האקדמיה ללשון העברית

חפיץ, מהלום, פוּנדה, גלילור, ציודן

חֲפִיץ (גאג'ט, גאדג'ט)

חפיצים הם חפצי מותרות שיש בהם חידוש או תחכום כלשהו. למשל: מכשיר ניווט, פנס בתוספת מצפן, חפץ נוי כגון מטוטלת לשולחן הכתיבה.
חֲפִיץ הוא סוג של חפץ, ומכאן שמו. אך בחפיץ יש רמז למשמעות נוספת של המילה חֵפֶץ ושל השורש חפ"ץ, והיא 'רצון'. בלשון המקרא הפועל הרגיל להבעת רצון הוא חָפֵץ, חָפַצְתִּי. במזמור 'אשת חיל' שבמשלי נאמר "וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ", כלומר 'ברצון'. וגם היום אומרים בלשון הגבוהה 'בחפץ לב' במשמעות של 'ברצון רב'. אם כן חֲפִיץ הוא חֵפֶץ שחֲפֵצִים בו.
את המילה חפיץ הציעה הוועדה למילים בשימוש כללי, והיא אושרה במליאת האקדמיה בשנת תשס"ו (2006).

מַהֲלוֹם (שוקר חשמלי)

מהלום הוא מכשיר להגנה עצמית ההולם בתוקף בהֶלֶם חשמלי.
המילה מהלום מצויה בפיוטים קדומים במשמעות מהלומה, מכה. במשמעותה החדשה היא מכשיר או כלי, והיא דומה בצורתה לכלים ומכשירים אחרים: מַרְעוֹם, מַעֲרוֹךְ, מַעֲצוֹר, מַכְתּוֹף (התקן לנשיאת נשק או מצלמה על הכתף).
את המילה מהלום הציעה הוועדה למילים בשימוש כללי, והיא אושרה במליאת האקדמיה בשנת תשס"ב (2002).

מַקְּלוֹר (סטיקלייט)

מקלור הוא כלי דמוי מקל הפולט אור זוהר לאחר שמקפלים אותו (וכך שוברים את המכל הפנימי שבתוכו) ומנערים אותו. הוא משמש למשל להכוונת תנועה בלילה. כמו כן הוא משמש בצבא לצרכים שונים כגון סימון מטרות בשעות החשכה.
המילה מקלור נוצרה מהלחם של מקל ואור, בדומה למילים רבות: רַמְזוֹר, מִגְדַּלּוֹר, זַרְקוֹר.

פֻּנְדָּה (פאוץ')

פונדה היא תיק המחובר לחגורה ונועד לנשיאת פריטים קטנים כמו כסף, משקפיים וטלפון נייד.
המילה פונדה היא במקורה מילה יוונית שהתגלגלה אל העברית של המשנה והתלמוד בשתי צורות: אפונדה, פונדה. כך למשל כתוב במשנה ברכות: "לא יִכָּנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגלו", ובמדרש מאוחר יותר באה גרסה אחרת של אותה ההלכה: "לא יִכָּנס אדם להר הבית במעות צרורות בסדינו ובאבק שעל רגליו ובפונדא החגורה לו מבחוץ". גם סופרים של העת החדשה השתמשו במילה פונדה או אפונדה במשמעות דומה. כך למשל כתב ביאליק בתרגומו לדון קישוט: "וגם מאתים זהב צוו לתת לו; ויקחם סנשו וישימם באפנדתו אשר על־מתניו מתחת לכתנתו". בימינו נפוץ למדי השימוש במילה פונדה לנרתיק מחסניות של אקדח.
המילה פונדה כחלופה לפאוץ' אושרה במליאת האקדמיה בשנת תשנ"ט (1999).

גְּלִילוֹר (קליידוסקופ)

גלילור הוא מכשיר בצורת גליל שבו שברי זכוכית או פיסות נייר צבעוניות משתקפים אל מול האור במערכת של מראות ויוצרים צורות סימטריות בשלל צבעים. עם סיבוב הגליל נוצרות צורות חדשות.
המילה גְּלִילוֹר נוצרה מהלחם של גליל ואור.
לפני האקדמיה הונחו שפע של הצעות לחלופה לקליידוסקופ ובהן מִקְסֶמֶת, מַרְהֶבֶת, סַסְגֹּנֶת, רְאִינוֹי וסַבְגּוֹן. המילה גלילור נבחרה משום שנראתה פשוטה ובעלת סיכויי קליטה טובים.
את המילה גלילור הציעו עמי סגל מקריית טבעון ואלון גנץ. המילה אושרה במליאת האקדמיה בשנת תשע"ב (2012).

