מינן של צורות המקור הנטוי – המסתיימות ב־וֹת – כגון חֲצוֹת, הֱיוֹת הוא זכר.
למה 'פי שניים' ולא 'פי שתיים'? האם אפשר לומר 'קטן פי שניים'? כאן תמצאו תשובות על שאלות אלו וכן מידע על המקור המקראי של הביטוי.
המשך קריאה >>
נושא: זכר ונקבה
עניין של סגנון
פי שניים
מה ההבדל
שושן ושושנה
שושן ושושנה נזכרים שניהם כבר בתנ"ך – מה ההבדל ביניהם? וכיצד יש לומר ברבים: 'שושנים אדומים' או 'שושנים אדומות'?
המשך קריאה >>
שמות ומשמעויות
טליה
השם הפרטי טַלְיָה חדש יחסית בשמי העברית. רבים מן הבוחרים בו מתכוונים להלחם המילה טַל והסיומת התאופורית יָהּ, כלומר טַל־יָהּ, טל האל.
המשך קריאה >>
זכר ונקבה
איש ואישה
המילים אִישׁ, אִשָּׁה, אֲנָשִׁים ונָשִׁים נתפסות כשייכות למערכת אחת. עיון במקורותיהן מלמד על יחסים מורכבים שאולי משקפים מוצא או בסיס שונה לכל אחת מהן.
המשך קריאה >>
יום המשפחה
האם יש צורת נקבה למילה הוֹרֶה?
המילים הוֹרֶה, הוֹרָה והוֹרִים הן צורות בינוני של הפועל הָרָה שעניינו היריון, ולכן דווקא צורת הנקבה הוֹרָה היא הטבעית והמתבקשת ביותר.
המשך קריאה >>
עברית ומגדר
על כתיבה שוויונית
בשנים האחרונות התגברה המגמה לתת ביטוי לשאיפה לשוויון מגדרי גם במישור הלשוני, ולהנכיח את הנשים בעברית בהבלטה מכוונת. רבים פונים לאקדמיה לעצה בעניין זה.
המשך קריאה >>
זכר ונקבה
הסתמי בנקבה
העברית נוטה להביע סתמיות בדרך כלל בצורת זכר, אבל יש גם שימוש בצורות נקבה דוגמת 'זאת אומרת', 'בכל זאת', 'אחת היא לי', 'לא עלתה על ליבי'.
המשך קריאה >>
מילים מעולם החי
שפן, ארנבת וארנבון
שפן, ארנבת וארנבון הם מיני יונקים שלעיתים מזומנות דוברי העברית נוטים לבלבל ביניהם.
המשך קריאה >>
שמות ומשמעויות
יעל ויעלה
השם יעל אהוב על דוברי העברית מכל המגזרים ומכל קבוצות הגיל. כבר שנים רבות הוא נמצא בתוך עשרת השמות ה"מובילים" לבנות, כנראה בזכות עיצוריו הצוללים י' ול' וגם בזכות הייחוס המקראי.
המשך קריאה >>
מטבעות לשון
לָא מִנֵּהּ ולָא מִקְּצָתֵהּ (לא מניה ולא מקצתיה)
מקור הביטוי בתלמוד הבבלי: על דברי רב כי "תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית" של גסות רוח, כלומר של גאווה, אמר ר' נחמן בר יצחק "לא מינה ולא מקצתה!" – אסור שתהיה בו גאווה כלל.
המשך קריאה >>
מילים מעולם החי
בעלי החיים – האב והאם וצאצאיהם
בעולם העתיק קיבלו בעלי החיים שבמשק האדם שמות נפרדים לזכר ולנקבה, ושמות ייחודיים לצאצאים.
המשך קריאה >>
שמות ומשמעויות
אֱייל ואַייל, איילה ואיילת
.
אַפּוֹטְרוֹפּוּס בנטייה
ג. נטיית אַפּוֹטְרוֹפּוּס היא אַפּוֹטְרוֹפְּסִית או אַפּוֹטְרוֹפְּסָה, אַפּוֹטְרוֹפְּסִים, אַפּוֹטְרוֹפְּסוֹת. השם המופשט: אַפּוֹטְרוֹפְּסוּת.
הערה: בספרות חז"ל ואחריה מוכרים צורות וכתיבים אחרים, ובהם אפיטרופוס, אפיטרופא ואפיטרופיא (לנקבה), אפיטרופים.
