יפעת

יִפְעַת היא צורת הנסמך של יִפְעָה, כשם שיִרְאַת (־שמיים) ושִׂמְלַת (־כלה) הן צורות הנסמך של יִרְאָה ושִׂמְלָה. עם זאת מאחר שצורת נקבה בתנועה a (כלומר בסיומת ־ָה) התגלגלה מצורת נקבה בסופית at־ (כלומר בסיומת ־ַת), הרי שדווקא צורת הנסמך יפעת משקפת את הצורה הקדומה יותר. התי"ו לציון הנקבה מתגלה כמובן גם בנטיית המילה: יפעתי יפעתך וכו'.

השם יפעת ניתן בימינו לבנות, ודומים לו בסיומת הנקבה הזאת השמות רינת, גילת, חמדת, יקרת ועוד.

המילה יִפְעָה נזכרת פעמיים בתנ"ך – בשני פסוקים סמוכים בנבואת יחזקאל על מַפֶּלת העיר הכנענית צור: "וְהֵרִיקוּ חַרְבוֹתָם עַל יְפִי חׇכְמָתֶךָ, וְחִלְּלוּ יִפְעָתֶךָ" (כח, ז), "גָּבַהּ לִבְּךָ בְּיׇפְיֶךָ, שִׁחַתָּ חׇכְמָתְךָ עַל יִפְעָתֶךָ" (כח, יז). מן ההקשר נטו לפרש את המילה יפעה בהוראת 'יופי', 'הדר', 'זוהר' וכך היא משמשת הרבה בלשון הפייטנים ובקרב סופרי ההשכלה.[1] באחד מן התיאורים העבריים הראשונים של 'הזוהר הצפוני' כותב הרופא היהודי־אוסטרי אהרון פרייס בשנת 1875:

יודעים אנחנו כי בארצות הסמוכות אל קוטבי הארץ יראו שם האנשים לעתים לא רחוקות את אור הצפוני (נאָרדליכט) אשר יזרח שמה בהדר יפעתו עם פאר כל שבע [כך במקור] הצבעים הנראים לנו בקשת הענן. (תורת החיים, עמ' 498)

מצד הגיזרון שורש המילה הוא יפ"ע – בדומה לשורש הפועל הוֹפִיעַ. כלום יש קשר ביניהם? פרשני המקרא חשבו שהתשובה חיובית. רש"י למשל מבאר "יפעתך – הופעתך, לשון תואר פנים", היינו במשמעות 'הופעה', 'מראֶה'; רד"ק (ר' דוד קמחי, בן המאה ה־12) גם הוא מזהה קשר בין השניים, אך בניסוח מעט שונה: "יפעתך – זהרך, מן הופיע מהר פארן" (על בסיס הפסוק בדברים לג, ב: "ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ, הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ"), ומכאן שלדעתו 'הופיע' עניינו 'זהר', 'זרח'. נראה אומנם שזו ההוראה המקורית של הפועל 'הופיע', ורק בהשאלה מובנו (הנפוץ יותר) הוא 'בא', 'נגלה'. יש מי שסובר שיפעה שבפסוק מתבאר על פי השורש הערבי המקביל يفع (יפ"ע) שעניינו 'גדל', 'נישא', ולפי זה יפעתך פירושה 'עליונותך' – תיאור הולם לעיר הנמל צור, הבולטת מן הים וממילא גם מחזיקה ביתרון ביטחוני ומסחרי.

הקיבוץ יפעת שבעמק יזרעאל נקרא כך בהשראת העיר המקראית יָפִיעַ (יהושע יט, יב), שם שנשתמר בשמו של הכפר הערבי הסמוך יפיע (ידוע גם בשם יאפא). יפיע הוא גם שמם של שני אישים בתנ"ך, והרכיב יפע בא לא פעם בשמות פרטיים הנזכרים בכתובות כנעניות. ואולי הן שם העיר הן שמות האנשים עניינם הוא 'הופעת האל'.

_________________________________________
[1] בשירה ובספרות יפעה משמשת הרבה בצירופי סמיכות של מילים נרדפות, מבנה ספרותי שרווח במיוחד בלשון הפיוט והתפילה ומקורו בשירה המקראית למשל "הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ" (תהלים קמה, ה) ו"בצלם דמות תבניתו" (מתוך ברכות הנישואים). הינה כמה דוגמאות שנאספו מאתר 'מאגרים' של האקדמיה ללשון: זיו יפעתו, יפעת זרחו, זיו הדר יפעת פניכם, יפעת תואר תמונתה, יפעת זוהר, יפעת הדרה, יפעת נוגהם.