נושא: משקלים

אמצו מילה

מונחים בביולוגיה ובמעבדה: מַעֲצָב, קולטן, מעבדן, אַקְטָר

מַעֲצָב (גנגליון) מעצב הוא צביר של תאי עָצָב. המילה עָצָב – סיב בגוף המעביר תחושות וגירויים – מקורה בימי הביניים. כמו מונחים מדעיים רבים בני אותה תקופה היא נשאלה ללשוננו מן הערבית: עַצַבּ (השורש הערבי עצ"ב מציין ליפוף וקשירה). בצורת הרבים עֲצַבִּים חָברוּ צליל המילה בערבית…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

מוזיקה עברית: אקדמה, פעמן, מִפְעָם, תכליל

מבחר מונחים מתוך מילון למונחי המוסיקה בהוצאת האקדמיה, תשט"ו (1955) אַקְדָּמָה (פְּרֵלוּד) אקדמה היא קטע נגינה המשמש מבוא ליצירה מוזיקלית, וכן קטע קצר ועצמאי לכלי יחיד, בעיקר פסנתר. המילה אַקְדָּמָה (באל"ף) קרובה למילה הכללית הַקְדָּמָה, בדומה לזוגות אַזְעָקָה לעומת הַזְעָקָה, אַבְחָנָה לעומת הַבְחָנָה ועוד. הצורה אַקְדָּמָה…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

ימאות עברית: השקה, אספנה, חיבל, מִרְתָּק

מבחר מונחים מן המילון למונחי כלי שיט קטנים ומעגנות שאושר באקדמיה בשנת תשע"ג (2013) הַשָּׁקָה השקה של כלי שיט היא הורדתו מן היבשה אל המים, בעיקר לפני הפלגתו הראשונה. הִשִּׁיק והַשָּׁקָה קשורים אל נָשַׁק ונְשִׁיקָה (הדגש בשי"ן מציין את הנו"ן השורשית), וכמותם הם מציינים מגע בין דברים.…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

עברית אלקטרונית: משושה, אַכָּן, מתג, שנאי

מְשׁוֹשָׁה (אנטנה) משושה היא מתקן עשוי תַּיִל (חוט מתכת) או אמצעי אחר לקליטה ולשידור של גלי רדיו, טלוויזיה ועוד. ממילונים עבריים ישנים עולה שהמילה משושה חודשה לתרגום המילה antenna במשמעות איבר החישה בבעלי חיים כגון חרקים וחסרי חוליות. לצדה חודשה המילה מָחוֹשׁ. בהמשך הפכה המשושה…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

רפואת הלב: תומכן, מנגש ורידי, שקיפה, מַפעם

מבחר מרשימת מונחי רפואת הלב שאושרה באקדמיה בשנת תשע"ג (2013) תּוֹמְכָן (סְטֵנְט) תומכן הוא התקן גלילי עשוי רשת המוחדר למבנה צינורי בגוף, כגון כלי דם, שעשוי להיסתם או שדופנותיו רכות. לאחר החדרת התומכן והצבתו במקומו הוא נפתח ומתרחב ותומך בדפנות. המילה תּוֹמְכָן כמוה כמילים בּוֹלְעָן,…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

עברית בבית: מבואה, עליית תקרה, גומחה, מרתוק

מְבוֹאָה (לובי, הול) מבואה היא אולם כניסה בבניין כגון בית מלון, תיאטרון, בית ספר, בית דירות. לעיתים משתמשים במילה מבואה לציון חלל כניסה לחלק של בניין, כגון אגף, משרד או דירה. המילה מְבוֹאָה חודשה על פי המילה הזכרית המקבילה לה מָבוֹא. עליית תקרה (בוידם) עליית…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

סיומת נקבה לבעלות מקצוע וכדומה

לעיתים דוברי העברית מתלבטים מה צורת הנקבה של תפקיד, מקצוע, תואר, דרגה וכדומה הרגילים בלשוננו בצורת זכר. דרכה של העברית היא שצורת הנקבה נוצרת על ידי הוספת סיומת לצורת הזכר, שהיא לרוב צורת היסוד. ואלו שלוש סיומות הנקבה העומדות לרשותנו: ־ָה, כגון מֶלֶךְ–מַלְכָּה, קָצִין–קְצִינָה, שַׁגְרִיר–שַׁגְרִירָה,…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

ספרות עברית: הרמז, ניב נגודים, תצליל, תעקיף

מונחים מן המילון למונחי ספרות שאושר באקדמיה בשנת תשס"ח (2008) הֶרְמֵז (אָלוּזְיָה) הרמז הוא רמיזה גלויה או מוסווית אל יצירות אחרות של ספרות ותרבות. ההרמז משולב בתוך יצירה ספרותית ויוצר השוואה בינה ובין היצירה הנרמזת. ביצירות ספרות עבריות רבות היוצרים משלבים חלקי פסוקים וכך קושרים בין…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

ניחוחות עבריים: ריחן, גד, בשומת

רֵיחָן (בזיליקום) ריחן הוא צמח תבלין ממשפחת השפתניים. שמו המדעי Ocimum basilicum. המילה ריחן נלקחה מן הספרות המדרשית. במדרש מאוחר נאמר: "הבית השלישי בנוי מכסף וזהב טוב ומכל מיני אבנים טובות ומרגליות, והוא גדול מאד וכל טובות שמים וארץ שם הם. וכל מיני מגדים ומיני…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