[ישיבת המליאה שנה]
גם וגם
שני פנים או שתי פנים?
המילה פָּנִים שייכת לקבוצת המילים שמינן הדקדוקי כפול – זכר וגם נקבה. לפיכך אפשר לומר "שתי פנים" וגם "שני פנים" – בין בהוראה מוחשית ובין בהוראה מושאלת ('צדדים', 'היבטים').
המשך קריאה >>
זכר ונקבה
גפיים – זכר או נקבה?
הדרך המומלצת היא להשתמש במילה 'גפיים' בלשון זכר: 'גפיים עליונים', 'גפיים תחתונים' (בבני אדם), 'גפיים קדמיים', 'גפיים אחוריים' (בבעלי חיים). צורת היחיד של המילה היא גַּף – גם כן בלשון זכר: 'גף עליון', 'גף קדמי' וכדומה.
המשך קריאה >>
זכר ונקבה
עם הארץ בנקבה
על אדם שלא למד ואין לו ידע אומרים לעיתים שהוא 'עם הארץ'. כיצד אפשר לומר זאת על אישה?
זכר ונקבה
תלמיד חכם בנקבה
לאישה למדנית ובקיאה בתורה אפשר לקרוא תלמידה חכמה, אך האמונים על לשון המקורות יעדיפו לקרוא לה תלמידת חכמים.
המשך קריאה >>
מאמרים
שינוי המין בהשפעת הארמית הבבלית
עובדה, סברה, קושיה, בעיה – מילים אלו ואחרות כמותן התגלגלו אל העברית מן הארמית וכולן תולדה של אותה תופעה לשונית. ביסודן הן מילים בלשון זכר בעלות סיומת היידוע הארמית ־ָא, אך כשמילים אלו חדרו לעברית, נתפסה הסיומת a כסיומת נקבה.
המשך קריאה >>
זכר ונקבה
יתד – זכר או נקבה?
בלשוננו היום המילה יָתֵד משמשת בעיקר בלשון נקבה, וזה השימוש התקני שנקבע עוד בימי ועד הלשון. ומניין לנו 'יתד נאמן'?
המשך קריאה >>
זכר ונקבה
בובה ופיה בזכר
לעיתים רחוקות, בייחוד במשחקי ילדים, הדוברים חשים צורך בשימוש בצורת זכר דווקא. כך נוצרה הצורה "בּוּבּ" בדרך של גזירה לאחור, ואולם מצד הדקדוק מתבקשת יותר הצורה בֹּב (כמו הזוג דֹּב–דֻּבָּה).
המשך קריאה >>
עברית לשבת
פרשת חיי שרה – על נערה ונער
זכר ונקבה
רָשָׁע בנקבה
צורת הנקבה הדקדוקית של רָשָׁע היא רְשָׁעָה, אך בפועל נוהגים בעיקר שמות התואר המקבילים 'מִרשעת' ו'מרושעת'.
המשך קריאה >>
.
קוֹרוֹת – המין הדקדוקי
ו. המילה קוֹרוֹת כגון בצירוף 'קורות חיים' מינה זכר; לפי זה: 'קורות חיים מפורטים' וכדומה.
[ישיבת המליאה רנה]
.
מְצִלְתַּיִם – המין הדקדוקי, ניקוד וכתיב
ה. השם מְצִלְתַּיִם הוא נקבה רבות.
למרות ההנחה כי מְצִלְתַּיִם גזורה מן מְצִלָּה, הלמ"ד באה בלא דגש (כבמקרא).
בכתיב המלא ייכתב מצלתיים (בלא יו"ד אחרי הצד"י).
[ישיבת המליאה רלט]
.
2.3.3 מינם ומספרם של שמות שאולים אחדים המסתיימים ב־ִין
- השם מוֹנוֹפּוֹלִין הוא זכר יחיד, כגון 'היה לו מונופולין'. לצידו מתקיימת הצורה מונופול (אף היא זכר יחיד), וברבים מונופולים.
- השם מוֹנִיטִין הוא זכר יחיד ורבים, כגון 'יצא לו מוניטין' או 'יצאו לו מוניטין'.
- השם מֶטְרוֹפּוֹלִין הוא נקבה יחידה, כגון 'מטרופולין גדולה'. ברבים: מטרופולינים (גדולות).
