מאמריםבמאמר מוצגות כמה מן הדרכים הבולטות שבהן לשון אחת עשויה להשפיע על חברתה במערכת ההגאים, באוצר המילים וביחסי משמעות בין מילים ומבנים תחביריים.
המשך קריאה >>
זכר ונקבההדרך המומלצת היא להשתמש במילה 'גפיים' בלשון זכר: 'גפיים עליונים', 'גפיים תחתונים' (בבני אדם), 'גפיים קדמיים', 'גפיים אחוריים' (בבעלי חיים). צורת היחיד של המילה היא גַּף – גם כן בלשון זכר: 'גף עליון', 'גף קדמי' וכדומה.
המשך קריאה >>
זכר ונקבהבלשוננו היום המילה יָתֵד משמשת בעיקר בלשון נקבה, וזה השימוש התקני שנקבע עוד בימי ועד הלשון. ומניין לנו 'יתד נאמן'?
המשך קריאה >>
זכר ונקבהמכיוון שתחיליות כגון אי־, תת־, דו־ אינן מילים עצמאיות – אין להן מין דקדוקי משלהן. מינו של הצירוף נקבע אפוא על פי שם העצם: אי־הבנה מצערת, דו־שיח מעניין.
המשך קריאה >>
המכנה המשותףזכיתם ללבוש פעם בגד שעשוי קטיפת תלמים? אתם יודעים מהם סורגה ורדיד? ומהי החלופה העברית ל"טייטס"? מתלבשים בעברית.
המשך קריאה >>
זכר ונקבהבפיוט הידוע 'ונתנה תוקף' נאמר: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה". מדוע משמשת צורת הזכר 'מעבירין'? ומדוע רבים אינם מבחינים בכך?
המשך קריאה >>
זכר ונקבהאחת החידות הקשורות בשם המספר היא ההיפוך בצורת הזכר והנקבה מן הרגיל בעברית. בדרך כלל הסיומת ־ָה מציינת נקבה, כגון יֶלֶד–יַלְדָּה, טוֹב–טוֹבָה, ואילו בשם המספר סיומת ־ָה מציינת דווקא את הזכר: שֶׁבַע (נקבה) – שִׁבְעָה (זכר).
המשך קריאה >>
זכר ונקבההצורה חִבְרוּת היא צורת זכר, בדיוק כמו המילים אִרְגּוּן, פִּרְסוּם. עוד שמות פעולה המסתיימים ב־וּת: שֵׁרוּת, פִּחוּת, דִּמּוּת, תִּמְצוּת, כִּמּוּת – כולם כמובן ממין זכר.
המשך קריאה >>
זכר ונקבהיש מקום לשתי דרכי ההבעה: 'שלוש רגלים' על פי הכתוב בספר שמות ו'שלושה רגלים' על פי הנוהג בלשון חז"ל בשינוי המשמעות ובשינוי המין הדקדוקי שחלו במילה.
המשך קריאה >>
זכר ונקבההמילונים של העברית החדשה חלוקים בשאלת מינה של 'דיו'. יש הכותבים שהמילה דְּיוֹ מינה נקבה בלבד (למשל מילון ההווה), ויש הכותבים שמינה גם נקבה וגם זכר (למשל במילוניהם של בן־יהודה ואבן־שושן).
המשך קריאה >>
יחיד ורביםעֲדָשִׁים היא צורת הרבים של עֲדָשָׁה (ולא "עָדָשׁ"), בדומה לזוגות 'תאנה – תאנים', 'חיטה – חיטים' ועוד רבים. מינה של המילה הוא נקבה, ולכן יש לומר 'עדשים כתומות', 'עדשים מבושלות'.
המשך קריאה >>
זכר ונקבהכַּבָּאִית היא גם צורת הנקבה של כַּבַּאי וגם 'רכב כיבוי'. המשמעות הכפולה נוצרה מן התפקיד הכפול של הסיומת ־ִית: צורן נטייה לנקבה וצורן גזירה (במקרה זה לציון כלי רכב).
המשך קריאה >>
זכר ונקבהרבים טועים או מתלבטים במינם הדקדוקי של שמות אחדים, ופונים אל האקדמיה בשאלה: זכר או נקבה?
המשך קריאה >>
זכר ונקבהרבים מדוברי העברית תופסים את 'צומת' כשם שמינו נקבה – "צומת מסוכנת", "הצומת הקרובה", אבל המקפידים נוקטים לשון זכר: "צומת מסוכן", "הצומת הקרוב".
המשך קריאה >>
מה ההבדלבעברית החדשה משמשים שני שמות של מכשירים מן השורש יצ"ת: מַצִּית – מכשיר להצתת אש בסיגריות, בכיריים וכדומה (lighter); מַצָּת – התקן הצתה במנוע המכונית וכדומה (plug).
המשך קריאה >>
זכר ונקבהצורת הנקבה של חָלָל במשמעות 'אדם שנפל בקרב או נהרג באסון' אינה נקרית במקורותינו, אבל נוכל ללמוד עליה ממילים דומות כמו חָכָם–חֲכָמָה. לפי זה צורת הנקבה היא חֲלָלָה.
המשך קריאה >>
יחיד ורביםמניחים כי הסיומות ־ִים ו־וֹת לא ציינו במקורן מין דקדוקי, וכי היערכותן לפי זכר ונקבה בשמות התואר – ובמידה פחותה בשמות העצם – היא מאוחרת יחסית. בעבר הרחוק הייתה כנראה הבחירה בין הסיומות תלויה בגורמים אחרים שאפשר רק לשערם, ובהם תבנית המילה ומשמעה.
