הדף בטעינה

על המילה הִלָּה

במילון

 (ללא ניקוד: הילה)
מיןנקבה
שורשהלל
נטייההילות

הגדרה

  • עטֶרת זוֹהַר הנראית לפעמים מסביב לשֶמש או לירֵח
  • (באומנות הנוצרית) עטרת זוהר על ראש הקדושים
  • (בהשאלה) מראֶה של אוֹשר או כבוד או תהילה וכד'
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

שתי ידיים אוחזות בי' ובו' בשמות אייל ונועה

שמות פרטיים – כתיב מלא או חסר?

WP_Post Object
(
    [ID] => 906
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2010-10-07 12:25:25
    [post_date_gmt] => 2010-10-07 10:25:25
    [post_content] => 

בעברית החדשה נוהגים שני כתיבים: הכתיב המנוקד והכתיב המלא (או חסר הניקוד), ולכל אחד מהם כללים משלו. בכתיב המלא מוסיפים במקרים מסוימים וי"וים ויו"דים כדי לציין תנועה או כדי להבחין בין עיצור לאם קריאה. לפיכך כתיבן של מילים רבות אינו זהה בניקוד ובלעדיו.

כללי הכתיב המלא אינם חלים בהכרח על שמות פרטיים, ובעיקר לא על שמות שיש להם מסורת עתיקה של כתיב חסר, כגון משה, יעקב, יהושע, מרים, כהן. שמות שאין להם מסורת כזו, ובעיקר שמות הזהים למילים עבריות כלליות, מומלץ לכתוב על פי כללי הכתיב חסר הניקוד: זוהר, עוז, הילה, מעיין, אייל, אדווה וכדומה. מדובר בהמלצה ולא בכלל מחייב, שהרי שמות פרטיים אינם נחלת הכלל, וזכותו של כל אדם להחליט כיצד לכתוב את שמו. אפשר להבין את רצונם של אנשים לשמור על כתיב אחיד וקבוע של שמם בניקוד ושלא בניקוד, אם כי כאשר מדובר בשם פרטי הזהה למילה כללית – דוגמת נועם – אין סיבה שיהיה הבדל בינו ובין המילה העומדת ביסודו.

אם יתקבל בציבור הנוהַג לכתוב את רוב השמות הפרטיים על פי כללי הכתיב המלא, ייתכן שיפחת הבלבול שיש לעיתים בין שמות דומים: אֵילַת תהיה אילת ואַיֶּלֶת – איילת, עֵדֶן יהיה עדן ועִדָּן – עידן, שם המשפחה רָמוֹן ייכתב רמון ושם המשפחה רִמּוֹן – רימון.

ומה בנוגע לשמות מקומות? אלו שונים משמות אנשים, שהרי אין אדם מסוים שהם שייכים לו אשר רשאי להחליט על דעת עצמו כיצד לכותבם (כמובן לא יעלה על הדעת שכתיב שמה של עיר ישתנה לפי העדפותיו של ראש העירייה המכהן, וישתנה שוב כשייבחר ראש עירייה חדש). שמות המקומות נכתבים אפוא על פי כללי הכתיב חסר הניקוד: ראש פינה ומגידו ביו"ד, פתח תקווה בשתי וי"וים, נהרייה וקריית גת בשתי יו"דים וכדומה. עם זאת בדומה לשמות פרטיים גם שמות מקומות שיש להם מסורת עתיקה מושרשת של כתיב חסר נכתבים שלא על פי הכללים. לפיכך השמות ירושלים ומצרים נכתבים ביו"ד אחת, ולעומתם השמות גבעתיים ומחניים – בשתי יו"דים.

