הדף בטעינה

על המילה כִּכָּר

במילון

 (ללא ניקוד: כיכר)
מיןנקבה
שורשככר
נטייהכיכָּרות, כיכְּרות־

הגדרה

  • גוש מעוּגל – בעיקר של לֶחם
  • מִגרָש בעיר שבדרך כלל גדֵלים בו פרחים או דֶשא והוא מוּקף בניינים

צירופים

על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

איור של אדם עם פרצוף מובך ובננה בידו. אני כשגיליתי שאומרים שפופרת ולא שפורפרת.

שפופרת או שפורפרת?

WP_Post Object
(
    [ID] => 49558
    [post_author] => 31
    [post_date] => 2021-02-24 11:38:58
    [post_date_gmt] => 2021-02-24 09:38:58
    [post_content] => ההגייה התקנית היא שְׁפוֹפֶרֶת ולא "שפורפרת".

שְׁפוֹפֶרֶת היא כלי או חלק מכלי שצורתו גלילית, כמין קנה חלול. המילה שפופרת נקרית בספרות חז"ל במגוון הקשרים, ובמיוחד במלאכתם של בעלי האוּמנות כגון "אין נופחין במפוח אבל נופחין בשפופרת" (תוספתא יום טוב ג, טו); "שפופרת של זהבין ושל זגגין ושל נפחין ושל עושי זכוכית שנחלקה לאורכה – טהורה" (שם כלים ג, י); "שפופרת היתה לו לרבן גמליאל שהיה מביט וצופה בה אלפים אמה ביבשה וכנגדה אלפים בים" (בבלי עירובין מג ע"ב). לצד אלו היא משמשת גם במובן כללי יותר, לציון כלי קיבול: "לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן" (משנה שבת ב, ד).

בעברית החדשה אומצה המילה שפופרת בשני הקשרים: חלק הטלפון שאדם מחזיק בידו ומצמיד לפיו ולאוזנו בזמן השיחה או כלי קיבול גמיש לאחסון משחה או צבע.

המילה שפופרת גזורה מן השורש שפ"ר – והיא קרובת משפחתו של השׁוֹפָר במובן קרן חלולה, ואולי גם של שָׁפִיר במובן הקרום שעוטף את העובר. היא שייכת לקבוצת מילים מצומצמת שבה מוכפל העיצור האמצעי של השורש. מן המקרא ידועה המילה חֲצוֹצְרָה,[1] ומלשון חכמים אנו מכירים את חֲטוֹטֶרֶת (גבנון, דבשת),[2] פְּטוֹטֶרֶת (עוקץ של פרי)[3] ו־פְּקוֹקֶלֶת (הסתעפות גידים).[4]

בקבוצת מילים דומה נוצר רצף עיצורי שורש זהים מסיבה אחרת. אלו הן מילים שמקורן בשורש מרובע דו־עיצורי שאחת מאותיותיו נשלה, למשל כִּכָּר (מן כרכ"ר), שׁוֹשֶׁלֶת (מן שלש"ל)[5] ו־מְטוֹטֶלֶת או מְטוּטֶלֶת (מן טלט"ל). אשר למטוטלת – מצד הדקדוק ראויה הייתה להיכתב מְטֻטֶּלֶת (< מְטֻלְטֶלֶת), בדגש חזק בטי"ת; ואולם בעדי הנוסח המהימנים של המשנה מוצאים את הכתיב מְטוֹטֶלֶת.

השגיאה הנפוצה "שפורפרת" נובעת ככל הנראה מהיקש למילים משורשים מרובעים דו־עיצוריים, ובמיוחד ראויות לציון מילים שבהן מוכפלים שני העיצורים האחרונים כגון יְרַקְרַק, אֲסַפְסוּף וצְמַרְמֹרֶת.[6]

_______________________________________________

[1] ואומנם פעולת הנגינה במקרא היא מְחַצְּרִים בשורש חצ"ר (לצד מְחַצְצְרִים).

[2] הגיזרון לא ברור; אולי קשורה למילה חֹטֶר במובן 'ענף, בליטה'. בכתבי היד של המשנה מוצאים גם חַטֶּרֶת.

[3] בשורש פט"ר ובקרבת מה למילה המקראית פָּטוּר במובן 'גבעול': "פְּטוּרֵי צִצִּים" (מלכים א ו, יח).

