למה שלא נקרא לחתול "חתול"?
המאמר פורסם במקור ברוסית בביטאון Znanie-Sila ('ידע הוא כוח') בשנת 1973.
תרגם מרוסית דניאל אברין.
המגזין שלנו החליט לקיים סימפוזיון קטן בנושא שעלה מסיפור עם.[1]
רצינו לברר מדוע לחתול קראו חתול ועל כן הזמנו למשתה (התרגום המדויק של המילה 'סימפוזיון') כמה מומחים החוקרים בדרך זו או אחרת כיצד מילים נעות בחלל ובזמן.
המשתתפים הם אלה: פּוֹלִיגְלוֹט צעיר (פּוֹלִיגְלוֹט הוא אדם שיודע לדבר שפות רבות בכוח הכישרון הטבעי), פילולוג קלסי (שמכיר לעומק את כל הכתבים של המחברים הלטינים והיוונים שחוברו לפני ואחרי הספירה), ביולוג, ארכאולוג, היסטוריון תרבות וכמה בלשנים: חוקר אטימולוגיה (יושב ראש), חוקר שפות סלאביות, חוקר אפריקה, מזרחן וחוקר מצרית.
פוליגלוט: הרשו לי להסב את תשומת הלב של האספה הנכבדה לעובדה כי השם "חתול הבית" זהה כמעט בכל שפות אירופה. בשפות הסלאביות אנו מוצאים kot'ka בסלאבית עתיקה, kot ברוסית, בפולנית ובצ'כית ו־kit באוקראינית. בשפות גרמאניות: kat בדנית, katt בשוודית, Katze בגרמנית, cat באנגלית. כך גם אצל הקֶלטים katt באירית עתיקה, וברומאניות: gato בספרדית, gatto באיטלקית, ו־chat בצרפתית גם הוא כנראה מאותו המקור.
חוקר אטימולוגיה: עמיתי, אתה צודק בהחלט. c הלטינית בתחילת מילה לפני a הופכת ל-ch בצרפתית. chat בצרפתית מגיעה ללא ספק מן המילה הלטינית cattus "חתול".
פוליגלוט: אני אזכיר גם את gata היווני.
פילולוג קלסי: gata היא המילה ביוונית מודרנית. בספרות הביזנטית המילה הייתה katta.
פוליגלוט: זה אפילו יותר טוב! אנו רואים ללא כל ספק הֶתְאֵמים פונטיים. איך נוכל להסביר זאת? קל לראות כי לפנינו ירושה שהגיעה מהפרוטו־הודו־אירופית העתיקה שממנה גם התפתחו כל השפות שהזכרנו.
חוקר אטימולוגיה (מחייך בהתנשאות): ידידי הצעיר, אל לנו לשכוח את חוקי ההתפתחות הפונטית. צלילים שהופיעו בפרוטו־הודו־אירופית התפתחו בכל אחת מהשפות האירופיות על פי חוקים נוקשים המוכרים למדע זה זמן רב. לדוגמה, הצליל ההודו־אירופי [k] כלומר c בלטינית וביוונית תמיד השתנה ל־h בגרמאנית. cornu הלטיני (קרן) הוא horn באנגלית ובגרמנית, והשורש ל'לב' – שבלטינית הוא -cord וביוונית -card – מתאים ל־Herz בגרמנית ול־heart באנגלית. ברם מה אנו רואים? הן באנגלית (cat) הן בגרמנית (Katze) הצליל [k] הלטיני נשמר, וכך גם באיטלקית ובספרדית אנו רואים במקום זה [g] שגם הוא רומז כי ישנה הפרה של החוק. ההשערה שלך אינה מסבירה אנומליות אלו, ועל כן אי אפשר לקבל אותה.
היסטוריון תרבות: פוליגלוט יקר, ההשערה שלך אינה מתקבלת על הדעת מסיבה נוספת. עמיתי הארכאולוג יכול לאשר כי החתול המבוית מופיע באירופה רק באלף הראשון לספירה, אלפי שנים לאחר שהפרוטו־הודו־אירופית החלה להתפצל ולהסתעף.