[post_title] => שמות פרטיים – כתיב מלא או חסר? [post_excerpt] => שמות שאין להם מסורת עתיקה של כתיב חסר, ובעיקר שמות הזהים למילים עבריות כלליות, מומלץ לכתוב על פי כללי הכתיב המלא: זוהרהילה, מעיין, אייל, אדווה וכדומה. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%a4%d7%a8%d7%98%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%aa%d7%99%d7%91-%d7%9e%d7%9c%d7%90-%d7%90%d7%95-%d7%97%d7%a1%d7%a8 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2019-11-17 17:03:19 [post_modified_gmt] => 2019-11-17 15:03:19 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=906 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

שמות שאין להם מסורת עתיקה של כתיב חסר, ובעיקר שמות הזהים למילים עבריות כלליות, מומלץ לכתוב על פי כללי הכתיב המלא: זוהרהילה, מעיין, אייל, אדווה וכדומה.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
איור ילדה עם כיתובים "הילה ותהילה" ו-"שמות ומשמעויות"

הילה ותהילה

WP_Post Object
(
    [ID] => 38200
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2019-12-03 20:01:42
    [post_date_gmt] => 2019-12-03 18:01:42
    [post_content] => השמות הילה ותהילה (בניקוד הִלָּה, תְּהִלָּה), כשמות יָהֵל, תָּהֵל, הִלֵּל, הַלֵּל ועוד, גזורים מן השורש הל"ל. לשורש זה כמה משמעויות, ובהן אחת הקשורה באוֹר והשנייה בשבח.[1] לא ברור אם יש קשר בין שתי המשמעויות הללו, כלומר אם מן המשמעות הבסיסית של אור התפתחה משמעות השבח, או שרק מקרה הוא שלשתי המשמעויות אותן אותיות השורש.

הילה

באיוב כט, ג אומר איוב על אלוהים: "בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי, לְאוֹרוֹ אֵלֶךְ חֹשֶׁךְ". על הצורה בְּהִלּוֹ – אם צורת מקור נטוי של בניין קל היא או של בניין הפעיל – נחלקו הדעות.[2] ממילה זו יצרו פייטנים את המילה הֵל 'אור', כמו בשירו של ר' שמואל בר' הושענא לשביעי של פסח: "שירת גאולה שוררו בהיל נירות [= בְּהֵל נֵרות] דולקות" או באחד משירי יצחק בן גיאת "מַעֲרָבָיו תְּבַקַּע זָהֳרֵי לֵיל וְהִלֵּי כּוֹכָבָיו". צורת הנקבה של הֵל היא הִלָּה (בדומה לנֵץ ונִצָּה), ואף היא במשמע 'אור' שימשה מעט בפיוט, כבשירו של אברהם הכהן מבגדד: "הילת אחיך תִּגַּהּ [= תאיר] כברק" או אצל יחיאל בן הרא"ש "וּבָךְ אָפְלוּ וְגַם חָשְׁכוּ הִלּוֹת מְאוֹרוֹתָי". בעברית החדשה הצטמצמה המשמעות מ'אור' ל'עטרת אור' – בעיקר סביב השמש והירח או מאחורי ראשי קדושים בנצרות – וזאת בהשפעת קרבת הצליל אל המילה האנגלית halo, מילה שמקורה ביוונית ובלטינית (halos) ואחד ממובניה בהן הוא 'גלגל השמש או הירח' או 'מעגל ההילה' שסביבם.

תהילה

המילה תהילה ותיקה בהרבה מהילה. היא גזורה מן השורש הל"ל במשמעות 'שבח' ומשמשת במקרא למעלה מחמישים פעם, בעיקר במזמורי תהלים ואצל נביאי ישראל,[3] למשל "תְּהִלַּת ה' יְדַבֶּר פִּי" (תהלים קמה, כא). מן השורש הל"ל במשמעות זו מוכרות מילים רבות ובהן הַלֵּל, הַלְלוּיָהּ, מְהֻלָּל, הִלּוּלִים. המילה תְּהִלָּה שקולה במשקלן של מילים אחרות מגזרת הכפולים כמו תְּפִלָּה, תְּחִנָּה. צורת הרבים של תהילה היא תהילות, כבשירת הים "מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה', מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא" (שמות טו, יא). ואולם בלשון חכמים ואחריה נקרא ספר המזמורים תהלים/תהילים, ובכתבי היד של המשנה והתלמודים הוא אף נכתב בלי ה"א – תלים/תילים. הצורה תהלים גם עולה ממגילות קומראן. כך במגילת מלחמת בני אור בבני חושך ממערה 4 נמצא הצירוף ספר התהלים, ובמגילת שירי מגילות תהלים שנמצאה במערה 11 נאמר: "ויהי דויד בן ישי חכם [...] ויתן לו ה' רוח נבונה ואורה ויכתוב תהלים שלושת אלפים ושש מאות". _________________________

