נושא: זכר ונקבה

שאלות נפוצות

בעלי החיים – האב והאם וצאצאיהם

בעולם העתיק קיבלו בעלי החיים שבמשק האדם שמות נפרדים לזכר ולנקבה, ושמות ייחודיים לצאצאים. בני בקר: הנקבה היא כמובן פָּרָה. הזכר הוא פַּר (וביידוע: הַפָּר) או שׁוֹר (וברבים שוורים). יש המקפידים להבחין: פר להרבעה, ושור לעבודה (לרוב פר מסורס), לדוגמה: "לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ" (דברים…
המשך קריאה >>

הודעות לעיתונות

השוויון המגדרי, הלשון העברית והאקדמיה (אוקטובר, 2017)

אל האקדמיה ללשון העברית מגיעות פניות בעניין השוויון המגדרי זה כמה עשורים. אחת מנושאות הדגל הראשונות בעניין זה הייתה עורכת דבר המיתולוגית חנה זמר (על מכתב שלה בעניין פנייה לרוב נשים מתנוסס התאריך 24.2.1978). הדרישה היא שהאקדמיה תפעל לשוויון מגדרי של העברית מתוך ההנחה שכאשר…
המשך קריאה >>

גם וגם

שני פנים או שתי פנים?

המילה פָּנִים שייכת לקבוצת המילים שמינן הדקדוקי כפול – זכר וגם נקבה. לפיכך אפשר לומר "שתי פנים" וגם "שני פנים" – בין בהוראה מוחשית ובין בהוראה מושאלת ('צדדים', 'היבטים'). עם זאת כאשר משתמשים במפורש במילה פָּנִים כריבוי של פָּן מוטב לנקוט לשון זכר: "יש כאן שני פנים:…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

גפיים – זכר או נקבה?

על פי מה שקבעה האקדמיה במינוח המקצועי, כגון במונחי אנטומיה, הדרך המומלצת היא להשתמש במילה גפיים בלשון זכר: 'גפיים עליונים', 'גפיים תחתונים' (בבני אדם), 'גפיים קדמיים', 'גפיים אחוריים' (בבעלי חיים). צורת היחיד של המילה היא גַּף – גם כן בלשון זכר: 'גף עליון', 'גף קדמי'…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

עם הארץ בנקבה

על אדם שלא למד ואין לו ידע אומרים לעיתים שהוא 'עם הארץ'. כיצד אפשר לומר זאת על אישה? הדרך המקובלת והמומלצת לפי שעה היא להשאיר את הצירוף כמות שהוא: 'היא עם הארץ' – כמו 'היא נכס', 'היא אדם טוב' (או 'בן אדם טוב'). כך גם במקרים…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

תלמיד חכם בנקבה

לאישה למדנית ובקיאה בתורה אפשר לקרוא תלמידה חכמה, אך האמונים על לשון המקורות יעדיפו לקרוא לה תלמידת חכמים. הצירוף תלמיד חכם התגלגל מן תלמיד חכמים – אדם הלומד תורה מפי חכמים. הצירוף 'תלמיד חכמים' שימש הרבה בריבוי – 'תלמידי חכמים', וצורת הריבוי הזאת נתפסה בטעות…
המשך קריאה >>

מאמרים

שינוי המין בהשפעת הארמית הבבלית ‬

עובדה, סברה, קושיה, בעיה – מילים אלו ואחרות כמותן התגלגלו אל העברית מן הארמית וכולן תולדה של אותה תופעה לשונית. ביסודן הן מילים בלשון זכר בעלות סיומת היידוע הארמית ־ָא, אך כשמילים אלו חדרו לעברית, נתפסה הסיומת a כסיומת נקבה. במאמר מוסברת התופעה בפירוט באמצעות…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

יתד – זכר או נקבה?