צִיּוּדָן (צ'ימידן)

ציודן הוא תיק מלבני גדול ובעל פתח לאורכו המשמש חיילים ומטיילים לנשיאת ציוד אישי.
המילה צִיּוּד שבבסיס 'ציודן' גם היא חידוש של הדורות האחרונים. כבר בימי קדם הצטיידו בצֵידָה לַדֶּרֶךְ, כלומר במזון (המילים המקראיות צֵידָה וצַיִד מציינות ביסודן בעלי חיים שניצודו, ומכאן מזון בכלל). אנשי גבעון סיפרו ליהושע: "זֶה לַחְמֵנוּ, חָם הִצְטַיַּדְנוּ אֹתוֹ מִבָּתֵּינוּ… וְעַתָּה הִנֵּה יָבֵשׁ וְהָיָה נִקֻּדִים" (יהושע ט, יב). היום כשיוצאים לדרך מצטיידים גם בציוד – בגדים ושאר חפצים.
תיק גדול אחר, המשמש בעיקר חיילים, הוא שַׂק חֲפָצִים ("קיטבג").
את המילה ציודן הציעה חברת הוועדה למילים בשימוש כללי מלכה זמלי תמורת המילה הלועזית צ'ימידן (ברוסית: מזוודה).

למילה כַּבָּאִית שני מובנים: צורת הנקבה של כַּבַּאי ו'רכב כיבוי'. המשמעות הכפולה נוצרה מן התפקיד הכפול של הסיומת ־ִית: (א) סיומת נקבה המצטרפת לשם בזכר הנוטה לפי מין (צורן נטייה); (ב) סיומת בעלת משמעות (צורן גזירה), ובמקרה שלנו סיומת לציון כלי רכב דוגמת 'משאית', 'טיולית'.

נעיר כי המונח כַּבָּאִית נקבע גם לציון 'ספינת כיבוי' (מונחי ימאות, תש"ל – 1970).

מצב שבו למילה אחת יש כמה מובנים רגיל בשפות העולם ובכלל זה בעברית. במקרים רבים שתי המשמעויות מתקיימות באותה המילה וההקשר מסייע להבנה, אך לעיתים נוצרת מילה אחרת לאחד מן המובנים.

במקרה הנדון כך אכן קרה: לצד המילה כַּבַּאי והצירוף מְכַבֵּה אֵשׁ (המשמש בעיקר ברבים: מְכַבֵּי אֵשׁ) נכנס לעברית תרגום השאילה מאנגלית לוֹחֵם אֵשׁ (באנגלית: firefighter; הצירוף נולד במקום fireman היפה לגברים בלבד). וכך במקום כַּבָּאִית הדו־משמעית נוהגים הכבאים לכנות אישה בתפקיד זה לוֹחֶמֶת אֵשׁ.

תופעה דומה של שתי משמעויות – שם עצם כללי וצורת נקבה של בעל מקצוע – יש במילים במשקל פַּעֶלֶת: המילים טַיֶּסֶת, שַׁיֶּטֶת, טַיֶּלֶת (בלי ניקוד: טייסת, שייטת, טיילת) הן גם צורת הנקבה של טַיָּס, שַׁיָּט, טַיָּל, וגם ערך מילוני עצמאי: טייסת היא קבוצת מטוסים, שייטת היא יחידה בחיל הים, טיילת היא דרך מרוצפת להולכי רגל לאורך שפת הים או נוף אחר.

האקדמיה קבעה כי ניקודן הרגיל של מילים במשקל פַּעְלָן הוא בלא דגש חזק באות השנייה ובלא דגש קל (באות בגדכפ"ת) לאחר השווא: סַפְרָן, אַסְפָן.

וזה הרקע להחלטה:

בעבר, כפי שאפשר לראות במילונים ישנים ובספרי דקדוק, היו שהבחינו בין פעלן שאין בו דגש חזק בע' הפועל, כגון בַּכְיָן, שַׁמְרָן, ובין פעלן בדגש חזק בע' הפועל שקשרו אותו לבניין הדגוש פיעל, כגון בַּדְּרָן, חַיְּכָן, שַׁקְּרָן (על פי בִּדֵּר, חִיֵּךְ, שִׁקֵּר).