[1] משמעות נוספת היא השתובבות, כמו במילה הוללות.

[2] אם בבניין קל מדובר, הנר האיר, ואם זהו בניין הפעיל (ונתקצרה הצורה מ־בַּהֲהִלּוֹ), הוא האיר את הנר.

[3] גם הפעלים מן השורש הל"ל במשמעות זו מאפיינים מאוד את מזמורי תהלים. כן נמצָאם במקרא בעיקר בספרי נבואה, שירה ובספרות בית שני.

[post_title] => הילה ותהילה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%94%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%95%d7%aa%d7%94%d7%99%d7%9c%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-07-16 13:46:00 [post_modified_gmt] => 2020-07-16 10:46:00 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=38200 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )


המשך קריאה >> המשך קריאה >>
איור של נער עם זר ירוק על הקרש וספר ביד. כיתוב: שמות ומשמעויות - הלל

הלל

WP_Post Object
(
    [ID] => 43796
    [post_author] => 31
    [post_date] => 2020-08-25 13:31:52
    [post_date_gmt] => 2020-08-25 10:31:52
    [post_content] => השם הִלֵּל מוכר לכול הודות לדמותו של נשיא הסנהדרין בדור שלפני החורבן, הידוע בכינוי 'הלל הזקן' וגם 'הלל הבבלי'.

בין שלל הכתרים שנקשרו לראשו של הלל הזקן – הוא יוחס לבית דוד: "מגילת יוחסין מצאו בירושלים וכתוב בה הלל מִן דדוד" (ירושלמי תענית ד, ב), ונחשב למי שיסד את התורה: "כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה. חזרה ונשתכחה – עלה הלל הבבלי ויסדה" (בבלי סוכה כ ע"א). בר הפלוגתה של הלל היה שמאי הזקן, ועליהם נאמרה המשנה המפורסמת: "איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי" (אבות ה, טז). לזיכרון המחלוקת נקראו שני רחובות מקבילים במרכז העיר ירושלים בשמות החכמים הללו. אף קבוצות תלמידיהם ידועות בשמות 'בית הלל' ו'בית שמאי', ואלו נעשו כינויים לגישה מקילה (כשל בית הלל) או גישה מחמירה (כשל בית שמאי).

הלל אחר – מפורסם פחות אך קדום בהרבה – הוא אביו של השופט המקראי עַבְדּוֹן: "וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו אֶת יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹן בֶּן הִלֵּל הַפִּרְעָתוֹנִי" (שופטים יב, יג).

השם הלל גזור מן השורש הל"ל, והרי שהוא עשוי לצאת לשתי הוראותיו של השורש: במשמעות 'שבח' (כמו בשמות הַלֵּל ותְּהִלָּה) או במשמעות 'אור' (כמו בשמות הִלָּה, יָהֵל ו־תָּהֵל).