המילה יָתֵד משמשת במקורותינו גם בלשון נקבה וגם בלשון זכר, אך ברוב המקרים היא נקבה. הנה כמה מובאות: יתד בנקבה "וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ" (דברים כג, יד); "בַּיּוֹם הַהוּא… תָּמוּשׁ הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה בְּמָקוֹם נֶאֱמָן וְנִגְדְּעָה וְנָפְלָה…" (ישעיהו כב, כה); "יתדות אהלים ויתדות המשוחות –…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

בובה ופיה בזכר

בובה המילה בובה מציינת הן צעצוע בדמות בת הן צעצוע בדמות בן – בדיוק כשם שהמילה פֶּסֶל, אשר מינה הדקדוקי זכר, משמשת לציון דמויות מפוסלות משני המינים. לעיתים רחוקות, בייחוד במשחקי ילדים, הדוברים חשים צורך בשימוש בצורת זכר דווקא. כך נוצרה הצורה "בּוּבּ" בדרך של…
המשך קריאה >>

יום המשפחה

עברית לכל המשפחה

עובדות בעברית שאולי לא ידעתם על המשפחה שלכם.
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

רָשָׁע בנקבה

פָּגַשׁ חָכָם בַּחֲכָמָה אָהַב הַתָּם אֶת הַתְּמִימָה וְהָרָשָׁע בְּתוֹר אִשָּׁה תָּפַס מִרְשַׁעַת אֲיֻמָּה (ארבעה אחים, נעמי שמר)     דוברי העברית תוהים לעיתים מהי צורת הנקבה של שם התואר רָשָׁע. מבחינה דקדוקית התשובה פשוטה מאוד: רָשָׁע­–רְשָׁעָה, כמו יָשָׁר–יְשָׁרָה, חָכָם–חֲכָמָה. הצורה רשעה אף מתועדת במקורות כפי שיפורט…
המשך קריאה >>

מאמרים

תלמיד חכם – תלמיד או חכם?

משמעות הצירוף תלמיד חכם היא 'למדן, בקי בתורה'. עיון לשוני בצירוף מעורר שאלה קלה ותמיהה חמורה. הקלה היא בעיה דקדוקית: האם "חכם" שם תואר הוא (תלמיד שהוא חכם) או סומך: תלמיד של חכם? החמורה היא סתירה פנימית: אם אדם גדול וחכם הוא, מה מקומו של "תלמיד" המביע פחיתות כבוד?
המשך קריאה >>

אמצו מילה

ביטויים ארמיים בלשוננו: מניה וביה, לא מניה ולא מקצתיה, אדרבה, בעלמא

מִנֵּיהּ וּבֵיהּ 'מניה וביה' פירושו 'ממנו ובו' – כלומר 'מתוכו'. בתלמוד הבבלי הביטוי משמש לציון דבר מה שנעשה מתוכו, מעצמו. למשל כאשר מפרישים תרומות ומעשרות יש להפרישם "מִינֵּיהּ וּבֵיהּ", כלומר מתוכם ולא ממקום אחר. במסכת סנהדרין (לט ע"ב) מופיעה המימרה: "אמרי אינשי מיניה וביה אבא…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

אי־הבנה, תת־קבוצה – זכר או נקבה?

אנו נשאלים לעיתים קרובות על מינם הדקדוקי של צירופים דוגמת אי־הבנה, אי־הסכמה, תת־קבוצה, דו־משמעות. צירופים אלו אינם צירופי סמיכות אלא צירופי תחילית ושם. מכיוון שתחיליות כגון אי־, תת־, דו־ אינן מילים עצמאיות – אין להן מין דקדוקי משלהן. מינו של הצירוף נקבע אפוא על פי שם…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

שתיים דובים – שגיאה?