על ניקוד משקל פַּעְלָן

האקדמיה קבעה כי ניקודן הרגיל של מילים במשקל פַּעְלָן הוא בלא דגש חזק באות השנייה ובלא דגש קל (באות בגדכפ"ת) לאחר השווא: סַפְרָן, אַסְפָן. וזה הרקע להחלטה: בעבר, כפי שאפשר לראות במילונים ישנים ובספרי דקדוק, היו שהבחינו בין פעלן שאין בו דגש חזק בע' הפועל,…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

תקשורת עברית: שלטוט, מרעש, סמליל, גריין

שִׁלְטוּט (זפזופ, זאפינג) שלטוט הוא שיטוט בין ערוצים בטלוויזיה באמצעות שַׁלַּט רַחַק. במילה שלטוט חברו יחד שורש המילה שַׁלָּט – שהורחב על ידי הכפלת האות האחרונה של השורש – וצלילי פעולת השִׁיטוּט. את המילה שלטוט הציעה הוועדה למילים בשימוש כללי, והיא אושרה במליאת האקדמיה בשנת…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

חפץ לכל עת: חפיץ, מהלום, פוּנדה, גלילור

חֲפִיץ (גאג'ט, גאדג'ט) חפיצים הם חפצי מותרות שיש בהם חידוש או תחכום כלשהו. למשל: מכשיר ניווט, פנס בתוספת מצפן, חפץ נוי כגון מטוטלת לשולחן הכתיבה. חֲפִיץ הוא סוג של חפץ, ומכאן שמו. אך בחפיץ יש רמז למשמעות נוספת של המילה חֵפֶץ ושל השורש חפ"ץ, והיא…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

שפה יפה – מילים מתחום הקוסמטיקה והתשפורת: תחפיף, אל־ריח, מסקרת, בסיס אפור

תַּחְפִּיף (שמפו) תחפיף הוא תכשיר לחפיפת הראש. המילה תַּחְפִּיף מצטרפת לקבוצה גדולה של מילים באותו משקל המציינות תכשירים וחומרים, ובהן תַּחְלִיב, תַּרְחִיף, תַּרְחִיץ, תַּמְהִיל, תַּחְמִיץ (מרינדה), תַּרְכִּיז, תַּרְסִיס, תַּרְכִּיב. ועוד ברשימה הזאת המילים המחודשות תַּקְרִישׁ (ג'ל לשיער) ותַקְלִיף (פילינג). המשמעות הבסיסית של השורש חפ"ף היא…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

פרחים ויין לחג האביב: כליל החורש, צהרון מצוי, אֶקדם, אֶפטר

כְּלִיל הַחֹרֶשׁ (משפחת הכליליים) השם המדעי: Cercis siliquastrum. העץ כליל החורש, המפאר את החורש הארץ־ישראלי באביב בפריחתו העזה בוורוד־לילך, זכה בשם כְּלִיל שפירושו כתר. בערבית נקרא העץ عروس الغابة (ערוס אלע'אבה), שתרגומו 'כַּלַּת החורש'. המילה כְּלִיל ידועה מן הארמית, ונזכרת לראשונה בעברית בספר בן־סירא בתיאורו…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

בנתיבי התחבורה: נווטן, מֶחבר, מפרד, נסועה, מַזהר

מונחים מן המילון למונחי התחבורה היבשתית, תשע"ב (2012) נַוְטָן (GPS navigator) בלי ניקוד: נווטן. נווטן הוא הֶתְקֵן ניווט הפועל באמצעות מערכת האיכון העולמית (global positioning system, ובקיצור GPS). המילה נווטן דומה במבנה שלה למילים מזגן וגלשן. בן זוגו האנושי של הנווטן הוא הנווט. אף כי…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

סביבה עברית: דשונת, משחיתנות, מטמנה

מבחר מונחים מן המילון למונחי איכות הסביבה, תשע"א (2011) דְּשֹׁנֶת (קומפוסט) בלי ניקוד: דשונת. דשונת היא דשן אורגני שנוצר בעיקר מחומר צמחי שהתפרק על ידי חרקים וחיידקים בנוכחות אוויר (פירוק אירובי). הדשונת מוחזרת לקרקע כדי לטייב אותה. בדיונים – בשיתוף הציבור – עלו כמה וכמה…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

משולחן הכתיבה וכוננית המשחקים: מצבע, מדגש, מחיקון, תצרף

מַצְבֵּעַ (טוש, לורד) מצבע הוא כלי כתיבה שבתוכו חומר ספוג דיו בצבעים שונים. המילה מַצְבֵּעַ נקבעה בהשראת מילה דומה במשנה: מַכְתֵּב – כלי שבקצהו האחד (שנקרא 'כותב') כתבו, ובקצהו האחר (שנקרא 'מוחק') מחקו את הכתוב. למצבע כמה תפקידים – כותבים בו על לוח מחיק, מסמנים…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

תקשורת בהקטנה: תגובית, מסרר, יישומון

תְּגוּבִית (טוקבק) תגובית היא תגובה – קצרה בדרך כלל – שגולש כותב בעקבות ידיעה או כתבה שפורסמה בכלי תקשורת מקוון או בעקבות רשומה (פוסט) ביומן רשת (בלוג). תגובית היא צורת הקטנה של תְּגוּבָה. את המילה תְּגוּבָה חידש ח"נ ביאליק כחלופה עברית לראקציה במונחי הפיזיקה של…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