- השם מִסְתּוֹרִין הוא זכר יחיד ורבים, כגון 'מסתורין אפף את המקום' או 'מסתורין אפפו את המקום'.
.
ז. נטיית שמות מספר בנקבה
שמות המספר בלשון נקבה – שלוש, ארבע, חמש וכדומה – באה בהם תי"ו כאשר חבור להם כינוי. למשל: שְׁלָשְׁתֵּנוּ, אַרְבַּעְתְּכֶן, חֲמִשְׁתָּן וכיו"ב.
.
ה. המספר הסתמי
1. מספרים סתמיים (בתרגילי חשבון, במספרי טלפון וכיו"ב) – יש להביעם בלשון נקבה.
כמספר סתמי מובעים גם שמות המספר הבאים בצירופים כגון 'אוטובוס (מספר) אחת', 'בית (מספר) שתיים'.
בצירופים מעין אלו אין לראות בשמות המספר לוואי אלא תמורה – שאינה תלויה במינו הדקדוקי של שם העצם.
2. שבר פשוט המבוטא על ידי ציון המונה והמכנה – מובע כמספר סתמי הן במונה הן במכנה, וביניהם באה המילה 'חֶלְקֵי' (כצורה קפואה). למשל: 'אחת חלקי שתים עשרה' (1/12), 'שמונֶה עשרה חלקי שבעים ושש' (18/76).
.
ב. צורות הנסמך של שמות המספר מ־1 עד 10
זכר נסמך: אַחַד־, שְׁנֵי־, שְׁלֹשֶׁת־, אַרְבַּעַת־, חֲמֵשֶׁת־, שֵׁשֶׁת־, שִׁבְעַת־, שְׁמוֹנַת־, תִּשְׁעַת־, עֲשֶׂרֶת־.
נקבה נסמך: אַחַת־, שְׁתֵּי־, שְׁלוֹשׁ־, אַרְבַּע־, חֲמֵשׁ־, שֵׁשׁ־, שֶׁבַע־, שְׁמוֹנֶה־, תֵּשַׁע־, עֶשֶׂר־.
הצורות שְׁבַע־, תְּשַׁע־ (בשווא) באות רק לפני ־עֶשְׂרֵה ומאות.[1]
[1] וראו גם משקל פֵּעֶל, הערות 3 ו-5; משקל פֶּעֶל, יוצא מן הכלל 4; לעניין שְׁמוׁנֶה ראו גם שמות המסתיימים ב־ֶה, הערה 1.
[ישיבת המליאה שט]
.
ב. מין ומספר בראשי תיבות הגוּיים
אין האקדמיה מתערבת בקביעת המין והמספר של צירוף כשהוא בא בראשי תיבות המבוטאים כמילה.
(לפי זה אפשר לומר 'מצ"ח חוקר' או 'מצ"ח חוקרת', 'ד"ש חם' או 'ד"ש חמה', 'התק"ם החליט' או 'התק"ם החליטה', 'נדל"ן מסחרי' או 'נדל"ן מסחריים'.)
.
א. סיומת נקבה בראשי תיבות
מומלץ להצמיד את סיומת הנקבה לראשי תיבות המבוטאים כמילה ממש – כאשר מדובר באישה.
למשל: מנכ"לית, מזכ"לית, יו"רית.
[ישיבת המליאה רכה]
.
4.1.1 צורות נקבה של תפקידים תארים ודרגות
אפשר ליצור צורות נקבה לכל תואר, תפקיד ודרגה שנושאת אישה, כגון 'ראש' – רֹאשַׁת ממשלה, ראשת עיר (בריבוי: רָאשוֹת עיר), 'משנה' – המשנָה לנשיא בית המשפט העליון (בריבוי: מִשְׁנוֹת).
בשמות דרגות וכיו"ב שהם צירופים, צורת הנקבה באה פעמים ברכיב השני כגון רב־טוראית ותת־אלופה, ופעמים ברכיב הראשון כגון רבת סרן.
ראו גם סיומת נקבה בראשי תיבות.
[ישיבת המליאה שכח]
.
ג. צורות נוכחות ונסתרות
בצורות נוכחות ונסתרות – בעתיד ובציווי של נפעל ובעתיד של פועלי פ"י בבניין קל – ע' הפועל מנוקדת בפתח או בצירי: תִּכָּתַבְנָה או תִּכָּתֵבְנָה, תֵּשַׁבְנָה או תֵּשֵׁבְנָה.
