ארז ביטון

• נבחר לחבר בשנת תשפ"ב

המשורר ארז ביטון נולד בשנת 1942 בעיר אוראן באלג'יריה להורים ילידי דרום מרוקו, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1948. בהיותו בן 11 התעוור בעקבות פציעה קשה מפצצה.
ארז ביטון הוא בעל תואר ראשון בעבודה סוציאלית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ובעל תואר שני בפסיכולוגיה מאוניברסיטת בר־אילן. כעובד סוציאלי הוא טיפל באוכלוסיות מצוקה ובקליטת עולים בשנות ה־60 וה־70 של המאה ה־20, והוא פעל ופועל לקידום האינטגרציה החברתית.

ארז ביטון הוא חתן פרס ישראל לשירה לשנת תשע"ה (2015). כמו כן הוא זכה בפרס ביאליק למפעל חיים בשירה העברית לשנת 2014, בפרס יהודה עמיחי לשירה לשנת 2014, ובפרס מפעל חיים מהפדרציה הספרדית בארה"ב (American Sephardi Federation) לשנת 2015. הוא זכה בתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן גוריון בנגב (2015) והוא עמית כבוד של האקדמיה למוסיקה ולמחול ירושלים (2020), ועוד.

בשנת 1964 בהיותו בן 22 פורסמו שיריו לראשונה. שני ספריו הראשונים "מנחה מרוקאית" (1976) ו"ספר הנענע" (1979) נחשבים ציון דרך בשירה העברית. בשנת 1982 ייסד את כתב העת הספרותי "אפיריון". הוא מייסד ויו"ר המרכז הים־תיכוני הבין־לאומי, ובמסגרתו קיים עשרות מפגשים בארץ ובחו"ל בנושאי תרבות ים־תיכונית וסובלנות. הוא הופיע בפסטיבלי שירה רבים בארץ ובעולם. כיהן שנים מספר כיו"ר אגודת הסופרים העבריים בישראל, כיהן כיו"ר ארגון נפגעי איבה וכחבר במועצות ציבוריות רבות.

ספריו:
• מנחה מרוקאית, 1976
• ספר הנענע, 1979
• ציפור בין יבשות, 1989
• סוליקה – מחזה, 2000
• תמביסרת ציפור מרוקאית, 2009
• נופים חבושי עיניים, 2013
• בית הפסנתרים, 2015
• אותות, 2019
• העוברים על פניי, 2020
• תפרים, 2022