נטע

נֶטַע הוא שם פרטי נפוץ שניתן לבנות ולבנים, ופירושו 'שתיל רך'.

במשמעות זו נזכרת המילה נֶטַע בתנ"ך פעמים אחדות, למשל: "כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו" (ישעיה ה, ז) – נְטַע היא צורת נסמך, אך בימינו צורת הנסמך הרגילה היא נֶטַע־. פעם אחת המילה מופיעה במשמעות שם הפעולה: "בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי וּבַבֹּקֶר זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי" (ישעיהו יז, יא).

נטיעה ונטיעות

ומה בספרות חז"ל? המילה העיקרית לציון 'נֶטַע', 'שתיל' בלשון חכמים היא נְטִיעָה – מילה שהיא מיסודה שם הפעולה של הפועל נָטַע. למשל: "נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות" (משנה עורלה א, ו). רק במיעוט הפעמים המילה 'נטיעה' משמשת שם פעולה: "עברו אלו ולא נענו – ממעטין במשא ומתן בבנין ובנטיעה באירוסין ובנישואין…" (משנה תענית א, ז). ואומנם השימוש בשם הפעולה לציון 'תוצאת הפעולה' נפוץ בעברית ובלשונות אחרות, ודי להזכיר מילים כמו ציור, צילום, כניסה, ארגון, חתיכה, גידול.

המילה נֶטַע באה אף היא בספרות חז"ל, אולם לרוב רק בצירוף נֶטַע רְבָעִי היינו 'עץ פרי בשנה הרביעית לנטיעתו' שעל פי ההלכה יש להעלות פירותיו (לאחר שבמשך שלוש השנים הם היו אסורים) לירושלים ולאוכלם שם.

בימינו בתי ספר ותנועות נוער נוהגים לצאת ביום ט"ו בשבט לאירועי נְטִיעוֹת – ונראה שקשה לקבוע אם השם משקף את שם הפעולה 'נטיעה' ברבים, או שמא זוהי צורת הרבים של 'נטיעה' (במובן 'שתיל') מלשון חכמים.

נטעים ונטיעים

צורת הרבים – נְטָעִים – מופיעה בתנ"ך רק כשם יישוב (דברי הימים א, כד), ועל שמו נקרא בימינו מושב במישור החוף, סמוך לעיר ראשון לציון. ברם בספר תהלים מוצאים גם צורת רבים אחרת: "אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם" (תהלים קמד, יב). 'נטיעים' (כאילו צורת היחיד היא "נְטִיעַ") היא צורת רבים מיוחדת, שכמוה יש בכמה שמות מאותו המשקל: פֶּסֶל–פְּסִילִים בלשון המקרא ונֵזֶק–נְזִיקִין בלשון חכמים.

בהקשר זה מעניין לציין את המילה היחידאית שְׁתִילִים: "בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ" (תהלים קכח, ג); בעברית החדשה נגזרה ממנה צורת היחיד שְׁתִיל. ואולם המעיין בלשון המשנה ימצא צורת רבים אחרת – שְׁתָלִים ובלשון הפיוט גם את צורת היחיד שֶׁתֶל, ולא מן הנמנע כי גם שְׁתִילִים וגם שְׁתָלִים אינן אלא ריבוי של שֶׁתֶל ולא שתיל. בלשון ימינו נוצלה כפילות זו לבידול משמעות: שְׁתִיל הוא צמח צעיר ואילו שֶׁתֶל משמשת בתחום הרפואה לציון 'איבר או רקמה שהושתלו במקום איבר או רקמה אחרים'.

השם הפרטי נטע

על אף מינה הדקדוקי הזכרי של המילה נטע, השם הפרטי נטע ניתן בעיקר לבנות. השם נֶטַע נתפס שם בנקבה בשל אי־הגיית העי"ן הלועית בפי רוב דוברי העברית; ממילא השם מסתיים כביכול בתנועת a, כאילו הייתה הסיומת ־ָה כבשמות פרטיים נקביים כגון שרה, מלכה, דנה ודקלה. תופעה דומה חלה במילה נֹגַהּ – הה"א העיצורית בסופה איננה נהגית, וכך נעשתה שם מקובל לבנות (אף שמינו של השם הכללי הוא זכר).

בקהילות אשכנז נהג השם הכפול "נתן נטע", ויש הטועים לקרוא 'נֶטַע', משל היה זה שם לבנים כבר במאות הקודמות. ואולם אין זה אלא "נָטֶע", קיצור חיבה לשם 'נתן' (העי"ן משמשת אם קריאה לציון התנועה e כמקובל ביידיש). בשם זה מוכר הרב נתן נטע הנובר, בן המאה השבע עשרה, מחבר הקובץ 'יְוֵן מצולה' המגולל את נוראות גזרות ת"ח–ת"ט.

הביטוי נטע זר שמציין 'דבר שאינו שייך לסביבתו' נוצר בעברית החדשה בהרכבת המילה 'נטע' על הצירוף 'זמורת זר' מן הפסוק "עַל כֵּן תִּטְּעִי נִטְעֵי נַעֲמָנִים וּזְמֹרַת זָר תִּזְרָעֶנּוּ" (ישעיהו יז, י).