכיונאות (תשפ"ג, 2023)
נֶאֱמַן מִשְׁמֹרֶת הישות האחראית, פיזית ומשפטית, על החזקת החומר הארכיוני
ארכיונאות (תשפ"ג, 2023)
הֶעְתֵּק נֶאֱמָן לַמָּקוֹר פריט ששומר במדויק על התוכן והצורה של החומר המקורי שעליו הוא מתבסס אך נוצר לאחר החומר המקורי