נושא: סיומת ־ִיָּה

שאלות נפוצות

חנות דגים ומוכר דגים

רבים שואלים אותנו אם יש מילה מיוחדת ל'חנות דגים' ומילה מיוחדת ל'מוכר דגים'.
תשובתנו: עד כה לא.
המשך קריאה >>

סיפורה של מילה

מטרייה

המילה מִטְרִיָּה היא מחידושיו של אליעזר בן־יהודה. חיים נחמן ביאליק – שלא חיבב את החידושים בסיומת ־ִיָּה (הללו דמו באוזניו לנעירת חמור) – הציע במקומה את השם סוֹכֵךְ מן השורש סכ”ך (כמו סֻכָּה וסְכָךְ).
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

שנייה או שניה? כתיב סיומת ־ִיָּה

‍‍‍‍‍‍‍‍‍מילים בסיומת ־ִיָּה, כגון שְׁנִיָּה ומִטְרִיָּה, נכתבות בלי ניקוד בשתי יו”דים: שנייה, מטרייה. היו”ד הראשונה מציינת את התנועה i והשנייה – את היו”ד העיצורית הנשמעת.
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

אנרגייה, אנגלייה

למה כותבים אנרגייה, אנגלייה בשתי יו”דים?
המשך קריאה >>

מילים מעולם החי

לשפן יש בית – היכן גרות החיות

מימי קדם בעלי החיים הם חלק בלתי נפרד מחיי האדם. הם חיים לצידו בטבע ובמשכנות מעשי ידיו.
המשך קריאה >>

חנוכה

לביבות וסופגניות

ימי החנוכה נושאים עימם ניחוחות של שני מאכלים אופייניים – לביבות וסופגניות. כיום שני המאכלים האלה שונים לגמרי, אך לא תמיד היה הגבול בין המאכלים האלה מוחלט כל כך.
המשך קריאה >>

ט"ו בשבט

שקדייה

מי חידש את המילה שקדייה, וכיצד התקבלה ונפוצה בעברית החדשה? על מה ועל מי הסתמך מחדש המילה בחידושו?
המשך קריאה >>

המכנה המשותף

מילים על גלגלים

טנדר, שאטל, סגוויי וקורקינט ממונע? לכל המילים הללו יש חלופות עבריות! ואם יש נקר בגלגל, אפשר ללכת לצמיגייה – הלוא היא החלופה העברית לפנ’צרייה.
המשך קריאה >>

שאלות נפוצות

רוסייה אבל סורית – סיומת ־ִית לעומת סיומת ־ִיָּה בשמות ייחוס

נראה שמה שקובע את הבחירה בסיומת ־ִית או ־ִיָּה – בלשוננו היום – הוא מקום הטעם בצורת הזכר של שם הייחוס.
המשך קריאה >>

שאלות נפוצות

דתית או דתייה – ־ִית לעומת ־ִיָּה

מבחינה דקדוקית אין כלל מחייב בבחירת סיומת הנקבה – ומכאן ששתי הסיומות כשרות: דתית וגם דתייה.
המשך קריאה >>

למד לשונך

למד לשונך 22

מילים מן המילון למונחי בינה מלאכותית: אִפְרוּט, אִכְלוּל, אָפְיָן, הִדּוּד; על סיומת ־יה במילים לועזיות.

המשך קריאה >>

למד לשונך

למד לשונך 9

על המונחים הַפְרָטָה, בְּחִירוֹת מַקְדִּימוֹת, וַעֲדָה שְׁקוּלָה, מִזְנָק, מֶרְכַּז שֵׁרוּת, נְסוּעָה, צְמִיגִיָּה; על הכתיב המלא של מילים בסיומת ־ִיָּה ובסיומת ־יָה.
המשך קריאה >>

.

א. ניקוד בסביבת יו”ד במילים לועזיות

1. שמות שמוצאם בלעז והמסתיימים בסיומת ־יה – האות שלפני היו”ד מנוקדת בשווא כאשר לפניה תנועה. למשל: דֵּמוֹקְרַטְיָה, בִּיּוֹלוֹגְיָה, הִיסְטוֹרְיָה, אָקָדֶמְיָה.
האות שלפני הסיומת מנוקדת בחיריק ויו”ד הסיומת דגושה כאשר לפניה אות בשווא. למשל: גֵּאוֹמֶטְרִיָּה, סִימֶטְרִיָּה, פוּנְקְצִיָּה, וכך גם זַמְבִּיָּה.

בכתיב מלא: דמוקרטיה, ביולוגיה וכיו”ב לעומת גאומטרייה, סימטרייה וכיו”ב.

אין דברים אלו אמורים במילים שבאה בהן תנועת a או e לפני הסיומת ־יה (כגון פַּפָּיָה), ואין צריך לומר תנועת o או u (כגון פָּרָנוֹיָה).

2. ניקוד בסביבת יו”ד באמצע מילה לועזית: האות שלפני היו”ד מנוקדת בחיריק והיו”ד דגושה כאשר קודמת להן אות בשווא, כגון אָקוֹרְדִּיּוֹן, קוֹנְוֶנְצִיּוֹנָלִי.