המשך קריאה >>
למד לשונךמילים בשימוש כללי שאושרו (ברובן) בשנים תשנ"א–תשנ"ד:
על המילים פִּצְפּוּצֵי תִּירָס, מַפְרֵסָה, מַצָּעִית, אַסְקֻפִּית, טִינִית, מִנְשָׂא, צָמוּם.
המשך קריאה >>
1. נטיית צורות המקור של בניין קל מגזרת פ"י ופ"נ היא בשתי דרכים: האחת בתי"ו (על פי צורת המקור), והשנייה על דרך השלמים. לדוגמה: בְּצֵאתוֹ, בְּדַעְתָּהּ, בְּרִדְתָּם, בְּקַחְתּוֹ, בְּתִתּוֹ, וגם: בְּיָצְאוֹ, בְּיָדְעָהּ, בְּיָרְדָם, בְּלָקְחוֹ, בְּנָתְנוֹ.
2. צורות המקור הנטוי המסתיימות ב־ת (דַּעַת, שֶׁבֶת, צֵאת, גַּעַת וכיו"ב) מינן נקבה.
מינן של צורות המקור הנטוי – המסתיימות ב־וֹת – כגון חֲצוֹת, הֱיוֹת הוא זכר.
[ישיבת המליאה רעא]
שמות שהתגלגלו לעברית מן הארמית והמשמשים במין נקבה, כגון דוגמה, נכתבים בה"א בסופם – כסיומת הנקבה הרגילה בעברית. דוגמאות נוספות: סַדְנָה, טַבְלָה, גִּרְסָה, עִסְקָה, פִּסְקָה, קֻפְסָה,[1] מֵירְכָה (שם סימן הפיסוק).
הוא הדין בשמות כגון אַסְמַכְתָּה, אֶתְנַחְתָּה, בְּדוּתָה, חַבְרוּתָה, מַשְׁכַּנְתָּה.
יוצא מן הכלל כתיב המילה סָבְתָא.
הערות
[1] על צורת הרבים של שמות אלו ראו משקל פִּעְלָה, פַּעְלָה; פָּעְלָה, פֻּעְלָה – צורת הרבים.
[2] על כתיבם של שמות האותיות היווניות ראו שמות האותיות היווניות.
שמות המספר בלשון נקבה – שלוש, ארבע, חמש וכדומה – באה בהם תי"ו כאשר חבור להם כינוי. למשל: שְׁלָשְׁתֵּנוּ, אַרְבַּעְתְּכֶן, חֲמִשְׁתָּן וכיו"ב.
עברית ומגדרנקיטת לשון זכר גם במקום שיש רוב נשים היא דרכה של העברית, ואין האקדמיה רואה עצמה רשאית לקבוע קביעה המנוגדת לדרך זו.
המשך קריאה >>
עברית ומגדרלא פעם אנו נשאלים כיצד לנסח מסמכים – כגון שאלונים, הוראות והנחיות, תקנות, תעודות ושאר טפסים – המכוונים גם לגבר וגם לאישה.
המשך קריאה >>
יום האישה הבין־לאומידרכה של העברית להבחין בין זכר לנקבה, ועל כן נֹאמר המדענית הראשית, שרת החוץ, מנכ"לית וח"כית, קונסולית וקנצלרית, ובהקשרים מסוימים גם פרופסורית ודוקטורית.
המשך קריאה >>
זכר ונקבהאין כל קשר בין המין הדקדוקי של שמות האיברים ובין מין בעלי האיברים. גם האיברים המשותפים לשני המינים וגם האיברים הייחודיים לאחד המינים נקראים בשמות שמקצתם ממין זכר ומקצתם ממין נקבה.
המשך קריאה >>
שמות האותיות העבריות והלועזיות הם בנקבה. לפי זה ייאמר: שתי יו"דים, שלוש איקס וכדומה.
[ישיבת המליאה קא]
ה. השם מְצִלְתַּיִם הוא נקבה רבות.
למרות ההנחה כי מְצִלְתַּיִם גזורה מן מְצִלָּה, הלמ"ד באה בלא דגש (כבמקרא).
בכתיב המלא ייכתב מצלתיים (בלא יו"ד אחרי הצד"י).
[ישיבת המליאה רלט]
ו. המילה קוֹרוֹת כגון בצירוף 'קורות חיים' מינה זכר; לפי זה: 'קורות חיים מפורטים' וכדומה.
[ישיבת המליאה רנה]
מומלץ להצמיד את סיומת הנקבה לראשי תיבות המבוטאים כמילה ממש – כאשר מדובר באישה.
למשל: מנכ"לית, מזכ"לית, יו"רית.
[ישיבת המליאה רכה]
אין האקדמיה מתערבת בקביעת המין והמספר של צירוף כשהוא בא בראשי תיבות המבוטאים כמילה.
(לפי זה אפשר לומר 'מצ"ח חוקר' או 'מצ"ח חוקרת', 'ד"ש חם' או 'ד"ש חמה', 'התק"ם החליט' או 'התק"ם החליטה', 'נדל"ן מסחרי' או 'נדל"ן מסחריים'.)
לצד נִימָה מותרת צורת הזכר נִים (וברבים נִימִים – הן לנקבה הן לזכר).
[ישיבת המליאה רסה]
צורת הרבים של כִּבְשָׂה היא כְּבָשׂוֹת וגם כְּבָשִׂים.
החלטה זו היא שינוי של החלטה קודמת שהתקבלה בישיבה רכח.
[ישיבת המליאה שסא]
בנטיית השמות האלה אפשר לנקוט את דרך הנטייה של שמות המסתיימים ב־ָה, כגון שִׁבְעֲתַת־, תְּקִיעָתָא תְּקִיעָתוֹת. כך גם הוֹשַׁעְנָא הוֹשַׁעְנוֹת.