מילים בשימוש כללי משנת תשס"ט–תש"ע: הגוון, מבדה, סודרן תרופות, מנהל מיזם

הֶגְוֵן (וריאציה) הגוון הוא מעין העתק של דבר השונה במקצת מן המקור, במכוון או שלא במכוון, למשל במוזיקה: שינוי – במקצב, בנעימה, בהרמוניה ועוד – של נושא מוזיקלי חוזר. המילה הֶגוון דומה בצורתה למילה הֶבְדֵּל, והיא גזורה מן המילה גָּוֶן (כך צורתה התקנית, על דרך…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

מילים טעימות: אפיפית, קציף, קציפה, תמליא

אֲפִיפִית (וָפֶל) אפיפית היא מאפה מבצק פריך ודק. בדרך כלל בין דפי המאפה יש מְלית בטעמים שונים, כגון שוקולד ולימון. המילה אפיפית גזורה מן השורש אפ"י; הכפלת האות פ"א מציינת הקטנה, כלומר 'מין מאפה קטן'. המילה מופיעה לראשונה במילון למונחי המטבח משנת תרצ"ח (1938) של…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

מפרסמים בעברית: רעיונאי, זמריר

רַעֲיוֹנַאי (קופירייטר) המילה רעיון נזכרת בתנ"ך בספר קהלת בצירופים "רַעְיוֹן רוּחַ", "רַעְיוֹן לֵב". זו מילה שאולה מארמית. הפירושים שניתנו לה: 'שאיפה', 'נטייה', 'מחשבה'. בימינו המילה רעיון מציינת בין השאר 'מחשבה מקורית'. ואכן הרעיונאי מופקד על המחשבה המקורית והיצירתית בתחום הפרסום: הוא מחבר ומנסח של פרסומות.…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

מילים במשקל המחלות: יעפת, רגשת

יַעֶפֶת (jet lag) יַעֶפֶת או בלעז "ג'ט לג" היא תחושת עייפות וטשטוש אחרי טיסה ממושכת, בעיקר כאשר יש הפרשי זמן ניכרים בין נמל המוצא לנמל היעד.     המונח נדון בוועדה למילים בשימוש כללי של האקדמיה בראשית שנות התשעים של המאה הקודמת. עלו כמה…
המשך קריאה >>

מה הצורה הנכונה

סַכּרת או סוּכּרת?

המונח התקני הוא סֻכֶּרֶת (בלי ניקוד: סוכרת). המונח שנקבע הוא שילוב של המילה סוכר ושל משקל המחלות פַּעֶלֶת, כלומר: ראשיתו בתנועה u כמו סוכר, והמשכו בשני סגולים כמשקל המחלות. למחלות דלקתיות האקדמיה נוהגת לקבוע שמות בעיקר במשקל פַּעֶלֶת, אך לשמות של מחלות אחרות יכולות להתאים…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

כַּבָּאִית

למילה כַּבָּאִית שני מובנים: צורת הנקבה של כַּבַּאי ו'רכב כיבוי'. המשמעות הכפולה נוצרה מן התפקיד הכפול של הסיומת ־ִית: (א) סיומת נקבה המצטרפת לשם בזכר הנוטה לפי מין (צורן נטייה); (ב) סיומת בעלת משמעות (צורן גזירה), ובמקרה שלנו סיומת לציון כלי רכב דוגמת 'משאית', 'טיולית'.…
המשך קריאה >>

מה הצורה הנכונה

מַקְרֵר או מְקָרֵר?

ועד הלשון קבע את המונח מְקָרֵר בשנת תרפ"ח (1928), והשם נותר בצורתו זו עד היום. הבחנת המשמעות בין משקל מְפַעֵל (עושה הפעולה) ובין מַפְעֵל (כלים ומכשירים) איננה מוחלטת. שמות מכשירים אחדים נשקלו במשקל עושה הפעולה, כגון מאוורר, מייבש, מדיח (כלים), וכך גם המְקרר.

מה ההבדל

החזקה, תחזוקה, אחזקה

שם הפעולה הכללי של הפועל 'החזיק' הוא החזקה. המילה הַחְזָקָה משמשת בהקשרים כלליים, כגון 'החזקת נשק', 'החזקה של ערכת עזרה ראשונה', והיא גם המילה התקנית בהקשר הכלכלי: 'חברת החזקות', 'החזקת מניות', וכן המונח שנקבע במילון הבנקאות ושוק ההון (תשס"ז): הַחְזָקוֹת צוֹלְבוֹת (בניירות ערך; securities cross-holding).…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

הבטחת איכות ואבטחת מידע

בעברית החדשה משמשות שתי מילים קרובות: הַבְטָחָה ואַבְטָחָה. הַבְטָחָה היא המילה הכללית, והיא מציינת את שם הפעולה של הפועל הִבְטִיחַ, כגון 'הבטחה לסיוע', 'הבטחת הכנסה', 'הפרת הבטחה'. המילה אַבְטָחָה יוחדה למשמעות מסוימת של השורש בט"ח: פירושה מתן אמצעי ביטחון מפני התקפה לא צפויה (באנגלית: security). ממנה…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