[4] הגיזרון לא ברור; אולי קשור אל הפועל פִּקֵּל במובן 'קילף' (בשיכול העיצורים). מכאן חודשה המילה פַּקֶּלֶת – מחלה הפוגעת בקליפת הפרי.

[5] צורה עברית חדשה למילה הארמית שושלתא/שושילתא במובן 'שלשלת, סדרה', מוכרת מן המימרה התלמודית: "תן לי יבנה וחכמיה ושושילתא דרבן גמליאל" (בבלי גיטין נו ע"ב).

[6] 'צמרמורין' בארמית הן 'רעידות מפני חום הגוף' (צמ"ר עניינו חום).

[post_title] => שפופרת או שפורפרת? [post_excerpt] => השגיאה הנפוצה "שפורפרת" נובעת ככל הנראה מהיקש למילים משורשים מרובעים דו־עיצוריים, ובמיוחד מילים שבהן מוכפלים שני העיצורים האחרונים כגון יְרַקְרַק וצְמַרְמֹרֶת. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => 49558 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-03-03 10:49:09 [post_modified_gmt] => 2021-03-03 08:49:09 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=49558 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

השגיאה הנפוצה "שפורפרת" נובעת ככל הנראה מהיקש למילים משורשים מרובעים דו־עיצוריים, ובמיוחד מילים שבהן מוכפלים שני העיצורים האחרונים כגון יְרַקְרַק וצְמַרְמֹרֶת.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
צילום של ירושלים - מתמונת לווין

ערים וחלקיהן: "פרקי לשון לנוער"

WP_Post Object
(
    [ID] => 5914
    [post_author] => 5
    [post_date] => 2013-10-08 12:25:31
    [post_date_gmt] => 2013-10-08 09:25:31
    [post_content] => 

הערה: הדברים מובאים כלשונם בהתאמות לכללי הכתיב והפיסוק התקפים היום. ההסברים והדוגמאות המובאים במאמר נכונים לתקופת כתיבתו.

א.

הבה נתבונן במספר מונחים שנקבעו לציין ערים לסוגיהן. עיר אנו קוראים ליישוב שיש בו אוכלוסייה רבה ומוסדות ציבור, ושרוב האוכלוסייה בו עוסקת במלאכה, במסחר ובתעשייה. השם עיר אינו כולל יישובים חקלאיים, שהם כפרים, מושבות, מושבים וכדומה.

לא כל הערים דומות זו לזו בגודלן, באופיין ובשאר תכונותיהן. ומשום כך אנו משתמשים בכמה וכמה שמות לציין סוגים של ערים.

עֲיָרָה זוֹהי עיר קטנה; אין היא כפר, שהרי תושביה ברובם אנשי מלאכה ומסחר ולא עובדי אדמה. ולכלל עיר גדולה לא הגיעה, שהרי שטחה ומספר תושביה אינו רב; גם חיי הציבור וחיי התרבות אינם מפותחים בה, ואין בה אותו ריבוי מוסדות ובתי ספר כמו בעיר גדולה. ולעומת זאת הכְּרַךְ הוא עיר גדולה. כיום אנו קוראים כְּרַךְ לעיר שתושביה הם יותר ממאה־אלף נפש. ירושלים, תל־אביב וחיפה, למשל, הן כְּרַכִּים.

שמות אלה שהזכרנו (עיר, עיירה, כרך) מביעים הבחנה בין הערים לפי גודלן. שמות אחרים מציינים את הערים לפי מקומן או לפי תפקידן. למשל, עיר מִבְצָר היא עיר שיש בה ביצורים צבאיים, ועיר־חומה היא עיר מוקפת חומת מגן. לעומתן עיר פְּרָזוֹת היא עיר שאין לה לא חומה ולא ביצורים ולא צבא. וכך נקראת העיר שבה מרוכזים שלטונות המדינה – עיר בִּירָה. עיר השוכנת ליד הים נקראת עיר חוֹף. ואם יש בה נמל למעגן אניות, הרי היא עיר נָמֵל. אם זו עיר השוכנת ליד גבול המדינה – הרי זו עיר סְפָר.