הסופר מאיר שלו בחר לרומן מפרי עטו את השם "שתים דובים" הלקוח ממלכים ב ב, כד. בתוך הספר אומרת המורה רותה בתשובה לאחד מתלמידיה: "שתי ילדים זו שגיאה מכוערת ושתיים דובים זאת שגיאה יפה" (עמ' 110). נשאלנו אם אכן מדובר בשגיאת לשון. בהקשר המקראי שבו…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

מונחים בביולוגיה ובמעבדה: מַעֲצָב, קולטן, מעבדן, אַקְטָר

מַעֲצָב (גנגליון) מעצב הוא צביר של תאי עָצָב. המילה עָצָב – סיב בגוף המעביר תחושות וגירויים – מקורה בימי הביניים. כמו מונחים מדעיים רבים בני אותה תקופה היא נשאלה ללשוננו מן הערבית: עַצַבּ (השורש הערבי עצ"ב מציין ליפוף וקשירה). בצורת הרבים עֲצַבִּים חָברוּ צליל המילה בערבית…
המשך קריאה >>

מטבעות לשון

מֵצַח נְחוּשָׁה

נשאלנו מדוע אומרים 'במצח נחוּשָׁה' ולא 'במצח נחוש' אף שהמילה מֵצַח היא ממין זכר. שאלה זו יוצאת מן ההנחה שהמילה נְחוּשָׁה כאן היא שם תואר – צורת הנקבה של נָחוּשׁ, ולא היא. מקור הביטוי 'מצח נחושה' בתנ"ך: "מִדַּעְתִּי כִּי קָשֶׁה אָתָּה וְגִיד בַּרְזֶל עָרְפֶּךָ וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה"…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

כומר בנקבה

נשאלנו כיצד תיקרא אישה המשמשת בתפקיד כומר. המלצתנו היא כומרה, ובניקוד כָּמְרָה (בקמץ קטן שתנועתו o). משקל פָּעְלָה – בקמץ קטן – הוא משקל בנקבה המקביל לעיתים למשקל המלעילי פֹּעֶל. למשל: יֹשֶׁר–יָשְׁרָה, עֹצֶם–עָצְמָה. משקל פָּעְלָה משמש גם לציון בעל חיים ממין נקבה במקביל למשקל פֹּעֶל…
המשך קריאה >>

עניין של סגנון

חצי הכוס המלאה

דימוי שכיח להצגת ההבדל בין ראייה חיובית לראייה שלילית הוא דימוי הכוס: האופטימי רואה את חצייה המלא, ואילו הפסימי – את חצייה הריק. מקורו של הדימוי בלשונות אירופה, כגון באנגלית: to see the glass half full. התרגום המילולי הוא 'לראות את הכוס חצי מלאה' (כלומר…
המשך קריאה >>

מילים וגלגוליהן

קלפי ופרגוד

ביום הבחירות נעמוד מאחורי הפרגוד, נכניס פתק למעטפה ולאחר מכן נשלשל את המעטפה לקלפי. שתי המילים פרגוד וקלפי הגיעו לעברית בת זמננו מלשון חז"ל ושתיהן יווניות במקורן. פרגוד ביסודו הוא גלימה רקומה היכולה לשמש בגד או וילון. פרגוד במשמעות בגד מצינו במשנה במסכת שקלים: "אֵין…
המשך קריאה >>

מאמרים

רָאשׁוֹת ערים והמִשְׁנָה לנשיא: על צורות נקבה של תפקידים שממלאות נשים

אפשר ליצור צורת נקבה לכל תואר, תפקיד ודרגה שנושאת אישה.
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

חייט ותופרת

נשאלנו אם אפשר להשתמש בצורה חייטת. אומנם רגילה ההבחנה בין בעל המקצוע חייט ובין בעלת המקצוע תופרת, ואולם אין זו הבחנה לשונית. צורת הנקבה חַיֶּטֶת תקינה היא. לצידה מתועדות אף צורות נקבה אחרות: הצורה חַיָּטָה מופיעה ביצירה של י"ח ברנר מ־1910 – "לבתי בודאי יאה,…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

