אליעזר בן־יהודה מחיה השפה העברית

עד לפני כ־140 שנה איש לא ניהל את חייו בעברית. היהודים התפללו בעברית, למדו לימודי קודש בעברית, והיו שכתבו והתכתבו בעברית, אבל במכולת, ברחוב ובבית –לא העלו בדעתם לדבר בעברית.

ואז הגיע אליעזר בן־יהודה.

בשנת 1881 עלה בן־יהודה עם אשתו לארץ ישראל. כשהגיעו לארץ הכריז שבביתו ידברו רק בעברית, כך הפך בנו בן־ציון (איתמר) לילד הראשון ששפתו היחידה הייתה עברית.

בן־יהודה שם לב כמובן לחסרונן של מילים עבריות בכל התחומים, והחל לחדש מילים עבריות למילוי החסר. המילה הראשונה שחידש הייתה "מילון" – במקום הצירוף "ספר מילים" ששימש באותה התקופה. מילה זו הייתה חשובה מאוד בחייו, שכן הוא הקדיש אותם לאיסוף ולרישום של מילים מן הספרות העברית של כל התקופות וכתב את מילון בן־יהודה – מילון הלשון העברית הישנה והחדשה.

במילון כלולים כל החידושים של בן־יהודה, בהם: בובה, גְּלִידָה, חֲבִיתָה, חיידק, מַעֲטָפָה, מִשְׁטָרָה, פְּצָצָה.

בזכות עשייתו הרבה למען השפה זכה אליעזר בן־יהודה לתואר "מחיה השפה העברית".

אליעזר בן יהודה

מילים: ירון לונדון
לחן: מתי כספי

כמו הנביאים הקנאים לשם
הוא קינא לפועל ולתואר ולשם.
ובחצות, העששית בחלונו,
היה רושם במילונו תילי תילים
מילים יפות, מילים עפות,
מתגלגלות מן הלשון.
אליעזר, מתי תשכב לישון
הן קומתך כמעט אפיים שחה
והעברית אשר חיכתה אלפיים
היא תמתין לך עד בוא השחר.

אליעזר בן יהודה
יהודי מבדח
מילים מילים, מילים מילים
הוא בדה ממוחו הקודח.

אם נמה העברית אלפיים, נו אז מה,
הבה נעירנה ונמציא את היוזמה,
את המגהץ, את הפצצה, את הריהוט
בקצה נוצה בכתב רהוט.
כתב כרובית, כתב גלידה,
כתב את כל, את כל מילון בן יהודה.
ועוד הוסיף מילים לברוא
ונוצתו המהירה לא נחה
והשפה גדלה
ולא הכירה את מראה דמותה
את מראה דמותה בבוא השחר.

אליעזר בן יהודה…

ובן נולד לו, וכזאת האיש אמר:
זה הבכור אקרא לו בן יהודה איתמר
שמינקות ועד קמילה, מיום בואו
בברית מילה ועד מותו –
כרותה לו ברית עם העברית
ומלחמה לו את הלעז להכרית.
איתמר – אכן היה לגבר,
קומת תמר ויפי צורה וסבר,
והלשון בפיו היתה שפת עבר.
איתמר בן אבי,
שאביו היה נביא
גבר כלבבי.

אליעזר בן יהודה…