ארכאולוג: זה אכן כך. אפילו בימי קדם (לפחות עד המאה ה־4 לספירה) לא נמצאו שום שרידים להימצאות של חתול הבית באירופה. למשל בחפירות בפומפיי מתחת לשכבות של אפר מאובן נמצאו שרידים של סוסים, עיזים, פרות, כלבים, חזירים, אבל אפילו לא חתול מבוית אחד.
ביולוג: זה גם הזמן להזכיר כי החתול המבוית באירופה איננו צאצא של חתול הבר האירופי (Felis silvestris), אלא זה מין מיובא.
פילולוג קלסי: בימי קדם לא היו חתולים מבויתים באירופה. בשיר קומי יווני עתיק אחד ישנו עכבר האומר כי שני בעלי החיים שמהם הוא הכי מפחד הם נץ (kirkos) וסַמּוּר (galéē; בעל חיים קטן הטורף עכברים, ציפורים ועוד), ובכל זאת הסמור מפחיד יותר. סמור, לא חתול. ומה באשר למעשייה של הוֹרַטְיוֹס על עכבר העיר ועל עכבר הכפר? עכבר העיר הזמין את עכבר הכפר להכיר את הנאות חיי העיר. הם מתגנבים לתוך בית ופתאום מופיעה חיה מפחידה. מה אתם חושבים זה היה? חתול? לא, זה היה כלב! תסכימו איתי, בתרבות שלנו או בכל ארץ שבה יש חתולים מבויתים, כותב הסיפור היה מציין כאן ללא ספק חתול. והנה עוד עובדה: היוונים פתחו סיפורי ילדים במילים "היֹה היו עכבר וסמור" ולא "חתול ועכבר".
פוליגלוט: יקירי תסלח לי, אבל אני זוכר בבירור בנאפולי, במוזאון הלאומי, ציור קיר מפומפיי מהמאה ה־1 לספירה שעליו מצויר חתול. חתול במאה ה־1 לספירה! כיצד הדבר יכול להיות?
ארכאולוג: נסה להיזכר בבקשה: איזה מין חתול זה היה ומה הוא עשה?
פוליגלוט: נראה לי שהחתול אכל איזו ציפור, ואם אני זוכר נכון באמת היה לחתול מראה די מוזר.
ארכאולוג: בדיוק. ציור הקיר מתאר חתול בר שטורף ציפור.
חוקר אטימולוגיה: כולכם צודקים, חברים. החתול המבוית מופיע באירופה מאוחר מאוד, אך הרי היו שם חתוּלי בר?! פירוש הדבר שהמילה 'חתול' כמו שהיא נשמעה בפרוטו־הודו־אירופית יכלה להתייחס לחתול בר, ואז בהמשך השתמשו בה לחתול בית.
פוליגלוט (מעודָד): היי, זה הרי נכון!