כאחד וכאחת

"כָּל הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא אַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים" (עזרא ג, ט). "שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן" (משנה ברכות ז, א). נשאלנו איזה ביטוי נכון יותר – כאחד או כאחת, ואם יש להתאים את הביטוי למינם הדקדוקי של השמות הקשורים אליו. תשובתנו היא ששני הביטויים נכונים…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

סיומת נקבה לבעלות מקצוע וכדומה

לעיתים דוברי העברית מתלבטים מה צורת הנקבה של תפקיד, מקצוע, תואר, דרגה וכדומה הרגילים בלשוננו בצורת זכר. דרכה של העברית היא שצורת הנקבה נוצרת על ידי הוספת סיומת לצורת הזכר, שהיא לרוב צורת היסוד. ואלו שלוש סיומות הנקבה העומדות לרשותנו: ־ָה, כגון מֶלֶךְ–מַלְכָּה, קָצִין–קְצִינָה, שַׁגְרִיר–שַׁגְרִירָה,…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

לבוש עברי לחורף: סורגה, צמודונים, קטיפת תלמים, רדיד

סֻרְגָּה (סוודר וכדומה) סורגה היא בגד לחלקו העליון של הגוף העשוי בסריגה ביד או במכונה. סורגה ללא שרוולים היא אֲפֻדָּה או לְסוּטָה (וסט). לסורגה בעלת שרוולים ללא רכיסה נקבע המונח פַּקְרֵס (מלשון חז"ל, במקור מיוונית), ולסורגה נרכסת בעלת שרוולים (קרדיגן) נקבע המונח מִקְטוֹרָה. המילה סורגה…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה

בפיוט הידוע 'ונתנה תוקף', שנוהגים לאמרו בקהילות רבות בראש השנה וביום הכיפורים, נאמר: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה". מעטים שמים לב כי הצורה 'מעבירין' איננה הצורה המתבקשת מצד הדקדוק. הלוא תשובה, תפילה וצדקה הן כולן מילים ממין נקבה, ולפיכך הניסוח המתבקש הוא 'מעבירות
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

עוּבּר בנקבה

המילה עוּבּר משמשת בלשוננו עוד מתקופת חז"ל לציון הוולד אשר בבטן אמו. ביסודה מילה זו יפה לזכר ולנקבה כאחד, ואולם מכיוון שבימינו אפשר לדעת את מין העובר כבר בזמן ההיריון – טבעי שנוצר רצון או צורך לגזור צורת נקבה למילה. למי שההבחנה חשובה לו נוכל…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

שם המספר – רקע להחלטות האקדמיה

א. על ייחודו של שם המספר מערכת שם המספר שונה משמות אחרים בלשוננו ויש לה מאפיינים ייחודיים. אחת החידות הקשורות בשם המספר היא ההיפוך בצורת הזכר והנקבה מן הרגיל בעברית. בדרך כלל הסיומת ־ָה מציינת נקבה, כגון יֶלֶד–יַלְדָּה (ובנסמך יַלְדַּת־), טוֹב–טוֹבָה, הָלַךְ–הָלְכָה, ואילו בשם המספר…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

אב בית דין בנקבה

נשאלנו מה דין הצירוף 'אב בית דין' כאשר אישה ממלאת את התפקיד. על פי הצירוף אב בית דין יכול להיווצר הצירוף המקביל אֵם בית דין. אפשרות אחרת היא לנקוט את הצירוף ראש בית דין. צירוף זה מצוי במקורות במשמעות זהה ל'אב בית דין', למשל במשנה ראש השנה…
המשך קריאה >>

פסח

שלושה־עשר מידיא

"שלושה־עשר מי יודע?… שלושה־עשר מידיא". מדוע שרים "שלושה־עשר מידיא" ולא "שלוש־עשרה מידיא", הרי המילה מידה היא ממין נקבה? התשובה לכך טמונה בשאלה מניין הגיעה לשיר השאלה השלוש־עשרה.
המשך קריאה >>