עיר מרכזית, שאינה עיר בירה דווקא, נקראת מֶטְרוֹפּוֹלִין. זוהי עיר השוכנת במרכזו של חלק ארץ, וסביבה שוכנות ערים קטנות שיש להן קשר כל־שהוא אליה. מוסדות המחוז נמצאים בה, בתי הספר התיכוניים והמקצועיים והגבוהים שבה – משמשים גם את בני הערים הקטנות שבמחוז. המילה "מטרופולין" מקורה יווני, ופירושה המדויק – עיר־אֵם, דומה לביטוי העברי המקורי "עיר ואֵם בישראל" (שמואל ב כ, יט). עיר כזו היא מעין אֵם לעיירות, שהן בָּנות. מן התנ"ך אנו למֵדים שעיירות קטנות נקראות בָּנות, למשל: חשבון ובנותיה (במדבר כא), אשדוד ובנותיה, עזה ובנותיה (יהושע טו). לעיירה המרוחקת מן המרכז, מן המטרופולין, אנו קוראים עיר שָׂדֶה. ואם זה יישוב עירוני סמוך לעיר הגדולה, אנו נוהרים לקרוא לו קִרְיָה; כמו הקְרִיּוֹת [או הקְרָיות] שעל יד חיפה: קריית ביאליק, קריית מוצקין, קריית שמואל. בתנ"ך "קריה" היא עיר בכלל. אבל בשימושנו נתייחד השם הזה לעיר קטנה הסמוכה למטרופולין, ובזמן האחרון משמש השם "הַקִּרְיָה", בה"א הידיעה, כשם לשכונת משרדי הממשלה.

לבסוף נזכיר עוד סוג מיוחד של יישוב – עִיר גַּנִּים; זהו יישוב עירוני, על פי רוב חלק של עיר גדולה, שיש בו גנים, אבל תושביו אינם חקלאים אלא אנשי עיר.

ב.

עכשיו נשתדל להכיר את חלקי העיר בשמותיהם המדויקים ולהבחין בין השמות האלה לפי שימושם. הרי לנו למשל, ארבע המילים: שכוּנה, רוֹבע, אזור, פרבָּר (או פרוָר). כולן מציינות חלקי העיר, אבל יש להבדיל ביניהן, ובשימוש המדויק מבדילים ביניהן באמת.

בשם שכונה אנו קוראים לחלק מיושב ומאוכלס בעיר, שנבנה בתכנית מסוימת, כגון שכונת הבּוּכארים בירושלים, שהוקמה לפני עשרות שנים אחדות לשם שיכון עולי בוכארה; או שכונת מאה שערים, שהוקמה לשם שיכונם של יהודי היישוב הירושלמי הוותיק שפרצו מחומות העיר העתיקה ושאפו להרחבת היישוב היהודי בירושלים. וכן כל שכונה נוסדה בזמן מסוים ולתכלית מסוימת.

השם רֹבַע מכוּון בעיקר לחלק גדול של הכרך. גם בלשונות אירופה נקראים החלקים הגדולים של הכרך בשם הגזור מן המספר "ארבע". רוֹבע היא בעיקר רֶבַע העיר. ירושלים העתיקה, למשל, הייתה מחולקת לארבעה רבעים: רובע היהודים, רובע הנוצרים, רובע המוסלמים ורובע הארמנים. ובניו־יורק, למשל, ידוע רוֹבע הכוּשים, בפאריס – הרובע הלטיני.

בשם אֵזוֹר אנו קוראים לחלק העיר בעיקר לפי מטרתו ואופיו הכלכלי, בין שהחלק גדול ובין שהוא קטן. מדברים על אזור מגוּרים או אזור מסחרי, על אזור תעשייתי [כיום אזור תעשייה], כלומר על אזור שמתרכזים בו בתי דירה, בתי מסחר או בתי חרושת.

פרבר או פרוָר [כיום פרוור] הוא שם לשכונה במבואות העיר, כמו למשל בית הכרם ובית וגן בירושלים, או שכונת התקוה בתל־אביב.

נפנה עתה לחלקים קטנים יותר בעיר. אין צורך להסביר את ההבדל בין רחוב ובין סִמטה; הכול מבחינים בין שני אלה. אולם ראוי שנלמד עוד שם עברי למין רחוב מיוחד, הכוונה למָבוֹי. מבוי זוהי סמטה צרה ביותר, שאינה משמשת את הרבים, אלא רק מעטים משתמשים בה: דיירי הסביבה או העוברים בה לרגל עבודתם. יש מבוֹי מפולש ויש מבוֹי סתום. מבוי מפולש זוהי סמטת מעבר צרה, שאדם משתמש בה כדי לקצר את דרכו ולעבור מרחוב אחד לרחוב אחר. המבוי הסתום הוא מבוֹי שאין מוצא ממנו, משום שבקצהו האחרון עומד בית לרוחב המבוי או שבנויה שם גדר. מבוי כזה משמש רק את מי שרוצה להיכנס לאחד הבתים שבמבוי עצמו.

