איך אמרו תקציב לפני בן־יהודה?

המילה תקציב היא ככל הנראה מחידושיו של אליעזר בן־יהודה, אף שאינה נזכרת במילונו. היא מתועדת לראשונה בשנת 1906 בידיעה שפורסמה בעיתון 'השקפה' (בעריכת בן־יהודה) על תקציב הגימנסיה העברית ביפו. איתמר בן אב"י העיד במכתב שכתב שאביו הוא מחדש המילה (לשוננו לעם לג [תשמ"ב], עמ' 91).

השימש בשורש קצ"ב בהקשר של קביעת סכומי כסף ותיק בעברית. כבר במשנה מצאנו למשל את הצירוף "דמיו קצובין", ערכין א, ג. אך לסכום הכסף המוקצב למטרה מסוימת לא היה שם מיוחד בעברית. בעיתונים העבריים הראשונים אנו מוצאים שימוש רב בהקשר זה במילות הלעז "בודזשע", "בודזשעט" או "ביודג'ת" – כל אלו כתיבים שונים למילה budget המשמשת במשמע זה בשפות אירופה. לצד מילות הלעז הללו באות כמה חלופות עבריות.

בעיתון 'עברי אנכי' מיום ג' בטבת תרל"ב, 15 בדצמבר 1871, מובאים דברי נשיא צרפת אדולף טייר, ובסיומם נכתב:

העתקנו תוכן דברי השר טהיערס הראוים לדעת. אבל עוד הרבה מדברותיו על עניני ארצו פנימה, מוצאיה ומובאיה (בודזשע) וכו' ולא מצאנום לנכון להעתיקם לפני קוראי העברי.

עברי אנוכי, 15 בדצמבר 1871​

הכותב משתמש כאן בצירוף המקראי "מוצא ומובא". הצירוף המתועד פעם אחת בדברי יואב בן צרויה לדוד: "יָדַעְתָּ אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר כִּי לְפַתֹּתְךָ בָּא וְלָדַעַת אֶת מוֹצָאֲךָ וְאֶת מוֹבָאֶךָ וְלָדַעַת אֵת כׇּל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה" (שמואל ב ג, כה); ופעם שנייה בלשון יחזקאל: "צוּרַת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו" (מג, יא). בפסוקים אלו מדובר ביציאות וכניסות ממש, אך כותב הידיעה שאל את הביטוי לעניין ההוצאות וההכנסות הכספיות, ומכנה בשם זה את תקציב המדינה.

מליצה מקראית נוספת שהועלתה כתחליף לתקציב היא פרשת הכסף. כך נכתב בעיתון 'המגיד' ביום ט"ז במרחשוון תרמ"ח, 3 בנובמבר 1887:

בחדש הזה ערך דונאיעווסקי, שר האוצרות באויסטריא, את פרשת הכסף (בודזשע) להכנסות הממשלה ההיא ולהוצאותיה אשר תכניס ותוציא בשנת 1888 העתידה לבא.

המגיד, 3 בנובמבר 1887

את הצירוף נטל 'המגיד' ממגילת אסתר: "וַיַּגֶּד לוֹ מׇרְדֳּכַי אֵת כׇּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ" (ד, ז). המילה 'פרשה' מתועדת במקרא רק במגילה זו, במשמע 'סיפור', 'עניין'.

צירוף נוסף שנטבע במשמע 'תקציב' הוא הכנסה והוצאה או הכנסות והוצאות, ואפשר למצוא לו עדויות רבות. כך למשל בעיתון הצפירה מיום א' בתמוז תרל"ח, 2 ביולי 1878, דווח שרצון הממשלה בגרמניה הוא "לתקן תקנה חדשה, אשר הפארלאמענט יאשר ויקיים את סדר ההוצאה וההכנסה (בודזשעט) על שתי שנים כאחת, למען לא תהיה הממשלה תלויה בדעת הפארלאמענט ברצותה להגדיל את הוצאות הממלכה". כבר אז, מתברר, עלה הרעיון לקבוע תקציב דו־שנתי, ותקציב זה נקרא "סדר ההוצאה וההכנסה".

בעיתון 'היום' מיום ח' בשבט תרמ"ז, 2 בפברואר 1887, נמצא הצירוף רשימת צרכי המלוכה. כך מתוארים סדרי אישור התקציב השנתי ברוסיה:

לפי חקי המדינה מחויבים המיניסטרים להכין בסוף כל שנה ושנה את חשבון ההכנסות וההוצאות הנחוצות לשנה הבאה בעד הענינים אשר כל אחד ואחד מפקח עליהם. החשבונות האלה יובאו לבית המועצות ושמה יבחנו ויתלבנו בסוד השרים היושבים ראשונה במלכות, ואחרי כן יחברום כלם יחדו ויוציאו מהם סכום כללי הנקרא רשימת צרכי המלוכה, בודזשעט, אשר המיניסטר שעל האוצרות יציגנה לפני הוד הקיסר לאשרה ולקימה בעצם ידו, ואז תהיה לחוק ולא יעבור לכל בתי הפקודות המוציאים כסף מאוצרי המדינה, או המכניסים אל תוכם כסף.

"השרים היושבים ראשונה במלכות" הם שרי הממשלה; "המיניסטר שעל האוצרות" הוא בלשוננו שר האוצר, ו"רשימת צרכי המלוכה" היא התקציב.

מילים נוספת ששימשו לעיתים במשמע זה הן קִצבה והַקצבה. ואולם משחידש בן־יהודה את המילה תקציב[1] הוא הלך ותפס את הבכורה.


[1] באותו משקל הוא חידש גם את המילים תכשיר ותרגיל.