נושא: מין דקדוקי

מאמרים

לשונות במגע

במאמר מוצגות כמה מן הדרכים הבולטות שבהן לשון אחת עשויה להשפיע על חברתה במערכת ההגאים, באוצר המילים וביחסי משמעות בין מילים ומבנים תחביריים.
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

גפיים – זכר או נקבה?

זכר ונקבה

יתד – זכר או נקבה?

זכר ונקבה

אי־הבנה, תת־קבוצה – זכר או נקבה?

המכנה המשותף

לבוש עברי לחורף: סורגה, צמודונים, קטיפת תלמים, רדיד

זכר ונקבה

ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה

בפיוט הידוע 'ונתנה תוקף' נאמר: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה". מעטים שמים לב כי הצורה 'מעבירין' איננה הצורה המתבקשת מצד הדקדוק. הלוא המילים תשובה, תפילה וצדקה הן ממין נקבה, והניסוח המתבקש הוא 'מעבירות את רוע הגזרה'. מדוע אפוא משמשת צורת הזכר 'מעבירין'? ומדוע רבים אינם מבחינים בכך?
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

שם המספר – רקע להחלטות האקדמיה

זכר ונקבה

חִבְרוּת – זכר או נקבה?

זכר ונקבה

שלוש רגלים או שלושה רגלים?

יש מקום לשתי דרכי ההבעה: 'שלוש רגלים' על פי הכתוב בספר שמות ו'שלושה רגלים' על פי הנוהג בלשון חז"ל בשינוי המשמעות ובשינוי המין הדקדוקי שחלו במילה.
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

דיו – זכר או נקבה?

יחיד ורבים

עדשה ועדשים

זכר ונקבה

כַּבָּאִית

זכר ונקבה

מינם הדקדוקי של שמות אחדים

שאלות נפוצות

איך פונים לקבוצה שרובה נשים

זכר ונקבה

צֹמֶת – זכר או נקבה?

מה ההבדל

מַצִּית ומַצָּת

זכר ונקבה

חָלָל בנקבה

זכר ונקבה

תפקיד או תואר של אישה

יחיד ורבים

סיומת הרבים – בין קביעוּת להתרוצצוּת

זכר ונקבה

מדוע יש שמות איברי גוף נשיים שמינם זכר

זכר ונקבה

פנייה המיועדת לגבר וגם לאישה

למד לשונך

למד לשונך 5

.

א. צורות המקור של בניין קל מגזרת פ"י ופ"נ

1. נטיית צורות המקור של בניין קל מגזרת פ"י ופ"נ היא בשתי דרכים: האחת בתי"ו (על פי צורת המקור), והשנייה על דרך השלמים. לדוגמה: בְּצֵאתוֹ, בְּדַעְתָּהּ, בְּרִדְתָּם, בְּקַחְתּוֹ, בְּתִתּוֹ, וגם: בְּיָצְאוֹ, בְּיָדְעָהּ, בְּיָרְדָם, בְּלָקְחוֹ, בְּנָתְנוֹ.

2. צורות המקור הנטוי המסתיימות ב־ת (דַּעַת, שֶׁבֶת, צֵאת, גַּעַת וכיו"ב) מינן נקבה.

.

ג. מינן של צורות המקור הנטוי

מינן של צורות המקור הנטוי – המסתיימות ב־וֹת – כגון חֲצוֹת, הֱיוֹת הוא זכר.

.

2.2.3 שמות כגון דוגמה, משכנתה

שמות שהתגלגלו לעברית מן הארמית והמשמשים במין נקבה, כגון דוגמה, נכתבים בה"א בסופם – כסיומת הנקבה הרגילה בעברית. דוגמאות נוספות: סַדְנָה, טַבְלָה, גִּרְסָה, עִסְקָה, פִּסְקָה, קֻפְסָה,[1] מֵירְכָה (שם סימן הפיסוק).
הוא הדין בשמות כגון אַסְמַכְתָּה, אֶתְנַחְתָּה, בְּדוּתָה, חַבְרוּתָה, מַשְׁכַּנְתָּה.

יוצא מן הכלל כתיב המילה סָבְתָא.

הערות

  1. השמות רישה וסיפה הם ממין נקבה.
  2. השמות שְׁאִילְתָה, פְּסִיקְתָה מנוקדים בחיריק מלא.
  3. השמות האלה נחשבים שמות פרטיים, ולא מילים כלליות, ויוסיפו להיכתב באל"ף: שמות הטעמים, כגון אֶתְנַחְתָּא, דַּרְגָּא, טִפְּחָא, מֵירְכָא, פַּשְׁטָא; שמות חיבורים, כגון גְּמָרָא, מְכִילְתָא, תּוֹסֶפְתָּא; שמות פיוטים, כגון קְדֻשְּׁתָא, שִׁבְעֲתָא.[2]
    בנטיית השמות האלה אפשר לנקוט את דרך הנטייה של שמות המסתיימים ב־ָה, כגון שִׁבְעֲתַת־, תְּקִיעָתָא תְּקִיעָתוֹת. כך גם הוֹשַׁעְנָא הוֹשַׁעְנוֹת.

