המילה שִׁגְרָה משמשת אותנו לציון סדר הדברים הרגיל והקבוע (בלעז: רוּטִינָה). לעיתים היא מנוגדת ל'חירום' או ל'מצב חירום' ולעיתים היא מנוגדת לחופשה או בילוי וכדומה. מן העגה הצבאית קיבלנו את הביטוי 'חזרה לשגרה', ובקיצור חזל"ש.

המילה העברית שִׁגְרָה היא בבואה של מילה ארמית – שִׁיגְרָא,[1] אלא שמילה זו כשלעצמה אינה נפוצה בארמית, וספק אם תועדה במשמעות הזאת בלהגי הארמית. נראה יותר שמקורהּ במטבע לשון שמופיע בספרות הרבנית בימי הביניים – 'שיגרא דלישנא'. מסתבר שמטבע לשון זה הוא גלגול של הצירוף 'השגרת לשון' הנקרֶה פעמים אחדות בתלמוד הירושלמי.[2] שיעורו: אמירת דבר מה בשטף הדיבור מתוך הרגל (לעיתים באופן המביא לידי שיבוש, למשל במסירת דברים).

ואומנם מן השורש שג"ר נגזרים בארמית פעלים שביסודם מציינים שטף וזרימה;[3] כך למשל הפסוק בנבואת ירמיהו "וְתֵרַדְנָה עֵינֵינוּ דִּמְעָה" (ט, יז) מיתרגם בארמית "וִישַׁגְרַן עֵינָנָא דִמְעִין" (וכן יג, יז; יד, יז). ובעקבות זאת מוצאים גם במדרש המאוחר: "מיד עיניהם משגרות דמעות" (סדר אליהו רבה ח). כבר בעברית של תקופת התנאים נוכל למצוא את הפועל שָׁגַר בהוראה מושאלת: "אם שגרה תפילתו בפיו מתפלל שמונה עשרה" (משנה ד, ג); "אם שגורה תפלתו בפיו סימן יפה לו" (תוספתא ברכות ג, ג), והכוונה היא שהתפילה קולחת מפיו של המתפלל, היינו רגילה וסדורה על פיו.

המילה העברית שִׁגְרָה עולה לראשונה בהקדמה של המתרגם ר' יהודה אִבּן תיבּון לספר הרקמה, חיבורו של המדקדק הספרדי ר' יונה אִבּן ג'נאח (בן המאה ה־11) – גם כאן בצירוף 'שגרת הלשון': "ואני מבקש מן מעיינים בספרים האלה, שאם ימצאו בקצת מלות ההעתקה [=התרגום] טעות, שיבינו שהייתה וכו' מפני השגגה וטרדת הלב במליצה, כל שכן עם שגרת הלשון הערבי בפינו וברעיוננו [=מחשבותינו]".[4] המילה מופיעה בתרגום עצמו בשימוש חופשי יותר: "שגרת דבריהם". נראה שהמילה שגרה לא קנתה שביתה של ממש עד העת החדשה. הביטוי 'שגרת הלשון' חוזר וניעור בספרות העברית החדשה ונראה שהוא ניתרגם מחדש מן "שיגרא דלישנא" המסורתי.

במאמר 'גילוי וכיסוי בלשון' (1915) כתב חיים נחמן ביאליק: "אבל רגעים כאלה מעטים מאד גם בשגרת הלשון וגם בשגרת החיים, ועל פי רוב בני אדם מדלגים עליהם", ויש הרואים בזה את הכשרתה של המילה שגרה לשימוש כללי יותר – אל מחוץ לתחום שטף הדיבור ורגילוּת הלשון – במובן הרווח יותר בימינו: 'מצבו הרגיל של הדבר'.

——————————-

[1] המין הדקדוקי של המילה הארמית הוא זכר; על שינוי המין בהשפעת הארמית ראו כאן.

[2] בשל בעיות הנוסח של הירושלמי קשה לדעת אם צירוף זה עברי הוא או ארמי, שכן בספרות ימי הביניים נפוצה הצורה 'אשגרת לישָן'. אם הביטוי ארמי ממקורו התלמודי, הרי שבספרות ימי הביניים הוא נקרה גם בשינוי קל, ואם הוא נוצר בעברית של התלמוד, אפשר שמאוחר יותר הוא קיבל צורה ארמית מלאכותית.

[3] במילונים אין תמונה אחידה של מידת הקרבה בין שג"ר זה אל "שֶׁגֶר בְּהֵמָה" שבמקרא, היינו ולדות הבהמה (למשל שמות יג, יב), או אל הפועל שיגר במובן 'שלח' בלשון חכמים, כגון "משל למלך ששיגר את בנו לבית המשתה" (ספרי דברים מג).

[4] הציטוט מתוך מילון בן־יהודה, ערך 'שגרה' (ספר הרקמה הותקן ב'מאגרים' של מפעל המילון ההיסטורי, אבל לא הוכנסה בו הקדמת המתרגם).