האקדמיה ללשון העברית דנה כמה פעמים בניקודו של משקל פַּעְלָן וביקשה להכריע אם יש יסוד להבחנה זו בין שני המשקלים או שמא מוטב לקיים משקל אחד בלבד. לצורך ההכרעה נסקרו ניקודיהם של השמות השייכים למשקל פַּעְלָן – בכתבי יד של ספרות חז"ל, במסורות העדות ובמילונים העבריים. מסקירת מסורות לשון חז"ל התברר כי אין יסוד להבחנה המוצעת: לרוב הניקוד של משקל פַּעְלָן הוא בלא דגש – לא בע' הפועל ולא בל' הפועל – בלא כל קשר לבנייני הפועל שאליהם קשורים השמות (יצוין כי במסורות הארץ־ישראליות של לשון חז"ל משמש תמורת משקל זה משקל פועלן, כגון גּוֹזְלָן, בּוֹיְשָׁן). הוחלט אפוא ללכת בעקבות הרוֹוח במקורות ולקיים משקל אחד בלבד שאינו דגוש – לא בדגש חזק ולא בדגש קל.

שמות מעטים הוצאו מן הכלל הזה: שמות שע' הפועל שלהם היא מאותיות בכ"פ ונשתרשה בהם ההגייה בדגש, כגון קַבְּצָן, וַכְּחָן. חלק משמות אלו דגושים כבר במסורות אחדות של לשון חז"ל, כגון דַּבְּרָן, קַבְּלָן. בשם 'קפדן' לבדו הותרו שתי הגיות: קַפְדָן וגם קַפְּדָן, משום שלשתיהן יסוד מוצק במסורות העדות ובהגייה בת ימינו (בכתבי יד של לשון חז"ל מצינו קוֹפְדָן כאמור לעיל על משקל פועלן). אשר לל' הפועל – מן הקביעה שאין דגש קל הוצא רק שם התואר עַצְבָּנִי.

שמות שלא הוצאו במפורש מן הכלל נהגים אפוא בלא דגש חזק ובלא דגש קל. כך למשל נאמר זַכְיָן (ולא זַכְּיָן), צַרְכָן, צַלְבָן, כַּלְבָן (ולא צַרְכָּן, צַלְבָּן, כַּלְבָּן). אפילו במילה המיושנת 'חלבן' מומלצת ההגייה חַלְבָן (ולא חַלְבָּן).

יש התמהים כיצד ייתכן שבמשקל פַּעְלָן אין דגש קל באות בגדכפ"ת הבאה לאחר שווא נח. ראשית, כאמור, ניקוד זה הוא המסור לנו מן המקורות. ושנית יש לדעת כי הכלל של דגש קל אחרי שווא נח אינו כלל גורף. עוד דוגמאות למקרים שבהם הכלל הזה אינו מתקיים הן משקל פַּעְלוּת, כגון מַלְכוּת סַמְכוּת ועַצְבוּת, וכן מילים כגון קִרְבָה, שִׁכְבָה ושַׁרְבִיט.

נעיר כי אין בהחלטה על ניקוד משקל פַּעְלָן כדי לקבוע מה דרך תצורתן של המילים הנזכרות בכלל – אם נוצרו מלכתחילה בדרך של שורש ומשקל או שיסודן בהוספת סיומת ־ָן לשם עצם (על כך ראו את ההסבר כאן).

נספח: אברהם אבן־שושן ומשקל פעלן

אברהם אבן־שושן נהג במילונו ("מילון חדש" משנות החמישים ו"המילון החדש" משנות השישים) לנקד את המילים ממשקל פעלן הקשורות לבניין פיעל בדגש: וַתְּרָן, סַדְּרָן, פַּזְּרָן, שַׁקְּרָן על פי וִתֵּר, סִדֵּר, פִּזֵּר, שִׁקֵּר וכדומה.

בשנותיו האחרונות היה חבר האקדמיה ללשון וחבר בוועדת הדקדוק שלה, וכך אמר בדיון במליאת האקדמיה על משקל פעלן (תשל"ט, 1978):

"אני חבר הוועדה לדקדוק ויצאתי מהחלטותיה נפסד ביותר משום שבמילוני הבאתי את כל השמות בלי יוצא מן הכלל הנגזרים לפי הסברה הלשונית מבניין פיעל כשע' הפועל שלהם מנוקדת בדגש. ואף על פי כן השתכנעתי מן הנימוקים המדעיים וההיסטוריים שהושמעו בדיוני הוועדה שאין אחיזה בלשון למשקל הזה. ישבנו על כך שעות רבות. שוכנעתי כי דרך זו של השמטת הדגש בכל השמות נכונה יותר אף על פי שתחייב אותי (או את המו"ל!) לשנות ערכים רבים במהדורות הבאות של המילון, אם אמנם תאושר קביעה זו".