וכאן כדאי ללמוד גם ביטוי שמשתמשים בו הרבה בלי שתהיה הכוונה לבתים ולסמטאות ממש. כשאנו רוצים לומר שאדם נסתבך בפעולתו, שעשה מעשים שאי אפשר לו להמשיך בהם, אנו אומרים שנכנס למבוי סתום, כלומר נכנס ואינו יכול להתקדם.

ומה בין המילים: כיכר, רחבה, מגרש?

הכִּכָּר היא עגולה; זהו בעיקר שטח עגול בפרשת הרחובות, במקום מרכזי בעיר, ויושבי תל־אביב שביניכם מכּירים כמה כיכָּרות כאלה, כגון כיכּר דיזנגוף ועוד.

הרְחָבָה היא שטח מרובּע שמקצותיו יוצאים רחובות לכיווּנים שונים. אף הרחבה היא מקום לשימוש כללי של העוברים והשבים, כמו הכּיכּר.

המִגְרָשׁ, כפי שאנו משתמשים במילה זו היום, היא חלקת אדמה מיועדת למטרה מסוימת: לבניין, לחניית כלי רכב, למשחקים וכדומה. המילה מִגְרָשׁ בתנ"ך ציינה משהו שונה מזה: שטח אדמה פנוי מחוץ לאזור המגורים, המשמש למרעה לבהמות, כמו שנאמר: והיו הערים להם לשבת, ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חיָּתם (במדבר לה, ג). אבל אין זו המילה היחידה ששונה מובנה בלשון העברית החדשה ממובנה הקדום בתנ"ך ובתלמוד. צורות החיים נשתנו, ואתן נשתנתה גם משמעותן של מילים רבות.

[post_title] => ערים וחלקיהן: "פרקי לשון לנוער" [post_excerpt] => במאמר מסופר על המילים עיר, עיירה, בירה, על מונחים המתארים חלקים בעיר – שכונה, רובע, אזור, פרוור, וכן רחוב, סמטה ומבוי, כיכר, רחבה ומגרש. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a2%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%97%d7%9c%d7%a7%d7%99%d7%94%d7%9f-%d7%a4%d7%a8%d7%a7%d7%99-%d7%9c%d7%a9%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2019-08-03 00:18:46 [post_modified_gmt] => 2019-08-02 21:18:46 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5914 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

במאמר מסופר על המילים עיר, עיירה, בירה, על מונחים המתארים חלקים בעיר – שכונה, רובע, אזור, פרוור, וכן רחוב, סמטה ומבוי, כיכר, רחבה ומגרש.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

רכבים ונשקים וכיוצא בהם

WP_Post Object
(
    [ID] => 6065
    [post_author] => 5
    [post_date] => 2012-04-18 11:56:14
    [post_date_gmt] => 2012-04-18 08:56:14
    [post_content] => לקריאת המאמר

"תופעה רווחת היא בעברית בת ימינו, וכפי שנראה להלן גם בעברית לדורותיה, ששם המשמש מלכתחילה כשם קיבוצי מתגלגל במהלך הזמן לציין יחידה אחת – הפרט האחד מן הכלל... ברשימה קצרה זו יוצגו שמות אחדים מרבדיה הקלסיים של העברית, שחל בהם מהלך זה, תוך בירורם לפרטיהם."

[post_title] => רכבים ונשקים וכיוצא בהם [post_excerpt] => תופעה רווחת היא בעברית ששם המשמש מלכתחילה כשם קיבוצי מתגלגל במהלך הזמן לציין יחידה אחת – הפרט האחד מן הכלל. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a8%d7%9b%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%a0%d7%a9%d7%a7%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%9b%d7%99%d7%95%d7%a6%d7%90-%d7%91%d7%94%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2019-08-03 03:22:28 [post_modified_gmt] => 2019-08-03 00:22:28 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=6065 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

תופעה רווחת היא בעברית ששם המשמש מלכתחילה כשם קיבוצי מתגלגל במהלך הזמן לציין יחידה אחת – הפרט האחד מן הכלל.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
זוג גרביים על ידיים האחד זכר והשנייה נקבה הכיתוב: זכר או נקבה?