הערת המזכירות המדעית: האקדמיה לא ראתה לקבוע כלל המתיר את השימוש בלשון זכר לנוכחות ולנסתרות בעתיד ובציווי, באשר שימוש זה הוא דרך המלך בלשון חכמים ויש לו יסודות אף בלשון המקרא, וממילא שימוש זה מותר. למשל: התלמידות יִכְתְּבוּ (לצד תִּכְתֹּבְנָה); הדלתות יִסָּגְרוּ (לצד תִּסָּגַרְנָה/תִּסָּגֵרְנָה); בּוֹאוּ הבנות (לצד בֹּאנָה).
.
2.3.4 מינם של שמות האותיות
שמות האותיות העבריות והלועזיות הם בנקבה. לפי זה ייאמר: שתי יו"דים, שלוש איקס וכדומה.
[ישיבת המליאה קא]
.
2.2.3 שמות כגון דוגמה, משכנתה
שמות שהתגלגלו לעברית מן הארמית והמשמשים במין נקבה, כגון דוגמה, נכתבים בה"א בסופם – כסיומת הנקבה הרגילה בעברית. דוגמאות נוספות: סַדְנָה, טַבְלָה, גִּרְסָה, עִסְקָה, פִּסְקָה, קֻפְסָה,[1] מֵירְכָה (שם סימן הפיסוק).
הוא הדין בשמות כגון אַסְמַכְתָּה, אֶתְנַחְתָּה, בְּדוּתָה, חַבְרוּתָה, מַשְׁכַּנְתָּה.
יוצא מן הכלל כתיב המילה סָבְתָא.
הערות
[1] על צורת הרבים של שמות אלו ראו משקל פִּעְלָה, פַּעְלָה; פָּעְלָה, פֻּעְלָה – צורת הרבים.
[2] על כתיבם של שמות האותיות היווניות ראו שמות האותיות היווניות.
.
א. צורות המקור של בניין קל מגזרת פ"י ופ"נ
1. נטיית צורות המקור של בניין קל מגזרת פ"י ופ"נ היא בשתי דרכים: האחת בתי"ו (על פי צורת המקור), והשנייה על דרך השלמים. לדוגמה: בְּצֵאתוֹ, בְּדַעְתָּהּ, בְּרִדְתָּם, בְּקַחְתּוֹ, בְּתִתּוֹ, וגם: בְּיָצְאוֹ, בְּיָדְעָהּ, בְּיָרְדָם, בְּלָקְחוֹ, בְּנָתְנוֹ.
2. צורות המקור הנטוי המסתיימות ב־ת (דַּעַת, שֶׁבֶת, צֵאת, גַּעַת וכיו"ב) מינן נקבה.
מאמרים
תלמיד חכם – תלמיד או חכם?
בצירוף תלמיד חכם האם "חכם" שם תואר הוא (תלמיד שהוא חכם) או סומך: תלמיד של חכם? ואם אדם גדול וחכם הוא, מה מקומו של "תלמיד" המביע פחיתות כבוד?
המשך קריאה >>
.
ב. צורות בינוני דבוקות כינוי המדבר
צורת הבינוני עם כינוי המדבר: לזכר – חוֹשֵׁשְׁנִי, סָבוּרְנִי וגם חוֹשְׁשַׁנִי, סְבוּרַנִי וכיו"ב. לנקבה – חוֹשְׁשַׁתְנִי, סְבוּרַתְנִי וכיו"ב.
[ישיבת המליאה רפה]
.
כִּבְשָׂה – צורת הרבים
צורת הרבים של כִּבְשָׂה היא כְּבָשׂוֹת וגם כְּבָשִׂים.
החלטה זו היא שינוי של החלטה קודמת שהתקבלה בישיבה רכח.
[ישיבת המליאה שסא]
.
נִימָה, נִים
לצד נִימָה מותרת צורת הזכר נִים (וברבים נִימִים – הן לנקבה הן לזכר).
[ישיבת המליאה רסה]
זכר ונקבה
אי־הבנה, תת־קבוצה – זכר או נקבה?
מכיוון שתחיליות כגון אי־, תת־, דו־ אינן מילים עצמאיות – אין להן מין דקדוקי משלהן. מינו של הצירוף נקבע אפוא על פי שם העצם: אי־הבנה מצערת, דו־שיח מעניין.