תחפיף, אל־ריח, מסקרת, בסיס איפור

תַּחְפִּיף (שמפו)

תחפיף הוא תכשיר לחפיפת הראש.
המילה תַּחְפִּיף מצטרפת לקבוצה גדולה של מילים באותו משקל המציינות תכשירים וחומרים, ובהן תַּחְלִיב, תַּרְחִיף, תַּרְחִיץ, תַּמְהִיל, תַּחְמִיץ (מרינדה), תַּרְכִּיז, תַּרְסִיס, תַּרְכִּיב. ועוד ברשימה הזאת המילים המחודשות תַּקְרִישׁ (ג'ל לשיער) ותַקְלִיף (פילינג).
המשמעות הבסיסית של השורש חפ"ף היא שפשוף וניקוי. את חפיפת הראש ירשנו מלשון חז"ל, למשל "נזיר חופף ומפספס [מפריד] אבל לא סורק" (משנה נזיר ו, ג). ויש קשר בין חַפִּים מפשע – נקיים מחטא, ובין חפיפת השיער – ניקויו מלכלוך.
את המילה תַּחְפִּיף הציעה הוועדה למילים בשימוש כללי, והיא אושרה במליאת האקדמיה בשנת תשס"ה (2005).

אַל־רֵיחַ (דאודורנט)

תַּכְשִׁיר אַל־רֵיחַ נועד להפחית את ריח זיעת הגוף, בעיקר מבית השחי. הצירוף אל־ריח הוא בבואה של המילה הלועזית: de – שלילה; odor – ריח.
הצירוף אל־ריח מצטרף לצירופים ותיקים ממנו שנוצרו באותו האופן: אַלְחוּט, אַלְחוּשׁ, אַל־חֶלֶד, אַל־מַתֶּכֶת ועוד. מן המילה אַלְחוּט אף נוצר שם התואר אַלְחוּטִי ושם בעל המקצוע אַלְחוּטַאי או אַלְחוּטָן, ומן המילה אַלְחוּשׁ נוצר הפועל אִלְחֵשׁ ושם הפעולה אִלְחוּשׁ (הרופאים מבחינים בין אִלחוּש של איבר בגוף ובין הרדמה של הגוף כולו).
הצירוף תַּכְשִׁיר אַל־רֵיחַ אושר במליאת האקדמיה בשנת תשס"ז (2007).

מִסְקֶרֶת (מַסְקָרָה, "רימל")

מסקרת היא תכשיר לצביעת הריסים, לעיבוים ולהארכתם.
המילה מִסְקֶרֶת היא לבוש עברי למילה הלועזית מַסְקָרָה, והיא שקולה במשקל המילה מִבְרֶשֶׁת. השורש סק"ר נגזר מן סִקְרָא שבלשון חז"ל – צבע אדום עז ששימש בימי קדם לכתיבה וגם לצביעה ליד העיניים. בישעיהו ג, טז מתוארות בנות ציון תיאור שלילי למדי ובין השאר נזכר שהיו "מְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם", ועל כך נאמר במדרש איכה רבה: "שהיו מסקרות את עיניהם בסיקרא".
את המילה מִסְקֶרֶת הציעה הוועדה למילים בשימוש כללי, והיא אושרה במליאת האקדמיה בשנת תשס"ה (2005).

בְּסִיס אִפּוּר (מייק־אפ)

בלי ניקוד: בסיס איפור.
בסיס איפור הוא תכשיר שתכליתו ליצור מראה אחיד וצבע אחיד של עור הפנים והצוואר (על ידי כיסוי הפגמים) והוא משמש בסיס לאיפור הפנים.
שם הפעולה אִפּוּר והפעלים אִפֵּר והִתְאַפֵּר נוצרו בעברית החדשה, ככל הנראה בעקבות המילה המקראית אֲפֵר – שמשמעה כיסוי לעיניים: "וַיְמַהֵר וַיָּסַר אֶת הָאֲפֵר מֵעֲלֵי עֵינָיו, וַיַּכֵּר אֹתוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כִּי מֵהַנְּבִאִים הוּא" (מלכים א כ, מא). בדומה לאֲפֵר, גם האיפור מכסה את הפנים ומשווה להם מראה אחר.
הצירוף בְּסִיס אִיפּוּר אושר במליאת האקדמיה בשנת תשס"ה (2005).

