היידוע – שאלות מיוחדות
אל שאלות השימוש בה' הידיעה שנדונו ברשומה "מה ידוע על היידוע" מצטרפות שאלות על צירופים מסוגים מסוימים ועל צירופים מיוחדים – והן מובאות כאן.
א. נטרול היידוע בצירופים שהסומך בהם ביידוע קבוע
כאשר לפנינו צירוף סמיכות שבו השם השני מיודע יידוע קבוע, נוצרת בעיה כאשר רוצים שהצירוף לא יהיה מיודע. כך למשל 'הכנסת' הוא שם מיודע יידוע קבוע. ואולם כאשר מדברים על חברי הכנסת, ומבקשים שלא ליידע – נאלצים לוותר על יידוע 'הכנסת': 'בזמן ישיבת המליאה חברי כנסת אחדים סירבו לשבת במקומותיהם', 'מידע זה עלה בשיחה עם חבר כנסת ממפלגת העבודה'.
מקרה אחר הוא צירופים הקשורים לשואה. 'השואה' הוא מושג הבא ביידוע קבוע, אבל יש צירופים שבהם נחוץ להבחין בין יידוע לאי־יידוע. כך למשל נאמר 'בשנים האחרונות הופקו כמה סרטי שואה חשובים' או 'מפגש עם ניצול שואה עשוי לתרום לתלמידים חוויה מרגשת'.
ב. יידוע צירוף שהסומך בו שם עצם פרטי
לאקדמיה הגיעה שאלה על הצירוף 'מגן דוד' – איך נכון ליידע אותו. השאלה הובאה בעבר לוועדת הדקדוק של האקדמיה, וזו הייתה המלצתה: "בעיקרון כדאי להימנע מיידוע צירופים שיש בהם שם פרטי, אך אם יש הכרח ליידע – היידוע יהיה בסומך כדרך צירוף סמיכות: מגן הדוד". לפי זה: אפשר לומר 'מקורו של מגן הדוד' אך עדיף ניסוח מעין זה 'מקור הסמל מגן דוד' (החלטה זו התקבלה בישיבת המליאה רכב).
ג. ברכה למועד ששמו הוא צירוף סמיכות מיודע
נשאלנו איך יש לברך – 'יום המשפחה שמח' או 'יום משפחה שמח'. במקרה זה אפשר ללכת אחר הברכות המוכרות 'חג שמח' ו'שנה טובה' – אף כי ברור באיזה חג מדובר ובאיזו שנה מדובר, אנחנו נוקטים בברכה מבנה לא מיודע, ואם כן אפשר לגזור מכאן גם לברכה 'יום משפחה שמח'.
ד. שם בשייכות
לכאורה שם הבא בצירוף כינוי שייכות פרוד אמור להיות מיודע: 'המחשב שלי' (ולא 'מחשב שלי'), 'המכונית שלה' (ולא 'מכונית שלה'). ואולם לעיתים מדובר באחד מני כמה, ואז השמטת היידוע נחוצה. הינה כמה דוגמאות:
- הוא היה מורה שלי. <כמובן היו לי עוד מורים>
- פגשתי תלמיד שלך. <אחד מני תלמידים רבים>
- עובדים שלכם השתתפו בכינוס. <מקצת העובדים ולא כולם>
- בן כיתה שלי סיפר…
- חברה שלי תקפיץ אליכם את הילדים.
- פלוגה שלי יוצאת מחר לאימון שדה. <הפלוגות האחרות נשארות בבסיס האימונים>
ה. שם עצם (כללי) ושם פרטי – צירופי סמיכות או צירופי צמידות?
נשאלנו איך יש לומר – 'בית כנסת הרמב"ן' או 'בית הכנסת הרמב"ן', וכיוצא בזה 'בית ספר רבין' או 'בית הספר רבין'. התשובה על השאלה הזאת תלויה ביחס בין השם הכללי 'בית כנסת' או 'בית ספר' ובין השם הפרטי. והינה בדרך כלל שמות מעין אלו שבהם השם הכללי הוא בן מילה אחת יוצרים צירוף סמיכות עם השם הפרטי: מְלון המלך דוד, מְכון בן־צבי. ואולם כאשר השם הראשון הוא עצמו צירוף סמיכות לא נוצר צירוף סמיכות והיחס בין השם הכללי לשם הפרטי הוא יחס של צמידות: שם ותמורתו. כך למשל 'נמל התעופה בן־גוריון' (ולא "נמל תעופת בן־גוריון"). לפי זה יש לומר: 'בית הכנסת הרמב"ן', 'בית הספר רבין'.
ו. יידוע של צירופים במבנים מיוחדים
בית ספר שדה, בית חולים שדה
הצירוף 'בית ספר שדה' מיוחד במבנהו: הוא בנוי מצירוף סמיכות ומשם עצם נוסף בסופו שאינו סומך (שאילו היה סומך היינו צריכים לומר 'בית חולי שדה'). לפי החלטת האקדמיה, צירוף כזה אינו פסול. יידועו הוא רק ברכיב השני: בית הספר שדה, בית החולים שדה.
בית משפט קמא
המילה 'קמא' היא מילה ארמית שבמקורה היא מיודעת אלא שיידוע זה נשחק כבר בארמית. לפי החלטת ועדת הדקדוק של האקדמיה, אפשר לומר הן 'בית משפט קמא' (בלי יידוע) הן 'בית המשפט קמא' (ביידוע הסומך), ואין להוסיף את ה' הידיעה למילה 'קמא'.
בית משפט השלום
אפשר לומר בלי יידוע בית משפט השלום או ביידוע בית המשפט השלום. היחס בין הצירוף 'בית (ה)משפט' ובין המילה 'השלום' (בהקשר זה ביידוע תמיד) הוא מעין יחס של תמורה (כלומר מעין שם פרטי של בית המשפט) כך שאין תלות בין השניים מבחינת היידוע.
