זאת וזו, אלה ואלו

כינויי הרמז זאת וזו (בחולם, כלומר בתנועת o) נרדפים, כלומר אין הבדלי משמעות ביניהם. הכינוי זאת מלשון המקרא (בעיקר ביידוע, כגון 'האישה הזאת', אבל יש גם גֶּפֶן זֹאת בלא יידוע בתהלים פ, טז) והכינוי זו מלשון חכמים. ואולם גם הצורה זֹה (בה"א) מצויה במקרא פעמים אחדות, בעיקר בספר קהלת.

כינויי הרמז אלה ואלו נרדפים גם הם; האחד מלשון המקרא (בעיקר ביידוע: 'האנשים האלה', 'הדברים האלה' וכדומה) והאחר מלשון חכמים.

יש המקפידים להוסיף יידוע כאשר בוחרים בכינויים מן המקרא, למשל האישה הזאת, האנשים האלה ולא 'אישה זאת', 'אנשים אלה'. בלשון חכמים מוצאים דרכי ניסוח אחדות, כגון אישה זו (הניסוח הנפוץ), האישה הזו; אנשים אלו (הניסוח הנפוץ), האנשים האלו, האנשים הללו.

מכל מקום אין במקורות כל יסוד לשימוש בכינוי 'אלה' לזכר ובכינוי 'אלו' לנקבה. יוסף קלוזנר הציע ליצור את ההבחנה הזאת, אבל הרעיון לא יצא מגדר הצעה פרטית.