מילים וגלגוליהן

מגאון הירדן לגאונת הכיתה

גאון – כפי שיאמרו הורים רבים על בנם או על בתם – הוא תואר לאדם מחוֹנָן ומוכשר במיוחד. ואולם בתנ"ך גָּאוֹן הוא שם עצם שמשמעותו עלייה והתרוממות. איך הפך שם העצם המקראי לכינוי לאיינשטיין ודומיו? המילה המקראית גאון קרובה למילה גֵּאוּת ולפועל גָּאָה, וכמותם היא…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

עליך ועלייך

יש אנשים המתלבטים אם לכתוב 'עליך' או 'עלייך', 'הישגיך' או 'הישגייך' וכדומה. תשובתנו כי שני הכתיבים נכונים אלא שכל אחד מהם מכוון למין אחר: 'עליך' ו'הישגיך' – ביו"ד אחת – מכוונים לזכר, ואילו 'עלייך' ו'הישגייך' – בשתי יו"דים – מכוונים לנקבה. כך למשל נכתוב לתלמיד…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

חִבְרוּת – זכר או נקבה?

נשאלנו אם המילה חִבְרוּת (סוציאליזציה) היא זכר או נקבה. המילה חִבְרוּת היא שם הפעולה של הפועל חִבְרֵת. שתי המילים גזורות מן השורש חבר"ת, והתי"ו בהן היא שורשית (השורש חבר"ת הוא הרחבה של השורש חב"ר, והוא נגזר משם התואר 'חברתי'). אף כי המילה חִבְרוּת מסתיימת ב־וּת, אין היא…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

פג בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של פג – פגה או פגית. תשובתנו היא שכשם שצורת הנקבה של עַז היא עַזָּה ושל פַּר פָּרָה, כך מתבקש שצורת הנקבה של פַּג תהיה פַּגָּה. הצורה פַּגָּה עדיפה גם בגלל צורת הרבים שלה – פַּגּוֹת, לעומת צורת הרבים של פַּגִּיתפַּגִּיּוֹת,…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

שלוש רגלים או שלושה רגלים?

בספר שמות נאמר: "שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה" (כג, יד). פירוש המילה רֶגֶל בפסוק הזה הוא 'פעם'. שלוש רגלים הן שלוש פעמים, כמו בדברי האתון לבלעם: "מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים" (במדבר כב, כח). בספרות חז"ל – בעקבות הצירוף שָׁלֹשׁ רְגָלִים מספר…
המשך קריאה >>

שאלות נפוצות

רוסייה אבל סורית – סיומת ־ִית לעומת סיומת ־ִיָּה בשמות ייחוס

מבחינה דקדוקית אין כלל מחייב בבחירת סיומת הנקבה בשמות ייחוס (שמות תואר המציינים שייכות לעם, לארץ, לעיר וכדומה). שתי הסיומות כשרות כפי שעולה מלשון המקרא: מוֹאֲבִיָּה (רות א, כב ועוד) וגם מוֹאָבִית (דברי הימים ב כד, כו). למה בכל זאת דוברי העברית מעדיפים לומר רוסִייה, ספרדייה, צרפתייה,…
המשך קריאה >>

שאלות נפוצות

דתית או דתייה – סיומת ־ִית לעומת סיומת ־ִיָּה

מבחינה דקדוקית אין כלל מחייב בבחירת סיומת הנקבה – ומכאן ששתי הסיומות כשרות: דתית וגם דתייה. בימינו מקובלת הבחנה ולפיה בהקשר של תואר מובהק, במיוחד כשאינו מוסב אל אדם, אומרים דתית, כגון 'שכונה דתית', 'אוכלוסייה דתית', 'השקפה דתית'. ואילו כאשר שם התואר מוסב אל אדם ממין נקבה…
המשך קריאה >>

יום המשפחה

בַּעַל – האם ראוי למצוא תחליף למילה

לעיתים נשאלת השאלה בדבר השימוש במילה בַּעַל לציון מעמד הגבר בקשר הנישואין. הקשר בין המילה בַּעַל למושגים בעלות ובעילה מרתיע רבים, ויש המבקשים שהאקדמיה תפעל נגד השימוש במילה, תאסור או "תחליף" אותה. ייאמר מראש כי אין זה מתפקידה של האקדמיה לקבוע את השימוש המועדף מבחינה…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

דיו – זכר או נקבה?