בסידורים רבים נמצא בברכת החודש "וְתִתֵּן לָנוּ חַיִּים אֲרוּכִים" בשורוק ובכ"ף רפה (במקום אֲרֻכִּים). יש מסורת עתיקה שלפיה שם התואר ארוך נשקל במשקל פָּעוּל: אָרוּךְ – אֲרוּכָה – אֲרוּכִים – אֲרוּכוֹת. עקבות המסורת הזאת נראות בכמה סידורי תפילה וברוב מסורות עדות ישראל. ההצעות לפרש את ההגייה הזאת מלשון אֲרוּכָה (רפואה) אין להן יסוד ואינן אלא בבחינת דרש.

חילופים בין משקל פָּעֹל (דוגמת אָרֹךְ) למשקל פָּעוּל (דוגמת אָרוּךְ) יש בשמות תואר נוספים: עָקֹם ועָקוּם, רָטֹב ורָטוּב ועוד.

מונחים מן המילון לביולוגיה המולקולרית והמיקרוביולוגיה (תשנ"ה) והמילון לביולוגיה כללית (תשס"ט)

יצורון, תשנית, מַעֲצָב, קולטן, צוותאות, מעבדן, אַקְטָר

תַּשְׁנִית (מוטציה)

תשנית היא שינוי במערך הגנטי (genotype) של פרט מסוים הגורם לשינוי בתכונותיו. יש תשניות המתרחשות באופן אקראי, יש תשניות הנגרמות מהשפעות סביבתיות כגון זיהום, ויש תשניות שהאדם יוזם, כגון לצורך פיתוח זן של פרי או ירק.
המילה תַּשְׁנִית בנויה כמו המילים תַּבְנִית, תַּמְצִית, תַּכְלִית. בכולן התי"ו הראשונה והתי"ו האחרונה אינן מן השורש.
מן המילה תשנית נגזרה המילה מְתַשְׁנֵת, שהיא החלופה העברית למוּטָגֵן (גורם חיצוני לתשנית).

יְצוּרוֹן (מיקרואורגניזם)

יצורון הוא יצור חד־תאי זעיר שאפשר לראותו רק במיקרוסקופ, כגון חיידק או אמבה.
בביולוגיה, מטבע הדברים, יש מונחים רבים המציינים הקטנה. במילה יצורון ההקטנה מצוינת על ידי הסיומת וֹן, וכך גם במילה וְרִידוֹן (סעיף דק של וריד). גם הסיומת ־ִית עשויה לציין הקטנה, כגון במילים רִשְׁתִּית, כַּדּוּרִית (דם). דרך אחרת לציין הקטנה היא הכפלה של אות או הברה מסוף המילה. למשל: גּוּפִיף, עוֹרְקִיק (סעיף דק של עורק), עַלְעַל (חלק מעלה מורכב). ויש שההקטנה מצוינת על ידי הוספת שם תואר, כגון 'עץ ננסי', 'קרפדה גמדית' (מין של קרפדה), 'שן זעירה'.

מַעֲצָב (גנגליון)

מעצב הוא צביר של תאי עָצָב.
המילה עָצָב – סיב בגוף המעביר תחושות וגירויים – מקורה בימי הביניים. כמו מונחים מדעיים רבים בני אותה תקופה היא נשאלה ללשוננו מן הערבית: עַצַבּ (השורש הערבי עצ"ב מציין ליפוף וקשירה). בצורת הרבים עֲצַבִּים חָברוּ צליל המילה בערבית והמילה המקראית עֲצַבִּים שמשמעה פסילים ואלילים.

קוֹלְטָן (רצפטור)

קולטן הוא תא או קצה עָצָב המזהה שינוי או גירוי בסביבה וגורם לייצור אותות עֲצַבִּיִּים בתגובה.
המילה קוֹלְטָן זהה בתבניתה למילה נוֹגְדָן ולמילים נוספות מתחום הביולוגיה והרפואה:
מוֹשְׁכָן – אַטְרַקְטַנְט, חומר המושך חרקים או בן זוג מן המין השני.
דּוֹחֲיָן – רֶפֵּלֵנְט, חומר הגורם להרחקתו של דבר, כגון חומר דוחה חרקים.
סוֹתְרָן – אַנְטִידוֹט, תרופה הסותרת את השפעותיו של רעל.
קולטן הוא גם מתקן לניקוז מי גשמים – בור מכוסה בסבכת ברזל המחובר למערכת הביוב.