המשך קריאה >>
זכר ונקבה
שתיים דובים – שגיאה?
הסופר מאיר שלו בחר לרומן מפרי עטו את השם "שתים דובים" הלקוח ממלכים ב ב, כד. בתוך הספר אומרת המורה רותה בתשובה לאחד מתלמידיה: "שתי ילדים זו שגיאה מכוערת ושתיים דובים זאת שגיאה יפה" (עמ' 110). נשאלנו אם אכן מדובר בשגיאת לשון.
המשך קריאה >>
המכנה המשותף
ביולוגיה בעברית
איך אומרים מוטציה ומיקרואורגניזם בעברית? מהם מַעֲצָב, קולטן, צוותאות ואַקְטָר? ואיך קוראים בעברית ללבורנט – מי שעובד במעבדה ומתעסק בכל אלו? על ביולוגיה בעברית.
המשך קריאה >>
מטבעות לשון
מֵצַח נְחוּשָׁה
זכר ונקבה
כומר בנקבה
נשאלנו כיצד תיקרא אישה המשמשת בתפקיד כומר. המלצתנו היא כומרה, ובניקוד כָּמְרָה (בקמץ קטן שתנועתו o).
המשך קריאה >>
עניין של סגנון
חצי הכוס המלאה
נשאלנו אם בניסוח 'חצי הכוס המלאה' אין משום טעות – הרי לא הכוס היא המלאה אלא חצייה הוא שמלא.
המשך קריאה >>
מילים מתגלגלות
קלפי ופרגוד
ביום הבחירות נעמוד מאחורי הפרגוד, נכניס פתק למעטפה ולאחר מכן נשלשל את המעטפה לקלפי – שתי המילים פרגוד וקלפי יווניות במקורן והגיעו לעברית בת זמננו מלשון חז"ל.
המשך קריאה >>
יום האישה הבין־לאומי
רָאשׁוֹת ערים והמִשְׁנָה לנשיא: על צורות נקבה של תפקידים שממלאות נשים
החלטת האקדמיה שאפשר ליצור צורת נקבה לכל תואר, תפקיד ודרגה שנושאת אישה, נסמכת על המקורות העבריים העתיקים שבהם לנשים בעלות תפקיד יש תוארי תפקיד בצורת נקבה, כגון נביאה, מלכה ובעלה (בעלת האוב).
המשך קריאה >>
עברית ומגדר
חייט ותופרת
אומנם רגילה ההבחנה בין בעל המקצוע 'חייט' ובין בעלת המקצוע 'תופרת', ואולם אין זו הבחנה לשונית. צורת הנקבה 'חיֶיטת' תקינה היא.
המשך קריאה >>
זכר ונקבה
כאחד וכאחת
נשאלנו איזה ביטוי נכון יותר – כאחד או כאחת, ואם יש להתאים את הביטוי למינם הדקדוקי של השמות הקשורים אליו. תשובתנו היא ששני הביטויים נכונים ואפשר להשתמש בכל אחד מהם הן לשמות בזכר הן לשמות בנקבה.
המשך קריאה >>
זכר ונקבה
סיומת נקבה לבעלות מקצוע וכדומה
לעיתים הדוברים מתלבטים מה צורת הנקבה של תפקיד, מקצוע, תואר או דרגה הרגילים בלשוננו בצורת זכר. צורת הנקבה נוצרת על ידי הוספת סיומת נקבה לצורת הזכר: סיומת ־ָה, כגון שַׂר–שָׂרָה, סיומת ־ת כגון נַהָג–נַהֶגֶת, סיומת ־ִית כגון סַפָּר–סַפָּרִית.
המשך קריאה >>
המכנה המשותף
לבוש עברי לחורף
זכיתם ללבוש פעם בגד שעשוי קטיפת תלמים? אתם יודעים מהם סורגה ורדיד? ומהי החלופה העברית ל"טייטס"? מתלבשים בעברית.
המשך קריאה >>
זכר ונקבה
ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה
בפיוט הידוע 'ונתנה תוקף' נאמר: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה". מדוע משמשת צורת הזכר 'מעבירין'? ומדוע רבים אינם מבחינים בכך?