התשובה על השאלה אם המילה דְּיוֹ היא ממין זכר או ממין נקבה אינה חד־משמעית. בספרות חכמים משמשת המילה בעיקר בלשון נקבה, כמו ששנינו במסכת אבות: "אלישע בן אבויה אומר: הלומד ילד למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש; הלומד זקן למה הוא דומה? לדיו…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

עדשה ועדשים

עֲדָשִׁים היא צורת הרבים של עֲדָשָׁה (ולא "עָדָשׁ"), כפי שתאנים היא צורת הרבים של תאנה. ובדומה להם גם חיטים–חיטה, שְׂעורים–שעורה, שקמים–שקמה ועוד רבים. אם כן מינה של המילה 'עדשים' הוא נקבה: עדשים כתומות, עדשים ירוקות, עדשים מבושלות. מאכל עשוי עדשים מוכר כבר מספר בראשית: "וְיַעֲקֹב…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

זוגתו, בת זוגו, בת זוגתו

לא פעם אנחנו נשאלים איך יש לומר – בת זוגו או זוגתו או בת זוגתו. לשתי הצורות הראשונות יסוד במקורות העברית ואילו הצורה השלישית התפתחה בדורות האחרונים. המילה זוּג, ובחלק מן המסורות זוֹג, נשאלה ללשוננו בתקופת חז"ל מן היוונית (zygon). משמעותה המקורית היא העול שנושאים…
המשך קריאה >>

מאמרים

חתול זוללת וחיות אחרות: על התהוות נטיית המין בשמות בעלי החיים

נטיית המין של שמות עצם המציינים בעלי חיים מעוררת לעיתים תהיות. יש שמות שצורת הנקבה שלהן נדירה ואין הדוברים רגילים בה, יש שמות שצורת היסוד שלהם היא ממין נקבה ולכן העברית אינה מספקת הבחנה בין זכר ונקבה ועוד. המאמר דן בסוגיות אלו תוך עיון ביצירות…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

רופא כונן בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של הצירוף רוֹפֵא כּוֹנָן. האקדמיה לא נדרשה להחלטה בעניין זה, ונשיב אפוא על פי מה שהדקדוק מלמדנו. מבחינה עקרונית צורת הנקבה בעברית יכולה לבוא בשלוש צורות: סופית ־ָה (כגון מַנְהִיג–מַנְהִיגָה, רַוָּק–רַוָּקָה), סופית ־ִית (כגון רַקְדָן–רַקְדָנִית, סַפָּר–סַפָּרִית), או צורה על דרך המשקלים…
המשך קריאה >>

מה הצורה הנכונה

מושא העבֵירה או נשוא העבֵירה?

העוסקים בתחום המשפט תוהים לא אחת אם יש לומר 'מושא העבֵירה', 'מושא תיק זה' או 'נשוא העבֵירה', 'נשוא תיק זה'. שאלה זו נדונה בוועדה למונחי משפט של האקדמיה ונקבע שבהקשר זה יש לנקוט 'מושא' ולא 'נשוא'. שני המונחים 'נשוא' ו'מושא' לקוחים מתחום התחביר ומצטרפים אל…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