.

כלל יא – הצירי לפני סיומות

שמות שהצירי בא בהם לפני הסיומות ־ִי, ־ִית, ־וּת, ־ִיָּה – הצירי מתקיים בנטייתם. למשל: חֲבֵרִי חֲבֵרִיִּים, הֶמְשֵׁכִי הֶמְשֵׁכִיִּים; שְׁאֵרִית שְׁאֵרִיתָם; חֲבֵרוּת חֲבֵרוּתָם; כְּנֵסִיָּה כְּנֵסִיּוֹתֵיהֶם.
כן הצירי מתקיים לפני הסיומת ־ִיּוּת (הבאה בשמות מופשטים הגזורים משמות בסיומת ־ִי). למשל: (הֶמְשֵׁכִי) הֶמְשֵׁכִיּוּת הֶמְשֵׁכִיּוּתָם.

תנו דעתכם: בשמות בעלי סיומות הגזורים משמות שיש בהם צירי שאינו מתקיים בנטייה – יבוא שווא (או חטף) במקום הצירי. למשל: (מועָצה) אֲזוֹרִית (מן אֵזוֹר), דּוֹבְרוּת (מן דּוֹבֵר), טִפְּשִׁי, טִפְּשׁוּת (מן טִפֵּשׁ), לְבָבִי (מן לֵבָב), (רב־)מוֹקְדִי (מן מוֹקֵד), (לוח) מַלְבְּנִי (מן מַלְבֵּן), (תלת־)מְמַדִּי (מן מֵמַד), מַסְגְּרִיָּה (מן מַסְגֵּר), עֲדָתִי (מן עדה); אבל שֵׁמִי שֵׁמִיִּים (מן שֵׁם)[1], כְּתֵפִיָּה כְּתֵפִיּוֹתֵיהֶם [2].

.

כלל יג – הקמץ לפני סיומות

1. הקמץ מתקיים בצורות שבהן הוא בא לפני הסיומות ־ִי (־נִי), ־ִית, ־וּת, ־ִיָּה.

דוגמאות:
לפני הסיומת ־ִי (־נִי): אֶמְצָעִי [ש”ת] אֶמְצָעִית אֶמְצָעִיּוֹת, אֶמְצָעִי [ש”ע] אֶמְצָעֵי־, חַקְלָאִי [ש”ת] חַקְלָאִיִּים, כְּנָפִי כְּנָפִיִּים, עֲמָמִי עֲמָמִיִּים, צְבָאִי צְבָאִיִּים, רָאשִׁי רָאשִׁיִּים; רוּחָנִי רוּחָנִיִּים.
לפני הסיומת ־ִִית: זָוִית זָוִיתוֹ זָוִיּוֹת, חֲצָאִית חֲצָאִיּוֹת.
לפני הסיומת ־וּת: אֶמְצָעוּת אֶמְצָעוּתוֹ, גָּלוּת גָּלוּת־ גָּלוּתֵנוּ גָּלוּיוֹתֵינוּ, דַּיָּנוּת דַּיָּנוּתוֹ, חָזוּת חָזוּתְכֶם, חַקְלָאוּת חַקְלָאוּת־, מְלָאכוּתִי מְלָאכוּתִיִּים, רָשׁוּת רָשׁוּיוֹת.
אבל אַלְמָנוּת אַלְמְנוּתָהּ אַלְמְנוּתָם.
לפני הסיומת ־ִִיָּה: חָזִיָּה [מן חָזֶה] חָזִיַּת־, מֶרְכָּזִיָּה מֶרְכָּזִיּוֹתֵיהֶם, עַגְבָנִיָּה עַגְבָנִיּוֹת־.[1]
כן הקמץ מתקיים לפני הסיומת ־ִִיּוּת (הבאה בשמות מופשטים הגזורים משמות בסיומת ־ִי). למשל: אַכְזָרִיּוּת[2] אַכְזָרִיּוּתָם, אֶמְצָעִיּוּת אֶמְצָעִיּוּתְכֶם, עֲמָמִיּוּת עֲמָמִיּוּתָם, צְבָאִיּוּת צְבָאִיּוּתְכֶם, רוּחָנִיּוּת רוּחָנִיּוּתוֹ.

2. בשמות ייחוס של עמים ומשפחות וכדומה, המסתיימים ב־ִי, הקמץ מתקיים בכל הברה שהיא (על פי מָכִירִי, עֲמָלֵקִי וכדומה הבאים במקרא). למשל: דָּוִידִי, לְבָנוֹנִי, תָּבוֹרִי, תֵּל־אָבִיבִי.

יוצאים מכלל זה: יִשְׂרְאֵלִי, יִשְׁמְעֵאלִי, גְּלִילִי (לצד גָּלִילִי).

[1] ראו גם כלל ד – קמץ שלפני ההברה הסמוכה לטעם.
[2] במקרא אַכְזְרִיּוּת.