המשך קריאה >>
זכר ונקבה
עוּבּר בנקבה
המילה 'עוּבּר' משמשת בלשוננו עוד מתקופת חז"ל לציון הוולד אשר בבטן אימו. ביסודה מילה זו יפה לזכר ולנקבה כאחד, ואולם מכיוון שבימינו אפשר לדעת את מין העובר כבר בזמן ההיריון – טבעי שנוצר רצון או צורך לגזור צורת נקבה למילה.
המשך קריאה >>
זכר ונקבה
שם המספר – רקע להחלטות האקדמיה
אחת החידות הקשורות בשם המספר היא ההיפוך בצורת הזכר והנקבה מן הרגיל בעברית. בדרך כלל הסיומת ־ָה מציינת נקבה, כגון יֶלֶד–יַלְדָּה, טוֹב–טוֹבָה, ואילו בשם המספר סיומת ־ָה מציינת דווקא את הזכר: שֶׁבַע (נקבה) – שִׁבְעָה (זכר).
המשך קריאה >>
עברית ומגדר
אב בית דין בנקבה
על פי הצירוף 'אב בית דין' יכול להיווצר הצירוף המקביל 'אֵם בית דין'. אפשרות אחרת היא לנקוט את הצירוף 'ראש בית דין' או 'ראשת בית דין'.
פסח
שלושה־עשר מידיא
"שלושה־עשר מי יודע?… שלושה־עשר מידיא". מדוע שרים "שלושה־עשר מידיא" ולא "שלוש־עשרה מידיא", הרי המילה 'מידה' היא ממין נקבה? התשובה לכך טמונה בשאלה מניין הגיעה לשיר השאלה השלוש־עשרה.
המשך קריאה >>
מילים מתגלגלות
מגאון הירדן לגאונת הכיתה
זכר ונקבה
עליך ועלייך
'עליך' או 'עלייך'? שני הכתיבים נכונים אלא שכל אחד מהם מכוון למין אחר: 'עליך' ו'הישגיך' – ביו"ד אחת – מכוונים לזכר, ואילו 'עלייך' ו'הישגייך' – בשתי יו"דים – מכוונים לנקבה.
המשך קריאה >>
זכר ונקבה
חִבְרוּת – זכר או נקבה?
הצורה חִבְרוּת היא צורת זכר, בדיוק כמו המילים אִרְגּוּן, פִּרְסוּם. עוד שמות פעולה המסתיימים ב־וּת: שֵׁרוּת, פִּחוּת, דִּמּוּת, תִּמְצוּת, כִּמּוּת – כולם כמובן ממין זכר.
המשך קריאה >>
זכר ונקבה
פג בנקבה
נשאלנו מה צורת הנקבה של פג – פגה או פגית. תשובתנו היא שכשם שצורת הנקבה של עַז היא עַזָּה ושל פַּר – פָּרָה, כך מתבקש שצורת הנקבה של פַּג תהיה פַּגָּה.
המשך קריאה >>
זכר ונקבה
שלוש רגלים או שלושה רגלים?
יש מקום לשתי דרכי ההבעה: 'שלוש רגלים' על פי הכתוב בספר שמות ו'שלושה רגלים' על פי הנוהג בלשון חז"ל בשינוי המשמעות ובשינוי המין הדקדוקי שחלו במילה.
המשך קריאה >>
שאלות נפוצות
רוסייה אבל סורית – סיומת ־ִית לעומת סיומת ־ִיָּה בשמות ייחוס
נראה שמה שקובע את הבחירה בסיומת ־ִית או ־ִיָּה – בלשוננו היום – הוא מקום הטעם בצורת הזכר של שם הייחוס.
המשך קריאה >>
שאלות נפוצות
דתית או דתייה – ־ִית לעומת ־ִיָּה
מבחינה דקדוקית אין כלל מחייב בבחירת סיומת הנקבה – ומכאן ששתי הסיומות כשרות: דתית וגם דתייה.
המשך קריאה >>
יום האישה הבין־לאומי
בַּעַל – האם ראוי למצוא תחליף למילה
השימוש במילה בַּעַל לציון מעמד הגבר בקשר הנישואין מרתיע רבים בגלל הקשר בין המילה בַּעַל למושגים בעלות ובעילה. יש המבקשים שהאקדמיה תפעל נגד השימוש במילה.
המשך קריאה >>
זכר ונקבה
דיו – זכר או נקבה?