צַוְתָּאוּת (סימביוזה)

צוותאות היא תופעה שבה שני יצורים שונים (שני צמחים, שני בעלי חיים או צמח ובעל חיים) חיים בצוותא בקשר מרחבי הדוק מתמשך או תמידי. לעיתים כל אחד מן היצורים מפיק תועלת ממשנהו, ולעיתים רק יצור אחד מפיק תועלת.
המילה צוותאות נוצרה מן המילה הארמית צַוְתָּא המצויה בספרות חז"ל והמשמשת בעברית החדשה בביטוי "בצוותא". המקבילה העברית של צוותא היא צֶוֶת. בלשון חז"ל מצוי גם הפועל צָוַת (=התחבר, היה לחֶבְרָה): על הפסוק ממגילת קהלת "כי זה כל האדם" (יב, יג) מובא בתלמוד הפירוש המדרשי: "כל העולם כולו לא נברא אלא לִצְוֹת לזה".

מַעְבְּדָן (לבורנט)

מעבדן הוא מי שעובד במעבדה. צורת הנקבה: מַעְבְּדָנִית.
את המילה מַעְבָּדָה חידש אליעזר בן־יהודה במשמעות "מקום של עבודה, בפרט מיוחד לעבודת נסיונות של חכמת הכמיה", כהגדרתו במילון. החידוש מבוסס על המשמעות המילולית של המילה הלטינית לַבּוֹרָטוֹרְיוּם = מקום של עבודה.
המילה מעבדן דומה בצורתה למילה מִנְהֲלָן – מִנְהָלָה (או מִנְהָל) בתוספת ־ָן.
המילה מעבדן מתועדת במילונים משנות השישים של המאה העשרים.

אַקְטָר (אוֹטוֹקְלָב)

אקטר הוא מְכָל לעיקור ולחיטוי של אביזרים רפואיים וכלֵי מעבדה על ידי הפעלת קיטור בלחץ גבוה. המילה נוצרה משורש המילה קיטור במשקל אַפְעָל, הנדיר יחסית, בזיקה לצלילי המילה הלועזית.
בתנ"ך קיטור משמעו עשן, ובעברית החדשה – אדים שנוצרים ממים רותחים. ממשמעות זו חודשה בסוף המאה התשע־עשרה המילה קַטָּר – כשעוד פעלו הקטרים באמצעות קיטור.

כְּלִיל הַחֹרֶשׁ (משפחת הכליליים)

השם המדעי: Cercis siliquastrum.
העץ כליל החורש, המפאר את החורש הארץ־ישראלי באביב בפריחתו העזה בוורוד־לילך, זכה בשם כְּלִיל שפירושו כתר. בערבית נקרא העץ عروس الغابة (ערוס אלע'אבה), שתרגומו 'כַּלַּת החורש'.
המילה כְּלִיל ידועה מן הארמית, ונזכרת לראשונה בעברית בספר בן־סירא בתיאורו של אהרן הכהן: "וַילבישהו כְּלִיל תפארת, וַיפארהו בכבוד ועוז" (מה, ו–ח). בדומה לכך נאמר על משה בפיוט המוכר מתפילת שחרית לשבת: "כְּלִיל תפארת בראשו נתתה, בעמדו לפניך על הר סיני".
ויש גם שם התואר כָּלִיל שמשמעו 'מושלם', כגון בצירוף כְּלִיל יופי. וכך נאמר על ירושלים במגילת איכה: "הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ" (ב, טו).
בשם כְּלִיל החורש חברו המשמעויות כתר, כלה, שלמות ויופי.
ברשימת בשמות צמחי ארץ־ישראל של ועד הלשון משנת תש"ו (1946) השם הוא כְּלִיל הֶחֳרָשִׁים.

צַהֲרוֹן מָצוּי (משפחת האירוסיים)

השם הקודם: אֲחִיאִירוּס מָצוּי. נקרא בפי הבריות גם 'אירוס אחר הצוהריים'. השם המדעי: Gynandriris sisyrinchium.
הפרח הסגול נפתח בשעות הצוהריים, ומכאן שם הצמח.
צהרון הוא גם מסגרת לילדים לאחר שעות הלימודים הסדירים. בעבר הייתה צורתה התקנית של המילה צָהֳרוֹן (tsohoron) – בשל הקשר שלה למילה צָהֳרַיִם. ואולם בעקבות ההגייה הרווחת נקבעה הצורה צַהֲרוֹן על דרך מילים כמו פַּעֲמוֹן.
המילה צָהֳרַיִם גזורה מן השורש צה"ר הקרוב אל השורש זה"ר. גם המילה צֹהַר הנזכרת בפרשת נח מתקשרת אל האור לפי אחד מפירושיה: חלון קטן, פתח לאור.
שם הסוג צַהֲרוֹן נקבע בוועדה לשמות צמחי ארץ ישראל, ואושר במליאת האקדמיה בשנת תשס"ג.