הַסְפָּקָה או אַסְפָּקָה

שם הפעולה של הפועל סִפק (סחורה או שירותים וכדומה) גזור מבניין הפעיל: הַסְפָּקָה. לצד צורה זו בה"א נפוצה הצורה באל"ף: אַסְפָּקָה. נראה שהיה ניסיון להבדיל בין שני גוֹני משמעות: 'הספקה' – פעולתו של הסַפָּק; 'אספקה' – הציוד או השירות שסופק. כך עולה מן ההגדרות המובאות…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

מה בין משקל הַפְעָלָה למשקל אַפְעָלָה

משקל הַפְעָלָה הוא שם הפעולה של בניין הפעיל. לצידו יש שמות במשקל אַפְעָלָה. מעט שמות במשקל זה מצויים בלשון חז"ל – אולי בהשפעת שם הפעולה המקביל בארמית (של בניין אַפְעֵל). בלשון חז"ל לא היה שום הבדל משמעות בין הצורות באל"ף לצורות בה"א, והן משקפות לעיתים…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

מַצִּית ומַצָּת

בעברית החדשה משמשים שני שמות של מכשירים מן השורש יצ"ת: מַצִּית – מכשיר להצתת אש בסיגריות, בכיריים וכדומה (lighter); מַצָּת – התקן הצתה במנוע המכונית וכדומה (plug). השם מַצִּית הוא למעשה צורת פועל בבניין הפעיל בזמן הווה (בעבר – הִצִּית). צורות דומות לו: מַצִּיב (יצ"ב),…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

מינוי ומנוי

עשיתי מינוי לתיאטרון – מִינוי ולא מָנוי. אומנם רבים סוברים שהמילה מִינוי איננה מתאימה כאן, שהרי מינוי הוא שם הפעולה של הפועל לְמַנּוֹת, כגון 'מינוי שופטים'. ואולם האקדמיה החליטה שגם במשמע הזה שם הפעולה יהיה מִינוי – בשונה מן האדם שהוא מָנוי. הינה פירוט הדברים: מָנוי הוא…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

אגדה והגדה, אגדות ומעשיות

המילים הַגָּדָה ואַגָּדָה קשורות שתיהן לפועל הִגִּיד, וביסודן שימשו באותה המשמעות. איך נפרדו שתי המילים זו מזו ואיך קיבלה כל אחת מהן את המשמעות הייחודית לה?
המשך קריאה >>

מה הצורה הנכונה

גִּזְעָן או גַּזְעָן?

יש היגיון דקדוקי הן בצורה גַּזְעָן, גַּזְעָנוּת, הן בצורה גִּזְעָן, גִּזְעָנוּת. גִּזען גזור מן השם גֶּזַע בתוספת הסיומת ־ָן, וכפי שהשם גֶּזַע נוטה בחיריק (גִּזְעִי, גִּזְעֲךָ), כך גם גִּזְעָן, גִּזְעָנוּת בחיריק. אפשר להשוות את גִּזְעָן למילה צִבְעָן (פיגמנט) – מן המילה צֶבַע, הנוטה גם היא…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

מה בין הַבְחָנָה לאַבְחָנָה

שתי מילים קרובות משמשות בלשוננו – הבחנה ואבחנה, אך הן מובחנות זו מזו. 'הבחנה' היא שם הפעולה הרגיל של הפועל הִבְחִין, כגון 'הבחנה בין עיקר לטפל', 'בעל כושר הבחנה'. ומהי 'אבחנה'? מילה זו גזורה במשקל אַפְעָלָה (המקבילה הארמית למשקל הַפְעָלָה), והיא החלופה שנקבעה לדיאגנוזה כבר…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

מַעֲקֶה ברבים

במילה 'מַעֲקֶה' שתי צורות הרבים נוהגות – מַעֲקִים וגם מַעֲקוֹת, ושתיהן תקינות. נרחיב ונאמר כי מילים השקולות במשקל מַעֲקֶה – יש שברבים הן מסתיימות ב־ִים ויש שברבים הן מסתיימות ב־וֹת. למשל, מעֲשֶׂה–מעֲשִׂים אבל מַעֲלֶה–מַעֲלוֹת, מַעֲנֶה–מַעֲנִים (וגם טְעָנוֹת וּמַעֲנוֹת) אבל מַחֲנֶה–מַחֲנוֹת (ובמקרא גם מַחֲנִים).

מטבעות לשון

חַיִּים אֲרוּכִים

בסידורים רבים נמצא בברכת החודש "וְתִתֵּן לָנוּ חַיִּים אֲרוּכִים" בשורוק ובכ"ף רפה (במקום אֲרֻכִּים). יש מסורת עתיקה שלפיה שם התואר ארוך נשקל במשקל פָּעוּל: אָרוּךְ – אֲרוּכָה – אֲרוּכִים – אֲרוּכוֹת. עקבות המסורת הזאת נראות בכמה סידורי תפילה וברוב מסורות עדות ישראל. ההצעות לפרש את…
המשך קריאה >>

.

כלל א – משקל פֶּעֶל

בנטייתם של שמות במשקל פֶּעֶל[1] בא חיריק כנגד הסגול הראשון כשההברה סגורה. למשל: דֶּגֶל דִּגְלוֹ, וֶשֶׁט וִשְׁטוֹ, צֶדֶק צִדְקָהּ, שֶׁלֶג שִׁלְגִּי [2], תֶּקֶן תִּקְנוֹ, מֶלַח מִלְחֵנוּ, שֶׁטַח שִׁטְחָם, דֶּשֶׁא דִּשְׁאֲךָ, בֶּכֶה בִּכְיוֹ [3].
כשפ' הפועל היא מן אהח"ע, בא פתח כנגד הסגול הראשון. למשל: אֶרֶץ אַרְצִי [4], עֶבֶד עַבְדּוֹ, חֶבֶל חַבְלוֹ [5].