[1] על צורת הרבים של שמות אלו ראו משקל פִּעְלָה, פַּעְלָה; פָּעְלָה, פֻּעְלָה – צורת הרבים.
[2] על כתיבם של שמות האותיות היווניות ראו שמות האותיות היווניות.

.

ז. נטיית שמות מספר בנקבה

שמות המספר המונים בלשון נקבה – שלוש, ארבע, חמש וכדומה – באה בהם תי"ו כאשר חבור להם כינוי. למשל: שְׁלָשְׁתֵּנוּ, אַרְבַּעְתְּכֶן, חֲמִשְׁתָּן וכיו"ב.

.

2.3.3 מינם ומספרם של שמות שאולים אחדים המסתיימים ב־ִין

  • השם מוֹנוֹפּוֹלִין הוא זכר יחיד, כגון 'היה לו מונופולין'. לצידו מתקיימת הצורה מונופול (אף היא זכר יחיד), וברבים מונופולים.
  • השם מוֹנִיטִין הוא זכר יחיד ורבים, כגון 'יצא לו מוניטין' או 'יצאו לו מוניטין'.
  • השם מֶטְרוֹפּוֹלִין הוא נקבה יחידה, כגון 'מטרופולין גדולה'. ברבים: מטרופולינים (גדולות).
  • השם מִסְתּוֹרִין הוא זכר יחיד ורבים, כגון 'מסתורין אפף את המקום' או 'מסתורין אפפו את המקום'.
.

2.3.4 מינם של שמות האותיות

שמות האותיות העבריות והלועזיות הם בנקבה. לפי זה ייאמר: שתי יו"דים, שלוש איקס וכדומה.

.

בֹּהֶן – המין הדקדוקי

א. מין השם בֹּהֶן הוא נקבה.

.

גֶּרֶב – המין הדקדוקי

ב. מין השם גֶּרֶב הוא זכר.

.

חֲנִיכַיִם – המין הדקדוקי

ג. מין השם חֲנִיכַיִם הוא נקבה.

.

כִּירַיִם – המין הדקדוקי

ד. מין השם כִּירַיִם הוא נקבה (צורת הזוגי של כִּירָה).

.

מְצִלְתַּיִם – המין הדקדוקי, ניקוד וכתיב

ה. השם מְצִלְתַּיִם הוא נקבה רבות.

למרות ההנחה כי מְצִלְתַּיִם גזורה מן מְצִלָּה, הלמ"ד באה בלא דגש (כבמקרא).
בכתיב המלא ייכתב מצלתיים (בלא יו"ד אחרי הצד"י).

.

קוֹרוֹת – המין הדקדוקי

ו. המילה קוֹרוֹת כגון בצירוף 'קורות חיים' מינה זכר; לפי זה: 'קורות חיים מפורטים' וכדומה.

.

א. סיומת נקבה בראשי תיבות

מומלץ להצמיד את סיומת הנקבה לראשי תיבות המבוטאים כמילה ממש – כאשר מדובר באישה.
למשל: מנכ"לית, מזכ"לית, יו"רית.

ראו גם צורות נקבה של תפקידים, תארים ודרגות.

.

ב. מין ומספר בראשי תיבות הגוּיים

אין האקדמיה מתערבת בקביעת המין והמספר של צירוף כשהוא בא בראשי תיבות המבוטאים כמילה.
(לפי זה אפשר לומר 'מצ"ח חוקר' או 'מצ"ח חוקרת', 'ד"ש חם' או 'ד"ש חמה', 'התק"ם החליט' או 'התק"ם החליטה', 'נדל"ן מסחרי' או 'נדל"ן מסחריים'.)

.

נִימָה, נִים

לצד נִימָה מותרת צורת הזכר נִים (וברבים נִימִים – הן לנקבה הן לזכר).

.

כִּבְשָׂה – צורת הרבים

צורת הרבים של כִּבְשָׂה היא כְּבָשׂוֹת וגם כְּבָשִׂים.

החלטה זו היא שינוי של החלטה קודמת שהתקבלה בישיבה רכח.

.

תִּינוֹק – צורת הרבים

צורת הרבים של תִּינוֹק היא תינוקות.