במילה 'מַעֲקֶה' שתי צורות הרבים נוהגות – מַעֲקִים וגם מַעֲקוֹת, ושתיהן תקינות.

נרחיב ונאמר כי מילים השקולות במשקל מַעֲקֶה – יש שברבים הן מסתיימות ב־ִים ויש שברבים הן מסתיימות ב־וֹת. למשל, מעֲשֶׂה–מעֲשִׂים אבל מַעֲלֶה–מַעֲלוֹת, מַעֲנֶה–מַעֲנִים (וגם טְעָנוֹת וּמַעֲנוֹת) אבל מַחֲנֶה–מַחֲנוֹת (ובמקרא גם מַחֲנִים).

אקדמה, פעמן, מִפְעָם, תכליל, חדשיר

אַקְדָּמָה (פְּרֵלוּד)

אקדמה היא קטע נגינה המשמש מבוא ליצירה מוזיקלית, וכן קטע קצר ועצמאי לכלי יחיד, בעיקר פסנתר.
המילה אַקְדָּמָה (באל"ף) קרובה למילה הכללית הַקְדָּמָה, בדומה לזוגות אַזְעָקָה לעומת הַזְעָקָה, אַבְחָנָה לעומת הַבְחָנָה ועוד. הצורה אַקְדָּמָה היא על דרך הארמית. המילה מוכרת בצורת הנסמך שלה אַקְדָּמוּת מן הפיוט הארמי "אַקְדָּמוּת מִלִּין" (=ראשית מילים) הנאמר בתפילת חג השבועות.

פַּעֲמָן (מטרונום)

פעמן הוא מכשיר המודד את הפְּעָמוֹת, כלומר את יחידות הקצב הבסיסיות , בנגינה או בזמרה.
הפַּעֲמָה (צורת היחיד של פְּעָמוֹת) והפַּעֲמָן נגזרו מן המילה פַּעַם – שמשמעה הבסיסי הוא צעד, מכת הרגל. למשמעות זו מתקשרת גם המילה פְּעִימָה – נקישה, דפיקה – המוכרת למשל מפעילות הלב.
המונח פעמן אושר באקדמיה ללשון העברית בשנת תש"ס (2000).

מִפְעָם (טמפו)

מפעם הוא המהירות שבה מבוצעת מנגינה, כגון לְאַט או אִטִּי (אדג'ו), בִּמְתִינוּת או מָתוּן (מוֹדֵרָטוֹ), בְּעֵרָנוּת או עֵרָנִי (אָלֶגְרוֹ).
מונחים קרובים הם: מִקְצָב (ריתמוס) – מערך היחסים בין משכֵי הצלילים; מִשְׁקָל – ארגון הפְּעָמוֹת (יחידות הקצב הבסיסיות) לפי מחזוריות קבועה של פעמות מוטעמות ולא־מוטעמות.

תַּכְלִיל (פרטיטורה)

תכליל הוא ספר תווים של יצירה מוזיקלית רבת משתתפים, ובו תווים של כלל המשתתפים.
המילה תַּכְלִיל מן השורש כל"ל מצטרפת לרשימה של מילים במשקל זה הקשורות לעולם האומנות: תַּבְלִיט, תַּחְרִיט, תַּמְשִׁיחַ (פרסקו), תַּצְלִיל (אקורד), תַּקְלִיט ותַמְלִיל.

חַדְשִׁיר (סינגל)

חדשיר הוא תקליט בן שיר אחד (או שיר מרכזי ושיר נוסף), בעיקר מתוך תקליט העומד לצאת לאור. את החדשיר נוהגים לתת לשדרים להשמעה ברדיו, ולכן יש הקוראים לו 'תקליט שדרים'.
המילה חדשיר נוצרה מהלחמה של הרכיב חַד (=אחד) ושל המילה שִׁיר, וכן יש בה רמז למילה חָדָשׁ.
המילה אושרה במליאת האקדמיה בשנת תשנ"ח (1998).