יוצאים מן הכלל:

  1. אף על פי שפ' הפועל של השמות שלהלן אינה מן אהח"ע, בא בהם בנטייה פתח ולא חיריק: גֶּבֶר, גֶּפֶן, גֶּרֶב, גֶּרֶם, דֶּלֶת, דֶּרֶג, דֶּרֶךְ, וֶרֶד, זֶרַע, טֶנֶא, טֶרֶף, טֶרֶשׁ, יֶלֶד, יֶרַח, כֶּבֶל, כֶּלֶב, כֶּסֶף, כֶּרֶם, כֶּרַע, לֶחֶךְ, לֶחֶם, מֶלֶךְ, נֶפֶשׁ, סֶלַע, סֶרֶן, פֶּלֶג, צֶלֶם, צֶלַע[6], צֶמֶר, קֶדֶם[7], קֶלַע, קֶסֶת, קֶרַח, קֶרֶן, קֶרֶס, קֶרֶשׁ, קֶרֶת, קֶשֶׁת, רֶגֶל, רֶחֶם, שֶׁוַע, שֶׁלֶו, שֶׁמֶן, תֶּלֶם. למשל: דֶּרֶךְ דַּרְכִּי, זֶרַע זַרְעוֹ.
  2. השמות האלה נוטים בסגול: הֶגֶה הֶגְיָם, חֶלֶד חֶלְדִּי, נֶגֶב נֶגְבִּי, נֶגֶד נֶגְדּוֹ, נֶכֶד נֶכְדָּם. כך גם חֶבֶר חֶבְרֵי־(דיון).
  3. השמות האלה נוטים גם בפתח וגם בסגול: הֶבֶל הֶבְלוֹ או הַבְלוֹ, חֶדֶר חַדְרִי או חֶדְרִי. צורת הנסמך של חֶדֶר: חֲדַר־ וגם חֶדֶר־.[8]
  4. שם המספר שֶׁבַע בא בשווא לפני ־עֶשְׂרֵה ומֵאוֹת: שְׁבַע עֶשְׂרֵה, שְׁבַע מֵאוֹת.

הערה: צורת הרבים של השמות האלה היא במשקל פְּעָלִים. בנטייה – בצורות שהקמץ אינו מתקיים בהן דהיינו בנסמך ובצורות בעלות כינויי הנוכחים והנסתרים – פ' הפועל מנוקדת כבנטיית היחיד. למשל: דֶּגֶל דְּגָלִים דְּגָלֶיהָ דִּגְלֵי־ דִּגְלֵיכֶם, זֶרַע זְרָעִים זַרְעֵי־, נֶכֶד נְכָדִים נֶכְדֵיהֶם. צורת הרבים של שמות אחדים היא במשקל פְּעָלוֹת, ובכל נטייתה הקמץ משתנה לשווא ופ' הפועל מנוקדת כבנטיית היחיד, כגון אֶרֶץ אֲרָצוֹת אַרְצוֹת־ אַרְצוֹתַי. מן השמות נֶזֶק, נֶטַע, פֶּסֶל יש גם צורת רבים במשקל פְּעִילִים: נְזִיקִין לצד נְזָקִים, נְטִיעִים לצד נְטָעִים, פְּסִילִים לצד פְּסָלִים.

[1] רשימת השמות במשקל פֵּעֶל – ראו משקל פֵּעֶל.
[2] שמות פרטיים אינם כפופים לכלל, ואפשר שיבוא בהם פתח במקום חיריק, כגון שַׁלְגִּי, מַלְחִי, על דרך פַּרְצִי.
[3] עיינו גם כללי משקל פְּעִי, פֶּעִי.
[4] בשם אֶרֶץ הבא אחרי ה"א הידיעה הסגול שמתחת לאל"ף משתנה לקמץ: הָאָרֶץ.
[5] בנטיית הרבים חַבְלֵי־(כביסה), והשוו חֶבְלֵי־(משיח) מן השם חֵבֶל במשמע כְּאֵב (ראו משקל פֵּעֶל).
[6] צֶלַע – זו הצורה גם בנפרד (שלא כבמקרא: צֵלָע).
[7] בה"א המגמה: קֵדְמָה. שם התואר קִדְמִי.
[8] במקרא צורת הנסמך בשווא גם בשמות האלה: הֶבֶל הֲבֵל־, זֶרַע זְרַע־, נֶטַע נְטַע־, וכן סַחַר סְחַר־.

.

2.1.1 שמות במשקל פַּעָל בעלי ע' הפועל הח"ע

בשמות במשקל פַּעָל שע' הפועל שלהם הח"ע – באה פ' הפועל בתנועת a (לפני ה"א וחי"ת בפתח; לפני עי"ן בקמץ) בכל הנטייה. למשל: נַהָג נַהַג־ נַהָגִים נַהָגֵי־; פַּחָח פַּחַח־ פַּחָחִים פַּחָחֵי־ פַּחָחוּת; שָׁעָן שָׁעַן־ שָׁעָנִים שָׁעָנֵי־.