תבנית השם היא עניין לעצמו. נראה שהשם הִלֵּל אינו אלא פועל בבניין פִּעֵל, וכיוון שלא סביר שפועל בצורת עבר שימש שם עצמאי, מקובל לראות בו קיצור שם ארוך יותר הכולל רכיב אלוהות (כמו בשמות המקראיים יְהַלֶּלְאֵל או מַהֲלַלְאֵל). לפי זה פירושו: 'האל הילל ושיבח' או 'האל האיר'. סברה דומה מקובלת בעניין השם המקראי נָתָן שאינו אלא קיצור של אחד מן השמות: נְתַנְאֵל, נְתַנְיָהוּ, יְהוֹנָתָן או אֶלְנָתָן.

הסבר נוסף ומעניין עולה מהצעתו של חוקר הלשון נפתלי הרץ טור־סיני. לפי הצעתו שמות עצם במשקל פִּעֵל נושאים גם הוראה סבילה (כהוראת צורת הבינוני בבניין פֻּעַל), כמו במילים פִּקֵּחַ (מעין 'מפוקח') או אִלֵּם (מעין 'מאולם'). לפי זה השם הִלֵּל שיעורו 'מהולל', 'מי שהיללו אותו'. כך אפשר להבין גם שם מקראי אחר – גִּדֵּל – בהוראת 'מי שגידלו אותו', 'מי שהגיע לגדולה' (ואולם לא מן הנמנע שאף הוא צורה מקוצרת של השם המקראי גְּדַלְיָהוּ‎).

בכתב יד קאופמן של המשנה נמצא השם בניקודים הֶלֵּל והֶילֵּל (ובעדי נוסח אחרים אף 'הליל') – בתנועת e בה"א – בדומה לצורה הנקרית בתרגום השבעים Ελληλ, שהיא העדות הקדומה ביותר להגיית השם. יש מן החוקרים שסברו שהִלֵּל בתנועת i שבלשון המקרא הוא הצורה הקדומה ובשלב מאוחר יותר הפך להֶלֵּל (אלא שעם הזמן נטו סופרים לכתוב הִלֵּל בהשפעת נוסח המקרא, ולכן הוא הרווח בימינו). ואולם לדעת אחרים מדובר במסורות שונות ואפשר ששתי הצורות נתקיימו במקביל הן בתקופת המקרא הן בתקופת חז"ל.

לפי כללי הכתיב המלא אפשר לכתוב את השם הִלֵּל ביו"ד: הילל, ואולם הכתיב הלל בלי יו"ד נחשב לכתיב מושרש, כמו בכתיבם של השמות משה (ולא "מושה") ואפרים (ולא "אפריים"), וכך נהוג באופן רשמי בשמות רחובות ויישובים (וגם ברשומה זו). ואולם עם עליית השם הַלֵּל בשנים האחרונות אולי יש מקום לייחד את הכתיב הילל ביו"ד דווקא.

השם הַלֵּל הניתן בימינו לבנים ולבנות כאחד הוא צורת המקור הנטוי של הפועל הִלֵּל, ובתנ"ך הוא משמש שם פעולה שמובנו 'אמירת דברי שבח': "וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַיהֹוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (עזרא ג, יא). בלשון חכמים ועד ימינו נתייחדה המילה הַלֵּל לציון קטעי המזמורים קיג–קיח מספר תהלים המשובצים בתפילת ראשי חודשים וימים טובים.
    [post_title] => הלל
    [post_excerpt] => השם הלל גזור מן השורש הל"ל, והרי שהוא עשוי לצאת לשתי הוראותיו של השורש: במשמעות 'שבח' (כמו הַלֵּל ותְּהִלָּה) או במשמעות 'אור' (כמו הִלָּה, יָהֵל ו־תָּהֵל).
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%94%d7%9c%d7%9c
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-10-07 18:26:54
    [post_modified_gmt] => 2021-10-07 15:26:54
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=43796
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

השם הלל גזור מן השורש הל"ל, והרי שהוא עשוי לצאת לשתי הוראותיו של השורש: במשמעות 'שבח' (כמו הַלֵּל ותְּהִלָּה) או במשמעות 'אור' (כמו הִלָּה, יָהֵל ו־תָּהֵל).
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך הִלָּה ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>