כַּבָּאִית

למילה כַּבָּאִית שני מובנים: צורת הנקבה של כַּבַּאי ו'רכב כיבוי'. המשמעות הכפולה נוצרה מן התפקיד הכפול של הסיומת ־ִית: (א) סיומת נקבה המצטרפת לשם בזכר הנוטה לפי מין (צורן נטייה); (ב) סיומת בעלת משמעות (צורן גזירה), ובמקרה שלנו סיומת לציון כלי רכב דוגמת 'משאית', 'טיולית'.…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

מינם הדקדוקי של שמות אחדים

רבים טועים או מתלבטים במינם הדקדוקי של שמות אחדים, ופונים אל האקדמיה בשאלה: זכר או נקבה? השמות האלה הם ממין זכר: צומת, וברבים צְמָתִים, ולפי זה: צומת מרומזר, הצומת נחסם לתנועה ואי אפשר לעבור בו. עט, וברבים עטים, ולפי…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

בר מזל, בר השגה – בנקבה וברבים

המילה בַּר שאולה מן הארמית ופירושה 'בן'. למשל ר' שמעון בר יוחאי הוא בנו של יוחאי. לצד המשמעות הביולוגית של המילה היא משמשת חלק מצירוף המציין תכונה או מעמד של אדם או של דבר, כגון 'בר דעת', 'בר־מצווה', 'בר־אוריין'. צירופים אלו ואחרים נקרים בספרות חז"ל.…
המשך קריאה >>

שאלות נפוצות

איך פונים לקבוצה שרובה נשים

בשנים האחרונות אנשים ונשים רבים מרגישים חוסר נוחות לפנות לקבוצה שרובה נשים בלשון זכר. עוד יש המנסים (ומנסות) להקפיד על שימוש שוויוני בלשון זכר ונקבה וכותבים או אומרים שתי צורות בכל פעם – בהשראת "he or she" באנגלית, אך מתעייפים עד מהרה (באנגלית יש מעט…
המשך קריאה >>

סיפורי מילים

זבד הבת

הולדת בן במשפחה נחוג בטקס ברית מילה, ואם נולדת בת אין עושים לה כל שמחה טקסית; נמצאת הבת מקופחת לעומת הבן. היה מי שהציע לעשות גם לכבודה מסיבה ולכנותה מסיבת ויש שביקשו להתעלם מן המילה שבצירוף 'ברית מילה' ולכנות את החגיגה בשם בריתה – כנגד…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

צֹמֶת – זכר או נקבה?

רבים מדוברי העברית תופסים את צומת כשם שמינו נקבה – "צומת מסוכנת", "הצומת הקרובה" וכיו"ב, אבל המקפידים על לשונם נוקטים לשון זכר: "צומת מסוכן", "הצומת הקרוב". כך אומנם קבעה האקדמיה ללשון העברית: צומת – מינו זכר. מקורו של השם 'צומת' בספרות חז"ל, ושם הוא בא…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

מַצִּית ומַצָּת

בעברית החדשה משמשים שני שמות של מכשירים מן השורש יצ"ת: מַצִּית – מכשיר להצתת אש בסיגריות, בכיריים וכדומה (lighter); מַצָּת – התקן הצתה במנוע המכונית וכדומה (plug). השם מַצִּית הוא למעשה צורת פועל בבניין הפעיל בזמן הווה (בעבר – הִצִּית). צורות דומות לו: מַצִּיב (יצ"ב),…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

גנן בגן הילדים

צורת הזכר של גַּנֶּנֶת היא גַּנָּן, בדיוק כפי שצורות הזכר המקבילות לנַהֶגֶת, תַּיֶּרֶת, הן נַהָג, תַּיָּר, ולהבדיל: גַּנֶּבֶת ו־גַּנָּב. עם ההתפתחות החברתית שהביאה גברים לעבודה בגן הילדים הגיעו אל האקדמיה פניות לאשר את שם בעל המקצוע "גַּנֵּן" (או "גָּנֵן"). לדברי הפונים, כפי שנוצרה הבחנה בין…
המשך קריאה >>