הערה: מילים שצורת היסוד שלהן או צורתן הנוטה מתועדת במקרא בסגול (לפני הח"ע האמורות להיות דגושות) – יתקיים בהן הניקוד שבמקרא, כגון אָח אֶחָיו, אֶחָד אַחַד־, גַּחֶלֶת גֶּחָלִים גַּחֲלֵי־, בַּהֶרֶת בֶּהָרוֹת.

ראו עוד משקל פַּעָל.

.

2.1.2 משקל פָּעִיל ומשקל פְּעִיל

השמות האלה נשקלים במשקל פָּעִיל: זָקִיף, יָמִין, יָצִיעַ, יָרִיד, כָּפִיל, כָּפִיס, לָהִיט, נָטִיף, נָקִיק, נָתִיךְ, צָעִיף, שָׁבִיס.
השמות האלה נשקלים במשקל פְּעִיל: בְּרִיחַ, הֲלִיךְ, נְגִיף, נְחִיל, נְצִיב, סְעִיף, פְּרִיט, צְמִיג, צְרִיחַ, קְרִישׁ, רְבִיעַ, רְדִיד, רְצִיף, שְׁזִיף, שְׁתִיל.

נוסח הסעיף שונה. החלטות קודמות התקבלו בישיבות קלד, קלט, רנד, רנה, רסח, רעד.

.

כלל ב – הסגול בשמות מלעיליים בעלי ארבע אותיות ומעלה בסופית תי"ו

בשמות בעלי ארבע אותיות ומעלה שהסופית בהם תי"ו הנקבה ושתי הברותיהם האחרונות מנוקדות בסגולים, בא בנטיית היחיד פתח כנגד הסגול הראשון ושווא כנגד הסגול השני. בצורת הרבים בא קמץ כנגד הסגול הראשון, והוא משתנה לשווא לפי שינויי ההטעמה.
למשל: חוֹבֶרֶת חוֹבַרְתִּי חוֹבָרוֹת חוֹבְרוֹת־, חוֹתֶמֶת חוֹתָמוֹת חוֹתְמוֹת־, כּוֹתֶרֶת כּוֹתַרְתָּם כּוֹתָרוֹת כּוֹתְרוֹת־, מַזְכֶּרֶת מַזְכַּרְתְּךָ מַזְכָּרוֹת מַזְכְּרוֹתֵיכֶם, מִשְׁמֶרֶת מִשְׁמַרְתִּי מִשְׁמָרוֹת מִשְׁמְרוֹת־, רַכֶּבֶת רַכַּבְתֵּךְ רַכָּבוֹת רַכְּבוֹת־, שְׁפוֹפֶרֶת שְׁפוֹפַרְתָּם שְׁפוֹפָרוֹת, תִּפְאֶרֶת תִּפְאַרְתָּם.

יוצאות מן הכלל צורות הרבים אִגְּרוֹת, מִסְגְּרוֹת, מִשְׁבְּצוֹת, שַׁרְשְׁרוֹת (וגם שַׁרְשְׁרָאוֹת), שַׁלְשְׁלוֹת (וגם שַׁלְשְׁלָאוֹת) – שבהן בא שווא כנגד הסגול הראשון.

הערות

  1. צורת הרבים של פַּרְפֶּרֶת היא פַּרְפְּרָאוֹת.
  2. צורת הרבים של גַּחֶלֶת היא גֶּחָלִים, ובסמיכות גַּחֲלֵי־(אש).
  3. נטיית השם גְּבֶרֶת, גְּבֶרֶת־ גְּבִרְתִּי; ברבים: גְּבָרוֹת או גְּבִירוֹת, גְּבִירוֹת־ גְּבִירוֹתַי וכו'.
  4. נטיית השם כְּנֶסֶת – כְּנִסְתִּי כְּנִסְתּוֹ; ברבים: כְּנָסוֹת כִּנְסוֹת־ישראל.
.

כלל ג – הסגול בצורות נקבה מלעיליות

שמות שצורתם כשל השמות המנויים בכלל ב, והם צורות נקבה של משקלים זכָריים, נטייתם ביחיד כנטיית השמות בכלל ב, ובריבוי כשל השמות הזכָריים. למשל: דּוֹבֶרֶת דּוֹבַרְתָּם אבל דּוֹבְרוֹת (על פי דּוֹבֵר דּוֹבְרִים), זַמֶּרֶת זַמַּרְתֵּנוּ אבל זַמָּרוֹת זַמָּרוֹתֵינוּ, מַגֶּדֶת אבל מַגִּידוֹת, מַמְזֶרֶת אבל מַמְזֵרוֹת, צַדֶּקֶת אבל צַדִּיקוֹת (על פי צַדִּיק צַדִּיקִים).

נטיית היחיד של השם מֵינֶקֶת – מֵינִקְתּוֹ מֵינִקְתָּהּ.

.

2.1.3 משקל פְּעַלְעַל

אות מאותיות בגדכפ"ת הבאה לאחר השווא הנח במשקל פְּעַלְעַל מנוקדת בדגש קל, כגון לְבַנְבַּן, אֲפַרְפַּר, הֲפַכְפַּךְ, שְׁפַנְפַּן.

על נטיית השמות במשקל זה ראו פתח ודגש בנטייה.

.

