פח מפלסטיק וחיוג בהקשה

רבים פונים אלינו בשאלה מדוע משתמשים בפועל חייג אף על פי שהחוגה העגולה, משורש חו"ג שעניינו 'סיבוב', מצויה כיום רק במכשירי טלפונים מעטים, ויתר על כן – רוב החיוגים נעשים מטלפונים ניידים בהקשה על צג מגע או ממכשירים חדשניים אחרים. ובכן שמות של חפצים, מקומות ומקצועות, בעברית וגם בשפות אחרות, ניתנים על פי תכונה מסוימת ומתקיימים גם כשהתכונה מתיישנת ומתבטלת.

לעיתים קרובות שם של כלי נגזר משם החומר שהכלי עשוי ממנו, והוא עובר בירושה לכלי בתפקיד זהה גם אחרי שחומר הייצור משתנה. דוגמה מפורסמת היא המילה פח. משמעה המקורי לוח מתכת דק, ומאחר שנהגו להכין מפח כלי קיבול לאשפה – החלו להשתמש במילה פח למכלי אשפה בכלל, וכך התגלגלה המילה פח לציין מכלי אשפה העשויים פלסטיק.

שיש הוא סוג של אבן (marble באנגלית), וזה גם הכינוי למשטח עבודה במטבח – שכן בדרך כלל הוא עשוי שיש. משקיבלה המילה שיש את המשמעות הנוספת שלה, לא נמנעים הדוברים מן השימוש במילה 'שיש' לכינוי משטחי מטבח מנירוסטה או מחומרים אחרים.

קרש חיתוך החל את דרכו כלוח עשוי עץ, אך כיום הוא יכול להיות מפלסטיק או מחרסינה. אפשר להשוות את גלגול המילה קרש לגלגול המילה האנגלית board שפירושה המקורי 'חתיכת עץ', והיא מציינת כיום לוחות למיניהם, החל בלוח התלוי בכיתה (מחומרים מגוונים בכל תקופה ותקופה), וכלה במקלדת המחשב – keyboard.

בגרמנית העט מכונה Feder – 'נוצה' כי נוצה שקצהָ טבול בדיו שימשה בעבר כלי כתיבה, וגם המילה האנגלית pen היא גלגול של מילה לטינית שמשמעותה 'נוצה'.

שם של מאכל העשוי מכמה רכיבים עשוי להיגזר משם של רכיב שנחשב בעבר עיקרי, ובהווה אינו הכרחי כלל. המילה סלט מקורה במילה הלטינית sal – 'מלח' (ואומנם ועד הלשון העברית הציע את החלופה מְלוּחִית בראשית המאה העשרים). אך ספק אם דוברי העברית, או אפילו דוברי לשונות אירופה שמכנים את המלח salt או sel או במילה דומה אחרת, יחפשו חלופה "תואמת מציאות" למילה סלט אם הם נמנעים מאכילת מלח או אם הם נהנים מסלט פירות מתוק.

ועוד דוגמה מעניינת מן העברית המדוברת: יש המשתמשים במילה פטל במשמעות תרכיז להכנת מיץ, ולאו דווקא מגרגירי פטל, וכך אפשר לשמוע צירופים מעין 'פטל לימון' או 'פטל בטעם תפוח'.

יש שהקשר בין המשמעות הראשונית של המילה למשמעותה המודרנית מיטשטש לגמרי. המילה הבין־לאומית אָרֵנָה 'זירה' – פירושה בלטינית 'חול' על שם החול שהיו בוזקים על הזירות בעת העתיקה. שפות התִכנות קרויות בכל העולם על שם שפת האדם, בדרך כלל שם מושאל משמות של איברי דיבור – לשון, שפה או גרון – אך הרי אין כל שימוש באיברי הדיבור בשפות אלו.

לפעמים גלגולי משמעות כאלה מעוררים גם דיונים אידאולוגיים. איננו מסתייגים מלשלוח את ילדינו למערכת חינוך ממלכתית, וכולנו משתמשים בשירותיהם של מוסדות ממלכתיים אחרים אף על פי שישראל אינה ממלכה אלא מדינה דמוקרטית. אבל מי שמקפיד על תזונה צמחונית או טבעונית עלול להתחלחל כשישים לב לגזירתה של המילה מִטְבָּח מן השורש טב"ח (בעברית וגם בערבית) – גזירה שוודאי נובעת מעניין שחיטה ומתרבות אכילת בשר (והשתמרה במשמעות זו בצירוף 'בית מטבחיים'). לא מתפקידה של האקדמיה ללשון העברית להחליף מילים עבריות מושרשות, אבל המעוניינים במילה נרדפת למטבח יוכלו לקבל את הצעתו של הבלשן יצחק אבינרי (בספרו "כך בתנ"ך", תשל"ח) להשתמש בצירוף המקראי בֵּית הַמְבַשְּׁלִים (יחזקאל מו, כד). גם המילה טַבָּח רומזת לכאורה למי שעוסק בשחיטה, ואילו כיום הכוונה למי שעוסק בבישול, ובכלל זה בישול טבעוני למהדרין.

שינויים דומים עברו גם על שמות מקצועות אחרים. הרוקחים פחות ופחות עסוקים ברקיחה, כלומר בערבוב חומרים, והם בעיקר מוכרים תרופות מוכנות. עיתונאים רבים בדור האחרון כותבים לאתרי מרשתת ולא לעיתונים. סַפָּר ברוסית הוא парикмахер‏ (parikmakher), מן המילה הגרמנית Perückenmacher, כלומר 'עושה פאות' – והרי הסַפָּרִים עוסקים בעיקר בתספורות ובעיצוב שיער, ואילו עיצוב פאות ומכירתן הוא מקצוע לעצמו (בעברית פֵּאָן, פֵּאָנִית).

ראינו אפוא שבגלל שינויים בעולם המציאות מילים עשויות לסמן חפצים ומושגים רחוקים למדי ממשמעות היסוד שעמדה בבסיס גזירתן, וכך נוצרת לכאורה "סתירה" בין גיזרון המילה למשמעותה. זאת תופעה שכיחה בכל הלשונות, וכולנו נתקלים בה בתחומי חיים רבים.