סב על עקביו ושב על עקבותיו

הביטויים סב על עקביו (או 'עקבותיו') ושב על עקבותיו (או 'עקביו') קרובים מאוד זה לזה, ובהקשרים רבים הם עשויים להתחלף ביניהם. אף על פי כן הם אינם זהים, וביסוד כל אחד מהם עומד ציור אחר:

סב על עקביו פירושו 'הסתובב על עקביו ופנה לכיוון הנגדי'. המילה עָקֵב משמשת כאן בַּמשמע היסודי 'החלק האחורי של כף הרגל', והציור הוא של אדם המסתובב על עקביו והופך באחת את כיוון הליכתו. בצירוף זה הדגש הוא על התפנית, על ההיפוך החד בכיוון ההליכה.

שב על עקבותיו פירושו 'חזר כלעומת שבא'. עִקְבוֹתָיו = העקבות שלו, והציור הוא של אדם החוזר בהליכתו על סימני הצעדים שהותיר בבואו. צירוף זה מתאר אפוא את הדרך חזרה בכללותה.

לכל אחד מן הביטויים שתי גרסאות: 'עקביו' וגם 'עקבותיו'. כל הגרסאות נחשבות תקניות, אך אנו ממליצים להבחין בין 'סב על עקביו' ובין 'שב על עקבותיו'. בלשון המקורות המילה עָקֵב משמשת הן בהוראת חלק הרגל הן בהוראת הסימן שמשאיר הצועד, ויש לה שתי צורות ריבוי – עֲקֵבִים וגם עֲקֵבוֹת – ללא הבדל משמעות. בעברית החדשה נוצרה הבחנה: עָקֵב – ובריבוי עֲקֵבִים – הוא החלק האחורי של כף הרגל או הנעל, ואילו עִקְבָה – ובריבוי עֲֵקֵבוֹת – היא הסימן שמשאיר הצועד. האקדמיה סמכה את ידה על הבחנה זו, ומומלץ לנקוט אותה גם בצירופים האלה.

על מקור הביטויים

הביטוי 'שב על עקביו/עקבותיו' מקורו לכאורה בפסוק: "יָשׁוּבוּ עַל עֵקֶב בָּשְׁתָּם הָאֹמְרִים הֶאָח הֶאָח" (תהלים ע, ד). ואולם כאן אין הכוונה לעקב הרגל כי אם למילה עֵקֶב (במלעיל) שעניינה תוצאה: 'ישובו בגלל בושתם', כלומר 'בגלל התנהגותם המחפירה' או 'בגלל הבושה שגרמו לי' (ניסוח קרוב יש במזמור מ: "יָשֹׁמּוּ עַל עֵקֶב בָּשְׁתָּם"). המילה עֵקֶב עצמה גזורה כמובן מן עָקֵב, כמו ביטויי הסיבה הקרובים לה 'בעקבות', 'לרגל'.

צירוף קרוב יותר במשמעו לביטוי 'שב על עקביו/עקבותיו' יש במשנה. במסכת זבחים (ו, ג) מתואר כיצד היו הכוהנים עולים למזבח וכיצד היו יורדים ממנו. על פי רוב היו מקיפים את כל המזבח, אך בשלושה מקרים היו "עולים וחוזרים לֶעָקֵב" – כלומר עולים וחוזרים באותה הדרך. איננו יודעים מה המשמע המילולי המדויק של 'לחזור לעקב', אך אפשר שעניינו 'לחזור לאחור', ותינתן הדעת שהשורשים עק"ב ואח"ר מקבילים לעתים בשימושיהם כגון בביטויי הסיבה עֵקֶב ומֵאַחַר שֶׁ־.

בתלמוד הבבלי מובאות גרסאות אחרות: ויורדין על העקב (זבחים סג ע"ב), וחוזרין על העקב (סוכה מח ע"ב), ובספרות הרבנית של ימי הביניים מצאנו חזר על עקבו, חזר על עקביו. לצד אלו יש שב על עקבו, שב על עקביו – אולי בהשפעת "יָשׁוּבוּ עַל עֵקֶב בָּשְׁתָּם" בתהלים. צורת הרבים 'עקביו' מעידה כנראה על הבנת הצירוף כבלשון ימינו – 'חזר והלך על סימני צעדיו', ולמן אמצע המאה התשע עשרה יש גם חזר על עקבותיו, שב על עקבותיו.

הביטוי השני – 'סב על עקביו/עקבותיו' – נוצר כנראה רק במאה העשרים בהשראת ביטויים מקבילים בלשונות אירופה, כגון sich auf dem Absatz umdrehen (גרמנית), to turn on one's heel (אנגלית), tourna sur les talons (צרפתית). צורתו של הביטוי העברי התגבשה כנראה בהשפעת הצירוף הוותיק יותר 'שב על עקביו/עקבותיו', ולכן משמשת בו צורת הפועל סַב ולא הצורה המצופה סָבַב (בגזרת הכפולים בבניין קל יש במקורות הבחנה בין פועלי מצב – הנוטים על דרך קַל, דַּל, זַךְ – ובין פועלי פעולה הנוטים על דרך השלמים, כגון סָבַב, זָלַל, חָגַג).