כלל ד – הסגול בשמות מלעיליים בעלי שלוש הברות ללא הסופית תי"ו

שמות שצורתם זכָרית, והם בני שלוש הברות ששתי האחרונות בהן מנוקדות בסגולים, בא כנגד הסגול הראשון פתח וכנגד הסגול השני שווא הן בנטיית היחיד הן בצורת הרבים ובנטייתה.
למשל: פִּילֶגֶשׁ פִּילַגְשׁוֹ פִּילַגְשִׁים, רַכֶּבֶל רַכַּבְלִים רַכַּבְלֵי־, יוֹעֶזֶר יוֹעַזְרִים, וכן דּוּ־קֶרֶן דּוּ־קַרְנִים.

.

2.1.4 משקל פַּעְלָן

במשקל פַּעְלָן אין בא דגש (חזק) בע' הפועל ואין בא דגש (קל) בל' הפועל, כגון סַפְרָן, כַּלְבָן, נַקְדָן, צַלְבָן, צַרְכָן.

יוצאים מכלל זה קצת שמות הבאים בדגש בע' הפועל, ואלו הם: דַּבְּרָן, דַּכְּאָן, וַכְּחָן, חַבְּלָן, טַפְּסָן (המטפס על הרים, כנגד טַפְסָן – המתקין טפסים בבנייה), עַבְּדָן, קַבְּלָן, קַבְּצָן, קַפְּדָן (וגם קַפְדָן).
בשם עַצְבָּנִי בא דגש בל' הפועל.

לפי כלל זה דרך המלך בהגיית השם חלבן היא בריפוי הבי"ת: חַלְבָן.

.

2.1.5 משקל פִּעְלוֹן ומשקל פִּעָלוֹן

א. שמות במשקל פִּעְלוֹן ובמשקל פִּעָלוֹן:
דרך המלך בצורתם של השמות האלה היא במשקל פִּעְלוֹן: בִּדְיוֹן, דִּמְיוֹן, יִתְרוֹן, פִּתְרוֹן, שִׁוְיוֹן.
דרך המלך בצורתם של השמות האלה היא במשקל פִּעָלוֹן: גִּזָּרוֹן, חִסָּרוֹן[1], כִּשָּׁרוֹן[1], סֵרָחוֹן, פִּתָּיוֹן, רִשָּׁיוֹן.

בכלל המילים במשקל פִּעְלוֹן גם קִלְשׁוֹן, קִמְשׂוֹן. במקרא: קִלְּשׁוֹן, קִמְּשׂוֹן.

ב. הערות על נטיית השמות במשקל פִּעָלוֹן:
בנטיית השמות במשקל פִּעָלוֹן ע' הפועל בשווא ובלא דגש. למשל: זִכָּרוֹן זִכְרוֹן־ זִכְרוֹנוֹת זִכְרוֹנִי, דִּכָּאוֹן דִּכְאוֹנִי, גֵּרָעוֹן גִּרְעוֹן־ גִּרְעוֹנוֹת.
כאשר ע' הפועל היא מן אהח"ע והיא מנוקדת בחטף פתח (במקום השווא), פ' הפועל מנוקדת בפתח. למשל: רֵאָיוֹן רַאֲיוֹן־ רַאֲיוֹנוֹת.
כשפ' הפועל היא מן אהח"ע, בנטייה תנועתה לרוב סגול, כגון חִזָּיוֹן חֶזְיוֹן־ חֶזְיוֹנוֹת, עִפָּרוֹן עֶפְרוֹנוֹ עֶפְרוֹנוֹתַי, עֵרָבוֹן עֶרְבוֹנִי עֶרְבוֹנוֹת.

בנטיית כמה שמות שפ' הפועל שלהם חי"ת או עי"ן – פ' הפועל מנוקדת בחיריק, כגון חִוָּרוֹן חִוְרוֹנָהּ, עִוָּרוֹן עִוְרוֹן־ עִוְרוֹנוֹ, עִזָּבוֹן עִזְבוֹנוֹת, עִצָּבוֹן עִצְבוֹן־.

ראו עוד משקל פִּעָלוֹן – שמות בעלי ע' הפועל א"ר.

[1] במקרא חֶסְרוֹן, כִּשְׁרוֹן.

.

2.4.6 הדו־תנועה iy

צורות בבניין פיעל ובמשקל פִּעוּל הגזורות משורש מרובע שיו"ד היא האות השנייה בו, מנוקדות בחיריק ובשווא ביו"ד, כלומר בקיום הדו־תנועה iy, כגון נִיְלֵן, נִיְלוּן.

.

2.1.6 צורת הרבים של פִּעְלָה, פַּעְלָה; פָּעְלָה, פֻּעְלָה

א. שמות במשקל פִּעְלָה (פֶּעְלָה), פַּעְלָה – צורת הרבים שלהם פְּעָלוֹת.[1] צורת הנסמך והנטייה: פִּעְלוֹת־ (פֶּעְלוֹת־, פַּעְלוֹת־). למשל: לִשְׁכָּה לְשָׁכוֹת לִשְׁכוֹת־, מִלְגָּה מְלָגוֹת (וגם מִלְגָּאוֹת) מִלְגוֹתֵיהֶם, עֶרְכָּה עֲרָכוֹת עֶרְכוֹתֵיכֶם; מַלְכָּה מְלָכוֹת מַלְכוֹת־, דַּוְשָׁה דְּוָשׁוֹת דַּוְשׁוֹת־, קַסְדָּה קְסָדוֹת קַסְדוֹת־, אַגְרָה אֲגָרוֹת אַגְרוֹת־.