המילונים של העברית החדשה חלוקים בשאלת מינה של 'דיו'. יש הכותבים שהמילה דְּיוֹ מינה נקבה בלבד (למשל מילון ההווה), ויש הכותבים שמינה גם נקבה וגם זכר (למשל במילוניהם של בן־יהודה ואבן־שושן).
המשך קריאה >>
יחיד ורבים
עדשה ועדשים
עֲדָשִׁים היא צורת הרבים של עֲדָשָׁה (ולא "עָדָשׁ"), בדומה לזוגות 'תאנה – תאנים', 'חיטה – חיטים' ועוד רבים. מינה של המילה הוא נקבה, ולכן יש לומר 'עדשים כתומות', 'עדשים מבושלות'.
המשך קריאה >>
ט"ו באב
זוגתו, בת זוגו, בת זוגתו
לא פעם אנחנו נשאלים איך יש לומר – בת זוגו או זוגתו או בת זוגתו. לשתי הצורות הראשונות יסוד במקורות העברית ואילו הצורה השלישית התפתחה בדורות האחרונים ויש לה על מה להיסמך.
המשך קריאה >>
מאמרים
חתול זוללת וחיות אחרות: על התהוות נטיית המין בשמות בעלי החיים
על צורות נקבה וצורות זכר של שמות בעלי חיים מתוך עיון ביצירות עבריות מראשית המאה העשרים
המשך קריאה >>
זכר ונקבה
רופא כונן בנקבה
נשאלנו מה צורת הנקבה של הצירוף רוֹפֵא כּוֹנָן. האקדמיה לא נדרשה להחלטה בעניין זה, ונשיב אפוא על פי מה שהדקדוק מלמדנו. מכאן שהצורות האפשריות הן: כּוֹנָנָה, כּוֹנֶנֶת, כּוֹנָנִית.
המשך קריאה >>
צירופים
מושא העבֵירה או נשוא העבֵירה?
העוסקים בתחום המשפט תוהים לא אחת אם יש לומר 'מושא העבֵירה', 'מושא תיק זה' או 'נשוא העבֵירה', 'נשוא תיק זה'. שאלה זו נדונה בוועדה למונחי משפט של האקדמיה ונקבע שבהקשר זה יש לנקוט 'מושא' ולא 'נשוא'.
המשך קריאה >>
זכר ונקבה
כַּבָּאִית
כַּבָּאִית היא גם צורת הנקבה של כַּבַּאי וגם 'רכב כיבוי'. המשמעות הכפולה נוצרה מן התפקיד הכפול של הסיומת ־ִית: צורן נטייה לנקבה וצורן גזירה (במקרה זה לציון כלי רכב).
המשך קריאה >>
זכר ונקבה
מינם הדקדוקי של שמות אחדים
רבים טועים או מתלבטים במינם הדקדוקי של שמות אחדים, ופונים אל האקדמיה בשאלה: זכר או נקבה?
המשך קריאה >>
זכר ונקבה
בר מזל, בר השגה – בנקבה וברבים
דרך המלך בנטייתם של צירופים דוגמת 'בר מזל' ו'בר השגה' היא על דרך העברית בדומה לצירופים בר מצווה ובת מצווה: 'בת מזל', 'בני מזל', 'בנות מזל'; 'בת השגה', 'בני השגה', 'בנות השגה'. כיוצא בהם: 'בני סמכא', 'בת מימוש', 'בנות הסגרה'.
המשך קריאה >>
עברית ומגדר
איך פונים לקבוצה שרובה נשים
נקיטת לשון זכר גם במקום שיש רוב נשים היא דרכה של העברית, ואין האקדמיה רואה עצמה רשאית לקבוע קביעה המנוגדת לדרך זו.
המשך קריאה >>
סיפורה של מילה
זבד הבת
מסיבת? בריתה? בשביל שם לחגיגה של הולדת בת במשפחה אפשר להשתמש בצירוף "זבד הבת" שכבר הוא בשימוש זה מאות שנים בקרב יהודי המזרח.
המשך קריאה >>
זכר ונקבה
צֹמֶת – זכר או נקבה?
רבים מדוברי העברית תופסים את 'צומת' כשם שמינו נקבה – "צומת מסוכנת", "הצומת הקרובה", אבל המקפידים נוקטים לשון זכר: "צומת מסוכן", "הצומת הקרוב".