מונחים מן המילון למונחי התחבורה היבשתית, תשע"ב (2012)

נווטן, מֶחבר, מפרד, נסועה, מַזהר

נַוְטָן (GPS navigator)

בלי ניקוד: נווטן.
נווטן הוא הֶתְקֵן ניווט הפועל באמצעות מערכת האיכון העולמית (global positioning system, ובקיצור GPS).
המילה נווטן דומה במבנה שלה למילים מזגן וגלשן. בן זוגו האנושי של הנווטן הוא הנווט. אף כי המילה נַוָּט נראית עברית מקורית היא מילה שאולה. היא נזכרת פעם או פעמיים בספרות חז"ל, ומשמעותה שם – על פי מקבילותיה ביוונית ובלטינית – היא סַפָּן, כלומר זה הנוהג בספינה. מן התחבורה הימית עבר הניווט (בעברית וגם בלשונות אירופה) לשאר סוגי התחבורה ואף לתחום הסיור הרגלי, ומשמעותו מציאת הדרך ליעד מסוים בעזרת מפה, מצפן, חישובים ועוד.
המילה נווטן אושרה במליאת האקדמיה בשנת תשס"ט (2008).

מֶחְבָּר (רמפה במֶחלף)

מחבר הוא כביש חיבור המשמש למעבר בין שתי דרכים במפלסים שונים באותו מֶחלף.
המילה מֶחְבָּר מצטרפת למילים נוספות בתחום התחבורה באותו המשקל: מֶחְלָף הוא מפגש דרכים בשני מפלסים או יותר, שהמעבר בו מדרך לדרך הוא באמצעות מֶחברים. מִפְרָד גם הוא מפגש דרכים במפלסים שונים, אך ללא אפשרות מעבר מדרך לדרך. מִסְעָף הוא צומת של שלוש זרועות: מסעף קמץ ("צומת T") או מסעף מזלג ("צומת Y"). מַעֲקָף הוא דרך העוקפת את המסלול הרגיל בשל הפרעות זמניות לתנועה שיש בו. להבדלים בניקוד האות מ"ם גורמות האותיות הגרוניות ח' ו־ע' שאחריה.
המילה מחבר אושרה במליאת האקדמיה בשנת תשס"ג (2003).

מִפְרָד

מפרד הוא הצטלבות דרכים במפלסים שונים ללא אפשרות מעבר מדרך לדרך. מפרד הוא גם הצטלבות בין כביש ובין מסילת ברזל בשני מפלסים. המפרד נועד למנוע מפגש בין דרכים מכיוונים שונים, ובכך הוא משפר את התעבורה ותורם לבטיחות התנועה.
המילה מִפְרָד מצטרפת למילים מִסְעָף, מֶחְלָף ומַעֲקָף – כולן באותו משקל ובמשמעות דומה: חלק של דרך בעל תפקיד בהסדרת התנועה.
המילה מפרד נקבעה לראשונה במילון למונחי הנדסת דרכים שיצא לאור בשנת תש"ן (1990) מטעם הוועדה המרכזית למינוח טכנולוגי של האקדמיה ללשון העברית והטכניון.

נסועה (קילומטרז')

נסועה היא סך הקילומטרים (או המִילִים – miles) שרכב נסע בתקופת זמן מסוימת. נסועה שנתית ממוצעת לכלי רכב פרטי היא כשבעה עשר אלף קילומטרים.
המילה נְסוּעָה שקולה במשקל המציין קְבוּצָה. במשקל זה שקולה גם המילה לְקוּחָה – כלל הלקוחות או כלל הנוסעים בתקופה נתונה. מילה אחרת המציינת קבוצה, אך ניקודה שונה במקצת, היא דְּבֻקָּה – קבוצת כלי רכב הנעים סמוכים זה לזה, ועל פיה חודשה המילה דְּחֻסָּה – מספר מרבי של בני אדם שרכב יכול להכיל.
את המילה נסועה הציע לאקדמיה ד"ר דן לינק ממשרד התחבורה. היא אושרה במליאת האקדמיה בשנת תשנ"ה (1995).

מַזְהֵר

מזהר הוא מעין שלט קטן המציג מסר כתוב או מסר המובע בסמל, ומסר זה תקֵף בשעה שהשלט מואר. למשל: סמל של סיגריה ועליו פס ביטול או סמל של חגורת בטיחות במטוס. צורת הרבים של מַזְהֵר היא מַזְהֲרִים.
במשקל המילה מַזְהֵר חודשו עוד מילים מתחום התחבורה: מַגְבֵּהַּ (ג'ק), מַתְנֵעַ (סטרטר), מַפְרֵט (מתקן לסידור מטבעות המשמש נהגי אוטובוס).
המילה מַזְהֵר נקבעה במונחי התחבורה המסילתית שאושרו במליאת האקדמיה בשנת תשנ"ח (1998).