התרחץ והתקלח

בעברית המדוברת רווח השימוש בפועל התקלח לציון ניקוי הגוף במים, לצידו משמש לפעמים גם התרחץ – בייחוד בלשון גבוהה וספרותית. מה ההבדל?

הוותיק מן השניים הוא הפועל הִתְרַחֵץ: "אִם הִתְרָחַצְתִּי בְמֵי שָׁלֶג וַהֲזִכּוֹתִי בְּבֹר כַּפָּי" (איוב ט, ל). עם זאת במקרא רגיל פועל אחר משורש רח"ץ – רָחַץ בבניין קל, למשל: "וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר" (שמות ב, ה), "הָלוֹךְ וְרָחַצְתָּ שֶׁבַע פְּעָמִים בַּיַּרְדֵּן" (מלכים ב ה, י); ואף בשטיפת ידיים ורגליים בלבד: "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ" (בראשית יח, ד), "וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם" (שמות ל, יט). אף בלשון חכמים הפועל הרגיל לניקוי הגוף במים הוא רָחַץ ('התרחץ' נעדר כליל), וממנו אף הפועל הגורם הִרְחִיץ בבניין הפעיל: "מרחיצים את הקטן לפני [ברית] המילה" (משנה שבת יט, ג).

רחץ והתרחץ הילכו שניהם גם בתקופת חיותה המחודשת של העברית, וכך רוחצים ומתרחצים (או רחצו והתרחצו) בים, בבריכה ובאמבט – אם לשם ניקוי במים ואם לשם טבילה ושהייה במים. ביטוי נוסף לחיותו של השורש רח"ץ (שהוחלף בחלק מההקשרים בשורש שׂח"י) בימינו הם הצירופים "עונת הרחצה", "הרחצה אסורה".

הפועל הִתְקַלֵּחַ אינו מצוי במקורות העברית הקלסית, ואולם פעלים אחרים מן השורש קל"ח מוכרים למן המשנה ואילך, ובעיקר קִלֵּחַ בבניין פיעל, כגון "צנור המקלח לרשות הרבים" (תוספתא עירובין ו, כג) – ואומנם ברוב ההקשרים מדובר בזרם מים היוצא מצינור או מרזב ודומיהם.

בעת החדשה, עם התפשטותם של חדרי המרחץ שכוללים צינור המְקלח מים על גופו של המתרחץ – החל לשמש בלשון המדוברת גם הפועל התקלח. כך מעיד בן־יהודה במילונו: "ונוהג בדבור הִתְקַלַּח האדם, במשמ' שטף את גופו ע"י קלוח המים במקלחת" (עמ' 5946).[1] עוד מעיד בן־יהודה כי המילה מִקְלַחַת היא חידושו שלו, אך לא במשמעות המוכרת לנו "חדר אמבטיה", אלא במשמעות ראש הצינור שמתיז את המים בקילוחים (הידוע בכינוי דוש או טוש, douche בצרפתית; המונח הרשמי: מַקְלֵחַ). כך או כך, לפנינו עדות לא רק להתחדשותן של המילים התקלח ומקלחת אלא גם להווי החיים שבו הופיעו אופני הרחצה האלה.

סיכומו של דבר: מוטב לייחד את הפועל התקלח לניקוי הגוף במים באמצעות מַקְלֵחַ (douche), ולכן לא נאמר למשל "להתקלח באמבט". הפועל הכללי התרחץ (או רחץ) יפה בכל ההקשרים.

שטף ורחץ

לא פעם אנו נשאלים מה ההבדל בין שָׁטַף לרָחַץ: כלי מטבח למשל – שוטפים או רוחצים?

הפעלים שטף ורחץ הם במידה רבה נרדפים, ושניהם משמשים לניקוי במים של כלים או של הגוף וכדומה. כמו רחץ, גם שטף משמש כבר במקרא בהקשר של ניקיון, אבל הפועל רחץ נפוץ יותר (ראו לעיל), ואילו הפועל שטף משמש במשמעות זו מעט (משמעו העיקרי הוא זרימה של מים, כמו במילים שֶׁטֶף ושִׁטָּפוֹן), למשל "וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם" (ויקרא טו, יא).

הפעלים שטף ורחץ הם במידה רבה נרדפים, ושניהם משמשים לניקוי במים של כלים או של הגוף וכדומה. כמו רחץ, גם שטף משמש כבר במקרא בהקשר של ניקיון, כגון "וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם" (ויקרא טו, יא), אבל הפועל רחץ נפוץ ממנו (ראו לעיל). משמעות רווחת יותר של הפועל שטף במקרא היא לציון זרימה של מים, בדומה למילים שֶׁטֶף ושִׁטָּפוֹן, למשל "הִנֵּה מַיִם עֹלִים מִצָּפוֹן וְהָיוּ לְנַחַל שׁוֹטֵף וְיִשְׁטְפוּ אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ" (ירמיהו מז, ב).

בעברית החדשה הפועל שטף משמש בדרך כלל לציון הפעולה הכללית של הניקיון במים, אך גם לציון אחד משלבי הניקוי –  שטיפה במים להורדת הסבון.[2] בלשון מוקפדת יותר אפשר לומר "הֵדיח כלים". כמו רחץ אף הפועל הֵדִיחַ מן המקרא: "וַיַּעַשׂ כִּיּוֹרִים עֲשָׂרָה… לְרׇחְצָה בָהֶם, אֶת מַעֲשֵׂה הָעוֹלָה יָדִיחוּ בָם וְהַיָּם לְרׇחְצָה לַכֹּהֲנִים בּוֹ" (דברי הימים ב ד, ו). צורת הבינוני של הפועל הֵדיח מוכרת לנו ביותר משמו של המכשיר החשמלי שמסייע לנו בפעולה הזו – מֵדיח כלים.

אם כן, כלים – אפשר לשטוף, לרחוץ או להדיח בלא הבדל משמעות. ידיים – אפשר לשטוף או לרחוץ, לרוב באותה המשמעות. וככלל השימוש בפועל שטף רגיל יותר כאשר מדובר במים זורמים להסרת לכלוך או להסרת הסבון.

_________________________

[1] לצד התקלַּח אפשרית כמובן גם ההגייה התקלֵּחַ, וראו על כך כאן.

[2] בדומה להבדל שבין wash באנגלית שעניינו ניקיון באמצעות מים וסבון לעומת rinse שמציין שטיפה במים בלבד.