המשך קריאה >>
מה ההבדל
מַצִּית ומַצָּת
בעברית החדשה משמשים שני שמות של מכשירים מן השורש יצ"ת: מַצִּית – מכשיר להצתת אש בסיגריות, בכיריים וכדומה (lighter); מַצָּת – התקן הצתה במנוע המכונית וכדומה (plug).
המשך קריאה >>
זכר ונקבה
גנן בגן הילדים
אומנם שתי צורות נקבה יכולות להיגזר משמות במשקל פַּעָל: גַּנֶּנֶת (כמו חַשֶּׁבֶת, מן חַשָּׁב), גַּנָּנִית (כמו סַפָּרִית, מן סַפָּר). ואולם צורת הזכר אחת היא: גַּנָּן.
המשך קריאה >>
זכר ונקבה
חָלָל בנקבה
צורת הנקבה של חָלָל במשמעות 'אדם שנפל בקרב או נהרג באסון' אינה נקרית במקורותינו, אבל נוכל ללמוד עליה ממילים דומות כמו חָכָם–חֲכָמָה. לפי זה צורת הנקבה היא חֲלָלָה.
המשך קריאה >>
יום האישה הבין־לאומי
תפקיד או תואר של אישה
דרכה של העברית להבחין בין זכר לנקבה, ועל כן נֹאמר המדענית הראשית, שרת החוץ, מנכ"לית וח"כית, קונסולית וקנצלרית, ובהקשרים מסוימים גם פרופסורית ודוקטורית.
המשך קריאה >>
יחיד ורבים
סיומת הרבים – בין קביעוּת להתרוצצוּת
מניחים כי הסיומות ־ִים ו־וֹת לא ציינו במקורן מין דקדוקי, וכי היערכותן לפי זכר ונקבה בשמות התואר – ובמידה פחותה בשמות העצם – היא מאוחרת יחסית. בעבר הרחוק הייתה כנראה הבחירה בין הסיומות תלויה בגורמים אחרים שאפשר רק לשערם, ובהם תבנית המילה ומשמעה.
המשך קריאה >>
זכר ונקבה
הן יִהְיוּ או הן תִּהְיֶינָה – נוכחות ונסתרות בעתיד ובציווי
הצורות המיוחדות לנקבה רבות בעתיד ובציווי – בסיומת ־נָה – היו סדירות בלשון המקרא הקלסית, אך כבר בספרי המקרא מתקופת הבית השני יש שימוש בצורת הזכר "וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן" (אסתר).
המשך קריאה >>
זכר ונקבה
מדוע יש שמות איברי גוף נשיים שמינם זכר
אין כל קשר בין המין הדקדוקי של שמות האיברים ובין מין בעלי האיברים. גם האיברים המשותפים לשני המינים וגם האיברים הייחודיים לאחד המינים נקראים בשמות שמקצתם ממין זכר ומקצתם ממין נקבה.
המשך קריאה >>
עברית ומגדר
פנייה המיועדת לגבר וגם לאישה
לא פעם אנו נשאלים כיצד לנסח מסמכים – כגון שאלונים, הוראות והנחיות, תקנות, תעודות ושאר טפסים – המכוונים גם לגבר וגם לאישה.
המשך קריאה >>
זכר ונקבה
רַב בנקבה
צורת הנקבה של רַב המשמשת זה דורות היא רַבָּנִית (בדומה לצורת הרבים 'רבנים'). מילה זו משמעותה 'אשת הרב' ויכולה לשמש גם ל'אישה־רב'. נראה שהמילה רַבָּה מצאה לה אף היא מהלכים בציבור כצורת הנקבה של רַב.
המשך קריאה >>
אֲקַדֵּם – ידיעון האקדמיה
אקדם 36
למד לשונך
למד לשונך 1
לקט מונחים מן המילון לרפואת שיניים שפורסם בשנת תשנ"א:
על המונחים פַּטֶּרֶת, חַצֶּצֶת בַּלּוּטוֹת הָרֹק, סֶגֶר, גָּשׁוֹשׁ, סַיַּעַת.
המשך קריאה >>
בנטיית השמות האלה אפשר לנקוט את דרך הנטייה של שמות המסתיימים ב־ָה, כגון שִׁבְעֲתַת־, תְּקִיעָתָא תְּקִיעָתוֹת. כך גם הוֹשַׁעְנָא הוֹשַׁעְנוֹת.