דֵּקָן וזָקֵן
לשוננו לעם מה, ב (תשנ"ד), עמ' 98–99
באוניברסיטאות שבישראל ראש פקולטה נקרא "דקן". מאין מילה זו ומה פירושה?
ביוונית נמצאת המילה dekanos הגזורה מן deka (=עשר) בהוראת 'ממונה על עשרה אנשים'; מן היוונית באה ללטינית המאוחרת decanus, ומן הלטינית באו לשפות אירופה, דרך הגלגולים הפונטיים המקובלים, Dekan בגרמנית, decano באיטלקית, doyen בצרפתית, dean באנגלית ועוד, כולן מילים המציינות בעל מעמד מסוים בכנסייה או ראש של פקולטה אוניברסיטאית, הכול לפי ההקשר. הן מציינות אפוא לאו דווקא 'ראש לעשרה', כמשמע הראשוני וכפי שהאטימולוגיה מבקשת, אלא בעל שררה מסוימת. משפות אירופה שאלה העברית את דקן בהוראה האוניברסיטאית, אלא שבעברית צליל המילה מקרב אותה למילה זקֵן; מוסיפה על דמיון הצליל – הארמית: דְּקַן, דִּיקָנָא = 'זָקָן' ובדרך מטונימיה – 'זָקֵן'. אמרו בתלמוד: "אפיטרופא לדיקני – לא מוקמינן", ופירושו: 'אין מעמידים אפוטרופוס לזקנים' (ב"מ לט ע"א, לפי גרסת הערוך; בדפוס וילנא: "לדיקנני"). לכן, בדרך של אטימולוגיה עממית נתפס "דקן הפקולטה" כ"זקן הפקולטה", הזקן שבחבורה. ואמנם כך מפרש אבן־שושן במילונו: "דקן – 1. (בכנסייה הקאתולית והאנגליקאנית) כהן עליון, זקן הכהנים; 2. (באוניברסיטה) זקן המכון, ראש מכון הנבחר מבין הפרופסורים לתקופה מסוימת".
מקרה מעניין הוא, שגם בשפות אירופה קיבלה המילה decanus משמעות נוספת – 'זָקֵן', מפני שבלטינית נמצאת על ידה מילה קרובת צליל, היא canus, שהוראתה 'בעל שיבה', 'זָקֵן'. עובדה היא שבמילון הצרפתי Larousse הגדרת doyen היא: le plus ancien d'âge ou d'appartenance à une compagnie, כלומר 'המבוגר ביותר או הוותיק ביותר בתוך חבורה'. גם במילון למונחי דיפלומטיה, שהאקדמיה עסוקה בהכנתו, הביטוי Doyen du corps diplomatique תורגם: "זקן הסגל הדיפלומטי" – זקן ולא דקן.
הקשר בין דקן לזקֵן אינו מיוחד אפוא לעברית, כי גם בלטינית נמצאת קרבה דומה בין decanus ל־canus. ודוק: הקבלה זו שבין עברית ללועזית אינה אלא מקרה, ועוד: גם כאן וגם שם הקשר בין שתי המילים הוא של צליל בלבד, ולא קשר אטימולוגי.