הערות

  1. צורת הרבים של קִרְיָה היא קְרִיּוֹת בצד קְרָיוֹת.
  2. צורת הרבים של דַּיְסָה היא דַּיְסוֹת.

ב. הקמץ הקטן במשקל פָּעְלָה והקיבוץ במשקל פֻּעְלָה מתקיימים אף בצורת הרבים (בנפרד). למשל: חָכְמָה חָכְמוֹת, חָרְשָׁה/חֻרְשָׁה חָרְשׁוֹת/חֻרְשׁוֹת, טָהֳרָה טָהֳרוֹת [2], יָזְמָה יָזְמוֹת; אֻרְוָה אֻרְווֹת[3], דֻּגְמָה דֻּגְמוֹת (או דֻּגְמָאוֹת), חֻלְיָה חֻלְיוֹת, חֻלְצָה חֻלְצוֹת.

יוצא מן הכלל השם חָרְבָּה/חֻרְבָּה שריבויו חֳרָבוֹת.

[1] ויש גם צורת רבים המסתיימת ב־אוֹת, כגון גִּרְסָאוֹת, פִּסְקָאוֹת (לצד פְּסָקוֹת), סַדְנָאוֹת. ראו גם קמץ משתנה לשווא (הכלל הרגיל), הערה 1.
[2] לצד טָהֳרָה יש הצורה טַהֲרָה, ולצד טָהֳרוֹת – טְהָרוֹת.
[3] במקרא אֻרָווֹת.

.

2.1.8 משקל פִּילוּל (בגזרת ע"ו והכפולים)

שם הפעולה של פעלים מגזרת ע"ו והכפולים הנוטים בבניין פיעל במשקל פּוֹלֵל (כגון אוֹתֵת, כּוֹנֵן, קוֹמֵם; כּוֹפֵף, סוֹבֵב, עוֹדֵד) בא במשקל פִּילוּל – בחיריק מלא ובע' הפועל רפה. למשל: אִיתוּת, כִּינוּן, קִימוּם; כִּיפוּף, סִיבוּב, עִידוּד.

.

2.1.9 משקל הַפְעָלָה בגזרת ע"ו והכפולים

1. הה"א במשקל הַפְעָלָה בגזרת ע"ו ובגזרת הכפולים מנוקדת בסגול כשפ' הפועל גרונית. למשל: הֶאָצָה, הֶחָלָה, הֶעָזָה, הֶעָרָה.

2. שמות במשקל הַפְעָלָה מגזרת הכפולים מנוקדים על דרך שם הפעולה בגזרת ע"ו – בלא דגש. למשל: הֶאָטָה, הֲגָנָה, הֲזָמָה, הֲסָבָה.

.

כלל א – תשלום דגש בבניינים פיעל פועל והתפעל

אלה הכללים לתשלום דגש בבניינים הדגושים פִּעֵל פֻּעַל והִתְפַּעֵל ובמשקלים פִּעוּל והִתְפַּעֲלוּת:

1. לפני אל"ף ורי"ש פ' הפועל מנוקדת בתנועה גדולה. למשל: פֵּאֵר, פֹּאַר, הִתְפָּאֵר, פֵּאוּר, הִתְפָּאֲרוּת, עֵרֵב, עֹרַב, הִתְעָרֵב, עֵרוּב, הִתְעָרְבוּת. הוא הדין לפעלים נֵאֵף, נֵאֵץ[1] ולשם הפעולה מֵאוּס.

2. לפני חי"ת פ' הפועל מנוקדת בתנועה קטנה. למשל: אִחֵר[2], מְאֻחָר, הִתְאַחֵר, אִחוּר, הִתְאַחֲרוּת.

3. לפני ה"א ועי"ן פ' הפועל מנוקדת בתנועה קטנה בבניינים פִּעֵל והִתְפַּעֵל ובמשקלים פִּעוּל והִתְפַּעֲלוּת, למשל: טִהֵר, הִטַּהֵר, הִטַּהֲרוּת, טִהוּר, שִׁעֵר, שִׁעוּר; ובתנועה גדולה (חולם חסר) בבניין פֻּעַל, למשל: טֹהַר, מְשֹׁעָר.

[1] במקרא נִאֵף, נִאֵץ.
[2] במקרא אֵחַר.

.

2.1.11 שמות תואר מן הכפולים במשקל פָּעִיל (פַּעִיל)

שמות התואר מן הכפולים במשקל פעיל באים בקמץ, כגון דָּלִיל, דָּקִיק, חָמִים, קָלִיל, רָכִיךְ, כדרך רוב שמות התואר במשקל זה שלא מן הכפולים: דָּבִיק, נָדִיר וכדומה.

שמות התואר דקיק, קליל ורכיך כשרים גם בפתח ודגש: דַּקִּיק, קַלִּיל, רַכִּיךְ (על דרך כַּבִּיר, עַלִּיז).

.

כלל ב – תשלום דגש בבניין נפעל

בבניין נפעל בעתיד, בציווי, בשם הפועל ובמשקל הִפָּעֲלוּת התחילית מנוקדת בצירי לפני פ' הפועל גרונית (=אהח"ע) או רי"ש, כגון יֵאָמֵר, תֵּהָרֵס, הֵעָלֵם, לְהֵחָשֵׁב, הֵרָתְמוּת, הֵאָחֲזוּת.

הערה: בשם הפועל לֵהָנוֹת נוהגים להשמיט את ה' הבניין.