פילולוג קלסי: לצערי זה לא נכון. אם cattus הלטיני היה ממקור הודו־אירופי, הוא היה מופיע לפחות פעם אחת בקורפוס העצום של הספרות הלטינית שיש לנו החל מהמאה השנייה לפנה"ס. עם זאת איננו מוצאים בשום מקום מילה זו: לא בספרות וגם לא בחיבורים הנוגעים לחקלאות, לגידול בעלי חיים, או להיסטוריה של הטבע. אנחנו גם לא נתקלים במילה הזאת בשום כתובת מהכתובות הלטיניות הרבות שיש לנו מאותו הזמן; היא מופיעה לראשונה רק בטקסטים מהמאה ה־4 לספירה. גם הספרות היוונית הייתה אמורה לערוך לנו היכרות עם המילה katta במשמעות של "חתול בר", אך גם היא אינה עושה זאת. kata מופיעה בפעם הראשונה רק בחיבור "היסטוריה של הכנסייה" של אֵוַוגְרִיוּס סְכוֹלַסְטִיקוּס, סופר ביזנטי בן המאה ה־6 , כאשר הוא מתאר את ילדותו של שמעון הקדוש. פעם, כששמעון היה עדיין ילד, תושבי העיר ראו אותו פוסע ברחוב עם בַּרְדְלָס (חיה טורפת דומה לנמר, פרוותה חומה־צהבהבה). הילד הוביל בשלווה מוחלטת את הפנתר בצווארו והסביר לסובבים כי "זהו ailuros שעל פי השמועות הוא נקרא katta". במילים אחרות, ברוב צניעותו הוא אמר כי הברדלס הוא חתול ותו לא. ואולם אין ענייננו בגבורתו של הילד או בצניעותו, אלא בדרך דיבורו: מדוע היא כה מעורפלת. מדוע הוא לא אמר בפשטות "זה חתול"? נראה כי באותו הזמן החתול המבוית עדיין לא היה בעל חיים מוכר מספיק, ולכן גם המילה katta עוד טרם "התאזרחה" אז ביוונית הקלסית. הייתה מילה אחרת, רגילה הרבה יותר – ailuros, שציינה ללא הבחנה כל מיני בעלי חיים ניצודים הקרובים לעכברים וחתולים: סמוּרים, נמיות, חולדות הרים, חתולי בר, ובתוך כך גם חתולים חדשים – חתולים מבויתים. אם כן זו הסיבה שמשפט פשוט כל כך כמו "זה חתול" נאמר בצורה כל כך מסורבלת. אם המילה מופיעה בלטינית וביוונית כל כך מאוחר, לא ייתכן שמוצאה מן הפרוטו־הודו־אירופית. cattus הלטינית ו־katta היוונית הגיעו משפה אחרת.
פוליגלוט (קצת נבוך): אם כך לא נותר לי אלא לקבל את תבוסתי. נראה כי המילה הגיעה מהמזרח. והרי חתול הוא qitt בערבית, kedi בטורקית, gädy באוֹסֶטִית, katu בארמנית, k'at'a בגאורגית, ketu באָוָורית, gata בדַרגִינִית, וכן הלאה.
חוקר אטימולוגיה: אבל מאיזו שפה בדיוק מילה זו הייתה יכולה להגיע לאירופה?
פוליגלוט: עלינו לגלות קודם כל היכן החתול בּוּית לראשונה.
היסטוריון תרבות: עדויות ארכאולוגיות וספרותיות ראשונות על חתולים מבויתים מגיעות ממצרים. נמצאו שם עשרות אלפי מומיות של חתולים שכן חיה זו נחשבה לקדושה.
פוליגלוט: אם מצרים היא המולדת הקדומה של החתול המבוית, אזי גם המקור העתיק של המילה חייב להימצא שם. משם הוא כנראה הגיע לאירופה דרך מערב אסיה.
חוקר מצרית: צר לי לאכזב אותך, איש צעיר. המילה במצרית ל"חתול מבוית" כלל אינה דומה למילים בשפות האירופיות. היא מכילה את העיצורים w ,j ,m, וככל הנראה נקראה כ"meow". כבר לפני אלפי שנים חתולים ייללו והשמיעו את הצליל "מְיָאוּ" כפי שהם גם עושים היום.
מזרחן: פוליגלוט יקר, אתה מסתפק רק בציון מילים משפות שונות, ואולם שפות קיימות לא רק בחלל אלא גם בזמן. השאלה "מתי" לא פחות חשובה מן השאלה "היכן". באיזו שפת מזרח המוכרת לנו המילה "חתול" נכתבה לראשונה? בסורית! השפה הסורית היא שפה שמית שדיברה האוכלוסייה הנוצרית של מערב אסיה בערך מן המאה ה־3 לסה"נ. הספרות הנוצרית (כלומר הדתית) וגם הספרות החילונית בשפה זו התקיימו עד המאות ה־14 וה־16. השפה הזאת נעלמה רק ב־600 השנים האחרונות, כשהאוכלוסייה המקומית עברה בהדרגה לדבר בערבית. הכתבים הראשונים המתוארכים באופן מדויק למדי שבהם מופיעה המילה k'at'u (=חתול) הם מן המאה ה־6 לספירה. כלומר מילה זו מופיעה בסורית בד בבד עם הופעתה ביוונית, או שליתר דיוק ייתכן כי היא נשאלה מן היוונית לסורית.