מינם הדקדוקי של שמות אחדים

WP_Post Object
(
    [ID] => 77
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2010-10-05 13:29:59
    [post_date_gmt] => 2010-10-05 11:29:59
    [post_content] => רבים טועים או מתלבטים במינם הדקדוקי של שמות אחדים, ופונים אל האקדמיה בשאלה: זכר או נקבה?

השמות האלה הם ממין זכר:
  • צומת, וברבים צְמָתִים, ולפי זה: צומת מרומזר, הצומת נחסם לתנועה ואי אפשר לעבור בו.
  • עט, וברבים עטים, ולפי זה: עט נובע, העט החדש שקיבלתי אבד.
השמות האלה הם ממין נקבה:
  • כיכר, וברבים כיכרות (במשמע שטח פתוח בעיר), ולפי זה: כיכר רחבה, הכיכר הומָה אדם.
  • מחבת, וברבים מחבתות, ולפי זה: מחבת עמוקה, מחבת חשמלית.
חפצים בסיומת הזוגי ־ַיִם המורכבים משני איברים זהים – רובם מינם הדקדוקי זכר: אופניים, משקפיים, מכנסיים, מספריים. לדוגמה: אופניים חדשים; משקפיים אופנתיים; מכנסיים ארוכים; מספריים חדים. שמות אחדים מינם זכר או נקבה, כפי שעולה מן התיעוד בספרות העברית לדורותיה. למשל:
  • סכין: בלשון חז"ל בעיקר נקבה, ובימינו נקבה וגם זכר.
  • מטבע: בלשון חז"ל כמעט תמיד זכר, בספרות ימי הביניים ובספרות העברית החדשה – גם נקבה. ויש המעדיפים לשון זכר על פי לשון חז"ל ועל פי משקל המילה.
  • רוח, שמש, דרך, תהום: בלשון המקרא – זכר ונקבה; בימינו בעיקר נקבה.
  • כיכר (לחם): בלשון המקרא – נקבה; בלשון חז"ל – זכר ונקבה; בימינו – בעיקר נקבה.
  • פנים: בלשון המקרא – זכר; בלשון חז"ל – בדרך כלל נקבה; בימינו זכר ונקבה.
  • שדה: בלשון המקרא – זכר; בלשון חז"ל – נקבה; בימינו – זכר.
  • כוס: בלשון המקרא – נקבה; בלשון חז"ל – זכר; בימינו – בעיקר נקבה.
  • גרב: בתמוז תשפ"א (יוני 2021) הוחלט שמין המילה הוא זכר וגם נקבה. לפי זה: גרב אחד או גרב אחת, גרביים אדומים או גרביים אדומות.
[post_title] => מינם הדקדוקי של שמות אחדים [post_excerpt] => רבים טועים או מתלבטים במינם הדקדוקי של שמות אחדים, ופונים אל האקדמיה בשאלה: זכר או נקבה? [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%99%d7%a0%d7%9d-%d7%94%d7%93%d7%a7%d7%93%d7%95%d7%a7%d7%99-%d7%a9%d7%9c-%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%97%d7%93%d7%99%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-06-28 10:52:55 [post_modified_gmt] => 2021-06-28 07:52:55 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=77 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

רבים טועים או מתלבטים במינם הדקדוקי של שמות אחדים, ופונים אל האקדמיה בשאלה: זכר או נקבה?
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך כִּכָּר 2 (משקל ("כיכר זהב")) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
ערכים נוספים: ,
שכיחות 1=0.1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך כִּכָּר 3 ("כיכר לחם") ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך כִּכָּר 1 (עמק ("כיכר הירדן"), רחבה) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במינוח המקצועי


כִּכָּר
לרשימה המלאה
כִּכָּר
לרשימה המלאה
תכנון מרחבי (תש"ד, 1944)
כִּכָּר נ' (שטח צבורי עגול בפרשת הרחובות); ר' כִּכָּרִים, ס' כִּכְּרֵי
עדכון: ברבים: כִּכָּרוֹת, כִּכְּרוֹת־
תחבורה (תשע"ב, 2012)
כִּכָּר שטח ציבורי פתוח בתוך עיר והדרך המקיפה אותו