אמת ונכון - איור

אמת ונכון

המילים אֱמֶת ונָכוֹן, המציינות עניינים התואמים את המציאות ואישור לקיומו של דבר, חולקות גם משמעות בסיסית מוחשית: קיום ועמידה, חוזק ויציבות.

המילה אֱמֶת גזורה מן השורש אמ"ן (לכן בנטיותיה יש דגש בתי"ו תמורת הנו"ן השורשית: אֲמִתִּי, אֲמִתּוּת, לַאֲמִתּוֹ של דבר). המשמעות הבסיסית של השורש השתמרה במילה אֱמוּנָה כפי שהיא משמשת בתיאור המלחמה בעמלק: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק… וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ" (שמות יז, יא–יב), כלומר: ידיו היו יציבות ואיתנות. במלכים ב יח, טז מסופר על האֹמְנוֹת אשר ציפה חזקיה מלך יהודה בבית המקדש, ומקובל לפרש שהכוונה לעמודי התווך המחזיקים את הבניין. זו גם המשמעות שניתנה למילה אוֹמְנָה בתחום הבניין בעברית החדשה.

אך כמו המילה אֱמֶת, רוב המילים מן השורש אמ"ן, ובהן גם המילה אמונה בשאר הופעותיה בתנ"ך, שייכות לתחום המופשט: המילים אֵמוּן ואֱמוּנָה מציינות יושר וביטחון. נֶאֱמָן הוא מי שבוטחים בו, וכך גם המילה הנרדפת מְהֵימָן שנשאלה ללשון חז"ל מן הארמית (היו"ד מייצגת את האל"ף השורשית). אֲמָנָה ביסודה היא הבטחה ומכאן – ברית, הסכם וכתב התחייבות. לשורש זה שייכות גם מילות האישור אָמְנָם ואָמֵן. למשל: בפרשת הברכה והקללה בספר דברים הלוויים מצווים לומר לפני העם סדרת קללות, כגון "אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ" ועל העם לאשר כל אחת מהן: "וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן".

המילה נָכוֹן נושאת את המשמעות המופשטת 'אמת' וגם את המשמעות המוחשית של יציבות כבר בתנ"ך. על שמשון מסופר: "וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וַיִּסָּמֵךְ עֲלֵיהֶם…" (שופטים טז, כט); ועל מלכותו של שלמה נאמר: "וְהַמַּמְלָכָה נָכוֹנָה בְּיַד שְׁלֹמֹה" (מלכים א ב, מו), כלומר מלכותו נעשתה יציבה. נָכוֹן במשמעות של 'אמת' אפשר למצוא למשל בצירוף המילים "וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר" (דברים יג, טו; יז, ד). משמעות נוספת היא 'היה מזומן', 'התקין את עצמו', כגון במתן תורה: "וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי" (שמות יט, יא). על פי זה נטבעה ססמת הצופים בנוּסָחהּ העברי "הֱיֵה נָכוֹן". זו גם משמעותה של הצורה הִכּוֹן (צורת הציווי מן 'נכון') כגון בפקודה "למקומות, היכון, רוץ!".

מן השורש כו"ן יש מילים רבות נוספות, ובהן מילים הנושאות את המשמעות הבסיסית של יציבות וקיום: המילה כֵּן או כַּן (הנוטה על דרך הכפולים) פירושה בסיס, כגון בתיאור המשכן: "וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת" (שמות לח, ח), ובעברית החדשה 'כַּן ציור', 'כַּן שיגור'. גם הביטויים "נותר על כַּנּוֹ", "עומד על מְכוֹנוֹ" ודומיהם מביעים את המשמעות הבסיסית של השורש כו"ן. הפועל כּוֹנֵן – במשמעות 'ייסד', 'הקים' וממנו שם התואר מְכוֹנֵן (אירוע מכונן) – גם הם קשורים למשמעות זו. מן המשמעות המופשטת נגזרה המילה כֵּן (במקור 'אמת', 'נכון', ומאוחר יותר מילת הסכמה ואישור), שם התואר כֵּן (ולא "כֵּנֶה") והשם המופשט כֵּנוּת.

נסיים בעדות יפה לקֶשר שבין המילים שנדונו ובין מילים אחרות המציינות כולן איתנוּת ויציבוּת – מתוך הברכה הנאמרת לאחר קריאת שמע: "אמת ויציב ונכון וקיים וישר ונאמן… הדבר הזה עלינו".

כתבו: רונית גדיש ותמר קציר

קובץ מעוצב (להדפסה)