פוליגלוט: אז אם כך מהו המקור הראשוני של המילה "חתול"?
חוקר אפריקה: הרשו לי להציג את דעתי. חתול הבית מגיע מאפריקה, ואולם במזרח אפריקה, במצרים, לא נמצאה מילה מתאימה. אם כך אולי כדאי לנו לבדוק באזורים אחרים באפריקה? אני סבור כי את השורש שאנחנו מחפשים ניתן לאתר מערבה למצרים, אצל הבֶּרְבֵּרִים. כיום הם חיים בקהילות נפרדות, במעין "איים" המוקפים באוכלוסייה דוברת ערבית שהגיעה לצפון־מערב אפריקה עם האסלאם והשפה שלהם הושפעה רבות מהערבית. עם זאת דרומית יותר, בסהרה, ההשפעה הערבית מצומצמת יותר וברברים החיים שם (טוּאָרֶג) מדברים ברברית טהורה יותר. מסיבה זו בשפתם שרדה המילה tagda לציון 'חתול בר' (-ta היא תחילית של נקבה, והשורש gd בו g גרונית עמוקה יכול להיות משוחזר בברברית עתיקה ל־qat ,שהיה השם לחתול בר ובהמשך גם לחתול הבית). ככל הנראה cattus הלטיני מקורו ב־qat הברברי, כנראה הלטינים הכירו את החתול המבוית ואת שמו לראשונה בצפון אפריקה, שאותה הם כבשו לאחר שהם החריבו את קרתגו. בצפון־מערב לוב הערבים והברברים קוראים עד עצם היום הזה לחתול cattus בדיוק כמו בלטינית!
חוקר אטימולוגיה: אני אוהב את ההשערה שלך. ואתה יודע, היא אפילו יכולה להסביר את התנודות המוזרות האלה בין k ל־g (כלומר בין cattus ל־gattus), שאנו עדים להן בכתבים לטיניים מאוחרים יותר כמו גם בשפות הרומאניות (gato בספרדית, gatto באיטלקית). ואכן הצליל הברברי העתיק q היה מעין הגה באמצע בין k ל־g בלטינית. אם כך גם לא מפתיע כי היו רומאים ששמעו את הצליל k במילה הברברית הזאת, ואילו אחרים שמעו דווקא את הצליל g. מכאן גם התנודות.
אם כן הבה נסכם. על סמך כל העובדות העומדות לרשותנו אנו יכולים להציע רק השערה אחת: בצפון אפריקה המילה הבֶּרְבֵּרִית qat הייתה בשימוש בעבור 'חתול בר' ובהמשך היא התחילה לשמש גם כמילה לציון 'חתול מבוית'. מצפון אפריקה הגיעה מילה זו לרומאים בדמות cattus או בגרסה gattus. הדבר הזה קרה במאה ה־4 לסה"נ או קצת קודם לכן. דרך הרומאים המילה התגלגלה אל היוונים הביזנטיים ובהמשך עברה מן היוונים לשפות מערב אסיה והקווקז. הרומאים והיוונים גם העבירו את המילה (עם החתולים עצמם) לגרמאנים, לסלאבים, לקֶלטים ולעמי אירופה האחרים.
_______________________
[1] זה נושא חוצה תרבויות המופיע בסיפורי עמים שונים, ובתוך כך גם בסיפורים מונגוליים והודיים. לקורא הרוסי הוא מוכר משיר סיפורי של סמואיל מרשק שבו זוג זקנים נשואים מתווכחים כיצד לקרוא לגור החתולים שלהם ולבסוף מחליטים לקרוא לו פשוט "חתול" (הערת המתרגם).
